מגן אברהם על אורח חיים קעא: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
השלמה
שורה 6:
{{משע|מגא|א|ואין זורקין הפת}} - אפי' לא ממאס בכך <small>(ב"ח ב"י)</small>, כשרואין אוכלים מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם ([[ערובין סד א|עירובין דף ס"ד]]). איתא [[שבת נ א|בשבת דף נ']] דאסור לפצוע זתים אפילו כוונתו למתוקי פירא מפני שנמאסים ע"י כך והרי"ף פירש שמיירי שרוצה ליטול בו ידיו ומשום זה נמאסין ואסור דאפשר ליטול בבורית עבי"ד ס"ס ש"נ דאסור לגרום לאוכלין שיאסרו בהנאה, [[תענית כ א|בתענית דף כ']] אי' מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה פירש"י משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם:
<קטע סוף=א/>
 
===סעיף ?===
{{משע|מא|ב|לא ישב:}}{{ררר}} דוקא בקופה של נצרים שהי' נכפפת והאוכלין נמאסות אבל בקופה של עץ שאינה נכפפת אפי' היו בתוכה ספרים מותר לישב עליהם וכ"ש אוכלים (ב"ח) ובתשובת רמ"א כתוב דאסור לישב על תיבה שהספרים בתוכה [[שולחן ערוך יורה דעה רפב|וביורה דעה סי' רפ"ב]] כתב הט"ז דאם היה קבוע בכותל שרי וכן נוהגין בבה"כ עמ"ש [[שולחן ערוך אורח חיים רמ|סימן ר"מ]]:
 
{{משע|מא|ג|והמדקדקים:}}{{ררר}} נ"ל דביזוי היא להשתמש מעשה עץ באוכלין לכן אוכלין כל פעם מעט כאלו בא ללפת הפת ונשאר אוכלין בעצמן דלאחרים הוא נמאס:
 
{{משע|מא|ד|שנמאסי':}}{{ררר}} אף על פי שהן בקליפתן ואין האוכל נמאס מ"מ הם נמאסי' (ב"י ב"ח תוס'):