משתמש:Roxette5/נועם אלימלך/ספר הגולמי/חלק ד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''וכי יריבון אנשים''' וכו' ע"ד המוסר נרא׳נראה לפרש

והיצה"ר כשיתגברו זה על זה והכה איש היצ"ט שזה בודאי נקרא איש את רעהו היינו היצה"ר כי אחר שיכבוש אותו לכפות אותו ג"ב אל הקדוש׳ נקרא רעהו של היצ"ט כנ"ל שעובד בשני יצרים וע"י איז׳ דבר יוכל לכבוש את יצרו ואמר הכתוב! באבן פי׳ על ידי התור׳ כאשר כתבנו לעיל דאותיות התור׳ נקראים אבנים דע"י התור׳ הוא מתיש כח היצה"ר! וזהו דאמרינן בגמ' לעול׳ ילמוד אדם תור׳ אפילו שלא לשט׳ כו׳ דעיקר הלימוד צריך להיות לשמ׳ פי' לשם ה׳ אחרוג׳ היא השבע׳ ליחדא עם השלש אותיות ראשונות אך אם רוא׳ אדם שיצרו מתגבר עליו יכול ללמוד אף שלא לשט׳ פי' שיכול להיות כוונתו כדי לכבוש היצה"ר! וזהו לעולם יעסוק בתור׳בתורה אפילו שלא לשט׳ כנ"ל לכבוש את יצרו שמתוך שלא לשט׳ כזה בא לשמ' יבא ללמוד לשם ה׳ אחרוג׳ כנ"ל! וזהו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש פי' דוקא צריך אתה ללמוד כדי לכובשו! וזהו אם אמר יאמר העבד דהיינו כנ"ל דהאדם המתחיל להלוך בעבודת השי"ת נקרא עבד ואם אמר יאמר אהבתי את אדוני פי׳ אני אוהב השי"ת ב"ה ואת אשתי פי׳ וגם אני אוהב את עניני עוה"ז! לא אצא חפשי פי׳ עי"ז אינני אוכל לצאת חפשי שבל העוסק בתורה נקרא בן חורין וזה מעכבני שאינני בן חורין! ואמר והגישו אדוניו פי׳ יעסוק בתור׳בתורה לשמ׳ כדי להגיש וליחד אדוניו אל הדלת היא השכיג׳ הנקראת דלה בגלות המר הזה ליחד קב"ה ושכינתי׳! ורצע אדוניו פי' שירא׳ להתקשר מאוד לעבודת השי"ת ועבדו לעולם! ונחזור לביאור הכתוב באבן או באגרוף פי׳ מלשון בעלי אגרופין דהיינו גם בזה יכול לכבוש את יצרו שצריך להתחזק ולהתגבר ולהרגיל את עצמו במדות טובות כדי שעי"ז יהי׳ בעל אגרוף לנצחו! וזהו בא דוד והעמידן על י"א בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי׳ פי׳ בא דוד המע"ה העמיד על י"א מדות הולך תמים ופועל צדק וכו׳ וחבקוק העמידו על אחת וצדיק באמונתו יחי׳ מלשון ויהי אומן את הדסה דהיינו הצדיק המרגיל א"ע להתגדל במדות טובות יחי׳ יש לו חיות קדוש׳ והיינו אחת שהכל הוא אל אחדות! ואמר הכתוב ואם יכה את היצה"ר באבן היינו בתורה כנ"ל או באגרוף היינו במדות טובות וכנ"ל! ולא ימות שעדיין לא המית אותו לגמרי! ונפל למשכב פי׳ מה שיבא ח"ו מכשול עביר׳ לאדם זה נקרא בשם נפילה והיינו שיכשל חלילה בטומאת קרי ר"ל וזהו ונפל למשכב! ואמר אם יקום פי׳ דהעולמות עליונים נקראים קומ"ה ואם יש לו קומה שהוא במדרג׳ זאת. והתהלך בחוץ פי׳ שהוא הולך במדרג, שכל החיצוניות מביא אל הקדוש׳! על משענתו היינו שכבד יש לו משען גמור ע"י התור׳ ומדות טובות בלי שום סיג

'''וזהו ויהי בחצי הלילה''' וה׳ הכה כל בכור וכו׳: דד.נ׳ כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל ויש לפרש ע"פ דאיתא בגמ׳ לעולם ירא׳ אדם א"ע כאלו כל העולם כולו מחצ׳ זכאי מחצ׳ חייב זכה מכריע כל העולם לכף זכות לא זכה מכריע וכו׳. וזהו כל העובר על הפקודים פי׳ מי שירצ׳ שיהי׳ הוא ג"כ נמנה במנין הצדיקים העוסקים בתור׳בתורה ובמצות אזי ירא׳ תמיד מחצית השקל דהיינו שהעול׳ הוא שקול לחצאין כנ"ל מחצה זכאי וכר ואז יהי׳ ירא וחרד לעשות מצות וליזהר מכל חטא. וזהו שרמזו חז"ל שור זה קרן וי"ל דשור הוא לשון הבטה והסתכלות דהיינו שהצדיק מסתכל על העולם תמיד שהוא מחצה כנ"ל וזה הוא קרנות וצבאות ישראל: ואמרו חז"ל חם משלם ח"נ דתם הוא רמז שהוא תם יושב אוהלים שמסתכל על כל אוהלים דהיינו על המצות שיהיו בשלימות ועל עבירות שלא לעשותם ח"ו. אזי הצדיק הזה הוא משלם חצי נזק דהיינו,מה שהעולם הוא חצי צריך הוא

יום ליום יביע אומר יביע מלשון מעיין הנובע שבכל יום נובע השפעתו שמשפיע יותר ויותר. וזהו יודע ה׳ ימי תמימים כו׳ דבאברה׳ אבינו ע"ה נאמדנאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולהבין אין שייך לומר אצל הבורא ב"ה עתה ידעתי משמע ולא קודם חלילה אך הענין הוא כשהצדיק מתנהג בקדושתו ימים רבים אזי הוא מביא קדושתו ועבודתו למעל׳ עד הבורא ב"ה. ולכן אחר שנתנסה אברהם אע"ה בעשר נסיוגות אמר השי"ת עתה ידעתי ר"ל שעל׳ קדושתך למעל׳ אלי וזה נקרא ידיעה לשון חיבור ממש בבורא ב"ה. וזהו יודע ד׳ ימי תמימים פי׳ כל יום ויום של הצדיקים התמימים עולים למעל׳ עד הבורא ב"ה ומתקנים הצינורות ההשפעות ואחר שיקום עוד צדיק כמותם אזי הוא ג"כ מתקן הצינורות וממשיך השפעות עוד נוסף על הצדיקים הראשונים דהיינו מה שתיקנו ופעלו הצדיקים הראשונים קיימת לעד וכל צדיק הבא אח"כ הוא מוסיף תיקון על תקון הראשונים. וזהו ונחלתם דהיינו ירושתם שהם מורישים לעולם לעולם תהיה. וזהו ויקחו לי תרומ׳ ר"ל ע"י שאתם תעלו ותגביהו עבודתכם הקודש אלי עד שמי ממש. וזהו לי לשמי ע" י זה תקחו תרומ׳ דהיינו השפעות ולא זה בלבד שע"י מעשיכם ועבודתכם תגרמו השפעות. אלא שגם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי פי׳ גם מכל איש צדיק וצדיק הקודם לכם תקחו ג"כ תרומתי דהיינו השפעתי לישראל וק"ל

תמיד בלי שום הפסק וזהו ואתה תצוד. פי׳ שאתה תצוד. אח בגי ישראל בטוב ביראת ה׳ לזרזם כי כל מקום שנאמדשנאמר צו אינו אלא זירוז ויקחו אליך פי׳ עי"ז שיקהו בלבם את יראת ד׳ זה יגרום לך שתבא לידי אהבה והיינו אליך שמן זית זך שמן היינו השפעה שהצדיק ממשיך ע"י אהבה והדביקות שבו כתית למאור פי׳ עם כל זאת צריך אתה לכתת ולשבר עצמך להתחזק במרת הכנע׳ ועי"ז תבא לידי אור גדול להעלות בר תמיד שתהא שלהבת עולה מאלי׳ באהבה ובהתלהבות גדול עד אין קץ ותכלית:

'''וזהו בכל עת יהי׳ בגדיך לבנים''' דשלמה המלך ע"ה אמדאמר כ"ח עיתים והם י"ד ימין וי"ד שמאל והיינו בכל עת פי' כל העיתים אף השמאל יהיה בגדיך מלשון ב"א ג"ד פי׳ מזל טוב והיינו בגדיך המזל הטוב שתרצה לעורר יהי׳ לבנים דהיינו לעורר רחמים ולא בהמתקת הדינים לבד ושמן על ראשך לא יחסר היינו הרחמים הנקראים שמן לא יחסר תמיד

'''כי תשא את ראש''' וכו׳ נרא׳נראה לפרש דהנה יש בני אדם אשר אין משגיחים על צרות ודוחק חבריהם כמאמר הכתוב ואהבת בו׳ כ"א חוששים לעצמם שיטיב להם וכן יש בגי אדם שחוששים ג"כ על צרות ודוחק חבריהם מחמת רך לבבם ורחמנותם הבחינה הזאת היא טובה אבל לא על אמתה ומכונ׳. והבחיג׳ האמיתית הוא שיהא מיצר על צרות ישראל מחמת שזה צער השכיג׳ הקדוש׳ אשר בכל צרתם לו צר וכל מגמתו הוא להמשיך השפעות על ישראל כדיי להעלות השכיג׳

'''וזהו אשה כי תזריע''' פי׳ אשה מזרעת תחיל׳ וכפרש"י דהיינו שיתחיל מקצה התחתון לתקן את אשר פגם ואז וילדה זכר כנ"ל יבא אל קדוש׳ רבה הנקרא בשם זכר ומפרש הכתוב וטמאה שבעת ימים פי׳ שיתקן תחיל׳ מה שפגם בז׳ מדריגות עליונות שזה נקרא בשם טומא׳ ר"ל שיסתכל מה שטימא ועד היכן קלקל וביום השמיני ר"ל ואז יבא אל הקדוש׳ עליונ׳ שהיא מדריגה שמיני למעל׳ למעלה ימול בשר ערלתו ויהי׳ לו מחשבות קדושות ודביקות בו ית"ש וזהו מעלה נשיאים מקצה הארץ דנשיאים כתיב בתור׳בתורה חסר ואמר הכתוב מעל׳ נשיאים פי׳ שצריך להעלות מה שחיסר מקצה הארץ פי׳ מקצה התחתון שקלקל מתחילת קצה הראשון ברקים למטר עשה פי׳ ואח"כ יהי יכול להשפיע לעולם השפעות טובות

ואמר הכתוב אעפ"י שתזכה לכל זה אעפ"ב הנני מזר,ירך ומלמדך שתדע באמת שעדיין יש בך אדמדמת פי׳ פתוכי אדמומית רמז לחטא שנק׳ אדום ונראה אל הכהן פי׳ הכהן הוא הצדיק הגמור האמיתי ע"ד שאמדשאמר הכתוב

בעושר ולכאור׳ העשירות הוא דבר השמאלי אלא הפי' הוא כך בנוי בעושר פי׳ שגם העשירות יהי׳ לעבודת הבורא ב"ה ולא להנאת עצמו ואם אין לו ר"ל אם עדיין לא הגיע למדרגה זו שעדיין יש לו חימום ותאוה אל העשירות החומריות גדלהו צריך להשתדל להביא אותו אל מדריג׳ זו מאחיו ע"ד הנ"ל הם השני המלאכים המלוין את האדם המה היצ"ט והיצר,והיצה"ר צריך להביא את שניהם אל הגדול׳ דהיינו ימין: וזהו עושר שמור לבעליו לרעתו פי׳ שהבעלים צריכים לשמור העושר מהרעות שבו כנ"ל •

'''ונחזור לענינינו''' ונראה אל הכהן ר"ל שהצדיק הנ"ל שעדיין הוא צריך אל הצדיק הגמור האמיתי להיות נרא׳נראה אליו וראה הכהן פי׳ וראה האיש הזה על הכהן דהיינו הצדיק הגמור והנה מראהו שפל מן העוד פי׳ שידמה בעינו שעדיין גם בו חסרונות כי כן יש ב"א הבאים אל הצדיקים הגדולים וקשה להם על הצדיק קושיות. וזהו ושערה פי׳ שיהי׳ כמו שער בנפשו שיעל׳ במחשבתו כמה קושיות על הצדיק גמור וכל זה הוא מחמת חסרון שלמותו ואעפ"ב הפך לבן ר"ל אחר כל מחשבותי׳ וקושיותיו על הצדיק גמור יגרום לו קדושתו

רק שאי אפשר לאדם להיות עוסק תמיד בלי הפסק בתור׳בתורה ובתפלה וצריך לפעמים לדבר עם אחרים כדי לבטל השעמום ח"ו רק שבכל זאת צריך שלא יהיו אותן הדברים שיחת חולין ח"ו רק צריך לדבר ולשיח דברים של יראה ומוסר אז פועל בדברים אלו שמתעורר אורות עליונים בדיבורים אלו וזה נקרא בשם זריע׳ כמו שאדם זורע בודאי הזרע מתרבה ומצמיח יותר ויותר כך הצדיק הגדול שמדבר דיבורים קדושים דברי ירא׳ ומוסר הוא מזריע לאחרים כי הוא פועל שיתרב׳ הרהורי תשוב׳ בלבות בני אדם שמדבר עמם וגם פועל שיתרב׳ אורות עליונים למעל׳ וזה פי׳ הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ר"ל שזה האות והסימן הניכר לכל שזה האור הוא זרוע להצדיק שמזריע אורות עליונים בדיבורו זה הוא האות שלישרי לב שמחה בדיבורו כשהצדיק מדבר דברי מוסר אזי הוא מכניס יראה בלב ב"א הישרי לב המדבר אליהם וכשאנו רואים שדבריו נתנו שמחד. בלב ישרי לב בודאי נתעורר אורו׳ עליונים למעל׳ אבל צריך הצדיק לזה להיות מתון ומדקדק על עצמו בדיבוריו שלא יבא לו ח"ו פני׳ מזה שמדבר דברים כאלו וצריך להרגיל עצמו בכל פעם מעט עד שיהי׳ לו הדבר הרגל שלא יהי׳ לו שום פני׳ לגמרי וזהו פי הגמ' שיחתן של ת"ח צריכין לימוד ר"ל כשהצדיק משיח שיחת חולין כדי לנוח מעט מלימודו צריכין להיות באופן הנ"ל בדברי יראה ומוסר וזה צריך לימוד שפירושו הרגל שצריך שירגיל א"ע שיהי׳ לו לטבע שלא יבא לו איזה פגי׳ וגדלות מזה והיינו שהת"ח עצמו צריך להרגיל עצמו בשיחה נאה הזאת כדי שלא יבא לידי פני׳ וזהו ויברך ד׳ אותך לרגלי פי׳ שיעקב אבינו ע"ה הי׳ רוצה להראות ללבן שהשי"ת בירך אותו בשביל צדקתו ועיקר הצדקות הוא אחד ההרגל בנ"ל וז"ש ויברך ד׳ אותך לרגלי דהיינו אחר שהרגלתי בצדקתי

הזאת מובאת אל הצדיק שהי׳ מחשבתו לעסוק בתור׳בתורה וכנ"ל ויצא הכהן כו׳ דהצדיק צריך לתקנו ולהחזירו בתשוב׳ ומחמת גודל האור והדביקות של הצדיק בלתי אפשרי לאדם השפל לקבל ממנו תשוב׳ ואמר הכתוב ויצא הכהן פי׳ שצריך להטות א"ע ולירד ממדרגתו אל מחוץ למחג׳ פי׳ אל האדם השפל הזה שיצא חוץ למחג׳ השכיג׳

'''דבר אל אהרן אחיך''' נרא׳נראה לפרש דהתור׳ הקדוש׳ מלמדת לאנשים המוכיחים לב"א שלא יוכיחו לאנשים לצים ורקנים אשר בודאי אין דבריהם נכנסים כלל באזניהם כמש"ה אל תוכח לץ רק לאנשים המקשיבים לקול תוכח׳ ומוסר ורוצים בתשוב׳ אליהם יגיד ויורה דרכי התשובה

'''וזהו דבר אל אהרן אחיך''' ר"ל שהוא אחיך ורוצ׳ במעשים טובים ויקבל תוכחה ממך וכה תאמר אליו ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפורכת פי, אם הוא אדם כזה שיש לו כל מיני עתים לטוב׳ ולרעה שלפעמים עושה מעשים טובים ולפעמים להיפך שנכשל ח"ו לפעמים בעביר׳ האדם כזה אל יבא בכל עת אל הקדש שאל יכניס עצמו בסודות עליונים אשר מבית לפרוכת פי׳ כיון שעשה לעצמו מסך המבדיל בינו ובין הקדושה לא יכנס בסודות עליונים מיד רק מתחיל' ישוב מעבירות שבידו בתשוב׳ ויתחרט מאד

'''דבר אל כל עדת בני ישראל''' נראה לפרש דהנה הצדיקים הגמורים נקראים ישראל והצדיקים שאינם גמורים נקראים בני ישראל וצוה השי"ת דבר אל כל ב"י פי׳ שכולן שוין לטובה למדרג׳ הזאת קדושים תהי׳ שהיא מדרג׳ גדולה כי קדוש אני ד׳ כו׳ פי׳ כי עיקר הקדושה הוא להסתכל תמיד על אלקותי שאני ד׳ ובבתי׳ זאת הם יכולים כולם להיות קדושים: וזהו וישא עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו דצריך האדם להסתכל תמיד רוממות אל שהוא אלקינו כנ"ל וזאת ג"כ צריך להסתכל בשפלותי והנה עקידת יצחק עפרו צבור לזכור עקידת יצחק לזרע ישראל ואברהם אבינו ע"ה הי׳ רוצה לתקן עוד לישראל דבר אחד שיהא להם לזכות כמו אילו של יצחק וזהו וישא אברהם וירא והנה איל אחר ר"ל זאת ועוד אחרת תיקן לישראל שיהא כמו זכות האיל של יצחק דהיינו נאחז בסבך בקרניו פי, שיאחוז במד׳ זאת להסתכל בשפלותו שיהא שפל ונבזה בעיניו במו קוץ ודרדר בקרניו פי׳ גם במדד. זו להסתכל ג"ב רוממות אל וגדולתו קרניו לשון שררה וגדול וק"ל

'''וזהו דבר אל בל עדת ב"י קדושים''' פי׳ זהו דבר השוה לכל נפש להתקדש בקדושת הבורא ית"ש

ובר)וצרכם'''ובקוצרכם את קציר ארצכם''' כו׳ גרא׳נראה דהתורה מלמדת אותנו דרכי התשוב׳ והיינו שצריך האדם לתקן מה שקלקל ולשוב על חטאת נעוריו וזה נקר׳ מחצדי חקלא שהוא קוצר את הקליפות שנבראו ע"י חטאיו ואמר הכתוב ובקוצרכם את קציר ארצכם פי׳ הארציות והחומריות כשתתחיל לחצוד ולקצור הקליפות. לא תכלה פאת שדך שהנשמ׳ נקראת שדה היינו שדה תפוחים לא תכלה אותה ע"י שתסגוף אותה בתעניות וסיגופים יותר מדאי רק הכל בהשכל כדי שלא תכלה ח"ו את נשמתך שלא תוכל לעבוד הבורא ב"ה ע"י חלישת כחך שתחליש חלילה חהו עיניך בשדה אשר יקצרו

וכרמד'''וכרמך לא תעולל''' כי כרם מרומז לדביקות עליון רמז ליין המשומר בענביו והפסוק מוכיח לאדם ואומר לו לכשתהי׳ במדריגת כרם שהוא הדביקות העליון לא תעולל פי׳ לא תעזוב את מדרגתך להיות כעולל ויונק אשר בער מאיש ולא בינת אדם לו אך תראה לעלות מעלה מעל׳ וכשתהי׳ כך ופרט כרמך

'''אמור אל הכהנים''' כו׳ ואמרת אליהם כו׳ י"ל על כפל לשון אמור ואמרת ומתחיל׳ נפרש הפסוק דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל דהנה יש ב׳ גווני צדיקים יש צדיקים שנתקדשו מאבותיהם שהיו קדושים ויראים ושלימים והתורה מחזרת על אכסניא שלה ויש צדיקים הנקראים נזירים ע"ש פרישותם מעצמם אעפ"י שהם בני עניי הדעת והצדיקים ההם לא במהר׳ הם יכולים ליפול ממדרגתם הקדוש׳ כי אין להם על מה שיסמוכו והם נכנעים בדעתם ומשגיחים על עצמם בעינא פקיחא תמיד בלי הספק אבל הצדיקים הקדושים שנתקדשו מאבותיהם אף שהם מלאים תורה ומצות מחמת זכות אבותם מסייעתם לפעמים יכולים לבא ע"י זה לפני׳ וגדלות מזה ויפלו מהר ממדרגתם וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן פי׳ רמז לאותן צדיקים אשר הם בני צדיקי׳ והם נקראים כהני׳ בני אהרן תזהיר אותם מאד שלא יעלה על מחשבתם כלל יחוס אבותיהם רק ינזרו ויפרשו

'''והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה''': פי׳ שע"י הולכים כל השפעות והרחמים שהם נקראים שמן המשחה לשון גדולה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים פי׳ שיש כח ביד צדיק, כזה להלביש את הבגדים כי בגד הוא מלשון בגידה פי׳ היכולת בידו לכפר על עון הדור עושה מהם לבושי קודשא שדרך הצדיק להוכיח עצמו תמיד בכל עת ואומר בפני ב"א תמיד שהוא׳ מקולקל במעשיו והוא פירט לפניהם חטאים שעושים אותם שאר בני אדם ותולה הצדיק הזה בעצמו אותם חטאים כאלו עשאם הוא ועי"ז הוא מכניס בלבם יראה גדול׳ והם שבים מעונותיהם וגדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות נמצא אותם הבגידות עצמם הצדיק בחכמתו עושה מהם זכיות ולבושי הקודש כמצות עצמה ואמר הכתוב הצדיק כזה את ראשו לא יפרע פי׳ לא יגלה החכמות שבראשו רק צריך להסתיר אותם מאד בשעת דיבורו עם ב"א ובגדיו לא יפרום ר"ל ומדרגה הזאת שמחזיק עצמו תמיד לשפל ונבזה וכבוגד חלילה לא יפרום רק יחזיק זאת לעולם

'''שור או כשב או עז''' כו׳ דהנה האדם צריך להיות עובד הבורא ב"ה באלו המדרגות האחד שצריך שילך תמיד בדביקות גם צריך שיכסוף תמיד לעבודתו גם צריך להתגבר בעבודה לבטל כל הדינים ואם לא עשה א׳ מכל אלו אז צריך להתגלגל על זה וזהו שור פי׳ מדרגת שור דהיינו לשון הבטה כמ"ש בנות צעדה עלי שור דהיינו לחשוב תמיד בעיני שכלו רוממות אל ודבקותו י"ת או כשב לכסוף תמיד לעבודתו י"ת כי השין מתחלפת בסמך ובית בפא או עז פי׳ שיתגבר עצמו לבטל הדינים כי יולד ר"ל שבא בגלגול עבור אחת מהנה לתקנם ולא בשביל עבירה חלילה שבעת ימים רמז למנין שנותיו של אדם שבעים שנה יהיה תחת אמו פי׳ אמו היא השכינה כנסת ישראל והיא מתפללת תמיד על ישראל ויהי׳ צדיק תחת אמו כנסת ישראל ג"כ להתפלל על ישראל ולהתעורר רחמים עליהם אמן

'''או יאמר דבר אל ב"י ואמרת אליהם מועדי ד׳''' כרכו'

'''וידבר כו׳: בהר סיני לאמר''' נרא׳נראה לפרש ע"פ שאמרו בפרקי אבות משה קבל תורה מסיני

ומסרה בו׳ ויהושע לזקנים כו׳ ונביאים מסרוה לאנשי בה"ג יש לדקדק שמתחיל׳ כתיב ומסר׳ ליהושע ומיהושע לזקני׳ לא נאמר ומסרו׳ וגם וזקנים לנביאי׳ ל"נ ומסרוה כו׳ והדר נאמר ומסרוה לאנשי כה"ג ומסתמא לאיזה כוונה כתבו חכמי המשנה כך בשינוי לשון ומה גם שאצל משה לא נאמר כלל לשון מסירה אלא משה קבל כו׳ ונרא׳ונראה לתרץ ע"פ ד.גמ׳הגמ׳ למה תרצדון הרים גבנונים שנתקבצו ההרים לפני השי"ת ליתן עליהם התורה ואמר להם השי"ת ב"ה כולכם בעלי מומין אתם אצל הר סיני מל׳ גבן או דק כו׳ ומה מעלתו לפי שגמוך מכולם ללמד שאין התורה מתקיימת אלא במי שמגמיך עצמו ומשה רבינו ע"ה הי׳ עניו מאד מכל האדם לזה הי׳ יכול לקבל התורה מהשי"ת ב"ה בעצמו וכשרצה אח"כ ללמדה ליהושע ויהושע לא הי׳ בכחו כ"כ כמו משה רבינו ליקה בכה עצמותו התורה ממשה לזה הי׳ צריך משה למסרה לו בכה מסירת נפשו הגדולה ומסרה לו ברוב קדושתו הגדולה במס"נ עליו ויהושע כשלמדה לזקנים לא הי' יכול לעשות מם"נ גדול כמו משה רבינו למסור להם כל התורה כמו שמשה למדו לכך לא נאמר ומסרוה אלא לימד להם התורה כפי כחם לקבל דור אחר דור תשו כחם ולא נאמר בהם לשון מסירה והדר אצל נביאי׳ לכה"ג נאמר לשון מסירה שכך הוא הדרך הטבע שדבר היוצא בטבעו לסוף הדבר ההוא נתעלה ועולה למעלה כמו הגלגל הדבר שהוא למטה אותה הדבר בעצמו חוזר ומתעלה לזה אצל הנביאי׳ כבר הי׳ להם הה זה למסרם לאנשי כה"ג בכה מס"נ נמצא ממילא אצל משה מהשי"ת ב"ה אין שייך ממילא לשון מסירה כלל כ"א קבלה אשר קבלה מפי הגבורה מחמת שהי׳ ענוותן גדול וזהו משה קבל תורה מסיני בכה שלמד עצמו מהר סיני שנתן הש"י התורה עליו מחמת שהוא נמוך מכל ההרים וזהו וידבר ד׳ אל משה בהר סיני לאמר פי׳ החזק עצמך במדת הר סיני ועי"ז תוכל לומר לישראל התורה הקדושה בגודל קדושתך וק"ל

01'''וכי תאמרו מה נאכל בשנה כו׳ וצויתי את ברכתי לכם''' כו׳ בשם אחי החסיד המפורם׳המפורסם ויש לדקדק היות שהתור׳ יצאתה בכאן מדרכה שדרך הקר׳ לכתוב איזה יתור לשון בפסוק אפי׳ אות א׳ ועי"ז מתורץ כמה קושיות אבל הקושי׳ לא נכתב בעצמה בתורה וכאן נכתב הקושי׳ בתורה וטוב היה שלא לומר כ"א וצויתי את ברכתי וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל ונרא׳ונראה שהשי"ת ב"ה כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכי׳ שפע לצרכי ב"א ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא

בי'''כי ימוך אחיך''' כו׳ ג"פ נאמר בתורה כי ימוך אחיך כו׳ ונראה שהוא רמז לזה שבכתבי האר"י איתא שהחילוק של שמיט׳ משבת ששבת יש לה עלי׳ גדולה עד למעלה מאצילות אבל השמיטה אין לה עלי׳ כ"א שלשה עולמות וזהו ושבתה הארץ רמז לארץ עליונה שהיא מלכות :

'''ואם לא מצאה ידו די השיב לו''' ע"ד שאמרו בגמ' זכה אחישנה לא זכו בעתה וזהו והי׳ ממכרו עד שגת היובל וביובל יצא ושב לאחוזתו בין כך ובין כך:

'''אם בחוקותי תלכו''' נ"ל ומתחל׳ נפרש הפסוק ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור דהנה עיקר עבודתיגו להש"י ב"ה לייחד ולקשר העולמות העליונים: וכתיב בתור׳בתורה ויעבור ה׳ על פניו כו׳ כשהתפלל משה רבינו ע"ה על ישראל ויעבור ד׳ על פניו של זעם ויקרא ה׳ שהוא רחמים. אבל כשאנחנו מייחדים ומקשרים העולמות כרצון הבורא ית"ש אז ממילא הרחמים גוברים ואין שליטה כלל לפנים של זעם ואין צריכים להעברת פנים. וזהו הפי׳ ויעמידם לעד לעולם שהעמיד העולמות כדי. לקשרם יחד עם עוה"ז כאשר מובן מפסוק שמיידי מהעולמות העליונים באומרו הללו מן השמים הללוהו כו׳ כוכבי אור כו׳ חק נתן ולא יעבור דהעולמות נקראין חק ונרמז בפסוק הקת עולם ואמר הכתוב שהשי"ת ב"ה נתן חק ויש כח ביד הצדיק לקשרם ואזי ממילא הרחמים גוברין וזהו ולא יעבור פי׳ שאין צריך להעברת פנים לפי שאין שליט׳ כלל להדינים כנ"ל וכיון שהרחמים גוברין אז ממילא השפע הולכת בכל טוב להשפיע לעוה"ז ע"י התקשרות הצדיק ונמצא גם הגשמיות של עוה"ז מקושר בעולמות עליונים:

דהנה אנו אומרים ברוך אתה הוא נגלה אשר קדשנו הוא נסתר מחמת שבהתחלת האדם לעבוד הבורא נראה ונדמה לו שהוא כבר קרוב לד׳ מאד אבל בהתמדתו בעבודתו י"ת בתמידות אז מביז ורואה שהוא רחוק מאד מהבורא ב"ה ועדיין לא התחיל בעבודה כלל וזה שנאמר באברהם וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה דמתחילה הי׳ סובר אברהם שהם כולם קרובים להש"י ב"ה כמוהו כמוהם אבל אח"כ וירא את המקום מרחוק ר"ל שהשי"ת ב"ה הנקרא מקום הוא רחוק ממנו והם לא הבינו זאת ואמר להם שבו לכם פה שאין לנו שייכות והתחברות יחד ונמצא שמי שנרא׳שנראה לו השי"ת רחוק מאוד הוא באמת שהשי"ת קרוב לו ולהיפוך מי שנראה לו שהשי"ת קרוב לו בודאי הוא להיפך וזהו שלום לרחוק ולקרוב ר"ל מי שנדמה שהוא רחוק מהשי"ת ובאמת הוא קרוב לו ולכן נאמר לשון נסתר שהצדיק הנ"ל שגורם השפעות ומבטל הדינים דומה לו תמיד שהוא רחוק ממנו ית"ש וזהו אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת דהנה העולמות תשוקתם והשקם להשפיע תמיד רק החטא חליל׳ מעכב שהוא מעורר הדינים וכשיש צדיק השומר את המשפט דהיינו הדינים שלא יבואו הוא עושה צדקה בכל עת פי׳ בכל העולמות שיכולים למלאות משאלותם להשפיע כאשר ברצונם ותשוקתם וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו פי׳ שלימודו פועל צדקה בעולמות והצדק׳ מכונה בשם ידו שנותן בעולמות וזהו עת לעשות לה׳ הפרו תורתך ר"ל י כנ"ל לעשות העולמות הנקראים עת להפכם לרחמים הפרו תורתך ר"ל זה תפעלו ע"י שתפרו כל א׳ עם תורתו הדינים שהמחשב׳ שהוא מחשב בתור׳בתורה הקדוש׳ ומחדש בה חידושי׳ דאורייתא זה נקרא תורתו של אדם וזהו וזכרתי את בריתי יעקב כו׳ ולכאור׳ הי׳ לומר כסדר אברהם יצחק כו׳ וע"פ הנ"ל יבואר שפיר דהנה כשנאמרו הקללות אמר הקב"ד. וזכרתי כו׳ ופי׳ כנ"ל דהצדיק הוא מבטל הדינים והוא ע"י שמעלה ממט׳ למעל' ומביא הדינים לשורשם למעל׳ ושם אין שטן ואין פגע רע ונהפכו לרחמים וזהו וזכרתי את בריתי יעקב דהיינו ממטה למעל׳ וזהו איש כי יפליא לנדור כו׳ דידוע דהמתקת הדינים הוא ע"י שמעל׳ אותם למדת חכמ׳ ע"י בינה ושם נעשים ע"ש והחכמ׳ מאין תמצא והחכם׳ נקרא פלא וזהו איש כי יפליא כר: איש הוא הצדיק אשר יבא אל החכט׳ הנקרא פלא ע"י הבינה הנקרא נדר כידוע והיינו שרוצה לבטל הדינים ולהתפלל על אחרים אמר

הכתוב בערכך נפשות לד׳ פי׳ שצריך שתהי׳ תפלתו לה׳ בטענת שהוא מעריך אותם האנשים הצריכים לתפלתו שאחר שיוושעו וינצלו מכל צרה אזי יהי׳ נפשותם לד׳ דהיינו שיעשו תשוב׳ שלימ׳ שלימה י