מגן אברהם על אורח חיים תקע: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תקסט|תקע|תקעא}}" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|מגן אברהם|אורח חיים|תקסט|תקע|תקעא}}
{{משע|מא|א|קבלת תענית:}}{{ררר}} צ"ל שקבלו במנחה עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תקסג|סי' תקס"ג]] [[שולחן ערוך אורח חיים תקסח ב|ותקס"ח ס"ב]]:
{{משע|מא|ב|הרי עלי:}}{{ררר}} פי' שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם עיין [[שולחן ערוך יורה דעה רטו|ביורה דעה סימן רט"ו]] אבל אם אמר הריני נודר להתענו' יום א' לא מקרי נדר ולכן נהגו שמי שאמר הריני נודר להתענו' ב' וה' כל ימות השנה א"צ להתענו' בר"ח וא"צ התרה:
{{משע|מא|ג|צריך התרת חכם:}}{{ררר}} ואם לא התירו צריך להתענות לכ"ע ונ"ל דצריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים תקסח ה|סי' תקס"ח ס"ה]]:
{{משע|מא|ד|אין חנוכה ופורים בכלל:}}{{ררר}} שאין אלו הימים מבוררים בלשון בני אדם לקרותן י"ט ולא מועדים (רשב"א שם):
{{משע|מא|ה|הולכין אחריו:}}{{ררר}} פי' ואין מחוייב להתענות כההיא דתנן סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל (שם) ועיין [[שולחן ערוך יורה דעה רח|ביורה דעה סי' ר"ח]] בש"ע בט"ז וש"כ דלפעמים אינו נאמן ונ"ל דר"ח שוה לחנוכה ופורים בענין הזה אבל ח"ה מקרי י"ט:
{{משע|מא|ו|עי"ה בכלל:}}{{ררר}} דנקרא י"ט וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל:
{{משע|מא|ז|והכי נהוג כו':}}{{ררר}} קאי אמש"ל דהמנהג כסברא הראשונה:
{{משע|מא|ח|אלא מדרבנן:}}{{ררר}} ולהרמב"ם לא חלה השבועה עמ"ש ס"א:
{{משע|מא|ט|דה"ה לר"ח וכו':}}{{ררר}} פי' שמה שאסור להתענו' בהם הוא מדרבנן והשבועה חלה אפי' הרמב"ם מודה בזה כיון שעכ"פ הם עצמן של תורה א"צ חיזוק כמ"ש ס"א ונ"ל דר"ח הוא מדרבנן דהא [[שולחן ערוך אורח חיים תקעב|בסימן תקע"ב]] פסק ואם התחילו אין מפסיקין ומשנה שלימה היא ואי הוי דאורייתא ה"ל להפסיק כמו בשבת וי"ט וגם [[שולחן ערוך אורח חיים תקפ|בסימן תק"פ]] פסק להתענות בר"ח ואף שרמ"א פסק שם שלא להשלים הא איתא ספ"ג דעירובין שאני י"ט דדבריהם הואיל ומתענים בו שעות וכו' משמע דבי"ט דאורייתא אסור להתענות בו שעות אלא ר"ח הוא דרבנן שאסור להתענות בו אבל עי"ה מוכח שהוא דאוריית' דהא ילפי' מקרא דועניתם שמצוה לאכול ומ"ש הרב"י דאסמכתא בעלמא הוא תימא הא אמרי' ביומא ותנא דעצם האי ועניתם מאי עביד ליה מבעי ליה כו' א"כ מוכח דדרשה גמורה היא דאל"כ הקושיא במקומה עומדת ועניתם מאי עביד ליה וכיוצא בזה הוכיחו התוס' [[מועד קטן ח א|במ"ק דף ח']] גבי ושמחת בחגיך ע"ש וכ"מ בר"ה דקי"ל כר"ע דאית ליה להאי דרשה לדרשה גמורה ע"ש וכ"מ [[טור אורח חיים תרד|בטור סי' תר"ד]] שהוא דאורייתא:
| |||