ביאור:בראשית כ יא: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Ilan Sendowski (שיחה | תרומות) כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה |
||
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|בראשית|כ|כ י|יא|כ יב|קטגוריה=1}}
{{ציטוטפסוק|בראשית|כ|יא}}
ראו [[ביאור:בראשית כ יב|פסוק יב]]
== כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה ==
אבימלך לא פרש מה הבעיה. הוא רק אמר: "מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" ([[בראשית כ י]]) ולא הגדיר מה חטאו של אברהם.
אברהם היה יכול להמשיך לחכות להבהרות. אין צורך לענות לשאלה פתוחה ולגלות חטאים נוספים.<br />
אולם אברהם כנראה שמע בדרכו לארמון, מהאנשים שקראו לו, כפי שנאמר: "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם" ([[בראשית כ ט]]) את מה שאבימלך סיפר לאנשיו: "וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם" ([[בראשית כ ח]]), והחליט שאין מה ללחוץ על אבימלך יותר.
אולי הם שמע מעבדי אבימלך את כל דברי אלוהים לאבימלך, והוא לא פחד לנפשו יותר.
=== כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה ===
"'''יִרְאַת אֱלֹהִים'''" - פרושו '''כיבוד חוק הומני'''. גם בסדום היה חוק לפגוע בזרים שרוצים להתנחל ולישון בעיר. אולם זאת דוגמא לחוק שאינו הומני, ואלוהים העניש אותם.<br />
"'''יִרְאַת אֱלֹהִים'''" מופיעה בדברי אלוהים לשמואל: "וַיהוָה '''יִרְאֶה''' לַלֵּבָב" ([[שמואל א טז ז]]), אלוהים ''''רואה'''' ולכן אדם חייב ''''לירוא'''' ולפחד. <br />
אדם העושה את הרע, ואפילו אם רשאי לפי החוק או שאף אחד לא ידע, חייב לירוא את אלוהים ולהמנע מלעשות את הרע.
אברהם בפרוש מציין שהוא חשש שהעיר היא רעה. '''שהעיר הזאת אולי יותר טובה מסדום אבל לא בהרבה, והוא חשש לבוא לגור ולהתנחל בה'''.
=== וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי ===
אברהם היה מודע שאישתו יפה, ובלכתו בדרך "כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי, אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי ... אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה" ([[בראשית כ יג]]), הוא חשש שבמקום שאין יראת אלוהים ואין חוק מכובד, יפגעו בו ויקחו את אשתו.<br />
* התנהגות כזאת נפוצה בעולם החי, כאשר זכר חזק הורג זכר אחר ולוקח לו את נקבותיו - ראה לדוגמא: [[:W:אריה|'''אריה''']].<br />
* גם אבשלום עשה כך לנשות דוד לאחר שהוא גרם לדוד המלך לברוח מירושלים.
* גם איזבל עשתה מעשה דומה, כאשר היא גרמה למותו של נבות היזרעאלי וכך כרמו עבר לאחאב המלך. ([[מלכים א כא טו]]).
* אולם הדוגמא הטובה ביותר היא מעשה דוד בבת-שבע והריגת בעלה אוריה החיתי. ([[שמואל ב יא טו]]).
לפי [[חוקי חמורבי|'''חוקי חמורבי''']] מספר 129, 130 - אדם הלוקח אשת איש יומת. אולם כאשר בעלה מת, אז אין איסור לקחת את אלמנתו. כך גם לפי חוקי-משה העוסקים באישה שבוית חרב: "וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" ([[דברים כא יא]]). המצב הזה עודד אנשים תקיפים לרצוח בעלים ולקחת את נשותיהם.
אברהם ידע את הסכנה שאישתו היפה והעקרה מביאה לו, כאשר הוא יצא לדרך מחרן. הוא יצא בפקודת אלוהים, והיה הגיון להאמין שאלוהים ישמור עליו ועל האישה שתביא לו את זרעו. עבד אברהם לקח 10 גמלים ואנשים (לבטח בסביבות 30) כדי להביא במהירות ובשלום את רבקה "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה" ([[בראשית כד טז]]) ליצחק.
{{סיכום על פסוק|בראשית|כ|כ י|יא|כ יב|קטגוריה=1}}
| |||