מגלה צפונות/מסעי: הבדלים בין גרסאות בדף

והנראה דבא מאמר זה להראות באצבע מה שכתבו הראשונים ז"ל, דבספירה שעברה היו ישראל בחינת צאן ובספירה זאת עלו למדרגת אדם, וזהו כוונת הפסוק ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ורצה תחילה בספירה שעברה הייתם צאני צאן מרעיתי ועתה בספירה זו אדם אתם, עליתם לבחינת אדם, עיין בענין זה במהר"י אברבנאל ז"ל פ' בהר סיני ובספר מפעלות אלקים אשר חיבר על זה, וברבינו בחיי ז"ל ובספר הפליאה אשר הסמיכו האר"י זלה"ה לעשות ממנו עיקר. לכן לרמוז שמקודם היו ישראל בחינת צאן הנהיגם עכשיו שהם אדם כצאן, לרמוז על העבר שאעפ"י שעכשיו הם אדם מונהגים הם כצאן, כשם שהיו כי הכל אוחז מהשורש ובספירה הבאה עולים ישראל לבחינת מלאכים כאשר עלו האנשים מספירה שעברה לבחינת מלאכים וכיון שהיו אז בחינת אדם כתוב בהם ודמות פניהם פני אדם לרמוז על מה שהיו לשעבר בחינת אדם.

 

 

(א"ה ס"ט נראה להביא פה מ"ש ה"ה זצ"ל במאמר הנכבד הלזה בספר הנחמד '''מדרש אליהו''' כ"י בסדר זה וז"ל, והנראה בזה שבעל המאמר בא לעוררנו אל ההבטחה לפי שהעולם נחלקים בשלשה כיתות, יש סוברים שעיקר חיות האדם תלוי במושב הטוב בתחתיות ועליות במשכיות הכסף ובלתי זה יחלה האדם וימות, וכנגד כת הזה המוצאים זמנם להשיג זה ועוזבים השגת חיי עולם הבא, אמר מה הצאן אין מכניסים אותו לצל הקורה כך ישראל לא נכנסו ארבעים שנה לצל הקורה, ואם כן הבט וראה כי מחשבתך בטלה, שהרי ישראל חיו ופרו ורבו ונתגדלו במדבר ועסקו בתורה ובמצות, אעפ"י שלא נכנסו בצל הקורה. ויש כת שניה סוברת שכדי להשיג חיי עולם הבא צריך להכין קודם אוצרות ממון שיהיו מזונותיו מוכנים לו, כדי לעסוק אחר כך בתורה ובמצות בכל עוז כדי שלא יפסיק במלאכה, וגם זו דעת נפסד שהרי מה הצאן אין כונסין לה אוצרות אלא רועה במדבר ובכל יום הקב"ה מזמין פרנסתו, כך ישראל כל ארבעים שנה יזונו בלי אוצרות ועסקו בתורה והקב"ה היה מזמין להם בכל יום ויום, ואם כן יקדש עצמו לעסוק אדם בתורה ויבטח בשם ה' וישען באלהיו שהקב"ה יזמין פרנסתו בכל יום ויום, וכדאיתא במכילתא הביאו הילקוט בירמיה סי' ב' הדור אתם ראו דבר ה', זש"ה קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, ר' אליעזר אומר לימות ירמיה למשמרת, שבשעה שאמר ירמיה לישראל בני מפני מה אין אתם עוסקים בתורה, אמרו ליה אם אנו עוסקים בתורה במה נתפרנס, באותה שעה הוציא להם ירמיה צנצנת המן אמר להם ראו אבותיכם שהיו עוסקים בתורה במה נתפרנסו, אף אתם עסקו בתורה והקב"ה מפרנס אתכם ע"כ. הרי שהדעת השני ג"כ הוא דעת נפסד, לומר הזמין תחילה באוצר כדי שיהיה לי מוכן לעסוק בתורה. יש כת שלישית האומרים תחילה נבריא ונחזק את גופי אחר כך העסוק בתורה, גם זה דעת נפסד כראשונים ויותר מהם, לפי שהתורה נותנת חיים לעוסקים בה וגבורה, שנאמר אני בינה לי גבורה, שהרי הצאן במקום שהרועה מנהיגה נמשכת, כך ישראל במקום שמשה ואהרן מסייעין אותם היו נוסעים ובכל מסע ומסע היו מלמדים תורה, ואעפ"י שהיו הולכים תמיד לא הגיע להם שום חולי ומחלה רק היו בריאים וטובים, כי התורה היה מתעדן להם. דרך שני קרוב לזה נראה לפרש שידוע שיש הנהגת הבית והנהגת המדינה והנהגת עצמו לעמוד על התורה ועל העבודה, לא יצטרך לשום אחת מהנה, כנגד הנהגת הבית הביא שישראל לא נכנסו ארבעים שנה בצל הקורה והיו בלי מושב ובית, רמז שלא הוצרכו להנהגת הבית כי כיון שעסקו בתורה, הקב"ה תיקן הכל וכנגד הנהגת המדינה שהיא על ידי הוצאות הביא שישראל נזונו במדבר בלי אוצרות וכנגד הנהגת עצמו שהיו נוסעים אחר משה ואהרן, הרי שכיון שקבלו התורה ונשתעבדו עליה, לא הוצרכו בהתעסקות שלשת אלו. או אפשר שבא לרמוז הענין באופן אחר שאעפ"י שלא היו בעיר ובמושב, נהג הקב"ה בהם כהנהגת הבית, שהרי לא נכנסו לצל קורה אמנם עשה להם דוגמתו בכסוי העננים עליהם. וכנגד הנהגת המדינה הן אמת שלא ניזונו מאוצרות כדרך הנהגת המדינות המזמינים מזונות באוצרות לעת רעב ומלחמה ע"כ ניזונו מהמן כאילו היה להם אוצרות כנגד הנהגת עצמו לא הוצרכו, כי הרי משה ואהרן היה מנהיגם ודוק. ע"כ אשר בזה נלע"ד דזה ביאור הכתוב ביחזקאל סי' ל"ו כֹּה אָמַר ה' עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָֽדָשִׁים. כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם וכו' כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' ע"כ. וראוי לדעת הני תלתא לישני כצאן אדם כצאן וכו'. דמהו הכונה. ותו במאי דחזר עוד לומר מלאות צאן אדם, דנראה שפת יתר ומאי וידעו כי אני ה'. אמנם עפי"ה הנה נכון והוא דכנגד כת האומרות תחילה נבריא את גופנו וכו'. אמר מה הצאן במקום שהרועה מנהיגה, כן האדם צריך שימשך אחר הרועה המלמדו תורה. כמו שנמשכו ישראל אחר משה ואהרן ולא הגיע להם שום חולי ומחלה וז"ש כצאן אדם מה צאן נמשכת אחר הרועה כן האדם ימשך אחר האדם הרועה אותו. וכנגד כת החושבת שלהשיג חיי העוה"ב צריך להזמין קודם אוצרות ממון וכו' אמר מה צאן אין כונסים לה אוצרות וכו' אלא יקדש עצמו לעסוק בתורה וישען באלהיו שיזמין לו פרנסתו דבר יום ביומו וכמו שניזונו ישראל במדבר מ' שנה בלי אוצרות. לרמוז לזה אמר כצאן קדשים, והכונה מה צאן אין כונסים לו אוצרות וכו', כך ישראל צריך שיקדש האדם עצמו לעסוק בתורה שהיא קדש קדשים, וז"ש קדשים שתמיד יהיה מקודש בעסק התורה וישען באלהיו שלא יחסר לו פרנסתו וכנגד כת הסוברים שעיקר חיות האדם תלוי במושב הטוב וכו' אמר מה הצאן אין מכניסים אותו לצל הקורה כך ישראל לא נכנסו לצל קורה מ' שנה וזהו כצאן ירושלים, וכונה מה צאן אין כונסים אותה לצל קורה כך ישראל לא נכנסו לירושלים מ' שנה ואפילו הכי פרו ורבו וחיו ונתגדלו במדבר מ' שנה, וכמ"ש משם מרן ז"ל וכלפי מ"ש ה"ה ז"ל דישראל בספירה שעברה היו בבחינת צאן ובספירה זאת עלו למדרגת אדם אמר כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן מספירה שעברה עתה הם אדם בחינת אדם, ועי"ז וידעו כי אני ה' דכ"י במצבייה עביד בכל ארעא ויבטח בשם ה' וישען באלהיו וכאמור ודוק).