תיקון מידות הנפש/חלק רביעי: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
==השער השלישי (מידת הקנאה והחמדה)==
 
יא. השער השלישי מן החלק הרביעי והוא שער חמשה עשר מן
הספר, נדבר בו על מדת הקנאה.
קנאה היא ברוב בני אדם.
 
המדה הזאת היא כסעיף מן הכעס, ורוב נפשות מן המדברים אינן נמלטות ממנה, אבל היא בכולן, כי אנחנו רואים כל בני אדם הם נמשכין איש אחר רעהו ורצוני לומר, כי כאשר הוא רואה אחר שקנה מן הקיניינים, הוא משתדל שיקנה גם הוא כמותם, והיה יכול לעמוד בלעדיהם, או שיעמיד דברים אחרים תחתם ויקנה עיניינים אחרים במקומם, ולא יטרח את עצמו להשיג בקיניינים ההם. והדבר הזה הוא אשר רמז אליו החכם שלמה עליו השלום באמרו: '''וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ''' {{מקור|קהלת ד ד}}. ומי שהמדה הזאת גוברת על טבעיו הוא מגונה, כי היא מביאתו לחמוד, ואין הנדיב חמדן. וכבר נמלאו הספרים בגנות החומר, ואינו נעלם מאנשי לבב, ומה שנאמר עליו מן הגנות, וראוי שיתרחק מעליו, ושמא יגיע עניין החמדן שיגזול, כמו שנאמר: '''וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ''' {{מקור|מיכה ב ב}}, והחומד מדה מגונה. וראוי למשכיל שירחיק נפשו ממנה בכל יכולתו, מפני שאינה מביאה שום תועלת אך רוב יגיעת הנפש בתאוות, ושנאת בני אדם תמיד, ומיעוט המנוחה, וטירדת המחשבה, ועונש המקום, מפני שהוא עובר על מה שהזיר ממנו בתורתו הקדושה. ואין ראוי למשכיל שיקנא בחטאים, מפני שרואה אותם משתדלים להגיע אל התאוה ולהשיג את ההנאות. אך תהיה כל קנאתו בעבודת האלהים כמו שידעת מפנחס שנאמר בו: '''בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם''' {{מקור|במדבר כה יא}} וממה שהיה גמולו על כך מן האחרית הטובה, כמו שנאמר: '''לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם''' {{מקור|במדבר כה יב}}, וממה שנאמר במקנא וחמדן אמרו: תראה החמדן אהבתו רבה, כשהוא רואה אותך, ותראה שנאתו כשאינו רואה אותך, ותראה ותרבה שנאתו, כשאינו רואה אותך ושמו אוהב ועניינו שונא. ואמרו כאילו לא נברא החומד אלא לכעס. ואמר: דיי לחומד שיהא דואג בעת שמחתך, וראוי לאדם שיעלה אל המעלה העליונה כדי שיקנאו בו עליה אם יעזרוהו מלמעלה. וזאת תהיה תפארתו כמו שאמר המשורר.
המדה הזאת היא כסעיף מן הכעx, ורוב נפשות מן המדברים אינן
[[חסר השיר]]
נמלטות ממנה, אבל היא בכולן, כי אנחנו רואים כל בני אדם הם נמשכין
איש אחר רעהו ורצוני לומר, כי כאשר הוא רואה אחר שקנה מן הקיניינים,
הוא משתדל שיקנה גם הוא כמותם, והיה יכול לעמוד בלעדיהם,
או שיעמיד דברים אחרים תחתם ויקנה עיניינים אחרים במקומם, ולא יטרח
את עצמו להשיג בקיניינים ההם. והדבר הזה הוא אשר רמז אליו החכם
שלמה ע"ה באמרו: וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי
היא קנאת איש מרעהו (קהלת, ד', ד'.). ומי שהמדה הזאת גוברת על טבעיו
הוא מגונה, כי היא מביאתו לחמוד, ואין הנדיב חמדן. וכבר נמלאו הספרים
בגנות החומר, ואינו נעלם מאנשי לבב, ומה שנאמר עליו מן הגנות, וראוי
שיתרחק מעליו, ושמא יגיע עניין החמדן שיגזול, כמו שנאמר: וחמדו שדות
וגזלו (מיכה, ב', ב'.), והחומד מדה מגונה. וראוי למשכיל שירחיק נפשו
ממנה בכל יכולתו, מפני שאינה מביאה שום תועלת אך רוב יגיעת
הנפש בתאוות, ושנאת בני אדם תמיד, ומיעוט המנוחה, וטירדת המחשבה,
ועונש המקום, מפני שהוא עובר על מה שהזיר ממנו בתורתו הקדושה. ואין
ראוי למשכיל שיקנא בחטאים, מפני שרואה אותם משתדלים להגיע אל
התאוה ולהשיג את ההנאות. אך תהיה כל קנאתו בעבודת האלדים
כמו שידעת מפנחס שנאמר בו: בקנאו את קנאתי בתוכם (במדבר, כ"ה,
י"א.) וממה שהיה גמולו על כך מן האחרית הטובה, כמו שנאמר: לכן אמור
הנני נותן לו את בריתי שלום (שם, כ"ה, י"ב.), וממה שנאמר במקנא וחמדן
אמרו: תראה החמדן אהבתו רבה, כשהוא רואה אותך, ותראה שנאתו
כשאינו רואה אותך, ותראה ותרבה שנאתו, כשאינו רואה אותך
ושמו אוהב ועניינו שונא. ואמרו כאילו לא נברא החומד אלא לכעס. ואמר :
דיי לחומד שיהא דואג בעת שמחתך, וראוי לאדם שיעלה אל
המעלה העליונה כדי שיקנאו בו עליה אם יעזרוהו מלמעלה. וזאת תהיה
תפארתו כמו שאמר המשורר.
 
==השער הרביעי (מידת החריצות והזריזות)==