נועם אלימלך/פרשת וארא: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{המרת או.סי.אר}} ==פרשת וארא== '''וידבר אלהים אל משה''' כו׳ נרא׳ לפרש דאיתא בגט׳ רשעים תחילתן ש..."
 
אין תקציר עריכה
שורה 32:
לצדיק איזה תאוה גשמיות כי הלא צריך שלא יעשה להנאת עצמו שום דבר אבל האמת הוא שהצדיק צריך שיהי׳ מחשבתו צלול׳ וברור׳ רק לכבוד שמים ולא להנאת עצמו אבל איך יוכנע הקליפ׳ כיון שלא הוגבה השמח׳ אצל הצדיק כדלעיל לזה עוש׳ לו השי"ת רצון שהוא תאו׳ שירצ׳ הצדיק איז׳ דבר והקב"ה ברחמיו עוש׳ לו רצונו והוגבה השמח׳ אצל צדיק ובזה מכניע הקליפ׳ והפי׳ הוא כך רצון יראיו יעש׳ שהקב"ה עושה רצון להצדיק כדי ואת שועתם ישמע ויושיעם והוגבה השמח׳ אצל הצדיק ולזה שומר ה׳ את כל אוהביו ואת בל הרשעים ישמיד היינו שמכניע הקליפ׳ ובזה תהילת ד׳ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו פי׳ אפילו כשעוש׳ ג"כ להנאת עצמו כיון שבזה עוש׳ פעול׳ להכניע הקליפ׳ ע"י השמח׳ הזאת והבן היטב כי נכון הוא בעזה"י:
 
'''וידבר ה׳ אל משה''' ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרע׳ מלך מצרים לפי פשוטו אינו מובן פירושו ורש"י ז"ל פי׳ בטוב טעם ולפי עגינינו י"ל דהג׳דהנה כשבאים בני אדם אל הצדיק בדבר הצטרכותם למשל שיפעול להם איזה דבר אצל אדון ושלטון אזי אומר הצדיק לאדם הזה השלטון ימלא משאלותיך ולא יהי׳ באופן אחר והוא כמצווה מפי הצדיק שאל יעשה באופן אחר וזהו ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו׳ פי׳ זה שתאמר הגאול׳ לישראל היא הציווי בעצמו אל פרעה אע"פ שלא יאמרו משה ואהרן רק לישראל לא יהי׳ באופן אחר ויוכרח להוציאם ע"י הדבור והציווי שתאמרו לישראל וק"ל:
 
'''הוא אהרן ומשה''' אשר אמר ד׳ להם הוציאו את בגי ישראל כו׳ הם המדברים אל מלך בו׳ הוא משה ואהרן י"ל הפי׳ כך שהכתוב מתמי' האיך אפשר שאהרן ומשה שפי ד׳ דבר עמהם האיך הי׳ אפשר שהם ידברו אל פרעה ערל טמא ומתרץ הכתוב הוא משה ואהרן כלומר שהם היו דבוקים שניהם יחד כמו שנאמר והוא יהי׳ לך לפה והי׳ הדבור יוצא מבין שניהם ולא אל פרעה וממילא נשמע אל פרעה וק"ל:
שורה 40:
 
'''כי ידבר אליכם''' פרעה תנו לכם מופת: הנה
מלת לכם אינו מדוקדק תנו לי היה לו לומר שבוודאי רצה פרע׳ שיתנו לו מופת. ועוד יש לדקדק אחר שהראו לפניו מופת שהמט׳ נהפך לתנין ויעשו גם החרטומים כן מה היה צריך פרע׳ חיזוק הלב כמ"ש ויחזק לב פרע׳ הלא ממילא מאחר שרא׳ שגם החרטומים עשו כן אין צריך חיזוק לזה אך גרא׳ פשוט דהג׳דהנה האדם המלומד בניסים שהשי"ת עוש׳ לו נס בכל עת אזי הוא תמיד חידוש ונפלא בעיניו הגם שרוא׳ שהשי"ת עושה לו תמיד גיסים אעפ"ב הוא מפליא הדבר לחידוש גדול אבל העוש׳ דבר חידוש פעם אחד ע"י כישוף ובדוט׳ אזי בפעם שגית אין חידוש בעיניו לכלום מאחר שעשה בעצמו פעם אחד: וזהו שאמר השי"ת ב"ה כי ידבר אליכם פרע׳ תנו לכם מופת פי׳ שתעשו מופת כזה שגם לכם יהי׳ למופ׳ ולחידוש זה יהי׳ ודאי דבר ה׳ ולכן כתיב וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו. וגבי חרטומים כתיב ויעשו גם הם בלטיהם כן ולא כתיב לפני פרעה משום דהשלכת מטה אהרן היה חידוש לפני פרעה שהבין שהוא דבר ה׳ מחמת שרא' שגם בעיני משה ואהרן היה לחידוש. אבל בחרטומים לא היה שום חידוש לא להם ולא לפרע' כי ידעו שעושים ע"י שטותיהם ולכן נאמר שפיר ויחזק לב פרעה שהיה צריך חיזוק הלב כי הבין שאין בהם ממש ואעפ"ב היה מחזק את לבו וזהו בשרתי צדק בקהל רב ר"ל כשאני מבשר איזה דבר חידוש
בקהל רב אעפ"ב בהיות הדבר הזה, הגה שפתי לא אכלא
מלשבח ולהודות על הדבר הגדול אף שאני מלומד בכך וזה