כסף משנה/הלכות בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
נגמר. עכשיו דרוש להכניס קישורים
שורה 292:
לא נחשדו ישראל על הבכורות וכו'. בפרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ו:):
 
כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'. משנה פ"ב דבכורות (דף י"ד) ופרק הזרוע (דף ק"ל):
 
הלוקח בהמה ממעות מעשר שני וכו'. ירושלמי פ"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייעא ליה מתניתא:
 
אבל הלוקח בהמה וכו'. בספ"ק דבכורות (דף י"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ"ל. והראב"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה.
 
ומ"ש רבינו הרי זה משתכר בבכור. היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה:
 
וכן אסור לעשות סחורה בבכורות וכו'. בפ"ז דשביעית:
 
ומ"ש לקח בכור למשתה בנו וכו'. גם זה משנה שם:
אין שמין בכורות תמימים לישראל וכו'. תוספתא בפ"ג דבכורות, וכתב רבינו בזמן הזה כלומר דאי בזמן הבית קרב הוא ונאכל לכהנים בלבד ומאי שומא איכא:
==פרק ו==
מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'. בתו"כ פ' בחקותי:
מעשר בהמה נוהג בחולין. משנה בר"פ בתרא דבכורות (דף נ"ג).
 
ומ"ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'. שם בגמרא.
 
ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'. פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש:
 
הכל חייבים במעשר בהמה וכו':.
 
ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'. משנה בס"פ איזהו מקומן (דף נ"ו:).
 
ומ"ש ואם היה בעל מום וכו'. בפרקא בתרא דבכורות (דף נ"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא:
 
מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'. בפ"ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה"ר עובדיה תמים חי והה"נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ"ק דתמורה (דף ה':) ובר"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום ופירש"י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן.
ומ"ש מד"ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט. וכן מ"ש שזה מד"ת וזה מד"ס. בר"פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה:
 
ומ"ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'. הכי משמע במתני' ר"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר:
ומעשר בהמה של יתומים וכו'. בר"פ כל פסולי המוקדשין שם:
מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר. שם וכתבתיו בסמוך.
 
ומ"ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'. שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן:
 
הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'. משנה בס"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה.
 
ומ"ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה. מבואר [שם ל"א] מהטעם הנזכר:
 
הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני. הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ"ה: ונ"ו:).
 
ומ"ש ואע"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר"נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים.
 
ומ"ש ועשרה כנגד עשרה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר"י:
 
האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'. מימרא דר' ירמיה שם (דף נ"ו:) :
הלוקח עשרה עוברים וכו'. מימרא דר"י בדף הנזכר:
כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'. בס"פ הגוזל עצים (דף קי:) בעיא דאיפשיטא:
הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר. משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ"ז). ודע דאמרינן בפ"ק דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו:
אין הלקוח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'. שם (דף נ"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת"ל משנה ר"ש בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו:
כל בהמה שהיא ספק וכו'. נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים:
==פרק ז==
מי שהיו לו עשרה טלאים וכו'. במשנה פרק בתרא דבכורות (דף נ"ח:) פלוגתא דתנאי ופסק כת"ק:
 
כיצד עושה וכו'. שם במשנה.
 
ומ"ש ואמותיהם מעמיד מבחוץ וכו'. ברייתא וגמרא שם [ובתוספתא דבכורות שם].
 
ומ"ש מתחיל ומונה אותם בשבט וכו' עד וקידש עשירי ה"ז מעשר. שם במשנה:
אין צריך לצרף וכו'. נלמד ממה שיבא בסמוך:
 
היו לו חמשה טלאים בירושלים וכו' עד ט"ז מיל. במשנה פירקא בתרא דבכורות (דף נ"ד:):
ומ"ש היו ג' עדרים וכו' עד להתעשר. שם פלוגתא דרב ושמואל ופסק כרב באיסורי:
 
אין מעשרים מן הצאן על הבקר וכו'. משנה שם (דף נ"ג) :
אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו וכו'. משנה וגמרא שם:
 
כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ"ט באלול וכו' עד אין מצטרפין. משנה בפ' בתרא דבכורות (דף נ"ז:):
 
ילדו תולדות בתוך שנתן וכו'. כן משמע בתוספתא דבכורות פ"ז:
אין הטלאים הנולדים כמו הטבל וכו'. מתבאר ממה שיבא בסמוך:
קבעו חכמים ג' זמנים בשנה וכו'. פ' בתרא דבכורות (דף נ"ז:) פלוגתא דתנאי ופסק כר"ע.
 
ומ"ש ואם שחט ה"ז מותר. משנה שם.
 
ומ"ש ולמה קבעו הגרנות בימים אלו וכו'. שם בגמרא (דף נ"ח):
הכניס כל הצאן וכו'. שם (דף נ"ט:) מימרא דרבא וברייתא.
 
ומ"ש ואע"פ שידע שאלו ישארו במניין וכו'. שם:
==פרק ח==
המכניס צאן לדיר וכו'. ברייתא בסוף בכורות (דף ס':) ומשנה בנזיר פ' ב"ש (דף ל"א).
 
ומ"ש אבל אם קרא לתשיעי או לי"א עשירי וכו' עד מפני שהוא עצמו כתמורה. משנה בפ' בתרא דבכורות:
 
ומ"ש וטעון נסכים כשלמים ואינו עושה תמורה. בסוף בכורות (דף ס') במשנה פלוגתא דר"מ ור"י ופסק כר"י.
 
ומ"ש בד"א כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'. מימרא בסוף בכורות (דף ס"א) ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קי"ל בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:
זה שאמרנו שאם קרא וכו'. משנה שם (דף ס').
 
ומ"ש ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר וכו'. ברייתא שם (בדף נ"ט):
 
יצאו ט' וי' כאחד וכו' וכן אם יצאו עשירי וי"א כאחד וכו'. מימרא דרבא (בדף ס'):
התחיל למנות ויצאו וכו'. משנה שם.
 
ומ"ש וכן אם מנאן ג' ג' בכל פעם ופעם וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר"י דאמר מונאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין י' למניינן הוא קדוש וכדפריש רב מרי למניין שלו הוא קדוש ומשמע דרבא סבר כוותיה מדמתרץ ברייתא אליביה:
יצאו בתחלה שנים וכו'. שם במשנה:
מנאן למפרע וכו'. שם (בדף ס'):
 
קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר וכו' עד שהמנין הראוי פוטר. שם (דף נ"ט:):
הכניס י' טלאים וכו' עד שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר. שם בדף הנזכר:
מי שהיו לו י"ט טלאים וכו' עד שאותן התשעה נמנו מניין הראוי. גם זה בדף הנזכר (ובדף ס'):
 
היה מונה והוציא הטלה ראשו וכו'. הכי משמע שם (בדף ס'):
 
היה מונה והפסיק וכו '. . בתוספתא בסוף בכורות:
היה מונה היוצאים וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ"ח:):
 
;סליקו הלכות בכורות בס"ד