|
==פרשת כי תצא==
'''כי תצא כו' וראית בשביה''' כו' דהנה יש בני אדם אשר בכללות אבריהם הם מוסרים נפשם להשם בתענית' וסיגופים ובדומה. אבל בפרטות כל אבר ואבר בפני עצמו אינו כראוי ונכון ולפעמים נכשל בהם דהיינו באיזה ראיה והסתכלות או דבור ושאר דברים' שאדם דש בעקביו וזהו רמז בדברי חז"ל {{צ|אברים שפקעו מעל המזבח}}, פי' כנ"ל שאברים פוקעים ונכשלים באדם שהוא זובח עצמו לד', {{צ|יחזור}} פי' צריך לחזור ולתקן אותם לקדש כל אבר בפני עצמו וזהו {{צ|כי יפלא ממך דבר למשפט כו'}} דהנה דברים בטלים אינם נקראים בשם דבור בללכלל כ"א דברים הנוגעים לדבר ה׳ה' ותורתו המה יקראו בשם דבור וזהו {{צ|כי יפלא ממך דבר }} פי׳פי' אם יופרש ממך הדבור , {{צ|בין דם לדם .}} דהדם הוא הנותן בחכח ותאוה לאדם ואם יהי׳יהי' בך שני מיני דמים דהיינו ב׳ב' כחות , שלפעמים יתגבר כח היצה"ט ולפעמים להיפוך. {{צ|דברי ריבות בשעריובשעריך}} פי׳פי' שלא יהיו אבריך במזג השוה אלא הם מריבים זה עם זה כנ"ל {{צ|וקמת ועלית אל המקום }} ר"ל אל הצדיק השופט אמת שבימיך {{צ|ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך }} בפשוטו וזהו {{צ|ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך }} דהתורה הקדוש׳הקדוש' נקראת בשם גג: דהגג הוא המגין על הבית והתורה מגינה ומצלה האדם וצריך לזה שיהי׳שיהי' בהכנעה שלא יהא לימודו להתפאר ולהתגאות בפני ב"א וזהו 'מעקה ' לשון עומק והשפלה דהיינו הכנעה חשיםתשים לגגך היא התורה {{צ|ולא תשים דמים בביתך }} פי׳פי' כנ"ל שלא יהא בך שני מיני דמים וכחות רק הכל בחכח אחד כולו לה׳לה' • {{צ|כי יפול הנופל ממנו }} פי׳פי' כי אף המעשה הטוב אשר תעשה תפול ממך ולא תתקיים ולא תפעול כלל {{צ|הנופל ממנו }} פי׳פי' אשר מן הראוי הי׳הי' שע"י הדבר הזה יפלו ויושלכו אחרים דהיינו הדינים והקליפות וחלילה אם יהי׳יהי' בה אחר מעורב בו תפיל גם אותו הדבר שלא תפעול בללכלל ולכן צריך האדם לתקן בלכל אבדאבר ואבר עד אשר יבין בשכלו בעצמו שהוא מחסר בעבודתו ובלוכל מעשיו אינם מתוקנים על מכונם: וזהו {{צ|כי תצא למלחמה כו׳כו'}} דהיינו מלחמת היצה"ר {{צ|ונתנו ה׳ה' בידך }} פי׳פי' אז כאשר יתן ה׳ה' אותו בידך דאילולי הקב"ה לא הי׳הי' יכול לו {{צ|וראית בשבי׳בשבי' אשת יפת תואר }} דאיתא דהנשמה נקראת "יפת תואר ", פי׳פי' אז תראה ותבין בעצמך שהנשמה היא בשבי׳בשבי' שלא יצאתה עדיין ידי חובתה כלל {{צ|וחשקת בה }} וק"ל ▼
'''כי תצא כו׳ וראית בשביה''' כו׳ דהנה יש בני אדם
אשד בכללות אבריהם הם מוסרים נפשם להשם בתענית׳ וסיגופים ובדומה. אבל בפרטות כל אבר ואבר בפגי עצמו אינו כראוי ונכון ולפעמים נכשל בהם דהיינו באיזה ראי׳ והסתכלות או דבור ושאר דברים' שאדם דש בעקביו וזהו רמז בדברי חז"ל אברים שפקעו מעל המזבח פי׳ כנ"ל שאברים פוקעים ונכשלים באדם שהוא זובח עצמו לד׳: יחזור פי׳ צריך לחזור ולתקן אותם לקדש כל אבר בפגי עצמו וזהו בי יפלא ממך דבר למשפט כו׳ דהנה דברים בטלים אינם נקראים
▲בשם דבור בלל כ"א דברים הנוגעים לדבר ה׳ ותורתו המה יקראו בשם דבור וזהו כי יפלא ממך דבר פי׳ אם יופרש ממך הדבור בין דם לדם. דהדם הוא הנותן בח ותאוה לאדם ואם יהי׳ בך שני מיני דמים דהיינו ב׳ כחות שלפעמים יתגבר כח היצה"ט ולפעמים להיפוך. דברי ריבות בשעריו פי׳ שלא יהיו אבריך במזג השוה אלא הם מריבים זה עם זה כנ"ל וקמת ועלית אל המקום ר"ל אל הצדיק השופט אמת שבימיך ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך בפשוטו וזהו ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך דהתורה הקדוש׳ נקראת בשם גג: דהגג הוא המגין על הבית והתורה מגינה ומצלה האדם וצריך לזה שיהי׳ בהכנעה שלא יהא לימודו להתפאר ולהתגאות בפני ב"א וזהו מעקה לשון עומק והשפלה דהיינו הכנעה חשים לגגך היא התורה ולא תשים דמים בביתך פי׳ כנ"ל שלא יהא בך שני מיני דמים וכחות רק הכל בח אחד כולו לה׳ • כי יפול הנופל ממנו פי׳ כי אף המעשה הטוב אשר תעשה תפול ממך ולא תתקיים ולא תפעול כלל הנופל ממנו פי׳ אשר מן הראוי הי׳ שע"י הדבר הזה יפלו ויושלכו אחרים דהיינו הדינים והקליפות וחלילה אם יהי׳ בה אחר מעורב בו תפיל גם אותו הדבר שלא תפעול בלל ולכן צריך האדם לתקן בל אבד ואבר עד אשר יבין בשכלו בעצמו שהוא מחסר בעבודתו ובל מעשיו אינם מתוקנים על מכונם: וזהו כי תצא למלחמה כו׳ דהיינו מלחמת היצה"ר ונתנו ה׳ בידך פי׳ אז כאשר יתן ה׳ אותו בידך דאילולי הקב"ה לא הי׳ יכול לו וראית בשבי׳ אשת יפת תואר דאיתא דהנשמה נקראת יפת תואר פי׳ אז תראה ותבין בעצמך שהנשמה היא בשבי׳ שלא יצאתה עדיין ידי חובתה כלל וחשקת בה וק"ל
'''או יאמר''' {{צ|כי תצא כו׳כו'}} דהנה העיקר עבודת האדם להבורא ב"ה באהבה ויראה. ואהבה היא המחשבה דהיינו לחשוב רוממות האל ועי"ז מכניס בלבו אהבה שלימה כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה מעולם: ואח"כ צריך לראות שפלותו והיא היראה: והיראה היא הדבור והמעש׳והמעש' שלפעמים האדם מדבר ועושה איזה מצוה מחמת יראה או מיראת האדם שמתיירא שענש יענשו אותו בעברו על דת ישראל או מיראת השי"ת וזהו שאנו מסדרין בברכת ק"ש {{צ|כולם אהובים כו׳כו'}} שהוא שבח המלאכים זה הוא כדי לעורר אהבה ואח"כ אגואנו אומרים {{צ|עונים באימה כו׳כו' ביראה:}} לעורר היראה. ואח"כ תפילה בלחש וזו היא אהבה שלימה. אמנם
יש בני אדם שיש להם אהבה אהדת דהיינו שיש להם מחשבות זרות ובודאי זו היא אהבתם שאותו הדבר שהוא אוהב כונס במחשבתו: והאדם הזה שעושה מצוה או מתפלל מחמת יראת אדם התפיל׳התפיל' הזאת מביאה אוחואותו לאהבה החיצונית וזרה ביכי דבורו מעורר אהבתו וכל מחשבותיו להרהר בהם בעת תפילתו יותר מלאחר התפלה שאין מחשבותיו מרובים כ"ב אחר התפל׳התפל' רק דוקא בשעת התפילה. ונמצא אחר התפיל׳התפיל' אהבתו החיצוניות בטילה וזהו דאמר התנא כל אהבה שהיא תלוי׳תלוי' בדבר בטל דבר בטלה אהבה כי דבר מלשון דיבור דהיינו אהבה החיצוניות שהיא תלוי׳תלוי' בדבור כנ"ל שדוקא בשעת התפיל׳התפיל' באים לו כל מחשבותיו הזרים הנאהבים לו בטל דבר דהיינו אחר תפילתו בטילה שאין לו ב"ב מחשבות זרות במוכמו בשעת התפלה. אבל לא כן הצדיק השלם אשר נפשו דבוק׳דבוקה תמיד באהבה בחשבו תמיד רוממות אל, אהבה כזאת אינה בטילה לעולם. וזהו כי תצא פי׳ כאשר תצא חוץ לשיטה דהיינו שמדבר בתפילה ויוצא עם מחשבתו חוצה תגרום לעצמך למלחמה זו מלחמת יצה"ר על אויביך ר"ל בשביל שאהבה זרה החיצוניות נעשה לך לאויב. ואמר הבתוב ונתנו ד׳ בידך דהיינו ע"י תשובה שתתקן את מעשיך ומחשבותיך שתהי׳ דבורך ואהבתך אחד אז ושבית שביו דהיינו השבי׳ ששבה כבר וטרפה הקליפה לעצמה תוציא את הכל אל הקדוש׳ ואני נותן לך עצה לחשוב בעת תשובתך להוציא את כל העבודות והתפילות שלך העשוקות בהקליפות ותביאם אל הקדוש׳ וק"ל
וזהו {{צ|כי תצא}} פי' כאשר תצא חוץ לשיטה דהיינו שמדבר בתפילה ויוצא עם מחשבתו חוצה תגרום לעצמך {{צ|למלחמה}} זו מלחמת יצה"ר {{צ|על אויביך}} ר"ל בשביל שאהבה זרה החיצוניות נעשה לך לאויב. ואמר הכתוב {{צ|ונתנו ד' בידך}} דהיינו ע"י תשובה שתתקן את מעשיך ומחשבותיך שתהי' דבורך ואהבתך אחד אז {{צ|ושבית שביו}} דהיינו השבי' ששבה כבר וטרפה הקליפה לעצמה תוציא את הכל אל הקדושה ואני נותן לך עצה לחשוב בעת תשובתך להוציא את כל העבודות והתפילות שלך העשוקות בהקליפות ותביאם אל הקדוש' וק"ל
'''כי תהיין לאיש שתי נשים כו׳ והיה הבן הבכור לשנואה''' ▼לכאורה מלת והי׳ אינו מדוקדק שהוא לשון וודאי והכי הוי לי׳ למימר ואם יהי׳ הבן הבכור כו׳ ונראה לפרש דהנה המחשבה נקראת אשה שהמחשבה מוליד את המעש׳ והגה יש שתי מחשבות אחת היא מחשבה הקדוש׳: ואחת היא מחשבה זר׳ ואמר הכתוב כי יהי׳ לאיש שתי נשים שיהי׳ מעורב בטוב ורע מחשבה קדוש׳ ומחשבה זר׳ וזהו אחת אהובה ואחת שנואה ואמר הכתוב והי׳ הבן הבכור לשנואה ר"ל שזה הוא בודאי שהבן הנולד מהשנואה דהיעו המעש׳ הבאה מהמחשבה זרה שזה נקרא בן הוא יהי׳ הבכור שידו על העליונה והי׳ ביום הנחילו את בניו פי׳ כשיגיע יום שינחיל את בניו הם המעשי׳ טובים להעלותם לד׳ לא יוכל לבכר אח בן האהוב׳ על פני בן השנואה הבכור לבכר הוא מלשון ביכורים דהיינו שלא יוכל לעשות שום מצוה בשלימות על פני בן השנואה הבכור מחמת ▼שבן השנואה הוא הבכור לכן שמור עצמך במאד מאד
וקדש וטהר עצמך לזכך את מחשבתך כדי שתוכל לעשות
מצוה בשלימות וק"ל
▲'''כי תהיין לאיש שתי נשים כו׳כו' והיה הבן הבכור לשנואה'''
'''כי יקרא קן צפור''' כו׳ יראה לפרש דהנה כל מעשינו ועבודתינו להשי"ת ב"ה הוא להמשיך אותו להעולמות דהיינו שאגו מכנים את בוראינו ב"ה עיני ד׳ יד ד׳ 'וח"ו לדמות אותו בשום דמיון בעולם אך העולמות נקראים כן והיינו כשהצדיק רוצה להמשיך לעולם איזה דבר הצורך דהיינו פרנס׳ צריך לעורר המדה הנקרא יד ד׳ וכן בכל דבר צריך לעורר המדה שאותו דבר שייך לה וכשהצדיק ממשיך את הבורא ב"ה להעולמות זה הוא היחוד וזהו דאמרינן בגמ׳ אין דורשין במרכבה ביחיד אלא א"כ הוא חכם ומבין מדעתו פי׳ אין דורשין להמשיך יחידו של עולם להביאו להמרכב׳ שלו אלא א"כ מי שהוא במדריג׳ הזאת להמשיך השפעות ממדת חכט׳ ובינה: מדעתו שהוא דעת שלישית המכרעת כמאמר חז"ל עשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות דהיינו שיהא העולם בעיניו כאלו הוא מחצה על מחצה ובעשותו מצוה אחת מכריע בל העולם לזכות והוא המכריע ע"י הדעת שבו שהוא דע את אלקי אביך ועבדהו שעובד השי"ת בדביקות ובדעת וזהו חצות לילה אקום להודות לך פי׳ העוה"ז נקרא לילה ואמר דוד המלך ע"ה בעיני הוא העוה"ז חצות ר"ל מחצה על מחצה לכן אקום להודות לך כדי להכריע את העולם בדעתו: וזהו דעת קנה הכל קנה פי׳ כשהצדיק קונה לעצמו הדעת שהוא הכרע׳ לזכות גורם להשי"ת שקונה הכל היא המדה הנקרא כל קונה לעצמו והשגחתו עלי׳: וזהו שאנו אומרים בברכות ראשונו׳ מהתפיל׳ וקוב' הכל וזוכר חסדי אבות והיינו כשהקב"ה קונה לעצמו מדת כל עי"ז זוכר חסדי אבות שהם היו כולם במדה הזאת כמו שאגו אומרים אברהם בכל יצחק מכל כו׳ וכמו שנאמר וד׳ בירך את אברהם בכל יצחק אמר ואוכל מכל יעקב אמר יש לי כל רמז על חמדה הנ"ל כידוע ואיתא אין דורשין במעשה בראשית בשנים: יראה לפרש דהנה השי"ת ב"ה ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו ולעומת זה ברא השי"ת הצדיק שיכול לבטל גזירותיו והנה איך אפשרי שיבטל הגזירות שכבר נגזרו בשמים בעולמות עליונים: אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים בדבר ה׳ שמים נעשו דהיינו הצדיק ע"י עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית ונמצא ממילא הגזירות בטלין שלא ׳היו באותן העולמות שנבראו מחדש • ואמרינן במסכת ▼▲לכאורה מלת והי׳{{צ|והיה}} אינו מדוקדק שהוא לשון וודאי והכי הוי לי׳ליה למימר {{צ|ואם יהי׳יהיה הבן הבכור כו׳כו'}} ונראה לפרש דהנה המחשבה נקראת אשה שהמחשבה מוליד את המעש׳המעשה והגהוהנה יש שתי מחשבות אחת היא מחשבה הקדוש׳:הקדושה ואחת היא מחשבה זר׳זרה ואמר הכתוב {{צ|כי יהי׳יהי' לאיש שתי נשים }} שיהי׳שיהי' מעורב בטוב ורע מחשבה קדוש׳קדושה ומחשבה זר׳זרה וזהו {{צ|אחת אהובה ואחת שנואה }} ואמר הכתוב והי׳{{צ|והיה הבן הבכור לשנואה }} ר"ל שזה הוא בודאי שהבן הנולד מהשנואה דהיעודהיינו המעש׳המעשה הבאה מהמחשבה זרה שזה נקרא "בן ", הוא יהי׳יהי' הבכור שידו על העליונה והי׳{{צ|והיה ביום הנחילו את בניו }} פי׳פי' כשיגיע יום שינחיל את בניו הם המעשי׳המעשים טובים להעלותם לד׳לד' {{צ|לא יוכל לבכר אחאת בן האהוב׳האהובה על פני בן השנואה הבכור }}, "לבכר " הוא מלשון ביכורים דהיינו שלא יוכל לעשות שום מצוה בשלימות על פני בן השנואה הבכור מחמת שבן השנואה הוא הבכור לכן שמור עצמך במאד מאד וקדש וטהר עצמך לזכך את מחשבתך כדי שתוכל לעשות מצוה בשלימות וק"ל
תענית בימי רבי שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא אמרו היכי נעביד נבעי על תרווייהו אין מבקשין על שני דברים כאחד ע"ש וזהו אין דורשין במעשה בראשית ר"ל כשהצדיק רוצה לדרוש במעשה בראשית ע"י עומקו בתור׳ לחדש שמים חדשים לבטל הגזירות ולהשפיע לישראל אל ידרוש בשנים דהיינו לבקש על שני דברים כאחד כ"א ידרוש כל דבר בפני עצמו וזהו פי׳ הפסוק כי יקרא קן צפור כו׳ דהעולמות נקראים קן צפור עולם העליון נקרא קן צפור במרכב׳ עליונה כדאיתא בזוהר הקדוש בלק בן צפור בלק הי׳ קוסם יותר מבלע׳ כי הי׳ לו אחיזה בצפור במרכבה טמאה ובהאי צפור ידע כל ואת זה לעומת זה עשה אלקים: ומלמד הכתוב להצדיק שהוא במדריג׳ הזאת להמשיך את הבורא ב"ה להעולמות הנקראים קן צפור לפניך ר"ל זה הדבר מוכן לפניך ותוכל לפעול כנ"ל: ואמר הכתוב בלשון שאלה בדרך פי׳ כעת שאנחנו בגלות המר האיך נעשה אם נבקש רחמים על גלות השכינ׳ או על ישראל כי שני דברים כאחד אי אפשר להתפלל כנ"ל ואיזה מהן קודם וזהו בכל עץ או על הארץ ר"ל אם יהא עסקינו ועבודתינו בעבור בל העץ היא השכינה הנקראת כל ועץ או אם יהא עבודתינו על הארץ על דבר ארציות צורכי עם ישראל הנקראים אפרוחים או ביצים כדאיתא בזוהר. ואמר הכתוב בוודאי השכינה קודם יותר ויותר כי והאם רובצת על האפרוחים כו׳ היינו השכינה האם שלנו רובצת ומגינה תמיד עלינו בגלות המר. ואמר הכתוב אני נותן לך עצה לא תקח האם על הבנים ר"ל לא שתהא כל מחשבתך ותפילתך על השכינה לבדה אלא שלח תשלח את האם דהיינו שתהא מחשבתך זכה וטהורה וע"י זה תעלה את השכינה למעלה לשלח אותה ליחדא אותה עם הקב"ה ואת הבנים הם הישראל הנקראים בנים למקום תקח לך תתפלל עליהם להשפיעם כל טוב וזה אפשר לעשות כאחד דהיינו המחשבה על השכינה והתפיל׳ על ישראל ומחשבתך תפעול להעלות את השכיב׳ בפי הגעת מדרגתך וזהו שלח תשלח כפל לרמז שתתחזק ותאמץ תמיד במחשבתך כנ"ל ולא תאמר כבר יצאת ידי חובתך כי הוא דבר שאין לו סוף וכל עוד שתתחזק יותר תעל׳ את השכינה למעל׳ למעלו׳ והתפיל׳ תפעול על ישראל והבן ▼
▲'''כי יקרא קן צפור''' כו׳כו' יראה לפרש דהנה כל מעשינו ועבודתינו להשי"ת ב"ה הוא להמשיך אותו להעולמות דהיינו שאגו מכנים את בוראינו ב"ה עיני ד׳ד' יד ד׳ד' 'וח"ו לדמות אותו בשום דמיון בעולם אך העולמות נקראים כן והיינו כשהצדיק רוצה להמשיך לעולם איזה דבר הצורך דהיינו פרנס׳פרנס' צריך לעורר המדה הנקרא יד ד׳ד' וכן בכל דבר צריך לעורר המדה שאותו דבר שייך לה וכשהצדיק ממשיך את הבורא ב"ה להעולמות זה הוא היחוד וזהו דאמרינן בגמ׳בגמ' אין דורשין במרכבה ביחיד אלא א"כ הוא חכם ומבין מדעתו פי׳פי' אין דורשין להמשיך יחידו של עולם להביאו להמרכב׳להמרכב' שלו אלא א"כ מי שהוא במדריג׳במדריג' הזאת להמשיך השפעות ממדת חכט׳חכט' ובינה: מדעתו שהוא דעת שלישית המכרעת כמאמר חז"ל עשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות דהיינו שיהא העולם בעיניו כאלו הוא מחצה על מחצה ובעשותו מצוה אחת מכריע בל העולם לזכות והוא המכריע ע"י הדעת שבו שהוא דע את אלקי אביך ועבדהו שעובד השי"ת בדביקות ובדעת וזהו חצות לילה אקום להודות לך פי׳פי' העוה"ז נקרא לילה ואמר דוד המלך ע"ה בעיני הוא העוה"ז חצות ר"ל מחצה על מחצה לכן אקום להודות לך כדי להכריע את העולם בדעתו: וזהו דעת קנה הכל קנה פי׳פי' כשהצדיק קונה לעצמו הדעת שהוא הכרע׳הכרע' לזכות גורם להשי"ת שקונה הכל היא המדה הנקרא כל קונה לעצמו והשגחתו עלי׳עלי': וזהו שאנו אומרים בברכות ראשונו׳ראשונו' מהתפיל׳מהתפיל' וקוב' הכל וזוכר חסדי אבות והיינו כשהקב"ה קונה לעצמו מדת כל עי"ז זוכר חסדי אבות שהם היו כולם במדה הזאת כמו שאגו אומרים אברהם בכל יצחק מכל כו׳כו' וכמו שנאמר וד׳וד' בירך את אברהם בכל יצחק אמר ואוכל מכל יעקב אמר יש לי כל רמז על חמדה הנ"ל כידוע ואיתא אין דורשין במעשה בראשית בשנים: יראה לפרש דהנה השי"ת ב"ה ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו ולעומת זה ברא השי"ת הצדיק שיכול לבטל גזירותיו והנה איך אפשרי שיבטל הגזירות שכבר נגזרו בשמים בעולמות עליונים: אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים בדבר ה׳ה' שמים נעשו דהיינו הצדיק ע"י עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית ונמצא ממילא הגזירות בטלין שלא ׳היו'היו באותן העולמות שנבראו מחדש • ואמרינן במסכת
▲תענית בימי רבי שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא אמרו היכי נעביד נבעי על תרווייהו אין מבקשין על שני דברים כאחד ע"ש וזהו אין דורשין במעשה בראשית ר"ל כשהצדיק רוצה לדרוש במעשה בראשית ע"י עומקו בתור׳בתור' לחדש שמים חדשים לבטל הגזירות ולהשפיע לישראל אל ידרוש בשנים דהיינו לבקש על שני דברים כאחד כ"א ידרוש כל דבר בפני עצמו וזהו פי׳פי' הפסוק כי יקרא קן צפור כו׳כו' דהעולמות נקראים קן צפור עולם העליון נקרא קן צפור במרכב׳במרכב' עליונה כדאיתא בזוהר הקדוש בלק בן צפור בלק הי׳הי' קוסם יותר מבלע׳מבלע' כי הי׳הי' לו אחיזה בצפור במרכבה טמאה ובהאי צפור ידע כל ואת זה לעומת זה עשה אלקים: ומלמד הכתוב להצדיק שהוא במדריג׳במדריג' הזאת להמשיך את הבורא ב"ה להעולמות הנקראים קן צפור לפניך ר"ל זה הדבר מוכן לפניך ותוכל לפעול כנ"ל: ואמר הכתוב בלשון שאלה בדרך פי׳פי' כעת שאנחנו בגלות המר האיך נעשה אם נבקש רחמים על גלות השכינ׳השכינ' או על ישראל כי שני דברים כאחד אי אפשר להתפלל כנ"ל ואיזה מהן קודם וזהו בכל עץ או על הארץ ר"ל אם יהא עסקינו ועבודתינו בעבור בל העץ היא השכינה הנקראת כל ועץ או אם יהא עבודתינו על הארץ על דבר ארציות צורכי עם ישראל הנקראים אפרוחים או ביצים כדאיתא בזוהר. ואמר הכתוב בוודאי השכינה קודם יותר ויותר כי והאם רובצת על האפרוחים כו׳כו' היינו השכינה האם שלנו רובצת ומגינה תמיד עלינו בגלות המר. ואמר הכתוב אני נותן לך עצה לא תקח האם על הבנים ר"ל לא שתהא כל מחשבתך ותפילתך על השכינה לבדה אלא שלח תשלח את האם דהיינו שתהא מחשבתך זכה וטהורה וע"י זה תעלה את השכינה למעלה לשלח אותה ליחדא אותה עם הקב"ה ואת הבנים הם הישראל הנקראים בנים למקום תקח לך תתפלל עליהם להשפיעם כל טוב וזה אפשר לעשות כאחד דהיינו המחשבה על השכינה והתפיל׳והתפיל' על ישראל ומחשבתך תפעול להעלות את השכיב׳השכיב' בפי הגעת מדרגתך וזהו שלח תשלח כפל לרמז שתתחזק ותאמץ תמיד במחשבתך כנ"ל ולא תאמר כבר יצאת ידי חובתך כי הוא דבר שאין לו סוף וכל עוד שתתחזק יותר תעל׳תעל' את השכינה למעל׳למעל' למעלו׳למעלו' והתפיל׳והתפיל' תפעול על ישראל והבן
'''כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך''' ומתחילה נבאר הפסוק וירא אלקים את האור כי טוב הנה לכאורה המשמעות אחר שנתהווה האור ראה השי"ת את האור כי טוב וחלילה לחשוב ולומר על הבורא ב"ה
האחד הפשוט האמתי בלי שום השתנות לומר שמתחילה לא ראה ועכשיו ראה כי טוב: אמנם כי כן האמת שהשגחתו וראייתו של הקב"ה להיות כל דבר בטוב וכל מקום שהוא משגיח הוא למען היות הדבר בטוב ובשלימות וזהו וירא אלקים את האור דהיינו שהשגיח עליו בעין השגחתו כי טוב למען היות טוב וזה הוא שאנו אומרי׳אומרי' בברכת ק"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ר"ל באותו טוב שהשגיח על האור מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית דהיינו בכל יום מחדש עלינו ישראל רחמים וחסדים וכל טוב כאמור לעוש׳לעוש' אורים גדולים כל"ח דהיינו שעשה את האור למען יהי׳יהי' לעולם חסדו כי בכל יום מחדש עלינו חסדים ונמצא ראייתו של השי"ת בהאור הי׳הי' כדי להשפיע כל טוב לישראל ואנחנו המקבלים את הטוב צריכין ג"כ להיותנו דומים להשי"ת ב"ה לקבל את הטוב ע"י הראי׳הראי' ואמנם זאת בלתי אפשר רק ע"י השמיעה דהיינו כמאמר הכתוב אשר אנכי מצוך היום ופירשו רבותינו שיהיו דברי תור׳תור' בעיניך כחדשים כאלו עומד בכל יום על הר סיני ומקבל התור׳התור' ונמצא מדמה עצמו להבורא ב"ה ג"ב בחידוש בכל יום וזהו מסיר אזנו משמוע תורה דהיינו שאין מחשבתו זכה וטהורה לחשוב זאת בכל יום כאלו שומע התור׳התור' מסיני גם תפלתו תועבה מחמת שתפילתו מטורפת ומעורבת במחשבות זרות רק צריך שיהא מחשבתו תמיד כאלו היום שומע ומקבל התור׳התור' וע"י זה יכול לקבל השפע׳השפע' הטוב שהקב"ה מחדש בכל יום דהנה כתיב יום הששי ודרשו חז"ל הששי הידוע מלמד שהתנה הקב"ה במעשה בראשית על מנת שיקבלו ישראל את התורה שנתנה בששי במיון: ונמצא כשאדם חושב ומדמה לעצמו כאלו היום שומע התורה הוי לי׳לי' כאלו היום נברא העולם ואז השגיח הקב"ה להיות טוב ונמצא בכל יום הצדיק ממשיך הטוב ההוא וזהו ראה שאין רשעים בדאים להשתמש באור וגנזו לצדיקים לעתיד לבא וכבר דקדקו קדמונים להבין באיזה מקום גנז הש"י את האור והלא האור הי׳הי' מסוף העולם ועד סופו והיכן גנזו אך אפשר לומר ע"פ הדברים הנ"ל דהנה השי"ת השגיח בראייתו על האור כדי להיות טוב כנ"ל ונמצא גם הרשעים יהי׳יהי' להם הנאה מהטוב ההוא מה עשה הקב"ה גנז את הטוב באור לצדיקים לעתיד לבא דהיינו בכל עת שיצטרכו יהי׳יהי' עתיד ומזומן להם הטוב כנ"ל שמחדש עליהם בכל יום חסדים ע"י מחשבתם הטהורה שמחשבים בכל יום כאלו שומעים התור׳התור' בסיני וזהו כי תבנה בית חדש דהיינו הפנימיות של אדם נקרא בית כשתבנה הפנימיות שלך ע"י מחשבות טהורות חדש ר"ל צריך אתה שיהי׳שיהי'
דברי תורה חדשים עליך כנ"ל ועשית מעקה לגגך פי׳פי' וצריך אתה שתעמיק ותשפיל את גבהותך מעקה לשון ממעמקים קראתיך כו׳כו' וגג רמז לגאות במו הגג שהוא גבוה וכשישפיל את עצמו אז יבנה ביתו בצדק והבן
'''כי ימצא איש נערה''' כו' נראה לפרש ע"ד הרמז דאיתא בכתבים שלפעמים יזכה הצדיק ע"י מעשיו שתבא אליו נשמה בעיבור מנשמת צדיק גדול רק שחיסר איזה נדנוד משלימות המצוה או מהתמימות. ובאת הנשמה אל הצדיק בסוד העיבור עד שעושה המצוה הזאת שחיסר בה ואז חוזרת והולכת למקומה ופעמים אם הצדיק הזה שהנשמה מתעברת בו הולך בצדקתו בתמימות אזי אינה הולכת מאתו ומסייעת לו לעבודת הבורא ית׳ית' וזה נקרא בשם מציאה
'''וזהו כי ימצא איש''' ר"ל הצדיק נקרא איש אם ימצא מציאה דהיינו עיבור נשמת צדיק. נערה לשון וינערו רשעי׳רשעי' מן הארץ ר"ל שעי"ז יפעול לנער ולגרש את כל הרשעו׳הרשעו' והרעות מישראל: בתולה. דהיינו ע"י שיחדש חידושין דאורייתא לשון קרקע בתולה דהיינו שיחדש דבר חדש בתור׳בתור' הקדושה אשר לא אורשה .דאיתא בגמ׳בגמ' הלומד תורה בפני ע"ה כאלו בועל ארוסתו בפניו ולא כן הצדיק שלא למד תורה בפני ע"ה ולא לשום פגי׳פגי' שזו לימוד שלא לשמה רק שלומד תורה לשמה ותפשה פי׳פי' שיתפוש את הנשמה שלא תלך מאתו ושכב עמה דהיינו שתשכון עמו ונמצאו פי׳פי' שיהי׳שיהי' מציאה דהיינו להצדיק הזה ולהנשמה המתעברת ונתן לאבי הגערה (חסר כאן קצת) וזהו לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים: דיש צדיק הנקרא שוד לשון הסתכלות ע"ד אשורנו ולא קרוב דהיינו שמסתכל תמיד ברוממות האל ית׳ית' ויש צדיק הנקרא שה דהיינו שהולך בתמימות: נדחים פי׳פי' שנדחו ממקומם ובאו אליך בסוד העיבור מחמת שחיסרו קצת בעבודתם להבורא ית׳ית' כנ"ל והתעלמת מהם ר"ל ותרצה להתעלם לכן אני מזהירך השב תשיבם לאחיך ר"ל שתראה לתקנו כי הנשמה המתעברת בו מודיע לו מה שחיסרה במצות ד׳ד' כדי לתקנה ואם לא קרוב אחיד אליך ר"ל שאין לה קרבות עמך להודיע לך ולא ידעתו מה שחיסר והוא מחמת שמעשיך עדיין אינם בשלימות כ"ב: ואספתו אל תוך ביתך דהיינו שתוסיף שלימות במעשיך והי׳והי' עמך ר"ל ותהי׳ותהי' הנשמה עמך עד דרוש אחיך אותו ר"ל עד שתדרוש אשר יחסר לו: והשבתו לו ר"ל שתתקננו וק"ל
'''כי תבא בכרם רעך''' כו׳כו' כנ"ל דכרם ד׳ד' צבאות הוא סודות התורה הוא יין המשומר בענבים ואמר הכתוב אם זכית לבא לסודות התורה ואכלת ענבים כנפשך ר"ל בפי מדרגתך שלא תעלה במדרגות אשר עדיין לא הגעת לה רק כפי מדרגתך כן תעלה בה ולא יותר שבעך: ר"ל איך תדע זה אם הוא כפי מדרגתך או יותר ואמר הכתוב פי׳פי' כשתראה שאתה שבע מזה מאד מכל תענוגים ומעדנים ואל כליך לא תתן: הכתוב מזהירך שלא תתענג גופך מזה ע"ד שאמר התנא ואל תעשם עטרה להתגדל בהם וזהו כי תקצור קצידך בשדך כו׳כו' דהעוסקים בסודות התורה נקראים מחצדי חקלא ואמר אם תרצה להיות במחצדי חקלא וזהו שדך ר"ל שדה תפוחים ושכחת עומר בשדה: עומר כמו אומר באלף שעין מתחלף באלף באותיות אחע"ה ר"ל שעדיין תשכח איזה אומר קדוש הנוגע בזה ועדיין לא הגעת למדרגה זו להיות ממחצדי חקלא ואמר הכתוב לא תשוב לקחתה ר"ל גם אם התחלת לא תשוב עוד לקחת את המדרגה הזאת עד אשר תגיע אליה: לגר ליתום ולאלמנה יהי׳יהי' רמז צדיק כזה שהוא כגר בעוה"ז ואין לו שייכות עם העולם והוא מוכנע ושפל כיתום ודואג על גלות השכינה לו ראוי׳ראוי' המדרג׳המדרג' הזאת למען יברכך ד׳ד' כו׳כו' פי׳פי' הכתוב מבשרך שגם תתברך ע"י זה שתמשיך עצמך ממדרגה אשר אינך ראוי לה עדיין: ונחזור להפסוק הנ"ל כי תבא בקמת רעך פי׳פי' אם תזכה לבא למדרגה גדולה כזו שתהי׳שתהי' קומה שלימה שכל אבריך וגידך מקודשים ומתוקנים להשראת שכינה וקדושה וקטפת מלילות פי׳פי' תזכה להוציא הקדוש׳הקדוש' מלילית דהיינו מהקליפה ע"ד חיל בלע ויקיאנו
'''כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור''' כו׳כו' ע"ד הרמז שהתורה הקדושה מרמזת על איש צדיק ההולך בדרכי השי"ת אבל עדיץ אינו טהור בכל מחשבותיו וזהו כי יהי׳יהי' כו׳כו' מקרה לילה שאירע לו מקראות של שפלות וחטאים חלילה הנקראים לילה דהיינו שאין גופו טהור לגמרי שיהי׳שיהי' נשמר מטומאת קרי ח"ו. ועיניו מלהסתכל הסתכלות לא טובות ומלראות ברע ואזגיו משמוע ופיו מלדבר דבר שאינו צורך גבוה לעבודתו ויראתו ית"ש. ויצא אל מחוץ למחנה פי׳פי' הכתוב משיאו עצה מאחר שיצא חוץ למחנת קדושים צריך לתקן עצמו במדרגות תחתונות'שלא יאחז בדרכי הצדיקים הקדושים האמתים העוסקים בסודות עליונים ביראת׳ביראת' ובאהבתם שלימה בלי שום סיג ונדנוד חטא והרהור עון כלל ולא כן הוא שמחשבתו פגומה ואינה צלולה בקדוש׳בקדוש'
ואבריו אינם מתוקנים ואיך יכנום בהיכלא דמלכא לחפש ולפשפש באוצרות המלך הם הסודות התורה הקדושים העליונים. ואדרבה ח"ו קנאים פוגעים בו הם הקליפות החיצונים ומתאחזים בו להחטיאו ולהכשילו יותר חלילה. ולכן צריך לתקן את נפשו ואבריו באיז׳באיז' ענינים שהם מחוץ למחנה הקדוש, העליונה דהיינו שיסגף עצמו באיזה סיגוף ויתחרט וישוב ויזהר וישמר עצמו מהדברים המביאים אותו לידי חטאים הנ"ל ויראה להתאמץ ולהתחזק להצליל את מחשבותיו ולדקדק במעשיו ולהסתכל בהם אם הם עשויים באמת בלב שלם בלי שום תערובות חמץ וסיג ופסולת ושיהי׳ושיהי' מעשיו בדרך אמת בלי שום ערבוב טוב ורע ולדבק עצמו בהתורה הקדוש, ולעסוק בה בטהר, לטבול עצמו בעת שצריך טבילה ואז יתלהב בו בקרבו לדבקות והתלהבות בהירות קדוש, עליונה וזהו כונת הפסוק והי, לפנות ערב ר"ל כאשר יפנה את התערובו׳התערובו' הרע שהי, בו כנ"ל ורחץ במים רמז להתור׳להתור' הקדושה הנקרא מים וגם מים כפשוטו שיעסוק בתורה בטהרה בטובלו במים כנ"ל ואז וכבוא השמש ר"ל כשיבא לו הבהירות והתלהבות יבא אל תוך המחג׳המחג' פי, אז יבא אל פנימיות המחנה הם הסודות העליונים וק"ל
'''כי יהיה ריב בין אנשים''' כו׳כו' ע"פ המוסר לאדם אשר אינו במזג השוה רק לפעמים יצרו מתגבר עליו כעגין ריב ואין שלום בעצמיו ע"ד שאמר דוד המלך ע"ה אין שלום בעצמי כו׳כו' ונגשו אל המשפט ר"ל אל הצדיק שהוא שופט אמתי ושפטום באופן והצדיקו את הצדיק פי, שהצדקות יעלה וינשא למעלה והרשיעו את הרשע פי, שהרשעות שעשה ירשיע מאד להוכיח אותו בפניו את רשעתו ויגדיל בעיניו מאוד את הרשעות וזה שאמרו חז"ל והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ר"ל הצדקות שעשה מתחיל, יצדיק והי, אם בין הכות הרשע פי, בין לשון בינה ר"ל כאשר יזכה הצדיק לבא למדריגת בינה ששם היא עיקר התשוב׳התשוב' הכות הרשע פי, אזי יכה ויכתת את הרשעות והפילו השופט פי, שיפיל את הרשעות שלא תשוב אליו עוד. והכהו לפניו פי, שהצדיק יכתת בפניו את הרשעות כדי רשעתו במספר פי, ע"י שהצדיק יספר בפניו עבירות כאלו כפי רשעתו שעשה ויגנה בפניו המעשה התעתועים עי"ז יכתת את רשעתו שלא תשוב אליו עוד ויבא לידי תשובה שלימה ארבעים יכנו פי, הכתוב מלמדו להצדיק ברצותו להחזירו בתשובה שלימה אז יחזיק עצמו לצדיק גמור ולזה רמז ארבעים עין יפה א׳א' מארבעים אע"פ שצריך אדם להחזיק עצמו לבינוני תמיד אבל בשעה זו צריך להחזיק עצמו
לצדיק גמור כדי שלא יוסיף על רשעתו עוד יותר וזהו פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה פי, שתוסיף עליו יותר מכות רבות ועונשים אם לא יכתת את רשעתו לגמרי שלא יעשה כזאת עוד? ונקלה אחיך לעיניך ר"ל ותגרום לעצמך לצאת מן הג"ע לראות את יסודי אחיך איך הוא קלוי באש של גיהנם לכן תראה לכתת את רשעתו לגמרי שלא ישוב אל רשעתו וישוב בתשוב׳בתשוב' שלימה ויזכה לנועם עליון וק"ל
| 