מגלה צפונות/מסעי: הבדלים בין גרסאות בדף

ובמדרש {{דה מפרש|מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות אלו, על שקבלו את ישראל ועתיד הקב"ה לתת להם שכר, שנאמר ישושוןישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ומה מדבר על ידי שקבל את ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו עאכ"ו}} ע"כ. וכיון דאתא לידן המאמר הזה ניזיל ביה נרגא, דיש לדקדק אומרו מה זכו ליכתב בתורה המסעות, דלא שייך במקומות לומר זכו, ומה תועלת מגיע להן אם נכתבים בתורה או לא. ועוד אומרו על שקבלו את ישראל, וכי המקומות בעלי בחירה הם שבידם לקבלם או שלא לקבלם, אמנם הכוונה כיון דשמות המסעות הם שמות ששמו אומות העולם למקומות אלו, לא היה צורך להזכירם בתורה, ומפני מה זכו ליכתב בתורה, וענין מה זכו שבהיות שמות המקומות אלו כתובים בקדושה, יש יניקה להם יתירה מהקדושה, כי זהו חיותם כנודע, ונמצא שזכו ליניקה יתירה וזהו התועלת המגיע למקומות ולשרים שעליהם בהיותם נזכרים בתורה, ומשיב על שקבלו את ישראל, יש לפרש דחוזר לשרי המקומות ששמחו בהיותם ישראל חונים בהם, והוא על דרך שכתבו התוספות ז"ל גבי ר' אלעזר בן דורדייא שאמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים והשיבו כדי שנבקש עליך נבקש על עצמנו, ופירשו ששר ההרים היה משיבו, גם כו היה שמחה לשר, כל מקום שהיו באים ברשותו, כי לכל מקום יש שר ואפילו על כל עשב ועשב שאומר לו גדל כדברי רז"ל, ונחשב השמחה כאילו קבלה הם בידיהם להכניסם במקום, והגם שנאמר שחוזר למקום עצמו, יהיה על דרך שפרשו חז"ל על פסוק והעיר שושן צהלה ושמחה, שהעיר עצמה עצים ואבנים היו שמחים, ואינו מהתימא כי כלם נעשים שלוחים להקב"ה כאמרם חז"ל, בכל עושה הקב"ה שליחותו ואפילו כעצם אחר מעשה וכו', עיין במדרש פ' אחרי מות גם כן כלם נעשים שלוחים לישראל עמו להיותם מצטערים בצערם או לשמוח בשמחתם ואפילו עצים ואבנים כמדובר. ובא הלימוד מכאן על המקבל ת"ח בתוך ביתו לחידוש גדול שאפילו שהיו תלמידי חכמים שאינן כל כך הגונים יקבלם בביתו לכבוד תורתם כמקומות הללו שהם משמות ששמו להם אומות העולם ועכ"ז לכבוד שקבלו את ישראל הזכירם בתורה. או יהיה הלימוד על המקבלם, שאעפ"י שהם בלתי הגונים מעבירות שבידם, על שקבלו ת"ח בביתם יהיו נכנסים במחיצת הצדיקים, שבזכות שקבלם בביתם ימחול להם הקב"ה להכניסם בקדושה, דומיא דמקומות הללו שהכניס הזכרת שמותם בתורה.