תיקון מידות הנפש/חלק רביעי: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 19:
==השער הרביעי (מידת החריצות והזריזות)==
 
צריך לקדם בדברי המדה הזאת מאי זה טבע היא באה. ואמר כי היא מטבע המרה האדומה, והמדה הזאת תראה יותר, כשהנפש פנויה מן המדות המגונות ואין מבלבל אותה שום דאגה. ויותר מה שהיא בנפשות הזנות החשובות. וראוי לאדם שיתנהג בה בכל מעשיהו, ובכל מה שמתעסק בו ממלאכות החכמה והמחשבה, הלא תראה מה שנאמר בה: '''וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ''' {{מקור|משלי יב כז}}, רצה לומר כי היקר שבהון האדם, החריצות שהוא הזריזות, והוא שיהיה חרוץ בשני העולמות, בעולם ההויה וההפסד, שישתדל בבקשו החכמה עם האמונה ובעבודה, וישתדל להגיע אל עולם השכל. ובהפך מדה הזאת שהיא העצלה מהתעסק בקנינים ומשתדל בהצלות הנפשות אמר: '''הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה''' {{מקור|משלי כד י}} ועוד אמר: '''לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ''' {{מקור|משלי יב כז}}. ואף על פי שהזכרנוהו בעניין הפכפך במדת השנאה, ומי שהוא מן האנשים החשובים והתנהג בענייניו בחריצות ובזריזות יצליח בהם, וכמו שאמר: '''יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס''' {{מקור|משלי יב כד}}. וכבר הזהיר שלמה החכם על החריצות בענייני העולם ובענייני השכל כמו שאמר: ''עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה'' {{מקור|משלי יט טו}}. והמאמר הזה נראה והוא מופתי, כי על כל פנים מפלת העצלה תרדמה, כי האיד אשר הוא מתפשט מנקבי הגוף בתנועת החריצות, כשתנוח ואינה מתפשטת אותו יעלה אל המוח לידי נומה תדירה. '''ומספר הקוטי''' בחריצות: מי שישביע אדמתו בעבודה משביעתו לחם, ודרך המוסר אל המדה הזאת שלא יראנה אדם בתאותו ולא יהיה קל בכעסו, כי הקלות מגונה, מפני שאינה ממדתה דעתנים, ואין החסידים מתנהגים בה. אך צריך שיתנהג בחריצות בענייני התורה והמצוה והיראה. והראייה הגדולה על הצלחת האדם, חריצותו במה שהוא מתעסק במעשיו. ומן האותות הגדולות על רוע מזלו, עצלתו בהם. אך החריצות שהיא מביאה אל המהירות והקלות מגונה. וצריך המשכיל להזהר ממנה, כי תכלית הרעה במהירות, ומי שממהר מתחרט, ומי ושרוכב במהירות, אינו מאמין שלא יכשל. ואין צריך האדם למהר ענייניו, כי לא יתכן מן המהירות מעשה מתוקן. וממתון יתקנו העניינים ויזדמנו הבקשות. אבל מדת החריצות טובה כשתהיה בכח הנפש, ולא תראה בפועל מהרה, כי אז תהיה ראויה שתקרא מהירות.
יב. השער הרביעי מן החלק הרביעי והוא שער ששה עשר מן
הספר, נדבר בו על מדת החריצות.
החריצות היא ממדה אדומה.
 
צריך לקדם בדברי המרה הזאת מאי זה טבע היא באה. ואמר כי
היא מטבע המרה האדומה, והמדה הזאת תראה יותר, כשהנפש פנויה מן
המדות המגונות ואין מבלבל אותה שום דאגה. ויותר מה שהיא בנפשות
הזנות החשובות. וראוי לאדם שיתנהג בה בכל מעשיהו, ובכל מה שמתעסק
בו ממלאכות החכמה והמחשבה, הלא תראה מה שנאמר בה: והון אדם יקר
חרוץ (משלי, י"ב, כ"ח.), ר"ל כי היקר שבהון האדם, החריצות שהוא הזריזות,
והוא שיהיה חרוץ בשני העולמות, בעולם ההויה וההפסד, שישתדל בבקשו
החכמה עם האמונה ובעבודה, וישתדל להגיע אל עולם השכל. ובהפך
מדה הזאת שהיא העצלה מהתעסק בקנינים ומשתדל בהצלות
הנפשות אמר: התריפת ביום צרה צר כחכה (משלי, כ"ד, י'.) ועוד אמר :
לא יחרוך רמיה צידו (שם, י"ב, כ"ז.). ואע"פ שהזכרנוהו בעניין הפכפך במדת
השנאה, ומי שהוא מן האנשים החשובים והתנהג בענייניו בחריצות ובזריזות
יצליח בהם, וכמו שאמר: יד חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס (שם,
י"ב, כ"ה.). וכבר הזהיר שלמה החכם על החריצות בענייני העולם ובענייני
השכל כמו שאמר: עצלה תפיל תרדמה (שם, י"ט, ט"ו.). והמאמר
הזה נראה והוא מופתי, כי על כל פנים מפלת העצלה תרדמה, כי האיד
אשר הוא מתפשט מנקבי הגוף בתנועת החריצות, כשתנוח ואינה מתפשטת
אותו יעלה אל המוח לידי נומה תדירה. ומספר הקוטי בחריצות :
מי שישביע אדמתו בעבודה משביעתו לחם, ודרך המוסר אל המדה הזאת
שלא יראנה אדם בתאותו ולא יהיה קל בכעסו, כי הקלות מגונה,
מפני שאינה ממדתה דעתנים, ואין החסידים מתנהגים בה. אך צריך שיתנהג
בחריצות בענייני התורה והמצוה והיראה. והראייה הגדולה על הצלחת האדם,
חריצותו במה שהוא מתעסק במעשיו. ומן האותות הגדולות על רוע מזלו,
עצלתו בהם. אך החריצות שהיא מביאה אל המהירות והקלות מגונה. וצריך
המשכיל להזהר ממנה, כי תכלית הרעה במהירות, ומי שממהר מתחרט, ומי
ושרוכב במהירות, אינו מאמין שלא יכשל. ואין צריך האדם למהר ענייניו,
כי לא יתכן מן המהירות מעשה מתוקן. וממתון יתקנו העניינים ויזדמנו
הבקשות. אבל מדת החריצות טובה כשתהיה בכח הנפש, ולא תראה בפועל
מהרה, כי אז תהיה ראויה שתקרא מהירות.
 
'''נשלם החלק הרביעי, [[תיקון מידות הנפש/חלק חמישי|ואתחיל החלק החמישי]].'''