משתמש:Roxette5/נועם אלימלך/ספר הגולמי/חלק ד: הבדלים בין גרסאות בדף

עברת על חטא שיש בו חיוב חטאת וזהו במקום ר"ל באותו דבר ונדנוד חטא אשר תשחט העול׳ עליו תשחט החטאת יהי׳ חשוב בעיניך כאלו נתחייבת חטאת * לפני ד׳ ר"ל דע לפני מי חטאת ועד היכן הפגם הולך לפני ד׳ למעל׳: קודש קדשים היא ר"ל המדרגה הזא היא ק"ק * והכהן המחטא ר"ל הצדיק אשר תמיד מחטא ומאשים עצמו תמיד: יאכלנה במקום קדוש פי׳ אכילה לשון חטא אכלה ומחתה פיה דהיינו בכל דבר קדושה שעושה יתן דעתו לחפש היטב מה שמחסר באות׳ מצו׳ ויחשוב לעצמו חטא גדול * בחצר אהל מועד תאכל * ר"ל העוה"ז נקרא חצר ועולם העליון נקרא אהל מועד ע"ד שאמרו חז"ל העוה"ז דומה לפרוזדור בפני העולם הבא והיינו הצדיק המתנהג כנ"ל יגרום טובה לעולם שיהי׳ הנאה בעוה"ז על ידו וזהו בחצר אהל מועד תאכל *כל אשר יגע בבשרה יקדש ר"ל אם יבא לו איזה המחשבה הנוגע אל הבשר דהיינו לתאוותו * יקדש ר"ל ידאה להביא הדבר ההוא אל הקדושה * ואשר יזה מדמה אל הבגד ר"ל אם יהי׳ נתפש בדבר קל דהיינו בדבר חומריות וגשמיות הקל ולזה רומז מלת יזה * תכובם במקום קדוש ר"ל שיבבם הדבר ההיא בדברו קדושות ותפלות * וכלי חרם אשר תבושל בו תשבר ע"ד שאמרו חז"ל ת"ח דומה לפני ע"ה דיבר עמו דומה בעיניו כקיתון של כסף אכל עמו דומה לו כקיתון של חרם הנשבר שאין לו תקנה ע"ש:

וזהו וכלי חרם כו׳ פי' אם יעשה איזה פעולה בכדי שיבא לו הנאה כנ"ל שדומ׳ ככלי חרס ישבר יראה לשבר עצמו מאד על הדבר * ואם בכלי נחשת בושלה ומרק וכו׳ פי׳ אם הוא איש כזה שהוא צדיק רק שיבא לו איזה עביר׳ מחמת הנחש הקדמוני שהטיל׳ זוהמא: ומורק פרש"י לשון תמרוקי נשים יראה לקשט עצמו בקישוטין נאים ויפים והיינו במצות וגמילות חסדים ושוטף במים ר"ל בלימוד התור׳ שנקר׳ מים ע"ד שאמרו אם רגיל ללמרד דף א׳ ילמוד ב׳ דפין וק"ל *

דשא אהרן את ידיו אל העם כו׳ * נ"ל דהנה הצדיק הולך תמיד בדביקות ודבוק בעולמות עליונים רק מחמת שתשוקתו תמיד על טובת ישראל שייטיב להם השי"ת בכל מיני שפע וברכה מחמת זה הוא יורד קצת ממדריגתו ודביקות * אך בכל זאת הוא פועל טוב במה שיורד קצת מהדביקות שע"י שרואים ב"א גודל

תשוקתו ותאוותו לטובתם הוא מכנים בלבם יראת ד׳ ואהבתו שכולם נתעורר לבבם לעבודתו ית"ש * וזהו וישא אהרן את ידיו ע"ד נשא לבבינו אל כפים וי"ל הפי׳ דהיינו האדם אשר ישא לבו לעבודת הבורא ית"ש אז מחמת גודל האהב׳ והתלהבות שבו הוא מכה כף אל כף ונמצא עבודת הבורא נקרא ע"ש הידים *

^!?1 וישא אהרן את ידיו אל העם פי כנ"ל שתשוקת הצדיק אל העם להטיב להם * ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים פי׳ עי"ז ירד ממדריג׳ שמדרגת הצדיק הוא תמיד לבדוק עצמו בכל עת ורגע אולי חטא חליל׳ באיז׳ נדנוד חטא והרהור והוא מהרהר תמיד בתשוב׳ זה רמז חטאו׳ ועול׳ שבא על הרהור * והשלמים רמז להדביקות שבו שעוש׳ שלום בפמליא של מעל׳ וע"י תשוקתו הי׳ יורד ממדריגתו האלו קצת *

ויבא משה ואהרן אל אוהל מועד דיש כמה גווני צדיקים צדיק גדול הנקרא בשם משה ויש צדיק אשר הוא מדרגת אהרן * וכל אחד לפי מדרגתו עול׳ ובא בקדוש׳ הנקרא אוהל מועד ויצאו ר"ל ואח"ב יוצאים קצת ממדרגתם ואין זה אלא למען ויברכו את העם כנ"ל * אך בכל זאת גורמים קדוש׳ וירא׳ לכל העם * וזהו וירא כבוד ה׳ אל כל העם * וזהו עדותיך נאמנו מאוד כו׳ דאיתא בגט׳ שלשה מעידין זע"ז הקב"ה וישראל ושבת נמצא ישראל נקרא עדות של הקב"ה * וזהו עדותיך נאמנו מאד פי׳ שהם נאמנים וחביבים למי ומפרש הפסוק לביתך נאוה קודש לאותן הצדיקים הדרים תמיד בעולמות העליונים * ד' לאורך ימים פי׳ שהם גורמין במעשיהם שתתפשט הקדוש׳ והירא׳ עי"ז לכל ישראל אמן *

זאת החי׳ אשר תאכלו כו׳ * נ"ל דאיתא בזוהר הקדוש זאת החי׳ רמז להשם הקדוש אשר תאכלו פי׳

שע"י יש לנו אחיזה וחיות *

או יאמר זאת החי׳ רמז למה שראה דניאל חי׳ זו אדום אשר תאכלו לשון ואכלתם את אויביכם ואמר הכתוב עי"ז יהי׳ כח בידכם לכלות אותם * דהיינו מכל בהמה דאיתא בגט׳ בבא מציעא אמר רב חנינא ממורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים ל"ל * א"ל אמר הקב"ה אני שהבחנתי כו׳ א"ל אנא המעל׳ קא קשיא לי מ"ש המעל׳ דכתב רחמנא * א"ל לכדתנא דבי ר׳ ישמעאל אלמלא לא העליתי את ישראל אלא בשביל שאינם מטמאין בשרצים ומעליותא

היא גבייהו ובו׳ * י"ל הפי׳ הגט׳ הנ"ל ע"פ דאיתא במדרש שאלו המלאכים את הקב"ה למה ברא השרצים והשיב להם השי"ת מפני הקטרוג אם יבא לקטרג על ישראל חליל' שחוטאים לפניו ואין צורך בהם אז משיב לו השי"ת הלא השרצים אין צורך בהם כלל ואעפ"ב בראתים * וז"ש אנא המעלה קשיא לי * דהמעלה הוא הוא לשון הגבהה שהקב"ה מגביה את ישראל מבין הקליפות והחטאים והם נופלים למטה * וז"ש המעל׳ כו׳ כלומר לאיזה סיב׳ וזכות מעלה את כללות ישראל מחטאותיהם * א"ל אלמלא בו׳ אלא שאין מטמאין בשרצים פי׳ הלא ישראל אין אוכלים השרצים ונמצא אין צורך כלל בבריאתם כיון שישראל אין אוכלין מהם ואעפ"ב בראתים כדברי מדרש הנ"ל ממילא אין כח להמקטרג לקטרג עליהם ולזה אני מעל׳ ומגביה אותם מעונותיהם כנ"ל *

וזהו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב פי׳ כללות ישראל כנ"ל וגם הצדיק נקרא כל שהוא עיקר כללות להשפיע להם טובה וברכה וירא׳ שע"י הצדיק נתעוררים כללות ישראל בתשוב׳ *

1זח1 ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ופרש"י שהי׳ אהרן בוש וירא לגשת וא"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת דהנה עיקר הוא לאדם הבוש׳ סימן טוב לאדם שהוא ביישן וכל המתבייש לא במהר׳ הוא חוטא * ואהרן הי׳ מתבייש מאד מגודל ההבנע׳ שהי׳ בו שכן דרך הצדיק שתמיד רוא׳ בעיניו חטאים על כל נדנוד עבירה ואפי׳ דבר קל לעביר׳ חמור׳ תחשב לו ומכניע עצמו ומשפיל עצמו תמיד ובפני רבים מוכיח עצמו * ועי"ז מכניס הרהורי תשוב׳ בהשומעי׳ באמרם אם בארזים נפלה השלהבת מה יעשו אזובי ׳ הקיר והם חוזרים בתשוב׳ שליט׳ וזהו שאמר לו משה רבינו ע"ה למה אתה בוש פי׳ בשביל שאתה בוש וירא וא"כ אתה הוא הצדיק השלם הראוי ליקרב למזבח לכך נבחרת שכך הוא ראוי לצדיק להתנהג בעבודתו ית"ש * וזהו ויקרב אהרן אל המזבח ר"ל כיון ששמע ממשה שכך הוא המדרג׳ המעול׳ הבוש׳ וגודל ההכגע׳ בלב ועשה כן ויקרב אהרן אל המזבח פי׳ שהי׳ מקרב עצמו תמיד אל המזבח שהי׳ מוצא בעצמו חסרונות והי' מחשב תמיד שצריך למזבח כפרה *

מיד ומצטער מאד ומהרהר בתשוב׳ אזי הוא גורם וישחט את עגל החטאת. אשר לו פי׳ שהחטא הזה אינו נחשב לעבירה כ"א לו לבדו הוא נחשב לו לעבירה לגודל צדקתו * ובראות שאר ב"א את מעשה הצדיק הזה איך שמהרהר בתשובה אפי׳ על דברים קלים מאד נשבר לבם בקרבם ומוסרים נפשם ודמם לעבודתו ית"ש.

1^1 ויקריבו בגי אהרן את הדם אליו פי כנ"ל שע"י הצדיק מקריבים דמם לו ית"ש: ויטבול אצבעו בדם רמז שהצדיק מעלה את הדם של מסירת נפשם על קרנות המזבח קרנות לשון גדול׳ ושררה שפועל בזד, לדבר גדול מאד. ואת הדם יצק פי׳ המדות שהם מחזיקים בהם עם מסירת נפשם יצק על יסוד המזבח פי׳ נעשה מהם יסוד לעולם המזבח כנ"ל * ונחזור לביאור הכתוב שעי"ז יש כח לכלות האויבים מכל הבהט׳ דהיינו כללות ישראל ע"י הצדיק הנקרא כל בהמ׳ ע"ד שאמרו חז"ל אדם ובהמה אלו ב"א שמשימים עצמם כבהמה דהצדיק מכניע ומשפיל עצמו כבהט' ועי"ז כללות ישראל נגבהים ומתעלים וכנ"ל * מפרסת פרסה מל׳ ופרשו השמלה דהנה השמים נבראו ע"י פרים׳ דהיינו הבדל כמש"ה יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים * וי"ל הפי׳ דהנה שמים פרש"י אש ומים דהתור׳ נקראת מים והשי"ת ברא מדרגות והבדל בין מים למים שפי׳ שצריך האדם ללמוד עם אש התלהבות וחשק לשמו ית׳ ורקיע הוא לשון ריקועי פחים ותרגומו ורדידו לשון דקות דהיינו שצריך להיות דקות בין מים למים שהסודות התור׳ יעל׳ למעל׳ ולהשפיע למט׳ * וזהו מפרסת פרסה כנ"ל שיהא מבדיל בין מים למום ושוסעת שסע שיהא הבדל גמור *

או יאמר מפרסת כו׳ ע"ד והי׳ עקב תשמעון אלו עבירות שאדם דש בעקביו שיהיו דומים עליו כחמורות והיינו את המשפטים האלה וזהו מפרסת פרסה לשון דריסת הרגל בפרסות רגליו וק"ל *

אשה כי תזריע וילדה זכר כו׳ * דהנה כתיב יום ליום יביע אומר * נ"ל דהנה ב"א ההולכים שובב בדרך לבם אחר שטותיהם והבליהם אז אין הפרש אצלו וכמו שהי׳ מתנהג יום אתמול כן היום כן מחר ולא יוסיף דעת ושכל כלל אבל הצדיקים ההולכים בדרכי השי"ת ועבודתו אז כל יום ויום יבין וישכיל יותר ויותר

מה שלא השכיל אתמול ובכל יום יוסיף פיו לדבר חכמות ואמרי נועם בחכמות אלקות ורוממות עד אין תכלית * וזהו יום ליום יביע לשון מים תבעה אש שנעשה כמין אבעבועות הנגבהים למעל׳ כמו כן הצדיק בכל יום עול׳ לו אמיר׳ נעימ׳ יתירה מיום אתמול שיום אתמול שנהג בקדוש׳ גורם לו קדוש׳ יתיר׳ ליום הבא אחריו * רק שצריך האדם לילך ממדרגה למדרג׳ דהיינו שמתחיל׳ צריך לתקן מדותיו ואת חטאת נעוריו וזה נקרא בשם נקבות ואח"ב יבא אל הקדוש׳ עליונ׳ הנקרא בשם דוכרא שהוא כלי שלם ומלא בקדושתו ית"ש *

11^1 אשה כי תזריע פי׳ אשה מזרעת תחיל׳ וכפרש"י דהיינו שיתחיל מקצה התחתון לתקן את אשר פגם ואז וילדה זכר כנ"ל יבא אל קדוש׳ רבה הנקרא בשם זכר * ומפרש הכתוב וטמאה שבעת ימים פי׳ שיתקן תחיל׳ מה שפגם בז׳ מדריגות עליונות שזה נקרא בשם טומא׳ ר"ל שיסתכל מה שטימא ועד היכן קלקל * וביום השמיני ר"ל ואז יבא אל הקדוש׳ עליונ׳ שהיא מדריגה שמיני למעל׳ למעלה * ימול בשר ערלתו ויהי׳ לו מחשבות קדושות ודביקות בו ית"ש * וזהו מעלה נשיאים מקצה הארץ דנשיאים כתיב בתור׳ חסר ואמר הכתוב מעל׳ נשיאים פי׳ שצריך להעלות מה שחיסר * מקצה הארץ פי׳ מקצה התחתון שקלקל מתחילת קצה הראשון * ברקים למטר עשה פי׳ ואח"כ יהי יכול להשפיע לעולם השפעות טובות *

או יאמר וטמאה שבעת ימים דהנה אף אם יהי׳ אדם צדיק צריך להכניע עצמו תמיד להסתכל על החסרונות שבו ולעולם לא יהא מלא ממעשיו * וצריך תמיד לעבוד לו ית"ש במדרגות נקבות וזכרות כנ"ל דהיינו שצריך לילך תמיד בקדוש׳ ברוממות אל ולהסתכל בשפלותו *

111*11111 זכור ושמור בדבור א׳ נאמרו דזכור לזכר ושמור לנקב׳ הם שני המדרגות שייכים לדבור אחד וכנ"ל * ועי"ז יזכה שיתן לו השי"ת דביקות גמור מלמעל׳ *וזהו יום ליום יביע ע"ד שאמרו חז"ל אין טיפה יורדת מלמעל' אלא א"כ טיפיים עולות מלמטה כנגדן פי׳ דהש"י ב"ה אין נותן דביקות לאדם מלמעל׳ אלא א"כ ב׳ טיפים עולות מלמט׳ הם ב׳ מדריגות הנ"ל שעובד בהם בנקבות וזכרות *

11111 אשה כי תזריע כנ"ל וטמאה שבעת ימים דשבעים שנה של אדם המה נקראים שבעת ימים כל עשר ועשר נקרא יום א׳ כמו שכתב בספרים ופי׳ הוא שצריך להסתכל תמיד בכל מעשיו של שבעים שנה שחיסר בהם מאד וטימא אותם בעונות הרבה * כימי נדת דוותה תטמא פי׳ שיהא נדמה בעיניו החטאים הקלים שאדם דש בעקביו כחמור׳ שבחמורות *

וזהו כימי כו׳ שהיא טומא׳ חמור׳ תטמא כן יהי׳ בעיניו קלות שבמעשיו * וביום השמיני ימול כו׳

יחדש בקרבו *

וזהו ונתתי עשב בשדך פי' עשב ע"ב שי"ן דהיינו שזה נתון ומסור בידך להמתיק השי"ן ע"י ע"ב כנ"ל בשדך ר"ל ע"י קדושתך הגדולה שאתה הולך בה שהיא שדה תפוחים * וכבר הערנו שהשורש לבא אל האור האמיתי הוא ע"י המדות שיתקן אדם א"ע במדותיו מקצה הראשון ותחילתם וכג"ל * וזהו אמרו עליו כו׳ שכנם ש׳ מאות גרבי שמן ממצוי המדות פי' שהי׳ צדיק גדול כ"כ שתיקן המדות מתמציתם מקצה תחלתם הי׳ כונס כלומר עי"ז המתיק השין כנ"ל * ע"י גרבי שמן פי׳ האור הגדול שהי׳ לו ע"י מיצוי המדות היינו מתמצית כנ"ל * ולפי דברינו יתורץ מה שיש לדקדק לכאור׳ בהפוסקים שלפנינו שנכתב בתורה ברישא נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים ואח"ב נגעי בתים והלא הנגעים באים על החטא ואין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה והי׳ ראוי לכתוב מתחיל׳ נגעי בגדים ובתים ואח"ב נגעי אדם. אך לפי דברינו יבואר בעזה"י דהתור׳ מלמדת האדם דרכי ה׳ בהדרג׳ כנ"ל דהיינו שמתחיל׳ צריך האדם לתקן המדות שבו דהיינו הגאוה והתאו׳ והחמד׳ והשקר והחנופ׳ ושאר המדות המגונות אשר כל מדד. לעצמ׳ יש לה ענפים רבים עד אין מספר וצריך האדם להשכיל מאד לעמוד עליהם וישגיח עליהם בעזר האל שברוב רחמיו הוא הנותן בינה לאדם הרוצה בעבודתו באמת

וא"א לפורטם * ואח"ב צריך האדם כשיעשה מצות או מעשים טוכים שהם הלבושים של אדם צריך להשכיל לעשותם כתקנם לבל יתערב שום סיג ופסולת * ואה"ב צריך לתקן את הבית הוא העולם העליון אשר הוא קשור בו שזה עיקר ביתו ודירתו של אדם ואחר שיזכה לכל זאת בהדרג׳ כנ"ל אז הכה ביד הצדיק הזה להמתיק כל הדינים ולעורר רחמים גדולים לעולם *

11111 אדם כי יהי׳ בעור בשרו כו׳ דהג׳ כתיב ויעש אלקים לאדם כתנות עור וילבישם * ואיתא בגט'

מציגו בתורתו של ר׳ מאיר כתנות אור באלף ויש לפרש דהנה באמת השי"ת ב"ה ברא את האדם והי׳ כל גופו אור גדול בלי שום יצה"ר וישיבתו הי׳ בג"ע כמאמר הכתוב וישם כו׳ לעבדה ולשמרה רק שהי׳ קצת דקה מן הדק׳ נדנוד יצר כאשר ראינו באמת שחט׳ רק שהי׳ בקושי גדול להנחש להחטיאו כידוע עד שרכב הס"ם כו׳ * ואחר חטא האדם שאכל מעץ הדעת טו"ר אז ניתן הבהיר׳ לאדם לעשות טוב ורע חלילה. וברצות האדם דרכי ה׳ ותורתו הקדוש׳ לשמור כמצוותה לשמה אז נעשה גופו ג"כ כתנות אור באלף כאשר בתחילת הבריאה * וממילא מבואר הפי׳ בתורתו של ר׳ מאיר שלפי הנהגתו של ר׳ מאיר שהי׳ מתנהג בהתור׳ הקדוש׳ הי׳ לו כתנות אור באלף כנ"ל לפי שתיקן את גופו ואבריו והי׳ מאירים אור גדול * ואמר הכתוב אדם כי יהי׳ בעור בשרו הגשמיות נק׳ בשם בשר והיינו שהכניס חליל׳ תאות הגשמיות בעורו פי׳ לא די שלא תיקן את עורו שיהי׳ אור באלף אלא שיוסיף חליל׳ חטאים ועונות בעורו * ואמר הכתוב מה הם החטאים ועונות ומפרש שאת רמז למדות המגונות שהם שורש כל החטאים שע"י מדות רעות בא אדם לכלל חטאים ושורש המידות רעות היא הגאוה ושאת רמז לגאוה ע"ד דאיתא במדרש שאת זו בבל ע"ש ונשאת את המשל על מלך בבל ע"ש במ׳ תזריע:

ואיתא בגמ׳ עשרה קבין גאות ירדה לעולם ט׳ נטלה בבל: או ספחת פי׳ הכתוב מלמדינו ע"י איזה סיבה יבא אדם לגאות בכדי שידע להזהר. אמר הכתוב לזה יש ב׳ סיבו׳ או ספחת דהיינו התחברות מחמת שאדם מחבר עצמו אל אנשים ריקים המהלכים ברחובות ושווקין זה סיבה אחת הגורמת במהר׳ גאות לאדם וספחת הוא מל׳ ספחני נא * או בהרת סיבה השנית הבהירות של אדם כפרש"י בהיר הוא בשחקים דהיינו לפעמי׳ אם יבא לאדם איזה בהירות והתלהבו׳ ע"י איז׳

זהיר וזריז לשמור עצמו *

והיה בעור בשרו לנגע צרעת דנגע הם אותיות ענג דהיינו שהי׳ אפשר לו להפך הנגע לענג אך אם אינו נזהר אז נעשה נגע צרעת * ואמר הכתוב איך יעשה ויתקן את מעשיו * והובא אל הכהן דהצדיק גמור נקרא כהן דהיינו יחבר עצמו לצדיקים * וראה הכהן וכו׳ ושער בנגע הפך לבן פי׳ שהצדיק יראה באיזה אופן יהי׳ הנגע דהיינו שיבין את זאת אם נתהפך הלבן דהוא לובן העליון הן אם נתהפך ע"י שערה דהיינו ע"י חטא קל דזה הוי כהררים התלוים בשער׳ או מחמת ומראה הנגע עמוק מעור בשרו פי׳ חליל׳ מחמת שהעמיק את הנגע בבשרו * נגע צרעת היא הן זאת והן זאת הכל הוא נגע צרעת • וראהו הכהן וטימא אותו ר"ל יראהו ויבינהו את הפגם הגדול שגרם בכל זאת ויורהו דרכי התשוב' והחרט׳ באמת לתקן את המדות המגונות והרעות שבו * ואח"כ כתבה התור׳ נגעי בגדים רמז הנגעים הבאים חליל׳ ללבושיו כנ"ל דהיינו שיבא איז׳ סיג או פסולת בהמצות שעש׳ * בבגד צמר רמז למצות כי מצות ציצית עיקרם הם בצמר או פשתים ומצות ציצית מרומז נגד כל המצות * או בשתי או בערב רמז ע"ד שאמר בגט׳ ע"א שתפשו לר"א בן פרטא אמרו לי׳ מ"ט תנית ומ"ט גנבת כו׳ אייתו לי׳ תרי קבורי אמרו לי׳ הי דשתי והי דערב אתרחיש ניסא אתיא זיבורא ויתיב על דערבא ואתיא זיבורתא ויתיב על דשתיא ופרש"י זיבורא זכר זיבורתא נקבה והבין הנם הנעשה לו שהשתי מקבל הערב נמצא השתי רומז לזכר והערב רומז לנקב׳ וכך אמר הכתוב כאן באיז׳ אופן שיהי׳ הלבוש שעשה מהמצו׳ הן שעש׳ בנקבות והן בזכרות כנ׳׳ל * או בעור פי׳ שזה בא לו מחמת העור הוא הגוף העב החומר * או בכל מלאכת עור ר"ל שמלאכת תיקונו שתיקן את גופו בהמדות כנ"ל לא הי׳ כתקג׳ עי"ז נכנס לו אבק סיג פסולת בלבושו *

והיה הנגע ירקרק או אדמדם כפרש"י ירוק שבירוקים אדום שבאדומים * ר"ל זה שאירע פסולת וסיגים בלבושי מצותיו זה מר מאד שמאחר שזכה לעשות לגופו לבושים מצותי׳ הי׳ ראוי שישכיל במצות ה׳ לעשותם כתקנה * ואמר הכתוב הפעול׳ ג"כ והראה את הכהן כנ"ל להתחבר לצדיקים וילמוד ממעשיהם הקדושים להזהר ולהשמר ולהשכיל האמת * ואח"כ מפרש נגעי בתים כי תבואו אל ארץ כנען * ארץ כנען רמז להדינין שזה עיקר להצדיק להמתיקם והיינו כי תבואו כו׳ פי׳ אחר שתזב׳

למדריג׳ זאת להמתיק הדינים * אשר אני נותן לכם לאחוזה כלומר שאני מסרתי לכם להמתיקם ולהופכם לרחמים ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם פי׳ ע" י שתהיו אתם נאחזים בבית שלכם הם העולמות העליונים שאת׳ קשורים בהם עי"ז מסרתי לכם להמתיק הנגע צרעת הם הדיני׳ ואמר הכתוב ובא אשר לו הבית ופי׳ הוא שתיכף שיבא הצדיק הזה אשר תיקן את ביתו המיוחד לו בעולם העליון והגיד לכהן מיד שיגיד לכהן השי"ת שנקרא ג"כ כהן * לאמר לו כנגע נראה לי כו׳ פי׳ שצער לי על שיש נגע הם הדינים בביתי המיוחד לי * וצוד, הכהן ופנו את הבית פי׳ להמתיקם לרחמים גדולים אמן *

או יאמר אשד, כי תזריע כו׳ * נ"ל דאיתא במשנה כל העושה מצוד, אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו: ולכאורה מי זה האיש אשר לא עשה אף מצוד, אחת כל ימיו ואם רוצה לומר העושה מצוד, אחת בשלימות הי׳ לו לתנא לפרש ובאמת פירשו חז"ל ע"ש * ולענ"ד נראה ע"פ דאיתא בכל לבבך בשני יצריך ואיתא איזה גבור הכובש את יצרו י"ל הפי׳ כך דהנה יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומחממו להסיתו לעבירה חליל׳ וצריך האדם להתגבר בגבורתו להביא אותו החימום אל הקדוש׳ ואז נקרא היצר הזה בשם גבור * וזהו פי׳ איזה גבור וזהו בכל לבבך בב׳ יצריך דהיינו שאותו החימום של היצר צריך להכניס ג"ב אל הקדושה ושניהם כאחד עובדים להבורא ב"ה * וזהו כל העושה׳ מצוד, אחת כלומד שעושה ד,מצו' באופן ששני היצרים הם אחת מטיבין לו * אך אדם אין צדיק בארץ אשר יעש׳ טוב ולא יחטא היינו באותו טוב שעושה יש ג"כ איזה חטא פי׳ חסרון שעושה הדבר באיזה פגי׳. וי"ל שזה רמז הפסוק אדם כי יהי׳ בעור בשרו שחין ונרפא שבשר הוא רמז על הצדיק ההולך בדרכי ה׳ והוא במדרגת בשר ע"ד והסירותי לב האבן מבשרב׳ ונתתי לכם לב בשר אלא שעדיין הוא מלובש בעור בעין ולא באלף כמו שהי׳ בתורתו של ר"מ ע"ד מה שפרשתי קודם ע"ש ונמצא הוא עלול לקבל איזה חימום היצר תחת עור בשרו וזה רמז שחי׳ שהוא לשון חימום כפרש"י: ואמר הכתוב ונרפא ד"ל האדם הזה בוודאי בקל יוכל להתרפא על פגמיו וחסרוניו ד,קטני׳: והי׳ במקום השחין שאת לבנה ר"ל שהצדיק הזה בוודאי ע"י הרהורי תשובה והחרטות על החימום של היצר ע"י זה יזכה שבמקום השחין ישא לבבו אל אל בשמים ויזכה לליבון עוונות ולליבון העליון וזהו רמז שאת לבנה * או בהרת לבנה ר"ל שגם יוכל לבא אל בהירות גדול ובהרת הוא לשון בהירות ואור ההתלהבות בעבודת הבורא ית"ש *

ואמר הכתוב אעפ"י שתזכה לכל זה אעפ"ב הנני מזר,ירך ומלמדך שתדע באמת שעדיין יש בך אדמדמת פי׳ פתוכי אדמומית רמז לחטא שנק׳ אדום * ונראה אל הכהן פי׳ הכהן הוא הצדיק הגמור האמיתי ע"ד שאמד הכתוב *

בעושר ולכאור׳ העשירות הוא דבר השמאלי אלא הפי' הוא כך בנוי בעושר פי׳ שגם העשירות יהי׳ לעבודת הבורא ב"ה ולא להנאת עצמו * ואם אין לו ר"ל אם עדיין לא הגיע למדרגה זו שעדיין יש לו חימום ותאוד, אל העשירות החומריות * גדלהו צריך להשתדל להביא אותו אל מדריג׳ זו מאחיו ע"ד הנ"ל הם השני המלאכים המלוין את האדם המה היצ"ט והיצר,"ר צריך להביא את שניהם אל הגדול׳ דהיינו ימין: וזהו עושר שמור לבעליו לרעתו פי׳ שהבעלים צריכים לשמור העושר מהרעות שבו כנ"ל •

ונחזור לענינינו ונראה אל הכהן ר"ל שהצדיק הנ"ל שעדיין הוא צריך אל הצדיק הגמור האמיתי להיות נרא׳ אליו * וראה הכהן פי׳ וראה האיש הזה על הכהן דהיינו הצדיק הגמור והנה מראהו שפל מן העוד פי׳ שידמה בעינו שעדיין גם בו חסרונות כי כן יש ב"א הבאים אל הצדיקים הגדולים וקשה להם על הצדיק קושיות. וזהו ושערה פי׳ שיהי׳ כמו שער בנפשו שיעל׳ במחשבתו כמה קושיות על הצדיק גמור וכל זה הוא מחמת חסרון שלמותו * ואעפ"ב הפך לבן ר"ל אחר כל מחשבותי׳ וקושיותיו על הצדיק גמור יגרום לו קדושתו

יולדת זכר פי׳ ע"ד הנ"ל שצריך שחימום היצר יביאו אל הקדוש׳ ולעבוד בשני יצרים בדאמרו ז"ל זריזות מביא לידי נקיות ר"ל הזריזות שמזרז עצמו ומתגבר בחמימות של היצר להביא אל הקדושה מביאו לידי נקיות ע"ד יצא פ׳ נקי מנכסיו דהיינו בעשותו מצו׳ הרי היא נקי׳ מכל סיג ונקיות מביאה לידי טהר׳ שהוא מדרג׳ גדול׳ * וזהו אשד, רמז על היצה"ר שהוא הנקבות והשמאלית כידוע ואם גם הוא מזריע בו תחילה החמימות אל המצר וילדה זכר הרי הוא מוליד הולד׳ העליונ׳ הנק׳ בשם זכר. וטמאה שבעת ימים כנ"ל דד,נד, אנחנו צריכין למנות הימים שאנו אומרים היום יום ראשון בשבת וכן בכל יום וכוונ׳ בזה הוא כדי להכניס קדושת שבת בששת ימי החול ונמצא בחול דבר כלול קדושת שבת חלק שביעי

הששה קצוות ויום השביעי * וצריך שיבין הצדיק שכל

עבודתו שליט׳ *

1^1 וטמאה שבעת ימים רמז על כל דבר שעשה עד הנה * כימי נדת כו׳ כך ידמה בעיניו ועי"ז ילך . בכל פעם ממדריג׳ למדריג׳ עד התכלית המכוון *

1^1 וביום השמיני רמז אל הקדוש׳ שהוא למעל׳ מקדושת שבת הנקרא ממחרת השבת והוא יום השמיני כידוע * ימול בשר ערלתו ר"ל אז ימול כל ערלת לבו *

ושלשים יום ושלשת ימים דאיתא בגט׳ ישלש אדם שנותיו שליש במקרא כו׳ וידוע שבל דבר קדוש׳ כלול מעשר *

וזהו ושלשים ושלשת ר"ל כל מה שמשליש ימיו במקרא צריך להיות כל אחד כלול מעשר דהיינו שלשתן בין כולם שלשים * תשב בדמי טהרה ר"ל כל זה יעשה תמיד כך בחמימות של הטהר׳ כי נקיות מביא בנ"ל * ואמר הכתוב בכל זאת לא תחזיק עצמך בעיניך שבקרבך קדוש *

וזהו בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא כי בזמן המקדש הי׳ השראת השכינ׳ בבה"ט ועתה בגלוחינו המר כתיב ואהי׳ להם למקדש מעט היינו שמשר׳ שכינתו על הצדיק ואתה אל תחזיק עצמך במדריג׳ זו: עד מלאת ימי טהרה ר"ל עד אחר שיתמלאו ימיך ימים רבים בקדוש׳ ובטהר׳ *

או יאטו אשה כי תזריע כו׳־ואיתא בגט׳ מפני מה צדיקים נמשלו לעתר מה עתר מהפך התבוא׳ בגורן אף צדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים *אך כשיש התעוררות תשוב׳ בעולם אז רחמים בעולם מתחיל׳ וא"צ להפך וזהו אשרי העם שככה לו ר"ל אשרי כשיש צדיקים בעולם שיכולים להפך הדין ולשככו להפכו לרחמים ושככה הוא מלשון וחמת המלך שככה * אשרי העם שה׳ אלהיו ר"ל אשרי כשהדין הוא רחמים מעיקרא דהיינו כשיש התעוררות תשוב׳ בעולם כנ"ל. וזהו אשה כי תזריע ר"ל כאשר כל העולם בהתעוררות תשוב׳ שאף אותם שהם בנקבות מזריעים ועושים פירות בקדוש׳

אז וילדה זכר ר"ל רחמים מעיקרא נקרא בשם זכר * ואם נקבה ר"ל בשיש דין ה"ו שבע׳ לנקבה תלד ר"ל גם זאת אפשר לעשות בו הולדה להפכו לרחמים אמן *

רק שאי אפשר לאדם להיות עוסק תמיד בלי הפסק בתור׳ ובתפל׳ וצריך לפעמים לדבר עם אחרים כדי לבטל השעמום ח"ו רק שבכל זאת צריך שלא יהיו אותן הדברים שיחת חולין ח"ו רק צריך לדבר ולשיח דברים של יראה ומוסר אז פועל בדברים אלו שמתעורר אורות עליונים בדיבורים אלו וזה נקרא בשם זריע׳ כמו שאדם זורע בודאי הזרע מתרבה ומצמיח יותר ויותר כך הצדיק הגדול שמדבר דיבורים קדושים דברי ירא׳ ומוסר הוא מזריע לאחרים כי הוא פועל שיתרב׳ הרהורי תשוב׳ בלבות בני אדם שמדבר עמם וגם פועל שיתרב׳ אורות עליונים למעל׳ * וזה פי׳ הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ר"ל שזה האות והסימן הניכר לכל שזה האור הוא זרוע להצדיק שמזריע אורות עליונים בדיבורו זה הוא האות שלישרי לב שמחה בדיבורו כשהצדיק מדבר דברי מוסר אזי הוא מכניס יראה בלב ב"א הישרי לב המדבר אליהם וכשאנו רואים שדבריו נתנו שמחד. בלב ישרי לב בודאי נתעורר אורו׳ עליונים למעל׳ * אבל צריך הצדיק לזה להיות מתון ומדקדק על עצמו בדיבוריו שלא יבא לו ח"ו פני׳ מזה שמדבר דברים כאלו וצריך להרגיל עצמו בכל פעם מעט עד שיהי׳ לו הדבר הרגל שלא יהי׳ לו שום פני׳ לגמרי * וזהו פי הגט׳ שיחתן של ת"ח צריכין לימוד ר"ל כשהצדיק משיח שיחת חולין כדי לנוח מעט מלימודו צריכין להיות באופן הנ"ל בדברי יראה ומוסר וזה צריך לימוד שפירושו הרגל שצריך שירגיל א"ע שיהי׳ לו לטבע שלא יבא לו איזה פגי׳ וגדלות מזה והיינו שהת"ח עצמו צריך להרגיל עצמו בשיחה נאה הזאת כדי שלא יבא לידי פני׳ * וזהו ויברך ד׳ אותך לרגלי פי׳ שיעקב אבינו ע"ד, הי׳ רוצה להראות ללבן שהשי"ת בירך אותו בשביל צדקתו ועיקר הצדקות הוא אחד ההרגל בנ"ל * וז"ש ויברך ד׳ אותך לרגלי דהיינו אחר שהרגלתי בצדקתי *

ותה כשאדם עוסק בתור׳ או תפל׳ אז נק׳ במדרגת זכר * אבל דברים הנ"ל היינו דיבורים דברי יראה ומוסר שהצדיק מדבר לפעמים זה נקרא בשם נוקבא כי העיקר הוא התורה והתפלה אלא שצריך לדבורים אלו כנ"ל וגם פוצל לעצמו שיעלה על זכרונו הרהורי

תשובה בעת שיעמוד עצמו להתפלל או ללמוד אז הדברי קדושה שדבר קודם יזכירו לו הרהורי תשובה * וזהו פי׳ אשה כי תזריע ר"ל כשאדם הוא במדרגת אשד. דהיינו בשעת הדיבורים דברי יראה ומוסר כנ"ל שמזריע אורות עליונים יפעול ג"ב בזה וילדה זכר פי׳ שיוולד לו מהדברים האלו זכירה שיזכיר לעצמו בשעת תורה ותפלה הרהורי תשובה. וטמאה שבעת ימים ר"ל הצדיק הזה שהוא במדרג׳ ההוא כנ"ל הצדיק הזה אינו מוצא בעצמו שום מעל׳ כל ימיו רק תמיד הוא אצלו בטמא ח"ו בטומא׳ עונות שסובר בודאי שעדיץ אינו טהור בעבודתו ית"ש * וזה וטמא׳ שבעת ימים רמז לשבעים שגה של אדם ודואג תמיד שיטהר עצמו יותר ויותר * אבל זה הוא שלא בשעת תפל׳ דהיינו כשמדבר עם בני אדם אז צריך הצדיק להתיישב בשפלותו מטעמים הנ"ל * אבל כשצריך להתפלל על איזה דבר אל יאמר בלבו מי אנכי שאתפלל על הדבר ההוא רק אדרב׳ צריך להחזיק אז במדרגתו ואל יתעצל מלהתפלל על כל דבר * וזהו וביום השמיני ימול בשר ערלתו ר"ל כשיבא למדרג׳ השמינית שהוא העולם העליון ונעלם אז צריך לימול בשר ערלתו פי׳ להחזיק עצמו לצדיק גדול כאלו אין בו שום שפלות וערלות גם צריך להצדיק הנ"ל להחזיק עצמו במדריג׳ הזאת דהיינו שלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהר׳ פי׳ שצריך להחזיק עצמו פעמים בגדלות ופעמים בקטנות כנ"ל שלשים רמז לגדלות ששם הוי"ה ב"ה עם ארבע אותיותיו עול׳ גימ׳ שלשים ושלש הוא קטנות כי שלש הוא מספר קטן של שלשים והיינו להחזיק עצמו בשפלות והכנע׳ דהיינו בדמי שהוא טמא ולפעמים להיפך דוויינו בטהר׳ שבשעת תפל׳ יחזיק עצמו לטהור גמור שהוא צדיק כנ"ל ע"כ מדרגת צדיק ההולך תמיד בעבודתו ית"ש אבל אם אדם ח"ו אינו עובד הבור׳ ומתעצל עצמו בעבודתו בתור׳ ובתפל׳ שאינו מתפלל בזריזות וחדוה וכן בשאר דברי קדוש׳ הוא מתעצל הוא מכוג׳ בשם נקבה כי טבע הנקבה היא בעצלות * וזה אם נקבה תלד וטמא׳ שבועיים פי׳ שהוא טמא ח"ו שבועות הרב׳ עד שיעש׳ תשוב׳ שליט׳ להשי"ת ויתקן מעשיו ואז טוב לו בזה ובבא *

אדם כי יהי׳ בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת כו׳ לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן כו׳ דהנה לפעמים יבא אדם להרהור תשוב׳ ועוש׳ איזה עובדא להבורא ב"ה דהיינו תפל' ושאר דברים שעוש׳ והם אינם בפנימיות לגמרי מחמת שלא תיקן א"ע עדיין ולא עשה תשוב׳ על חטאת נעוריו *

וזהו אדם בי יהי׳ בעור בשרו שאת ר"ל שישא לבבו ^ בקרבו באיזה הרהור תשוב׳ לעבודת השם * או

ספחת פי׳ שיבא לו הרהור שיחבר עצמו לאנשים צדיקים כמו ספחני נא כו׳ * או בהרת שיבא לו איזה בהירות לעבודתו ית"ש רק שכל זאת אינו בתמימות לגמרי דק מבחוץ מראה עצמו כך בעור בשרו ולבו בל עמו לגמרי אמר הכתוב שזה בא לו מחמת שלא טיהר עצמו לגמרי מחטאת נעורים * וזהו לנגע צרעת במו בשביל נגע צרעת שבו מנעוריו ולכן והובא אל הכהן שזה האדם צריך לבא לצדיק גדול וגמור שבדורו והוא נקרא בהן ואז יחזור בתשוב׳ אצלו לגמרי ויבא לו ירא׳ תמיט׳ בפנימיותו והשם יזכנו לעבדו בלב ונפש בכל מאודינו ולבנו אמן ביה"ר *

זאת תהי׳ תודח וזמוצרע * נ"ל דהשכינה נקראת

זאת * וידוע דמצורע הוא מוציא רע דהגגעים באים על לשון הרע * ואמר הכתוב אחר שישוב בתשובה ויתקן את מעשיו ויפעול ע"י תשובתו ותורתו תיקון השבע׳ הנקראת זאת * וזהו זאת תהי׳ תורת המצורע פי׳ שתורת המצורע תהי׳ זאת שיתקן השכינ, הנקרא זאת * ביום טהרתו והובא אל הכהן פי׳ ביום שיטוהר מעונו יפעול להעלות השכינ׳ ליחד׳ עם קב"ה וזהו והובא אל הכהן הקב"ה נק׳ כהן * ואז אחר שיעלה את השכיג, ויצא הכהן מחוץ למחנה דהעולמות עליונים נקראים מחג׳ והעוה"ז נקרא חוץ למחנה וראה הכהן פי׳ שישגיח השי"ת ב"ה על העוה"ז להשפיע להם: והנה נרפא נגע הצרעת פי׳ כל הדינים יהיו גמתקים. מן הצרוע כל זה יהי׳ מן הצרוע שהוא יגרום את בל זאת בתשובתו השלימה וזהו יהי כבוד ה׳ לעולם * דהשכינה נקראת כבוד שתעלה השבע׳ לעולם העליון אז ישמח ד׳ במעשיו דהיינו במעשה הטוב שישפיע עלינו בל טוב וברכה אכי"ר *

יחוד קב"ה ושכינת׳ שמיחד התור׳ הקדוש׳ ונשמתו הקדוש׳ עם קב"ה ע"י לימוד התורה והתפל׳. וזהו בבל אדם אבל משה רבינו ע"ה הי׳ בו מעל׳ יתירה שקודם הדבור הי׳ מיחד חלק אלקות שבו עם קב"ה דהיינו הקול היוצא מגרונו של אדם הוא קודם הדבור כנודע והי׳ זה מעלת משה רבינו ע"ד. שמיד בקול הי׳ מיחד הקב"ה ושכינתי׳ דהיינו עם חלק נשמתו וזהו משה ידבר והאלהים יעננו בקול ר"ל חלק אלהים הי׳ מנענע בו קודם הדבור וזהו שאמרו חז"ל מלמד שהשבע׳ הי׳ מדברת מתוך גרונו של משה דהיינו בקול היוצא מהגרון דהיינו נשמתו הי׳ מייחד תמיד עם קב"ה בקול *

ועוד איתא בגט׳ במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד ונר׳ לתת טוב טעם לדבר דהנה האדם ההולך בעבודתו ית׳ צריך לדקדק על עצמו במאד מאד שלא יבא לו שום פני׳ וגדלות בעבודתו ית"ש דהיינו בעסק התור׳ או תפלה כ"א ח"ו יבא לו איזה פגי׳ אזי העבדות הזה אינו עול׳ למעל׳ * אך כשאדם רשע עוש׳ תשוב׳ על עונותיו הגדולים דהיינו ח"ו גזל ועריות ושאר עבירות כי אין לך דבר שעומד בפני התשוב׳ ובשעוש׳ תשוב׳ גמור׳ באמת ובתמים אז מעלה ג"כ התפלות של הצדיק שנפלו לו פניות בהם ולזה במקום שבע"ת עומדי׳ כו׳ כי הבע"ת במדריג׳ גדול׳ יותר מהצדיק שמעלה ג"כ תפלתו והתורות של הצדיק כנ"ל וזהו זאת תהי׳ תורת המצורע * פי׳ תורת המצורע שהוא הבע"ת המוציא רע כשיתקן ויעשה תשובה שליט׳ אז יפעול שתהי׳ תורתו תועלת להשכיג׳ שנקראת זאת כידוע שמעל׳ את השכיג׳ ליחדה עם קב"ה ומפרש הכתוב מהיכן זוכה למדה זאת ומפרש מחמת והובא אל הכהן כנ"ל שמביא ומעלה תפלת הצדיקים שהיו מונחים למטה מחמת הפניות שהיו להם ומעלה אותם למעל׳ למעל׳ *

או יאמר זאת תהי׳ כו׳ דהגד. זה הוא כלל גדול הצנע לכת עם אלהיך שכל דרכיו של אדם צריך להיות בהצנע כי כשאדם עושה דבר בהתגלות בקל יכול לבא לידי פגי׳ וגדלות בעבודתו אבל בהצנע אינו יכול לבוא לידי פני׳ כי אין אדם רואהו * אך זה הוא באדם שרוצה לקרב עצמו לעבודה צריך לילך בהצנע * אבל הבע"ת שעשה עבירה בפרהסיא כמו לה"ר או שאר עבירות בהכרח תשובתו ג"ב בפרהסיא כי כב׳ ב"פ כלומר בבליעת האיסור שנבלע בו כן צריך לפלוט אם עבר בסתר יעשה תשובה בסתר ואם בגלוי ופרהסיא צריך תשובתו ג"כ להיות בנגלה. ופדהסיא * אבל איך יעשה

תשובה בפרהסיא פן יבא לו איזה פגי׳ בתשובתו ח"ו ויפסיד הכל חלילה תקנתו שילך אצל הצדיקים השלימים ואז בודאי ינצל מהפניות בי היצה"ר אין בו בח לשלוט שם במקום הצדיקים וגם זאת שאינו באפשר לבא לו איזה פני׳ בראותו מעשה הצדיקים שהוא רב מאד יחדד לבו בקרבו לאמר איך אתגאה במעשיי נגד מעשה הצדיקים *

לה"ר זאת תורתו ביום טהרתו פי׳ צריך לטהר עצמו לעשות תשובה בפרהסיא ובגלוי כיום שהוא גלוי ומפורסם וא"ת שמא יבא לו איזה גדלות מזה בנ"ל לזה אמר והובא אל הכהן תקנתו שילך אצל כהן הוא הצדיק הגדול העובד ד׳ באמת וזה ימנעהו מכל פני׳ בראותו מעשה הצדיקים אשר צדקות אהב אז ישר יחזה פנימו *

או יאמר זאת תהי׳ וכו׳ והובא אל הכהן כבר דקדקו קמאי מה זה ביאתו אל הכהן כי הצריך לרפוא׳ טוב לו שיחזור אחר רופא מומה׳ * וגם ובא אל הכהן היה לו לומר ולא והובא שמשמע ע"י אחרים * ונ"ל ע"פ דאיתא בגט׳ מחשב׳ טוב׳ הקב"ה מצרפה למעש׳ יראה לפרש הלשון צירוף שהי׳ לו לומר מחשבה למעשה * דהג׳ המחשב׳ שאדם מחשב איזה דבר* בודאי אין בה שום פני׳ כי מי יודע בו ואם אדם מחשב לעשות מצוד. או עסק התור׳ ולא עשה מחמת איזה אונם * ואדם אחר עוסק בתורה או במצו׳ רק שמבוין בה איזה פני׳ הקב"ה מצרף את העובדא הזאת למחשבתו של הצדיק והוי באלו הוא עושה המעשה ההוא ולכך זבה נוטל חלקו וחלק חבירו פי׳ כג"ל אם זכה לטהר את מחשבתו תמיד ומחשב לעשות מצות ונתבטלו ממנה מכח איזה סיב׳ נוטל המצו׳ של חבירו שעשה במעש׳ אבל לא במחשב׳ ונשלם אח"כ עי"ז מצוה שלימה * וזהו לעולם ילמד אדם כו׳ שמתוך שלא לשמה בא לשמה פי׳ כנ"ל דהיינו מתוך זה שלמד שלא לשמה בא לזה שחושב׳ ללמוד אות׳ מסכת לשמה ונאנס ולא למד בנ"ל *

הזאת מובאת אל הצדיק שהי׳ מחשבתו לעסוק בתור׳ וכנ"ל ויצא הכהן כו׳ דהצדיק צריך לתקנו ולהחזירו בתשוב׳ ומחמת גודל האור והדביקות של הצדיק בלתי אפשרי לאדם השפל לקבל ממנו תשוב׳ ואמר הכתוב ויצא הכהן פי׳ שצריך להטות א"ע ולירד ממדרגתו * אל מחוץ למחג׳ פי׳ אל האדם השפל הזה שיצא חוץ למחג׳ השכיג׳

שהפריד א"ע מהקדוש׳ ע"י חטאיו * וראה הכהן היינו הצדיק בראייתו הקדוש׳ ושכלו שמשים עינו עליו * והנה נרפא ע"י הצדיק המשרה עליו קדוש׳ בראייתו:

וצוה הכהן ולקח כו׳ שתי צפרים * דהנה השכינה נקראת הצפור שהיא עמנו בגלותינו כמ"ש כצפור נודדת מקינה כו׳ זהו נא׳ על השכינה שגלתה עמנו בשני חורבנין בבית ראשון ובית שני בחטאינו כדאי׳ בגט׳ בית ראשון הי' בו ע"ז ג"ע ש"ד ובית שני שהי׳ בו תורה וגמילות חסדים מפני מה גלו אלא שהי׳ בו שנאת חנם והנה האדם בנעוריו אז הוא עדיין בכח ובריאות ומתגבר עליו היצה"ר להכשילו בג"ע וש"ד כדאי׳ בנדה שוחטי הילדים אל תקרא שוחטי אלא סוחטי ואח"כ בזקנותו שאז נחלש כחו ופסק ממנו קצת תאות והרהורים אבל עדיין לא יסור ממנו עון הזה של שנאת חנם * ואמר הכתוב וצוד. הכהן היינו הצדיק ילמוד לאיש השב לשוב בתשובה שלימה על החטאים שעשה בנעוריו וגם על החטאים שלעת זקנותו שבשני עניני חטאים האלו הוא גורם גלות השכינה וזהו ולקח שתי צפרים כנ"ל לתקן עוונותיו שע"י נגלתה השכינה ב׳ פעמים כנ"ל ואז כשיעשה תשובה שלימה יזכה לבא לידי מדריגה זו חיות טהורות דהנה במרכבה הקדושה כתיב פני אדם מימין כו׳ ופני השוד משמאל ופני נשר כו׳ ויש ליתן טעם על היות במרכבה הקדושה חיות טמאות: והוא כך מחמת שמשם יומשך כל דבר גשמי לעולם. ומן פני אדם ושור יומשך חיות ודביקות לעולם אלא הפרש ביניהם אדם שהוא מימין הוא הכל דביקות וחיות והשוד שהוא מהשמאל לא יומשך הכל בדביקות וחיות כ"א השפעות גדולות לעולם ג"כ בדביקות אבל אינו כ"כ כמו מימין * וזהו חיות טהורות ר"ל שע"י התשובה השליט׳ יזכה לבא לידי דביקות וחיות ואור גדול: ואיך יעשה תשובה באיזה אופן ואמר הכתוב ועץ ארז אם קלקל ועיוות בעוונותיו שהי׳ גבה לב אז ישפיל עצמו מאד מאד וזהו ג"כ שני תולעת פי׳ שגי לשון משנה כפול כלומר מאד מאד יהי׳ בעיניו כתולעת ואזוב וצוד, הכהן ושחט את הצפוד האחת. דהנה העוז שנאת חנם קשה מאד לאדם להפרד ממנו מכל וכל וצריך לזה תשובה גדולה לשבר את גופו ככלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואין לו תקנה אלא שבירה ולכן מלמד הכתוב ושחט אותה אל כלי חרס שתקנתו של זה הוא בכלי חרם והיינו שבירה ואחר זה יזכה לבא אל דביקות וקדושה גדולה וזהו על מים חיים שיעשה כל הנ"ל כדי שיזכה למים חיים הנובעין תמיד ממקור החיים ודביקות וכל זה יזכה אם יהי׳ תשובתו

יכול לבטל הגזיר׳ ולהפכו לחיים והסיב׳ לזאת שכח ביד הצדיק לעשות כן הוא מחמת שהצדיק עול׳ בתפלתו בעולמות עליונים אשר שם כולו רחמים בלא תערובות דין כלל ושם לא נגזר אותה גזיר׳ וממשיך משם חיים לאותו האדם * וזהו ששון ושמח׳ ישיגו כו׳ ר"ל הצדיקים משיגים לעולמות עליונים אשר שם ששון ושמח, כמש"ה עוז וחדוה במקומו וממילא נסו יגון ואנח׳ * וזהו ג"כ ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו רמז לדברינו שמוציא את עמו ומביאם לעולם הששון ואז ברינה את בחיריו פי׳ אז מביא רנה לישראל בחיריו * וזהו אחרי מות שני בני כר ר"ל שיש כח ביד הצדיק שיהי׳ אחרי מות כלומר לבטל המית׳ מאיזה אדם כמו שאומרים ב"א על דבר הנתבטל אומרים שכבר אחר הדבר ההוא שלא יהי׳ עוד * ואמר הכתוב ע"י דבר מה יוכל הצדיק לבטל ומפ׳ בקרבתם לפני ה׳ פי׳ כנ"ל ע"י שמתקרבים לפני ד׳ לעולמות עליונים * וימותו ר"ל הרי הוא כאלו נתקיים הדין של מיתה ובאמת נמשך להם חיים ע"י הצדיק *

דבל אל אהרן אחיך נרא׳ לפרש דהתור׳ הקדוש׳ מלמדת לאנשים המוכיחים לב"א שלא יוכיחו לאנשים לצים ורקנים אשר בודאי אין דבריהם נכנסים כלל באזניהם כמש"ה אל תוכח לץ רק לאנשים המקשיבים לקול תוכח׳ ומוסר ורוצים בתשוב׳ אליהם יגיד ויורה דרכי ד,תשוב׳ *

וזהו דבר אל אהרן אחיך ר"ל שהוא אחיך ורוצ׳ במעשים טובים ויקבל תוכחה ממך * וכה תאמר אליו ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפורכת פי, אם הוא אדם כזה שיש לו כל מיני עתים לטוב׳ ולרעה שלפעמים עושה מעשים טובים ולפעמים להיפך שנכשל ח"ו לפעמים בעביר׳ האדם כזה אל יבא בכל עת אל הקדש שאל יכניס עצמו בסודות עליונים * אשר מבית לפרוכת פי׳ כיון שעשה לעצמו מסך המבדיל בינו ובין הקדושה לא יכנס בסודות עליונים מיד רק מתחיל' ישוב מעבירות שבידו בתשוב׳ ויתחרט מאד *

1זה1 אל פני הכפורת לשון כפרה שהתשוב׳ והחרט׳ מכפרת עון * אשר על הארון ר"ל קודם לימוד התור׳ יתחרט ויתוד׳ על עונותיו ויהי׳ לימודו לרצון לפניו ית"ש וארון רמז על התור׳ ע"ש שמונחת בארון זה העיקר * ואמר הכתוב כי בענן פי׳ גם אם עשה לעצמו מסך המבדיל במ"ש וסכות בענן לך מעבור תפלה אעפ"ב אראה על הכפורת פי׳ ע"י התשוב׳ והחרט׳ יראה אליו השי"ת לקבלו * ולא ימות שגדול׳ כה התשוב׳ שמארכת ימים ואין לך דבר שעומד בפני התשוב׳ *

בזאת כאן מתחיל הפסוק לדבר מדריגת הצדיק הגמור: בזאת יבא אהרן הוא הצדיק הגדול יבא אל הקדש בקדוש, העליונה * בפר בן בקר: פר הוא דינים כידוע בקר רמז לחסד מלשון בקר דהיינו גבור, שבחסד ר"ל שיהי׳ לו יראה מתוך אהבה * לחטאת ר"ל לענין חטאים לפשפש תמיד במעשיו שאינו יוצא ידי חובתו ויכניע עצמו מאד בהכנעה גדולה * ואיל לעולה רמז אבל לעולה היינו תפלה שהיא עולה לגבוה יתגבר להיות זריז כאיל לבל ימנע עצמו להתפללל על כל דבר ודבר ואל יאמר מי אנכי שאמלא לבי להתפלל על דברים כאלו אל יאמר כן וכגדול כקטן יתפלל תמיד * כתונת בד קודש ילבש רמז שיתקן את גופו כ"כ בקדוש׳ גדולה שיהי׳ כתנות אור באלף וכל זה יעשה לעצמו לבושים ומכנסי בד ילבש על בשרו דמכנסיים היו מכפרים על גלוי עריות וצריך שיהיו על בשרו תמיד לכס •ת בשר ערוד. דהיינו לכסות כל התאוות הגשמיות שלא יעלה על לבו כלל שום תאוה: ובאבנט בד יחגור רמז שיאזור כגבור חלציו יותר ובמצנפת בד יצנוף דמצגפת הי׳ מכפר על גאוה וצריך לקדש עצמו כ"כ לשבר כח הגאוה עד שיבא לקדושה כזאת שגם מהגאוה יכניס לקדוש׳ ויעשה ממנה מצנפת קדש * בגדי קדש הם ר"ל כל הדברים יכניס הכל לקדושה ויעשה מהם לבושי קדושא * ורחץ

בשרו במים רמז שלא ילמוד ויתפלל בגוף טמא אם צריך לטבילה יטבול עצמו ואז כשיטבול יקדש עצמו כ"כ שגם מהטבילה יעשה ממנה לבוש לנשמתו שלא יבא לידי טומאת קרי חלילה ולא יצטרך לטבול בהכרחי. ומאת עדת בני ישראל יקת שני שעירי עזים לחטאת פי׳ ע"י שיתחבר עצמו עם ב"א יזכה לב׳ מדרגות ושעירי׳ .לשון חשיבות כמו שמצינו וישלח ב׳ גדיי עזים: לחטאת ר"ל בשביל החטאת והחסרון הבלתי אפשרי לצדיק זולתו שא"א שיהי׳ כל תפלתו זכה וצלולה מכל סיג ופסולת מחשב׳ זרה והוא מחמת ב׳ סיבות האחת מחמת שאדם אחר עושה איזה חטא חליל׳ מזה נמשך שיבא איזה הרהור לצדיק בתפלתו כדי שיעל׳ אותו הדבר לכפר עליו וסיבה הב׳ כי כל זמן שאנחנו בגלות המר צריך ליתן יניקה לס"א כדי שיהי׳ להם חיות קצת עד שיבא משיח צדקינו ויעביר ממשלת זדון מן הארץ * וזה רמז והשעיר אשר עליו הגורל לד׳ דהיינו החלק שעולה לה׳ ועשהו חטאת ר"ל שנעש׳ בי׳ חסרון מחמת הסיבה הנ"ל והשעיר אשר עלה עליו כו׳ דהיינו החלק המחשב׳ זרה היא למען יעמד חי פי׳ כנ"ל להעמיד הס"א שיהי׳ להם חיות קצת ועל הסיבה הב׳ לכפר עליו כנ"ל והשם הטוב יכפר בעדנו ויצמיח קרן ישועה בבא"ס *

דבר אל כל עדת בני ישראל * נר׳ לפרש דהנה הצדיקים הגמורים נקראים ישראל והצדיקים שאינם גמורים נקראים בני ישראל וצוה השי"ת דבר אל כל ב"י פי׳ שכולן שוין לטובה למדרג׳ הזאת קדושים תהי׳ שהיא מדרג׳ גדולה * כי קדוש אני ד׳ כו׳ פי׳ כי עיקר הקדושה הוא להסתכל תמיד על אלקותי שאני ד׳ ובבתי׳ זאת הם יכולים כולם להיות קדושים: וזהו וישא עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו דצריך האדם להסתכל תמיד רוממות אל שהוא אלקינו כנ"ל וזאת ג"כ צריך להסתכל בשפלותי * והנה עקידת יצחק עפרו צבור לזכור עקידת יצחק לזרע ישראל ואברהם אבינו ע"ה הי׳ רוצה לתקן עוד לישראל דבר אחד שיהא להם לזכות כמו אילו של יצחק וזהו וישא אברהם וירא והנה איל אחר ר"ל זאת ועוד אחרת תיקן לישראל שיהא כמו זכות האיל של יצחק * דהיינו נאחז בסבך בקרניו פי, שיאחוז במד׳ זאת להסתכל בשפלותו שיהא שפל ונבזה בעיניו במו קוץ ודרדר בקרניו פי׳ גם במדד. זו להסתכל ג"ב רוממות אל וגדולתו קרניו לשון שררה וגדול וק"ל *

או יאמר דבר אל כל עדת בני ישראל * ונקדים לפרש משנה באבות * ר׳ חנניא בן חכינאי אומר הנעור בליל׳ כו׳ דהנה כבר כתבנו בזה במה פעמים דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה וב"ש בשני מדרגות לראו׳ תמיד לחשב רוממות אל וגדולתו * ולחשוב ולראות תמיד בשפלותו * וזהו פי׳ המשנה עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים בו׳ דע מאין כו׳ מאין באת מטיפ׳ סרוח׳ כו׳ ולכאורה הי׳ לו לתנא לקצר לומר הסתכל דע מאין באת מטיפ׳ סרוח׳ כו׳ ולמה לו לכפול את דבריו * אך האמת שהתנא הורה לנו את דרכי ה׳ כנ"ל שאנחנו חייבים להסתכל תמיד את רוממות אל ושפלותינו * ורמז תחילה באמרו דע מאין באת * פי׳ ראה והסתכל וחשוב מחצבתך שנחצבת משם ממקום גבוה מתחת כסא הכבוד * ולאן אתה הולך פי׳ ותחשוב שצריך שתחזור נשמתך למקום שלוקחה למחצבה הראשון בלי שום פגם וצריך אתה לזכך ולצחצח וללבן את נשמתך מכל סיג * ולפני מי את עתיד ליתן דין והשלש האלה הם רוממות האל והזהיר התנא בלשונו הזך והטהור *

י ואח"כ פי׳ לנו התנא שנחשוב בשפלותיגו והמה מאין באת כו׳ ולפני מי כו' ואיך תשא פניך לעמוד לפני מלך גדול ונורא בהסתכלך בשפלותך כזה שאתה הבל וריק וצל עובר לכן יהי׳ תמיד נגד עיניך ותהי׳ תמיד בתשוב׳ על עווניך ופשעיך שהשפל כזה יכעיס שמו הגדול והנורא ותרא׳ תמיד את רוממות האל ואחדותו ליחד שמו הגדול באמת ותדאג תמיד על צרות ישראל ולהתפלל עליהם על טובתם והשפעתם שישפיע להם השי"ת ב"ה בל טוב ולבטל מעליהם כל הגזירות * וזהו הנעור בלילה פי׳ הצדיק שהוא נעור ולא ינום ולא ישן בגלות המר הזה נקר׳ לילה ומתפלל תמיד על שמחת ישראל וגדולתם * והמהלך בדרך יחידי פי׳ שהולך בדרך האמת בבדידות בהצנע לכת שלא להראות חסידותו לאחרים והולך באחדותו ליחד שמו הגדול * ומפנה לבו לבטל׳ פי׳ שפונה לבו מכל עסקיו ועניניו הנוגעים לו ואינו חושב ורוא׳ אלא לבטל כל הגזירות מישראל וכשתרא' צדיק בזה הוי יודע שהוא רוא׳ שפלותו ונאנח ודואג תמיד על עונותיו ורוא׳ תמיד חוב לעצמו שמחסר בעבודתו ית"ש ודוט׳ לו כאלו עדיין לא עבד הבורא ית׳ אף רגע א׳ * וזהו הרי זה פי' צדיק זה מתחייב בנפשו פי' הוא מחייב את נפשו תמיד בנ"ל * וזהו ודברת בם ודרשינן בגמ׳ בגמ׳ ולא בדברים בטלים פי׳ כשתעסקו בתור׳ לשמ׳ אז לא תהי׳ צריך לדבר לבטל דינים כי ממילא הם בטלים *

וזהו דבר אל בל עדת ב"י קדושים פי׳ זהו דבר השוה לכל נפש להתקדש בקדושת הבורא ית"ש *

כי קדוש אני כו׳ ואתם חלקי ממעל וראוי הוא לכל עדת ב"י שקדושים יהיו * ואמר הכתוב איש אמו ואביו תיראו ר"ל כל איש יראה בזה בהסתכלו מאין הוא מקום צאתו מאביו ואמו כמאמר התנא מאין כו׳ מטיפה בו׳ זהו ראותו בשפלותו * וז"ש דוד המלך ע"ה ובחטא יחמתני אמי * ואת שבתותי תשמרו והיינו רוממות אל שזה הוא חידוש העולם כמ"ש וינח ביום השביעי ושתי שבתות ע"י שתקיימו שבת תחתון תתקנו שבת העליון * וזהו מלה כפול׳ שבתותי היינו שבת תחתון ועליון ליחד אחד אל אחד *

א^י ד׳ אלקיכם פי' אף המדה"ד יתהפך לרחמים ואז ממילא יתמלא כל העולם מילי מיטב * וזהו אל תפנו אל האלילים שלא תפנו אל מדעתכם ואלקי מסכה לא תעשו לכם בי ממילא לא תצטרכו לדאוג על כסף וזהב כלל *

רוחשים תהיו כי קדוש אני ה׳ אלקיכם וכו׳ * נראה שהאדם צריך לקדש עצמו מלמטה ולהאמין בשם הוי"ה ב"ה המנהיג העולמות כולם ע"י עשר ספי׳ וישראל עם הקודש מאמינים בא"ם ב"ה אשר השתלשל העולמות כולם ע"י ספי׳ בהשפעת השם הוי"ה ב"ה המאיר בהם אבל האומות אינם מאמינים בשם הוי"ה ב"ה ומכח זה נתפקרו המינים באמרם שהעולם קדמון מחמת שאינם מאמינים בהשתלשלות העולמות ע"י ע"ס בכח השם הוי"ה ב"ה * וזה אומרו קדושים תהיו כו׳ אני ד׳ אלקיכם פי׳ שאני מהוה העולמות כולם בכח השם הוי"ה ואלהיבם ר"ל אלהותכם פי׳ שלכם אבל לא של האומות כי הם אינם מאמינים בזה וזה הוא המצוה קדושים תהיו שגם האדם למטה יקדש עצמו כהעולמות העליונים הקדושים כי העולמות מכוונים וכל מה שיש בעולם הזה השפל יש דוגמתו בעולמות עליונים הקדושים ובכל דבר שאדם עושה צריך לקדש עצמו בשורש הדבר של מעלה הוא כך * וזה איש אמו ואביו תיראו למטה יש אב ואם ודוגמתו למעלה יש עולמות הנקראים או"א * זה הוא ואת שבתותי תשמורו שהעולמות נקראים שבת ע"ש קדושתן ומנוחתן תשמרו ר"ל בכל מה שתעשו תשמרו במחשבתכם הכוונה בעולמות העליונים וק"ל*

שותף להקב"ה ולכאור׳ מלת לאמתו הוא מיותר אך נרא׳ דרז"ל רמזו לנו בזה על הצדיק שהוא מבטל הדינים והוא הנקרא דיין שכאשר ידין ויגזור כן יקום שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל והוא אע"פ שקושט׳ הוא שחליל׳ שקודשא בדיך הוא יעביד דינא בלא דינא וגזירתו הוא באמת שהדין הוא שיהי׳ כך כי הוא היודע האמת אך הצדיק למרא׳ עיניו ישפוט ואמיתתו ונראה לו שכך הוא הדין האמת והקדוש ברוך הוא ברחמיו וחסדיו מסכים עם הצדיק וזהו לאמיתו דייקא היינו אמיתתו של הצדיק בוטה כך וזהו פי׳ איזה דרך שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי׳ ותפארת לו מן האדם * ר"ל תפארת הם הרחמים שזה תפארתו של הקב"ה והיינו תפארת לעושי׳ ר"ל להבורא ב"ה שברא הרחמי׳ ותפארת לו מן האדם פי׳ שהתעוררות צריך שיבא מן האדם מכהו כנ"ל * וזהו פי׳ המדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעל׳ מקדושתכם ולכאור׳ אינו מובן כלל המדרש ועפ"י דרכנו יבואר היטב דהנה השפעות הרחמים מהבורא ב"ה הוא בא בהשתלשלות מעולם לעולם כי אלולי זה לא הי׳ באפשרי לקבל השפע מרוב בהירות׳ וזהו דבר אל כו׳ קדושים תהיו יכול כמוני ר"ל שאתם תרצו להתנהג עצמכם בקדושתכם כמו שאני נוהג עצמי בקדוש׳ שלי הם ההשפעות שיורדים לכם בהשתלשלות ותרצו גם אתם לעשות כן ולא תעוררו הרחמים בפעם א׳ ת"ל בי קדוש אני קדושתי למעל׳ מקדושתכם ולכן צריך ההשתלשלות מפני הבהירות הגדול וכנ"ל וההשתלשלות הוא ע"י הקדוש הוי"ה ב"ה וע"י שם אני * אבל אתם צריכין לעורר הרחמים הכל כאחת וק"ל *

או יאםר קדושים תהיו בו׳ דאיתא בגמרא הלל אומר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן * ולכאור׳ יש להבין וכי הי׳ הלל מתפאר עצמו כך אך נרא׳ כוונת הדברים בעזה"י דהנה האדם הוא כלא ואין נחשב ובלתי אפשר שיאמר אדם על עצמו אני שהוא משמע דבר חשוב וממש והאדם כאין נחשב אם לא כשאדם ממשיך על עצמו קדושת הבורא ב"ה ומשרה שכינתו הקדוש׳ עליו הנקראת אני כידוע אז האדם הזה בקרא בשם אני מחמת השכינ׳ השור׳ עליו אבל כל זמן שאינו במדריג׳ זו צריך האדם להיות שפל בעיני עצמו כלא * וזהו אם אני כאן ר"ל שיוכל להקרא בשם אני אז הכל כאן פי׳ הוא בוודאי שלם בבל המדות וזה בל האדם ואם אין אני כאן פי׳ שאינו במדרג׳ זו שתשר׳ שכינה עליו מי כאן צריך להשפיל עצמו לומר מי אנכי שאיני בלל כן הוא הדרך שיתנהג בו האדם אבל הבורא

ב"ה ברוב רחמיו הוא מקבל מאתנו אף המיעוט שעושים בעבודתו ית, * וזהו פי׳ ד.גמ׳ ופערה פיה לבלי חק ודרשינן בגט׳ חד אמר אף מי שקיים כל התור׳ כול׳ ולא חיסר אלא חק א' מוכרח לבא בגיהנם חליל' * א"ל לא ניחא למרייהו לומר כך אלא מי שלא קיים אפי׳ חק אחד כו׳ ולי נרא׳ דמרא"ח ומרא"ח ולא פליגי דהיינו ע"פ הנ"ל שהאדם בעיני עצמו צריך להיות בלא וידמה בעיניו שפלותו תמיד וכאלו אינו עוש׳ כלל אבל השי"ת מקבל הכל מאתנו כנ"ל וזה שאמר אפי׳ מי שלא חיסר אלא חק א׳ זה קאי על האדם שידמ׳ בעיניו כך שאפי׳ אם לא יחסר אלא חק אחד יוכרח להיות בגיהנם חליל׳ * א"ל לא ניחא למרייהו כו׳ ר"ל להבורא ב"ה לא ניחא לומר כן כי הבורא ב"ה בודאי לא יאמר כך כמו שאדם צריך לחשוב בעצמו שהוא מקבל הכל מאתנו אפי׳ חק אחד * וזהו דבר אל ב"י קדושים תהיו פי׳ כולכם שוין לטובה אצלי וכנ"ל רק שיהי׳ באופן כי קדוש אני כו׳ ר"ל כשיש צדיק כזה שהוא נקרא בשם אני וק"ל *

מדעתכם 5 נרא׳ פירושם ע"פ שכתב בספרים שבכל אבר או תנועה שאדם עושה בה מצוד, או דבר קדושה אז הנשמה שורה באבר ההוא וכשהנשמה שורה באותו האבר אז האבר מתנועע מכחה ומחמת זה נראית התנועה בחוץ וזה משתג׳ באדם לפי מעשיו הם תנועותיו ובשביל זה התנועות של הצדיקים מתוקי׳ וטובים לרואיהן כי מכה הנשמה היא התנועה והנשמה היא חלק אלוה ממעל. אשר כל הטוב בו ולזה כשאדם עושה תנועות חבירו אינה מקובלת לשום אדם מחמת שאינו שלו ולא הי׳ נשמתו באבר ההוא כשעשה התנועה והיא בלא קדושה והוא ר"ל כע"ז שעושה תנועה שאינו חלק אלקות ב"א מחמת שאהב התנועה שראה מחבית ותמצא חן בעיניו וזה אינו יודע שזה הי׳ מחמת החלק אלקות השרוי׳ בהאבר לזה הטעם התנועה מתוקה ומצאה חן בעיניו. אבל לא מחמת התנועה עצמיות ב"א מכח הנשמה השרוי׳ בה והוא עושה בלא שכל ובלא כוונה כ"א מחמת יפה התנועה וא"כ הוא עובד להתנועה ועושה האבר שעושה בה התנועה כמסכה לעבוד האבר ההוא וזה הוא אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם כו׳ שאלהותכם אשר חלק לכם הבורא בחסדו היא הנשמה הקדושה אל תפנו מכם ואלקי מסכה לא תעשו לבם פי׳ לא תעשו לעצמיכם במסבה בתנועות כזבות שאין בהם חיות אלקות כ"א תעשו בדעתכם ובכוונה וזו היא אני ד׳ אלקיכם ר"ל מכה האלהות שהיא הנשמה הקדושה השרוי׳ בכם *

וכי תזבחו זבח כו׳ שהתור׳ מלמדת אותנו כשנזבח זבחי היצה"ר * שלמים לה׳ ר"ל יהי' הזביחה שליט׳ כולה לה׳ ומפרש הכתוב לרצונכם תזבחוהו פי׳ שתזבחו להרצון שלכם שלא תהי' כוונתכם באכיל׳ למלאות תאות נפשכם אלא כל כוונתכם יהי׳ לעבודת הבורא שיהי׳ לך כח ובריאות לעבודתו: וזהו ביום זבחכם יאכל פי׳ כאלו נאכל ממיל׳ שבלתי אפשרי בלא זה ועיקר כוונתו להמשיך השפעות ע"י אכילתו * וממחרת ר"ל שיקבל שכרו לעוה"ב ע"ד שאמרו חז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם * והנותר ביום השלישי פי׳ אם תרצה שיותר לך ליום השלישי פי' לזמן משיח צדקנו שזו? נקרא ביום שלישי כמ"ש ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו * באש ישרף צריך אתה לעבוד הבורא בלהבות אש ודביקות גדול ברשפי אש ושלהבת ובאמת ותמים *

או יאמר וכי תזבחו כו׳ ונקדים לפרש פסוק ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה׳ ופרש"י זרע פשתן הי׳ ולכאורה קשה מה היה חטאו גדול כ"כ הוא הי׳ עובד אדמה והביא מפרי אדמה * אך נראה דהנה ד׳ פעמים כתיב בד בפ׳ אחרי גבי בגדי כהונ׳ כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד ואבנט בד ומצנפת בד וי"ל שזה רמז גדול ללמוד עבוד׳ הבורא ית"ש דהנה השי"ת ב"ה ברא עולמות עד אין קץ ואין מספר וכולם נאחזים בשמו הקדוש הוי"ה ב"ה וצריך האדם לדעת את ד׳ ע"י מעשיו הנפלאים והנוראים ולקשר העולמות עד אין סוף ב"ה שזה הוא עיקר עבודתו ית"ש * ולא יאמר האדם בעצמו שדי לו בזה שמאמין שיש בורא אחד אמיתי ומעת׳ אין לו לחקור ולדרוש על מעשיו הנפלאים לא זו הדרך האמיתי רק צריך לדעת את ד׳ ע"י מעשיו כמאמר הכתוב דע את אלהי אביך ועבדהו והוא ע"י מעשיו הנפלאים כי הבורא ב"ה אינו גוף ולא דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף כ"א ע"י מעשיו וצריכים אנחנו לעבוד מתתא לעילא *

1?!? רמז ד׳ פעמים בד דבד הוא מלשון אחד: דכל אות מהשם הקדוש יש בו עולמות רבי׳ עד אין מספר וצריך האדם לקשרם אחד לאחד ומתחיל הכתוב לפרש בהדרגה כת11ת ומכנסים ואבנט ומצנפת שהם לבושים מתתא לעילא * וי"ל שזה הי׳ חטא קין שהביא מנחה מזרע פשתן דפשתן עולה בד בד והיינו שהי׳ מחשב רק בד א׳ פי׳ שיש בורא אחד אבל לא חישב בעולמות כג"ל * וזהו שאמר התנא המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות פי׳ האדם שהוא המקבל השדה ר"ל

שמקבל על עצמו לעבוד את הבורא ב"ה ושדה רמז לשדה תפוחין: מחבירו השי"ת כביכול נקרא חבית כדכתיב רעך כו׳ לשנים מועטות דימי שנותיו של אדם שבעים שנה החולפין ועוברים כמעט רגע לא יזרענה פשתן מובן כנ"ל ופרש"י שזרע פשתן מכחיש לז׳ שנה י"ל שאם לא יחשוב כלל על העולמות שברא השי"ת נמצא הוא מכחיש בל הז"ם שהם העולמות * ומה דאיתא שהבל חטא ג"כ הי׳ חטאו שהי׳ מביא מנחה מבכורות צאנו דהיינו שהי׳ מציץ במקום שאין רשות להציץ * ע"ד דאית בגט׳ ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי הציץ כו׳ והיינו ע"ד שאמרו חז"ל האומר מה למעלה מה למטה כו׳ דעיקר צריך האדם לעבודת השי"ת לקשר העולמות עד א"ס ב"ה וב"ש * והעולם אשר אין לגו דשות להציץ ולית מחשבה תפיסה בו כלל זה נקרא צמר לבן ושאר העולמות נקראים צמר סתם * וזהו שאמר התנא הנותן צמר לצבע * דהנה העולמות הם חלוקי׳ במיני גוונין כל א׳ גוון לעצמו כידוע וצריך האדם ליחד הגוונין שזה נקרא המתקה והשי"ת נתן לאדם כח לצבוע גווני העולמות דהיינו להמתיקם * וזהו הנותן צמר לצבע והקדיחו היורה פי׳ שהקדיח קצת מחמת היורה דהיינו ע"י הגוף שהוא חומר עב ולא תיקן כראוי נותן לו דמי צמרו פי׳ שהש"י נותן לו שכרו לפי עבודתו * ומפרש התנא אם השבח יתר כו׳ רמז כפי עבודתו כן שכרו. נמצא העולה לנו מזה שצריך האדם לעבוד השי"ת ב"ה לקשר העולמות עד א"ם ב"ה ואין מספיק לחשוב זה לבד שיש בורא אחד אמיתי רק צריך לדורשו ע"י מעשיו כנ"ל וגם להציץ יותר מה שניתן רשות לאדם אסור לו: וזהו עשתה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפי' י"ל שזה קאי על הנשמה של אדם הדורשת את שני החטאים האלה הם חטא קין והבל שזה קלקל ע"י פשתן וזה בצמר כנ"ל * ותעש בחפץ כפי׳ פי׳ ולכן היא עושת את מעשי׳ ע"י החפצים הם העולמות הנקראים חפץ חפצי השי"ת ע"ד כל אשר חפץ ד׳ עשה דהיינו שעיקר מעשי׳ לקשר העולמות עד א"ם ב"ה כנ"ל * וזהו שאת כצמר לבן זה א׳ ממראות נגעים דמראות הוא לשון המראה הגדול רק שצריך ליזהר מאד שלא יתפוש איזה נגע חלילה במראה הגדול ומפרש התנא שאת פי׳ דלפעמים יש לאדם מראות גדולות דהיינו שהוא עוסק בתורה ומצות רק שהוא מנשא עצמו בהם ומתפאר בהם כצמר לבן פי׳ גם זה נחשב כחטא של צמר לבן פי׳ כחטא המציץ במקום שאין לו רשות להציץ כג"ל * והאדם המתנהג עצמו בעבודת הבורא ית"ש כנ"ל הוא עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ע"ד שהתפלל יהי רצון שתהא שלום

בפמליא ש"מ ובו׳ * וזהו וכי תזבחו זבח שלמים לד׳ פי' כשתרצה לזבוח לד, כדי לעשות שלמים למעלה ולמטה. לרצונכם ע"ד שפרשתי כבר בטל רצונך מפני רצונו פי׳ שהש"י נתן הבחי׳ לאדם שיעשה כרצונו הן לטוב והן להיפך חלילה ומזהיר התנא בטל רצונך דהיינו בחירתך מפגי רצון הבורא החפץ בהצדקך כדי שיבטל רצון אחרים ר"ל שיבטל בל הדינים ממך * וזהו לרצונכם תזבחוהו פי׳ שעיקר שתזבחו את רצונכם היינו הבחירה שלכם ולבחור בחיים *

ואמר הכתוב כשיעשה כך שכרו יהי׳ הרבה מאד על פי פעלו * ביום ההוא יאכל פי׳ הפירות יאכל בעוה"ז וממחרת והקרן קיימת לעוה"ב * והנותר עד יום השלישי כבר פרשתי ע"ד ביום השלישי יקימנו שקאי על מקדש אחרון שבב"א והיינו אם תרצה שיותר לך לעולם התחיה באש ישרף צריך האדם לעשות מעשיו לו ית"ש בהתלהבות אש גדול *

ואמר הכתוב ואוכליו דהנה יש כמה ב"א שעומדים על הצדיקים וכמעט רוצים לאוכלם עוונו ישא אזי ידע נאמנה שעוונותיו משיאין אותו לדבר בהם דברים אשר לא בדת: ועוד אמר ובקוצרכם כו׳ ארצכם לא תכלה כו׳ דהצדיקים נקראים ארצכם שהם המקיימים לכם את הארץ שאלולי הצדיקים לא הי׳ העולם מתקיים וכאשר הב"א מדברים בהצדיק לומר שהוא מקצר בעבודה והיינו ובקוצרכם כו׳ ארצכם פי׳ כשתדברו בקיצור עבודה של ארצכם הם הצדיקים כנ"ל * לא תכלה פאת שדך זה רמז דהנה האדם צריך לגלח השערות שהשערות הם דינים וצוד, השי"ת להניח פאות הראש כדי שיראה האדם באמת שהשערות הם למעלה רחמים גמורים היפך מלמטה שהם דינים וכמו כן הצדיקים גמורים אף שלפעמים הם מקצרים בעבודתו אבל באמת הוא ההיפך שצורך שעה להם לקצר נמצא כשאתם מחשבים את הנראה לעיניכם שהצדיק מקצר בעבודתו כן האמת חלילה נמצא אתם מכלים את הפאות כי השערות הם דינים כנ"ל * ולא עוד ע"י שאתם מדברים בהצדיקים גמורים אין לכם פנאי לעשות המוטל עליכם * דהיינו ולקט קצירך לא תלקט דהאדם ההולך בטל חלילה לפעמים אם אח"ז מיד מתחרט על שמיעט וקיצר בעבודתו ית"ש שלא למד את שיעורין גמרא ופוסקים ושאר ספרים שגם זה נלקט א׳ לא׳ ועולה לרצון לפניו י"ת ומקבלו ונמצא אם תפנה לדבר בצדיקים אין לך פנאי ללקט את המיעוט מקיצור שלך להתחרט עליהם כדי שיעלה לפניו י"ת וזהו ולקט

קצירך לא תלקט כו׳ * וכרמך לא תעולל פי׳ בא הכתוב להזהיר ג"כ את הצדיק שהוא נקרא ברם ד׳ צבאות שיהא נזהר ג"כ לשמור עצמו שלא יעש, ג"כ דברים הנראים לב"א ח"ו שהוא מקצר בעבודתו ית"ש שלא יביאם לחטא חליל׳ שידברו בו: לפי הנראה לעיניהם אף שבאמת אינו מקצר כנ"ל אעפ"ב צריך שימור שלא יכשיל ב"א לדבר בו *

ועוד מזהיר הכתוב אתה צדיק ופרט כרמך לא תלקט פרט לשון פרטיות היינו שלא תפרוט את מעשה כרמך הם המעלות ומע"ט * אל תפרוט אותם ללקטם ולספרם בפני ב"א * חליל׳ לך מעשות כדבר הזה רק לעני ולגר תעזוב אותם פי׳ עני הוא העני בדעת ובמצות ה׳ ולגר הבא ללמוד ממעש׳ הצדיק תעזוב להם שהם יספרו את מעשיך הטובים כדי שיבא להם יראה ואהבה בלבבם לעבודתו ית׳ ולקבל אלהותו * וזהו אני ד׳ כו׳ כדי שיבינו שאגי אלקיכם * ואמר התנא איזה פרט ואיזה עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף פי׳ דלפעמים הצדיק מספר בשבח עצמו ופירט את מעשיו הטובים וכוונתו בזה כדי להשפיע לעולם השפעות רחמים וברכה שהוא כמלמד זכות על עצמו לפני הבורא לומר שהוא צדיק וכך טוב עשה ועבור זה ראוי למלאות משאלותיו להשפיע לישראל כל טוב נמצ׳ כוונתו איבו להתנשאות כ"א להביא ברכת טוב על ישראל והשם הטוב חוקר לב ובוחן כליות עשתנותיו וגומר בעדו לטובה לכל דבריו ומחשבתו הקדושה או כדי לתמוך ולסעד את איזה אדם בדבריו ליראת השם הנכבד והנורא או לאיזה צורך שעה ודברים כאלו מי יתן דבר ידבר * אבל הדיבור שאינו לא כתף ולא נטף פי׳ כתף היינו לתמוך ונטף לשון נטיפה להטיף השפעות זה הוא עוללות שמעליל לב"א לדבר בו והשם ברחמיו יזכנו לקדש עצמנו שיהא י דבורנו בקדושה תמיד עד עולם אכי"ר *

כי השלמים רומזים למדרגות עליונים וגדולים שהם שלום לבעלים ולמזבח ולכהנים והם רומזים להצדיק גמור שעושה שלום בפמליא של מעל׳ וממשיך השפעות לעולם התחתון וכשאדם רוצה להיות כך צריך פרישות גדול לזה ולא יהי׳ לו רצון לשום דבר כלל ולא יתאוה כ"א רצון הבורא ב"ה וב"ש * וזה פי׳ כשתרצו לזבוח זבחי שלמים פי׳ לעשות שלום בעולמות עליונים ותחתונים * לרצונכם תזבחוהו תזבחו את רצונכם שלא יהי׳ לכם רצון כלל עבורכם כ"א רצון הבורא לבדו

וכשתעשו כך ביום זבחכם יאכל פי׳ שתאכלו הפירות בעולם הזה וממחרת שהקרן קיימת לעוה"ב בג"ע בין הצדיקים תאכלו הוא התענוג הגדול עד אין קץ ותכלית באש ישרף שאהבת הבורא תבער בו כאש בוערת לפרוח בין הצדיקים שהקב"ה עושה להם כנפים כי שם לא יהי׳ אכיל׳ שהיא תענוג גשמי כ"א אהבת הבורא ב"ה * וזהו ואם האכל יאכל וכו׳ פי׳ ע"פ שכתוב בספרים שלעתיד כשיבא משיח צדקנו יקבץ את העם המפוזרים והצדיקים יהיו סמוכים אצלו תמיד ואותם אנשים שהתנהגו בזה העולם בגלות כשורה אך לא הי׳ להם שכל של אמת לעבוד את הבורא ב"ה בכל האופן * והיו אוהבי ממון רק ששמרו עצמם מן החטא לפי שכלם * אז משיח מביא אותם אל הים אוקיינוס ופותח להם האוצרות הגנוזים שם ומלא שם אבני׳ טובות וכסף וזהב הרבה מאד ונוטלין משם כל חפצם והולכים לביתם ברב בצע כסף והון רב * וכשמשיח פורח לג"ע בקדושתו הגדולה אז הצדיקים שבדור פורחים אחריו לג"ע בכח קדושתן ופרישותן הגדולה ואותם אנשים שקבלו טובתם ורצונם באוצרות הזהב כשרואים הגדולה הזאת הם רוצים ג"כ לעשות כן ולפרוח ביניהם ואינם יכולין מחמת כובד משאם גשמיותם שדבקו עצמם בכסף וזהב * וזה הוא ואם האכל יאכל ביום השלישי פי׳ שגם. ביום השלישי יהי׳ להם אכילה גשמיות שיקבלו תענוג מאכילתם ומכספם וזהבם פגול הוא לא ירצה ואוכליו כו׳ ונכרתה הנפש כו׳ פי׳ כי אף שיתן להם משיח כל חפצם ורצונם אבל נפשם תכרת ביום ההוא מעם הקדש בעת פריחתן לג"ע וישארו הם למטה משא"ב הצדיקים אשר חפצם ורצונם היו תמיד לעבוד את הבורא ב"ה בשלימות גדול והלכו תמיד בדביקות גדול עמו י"ת והורגלו בכך כל ימי חיותם ונעשו כלי מוכן לכך ויהי׳ להם קל הדבר מאד בביאת משיחנו ב"ב אמן סלה *

ובר)וצרכם את קציר ארצכם כו׳ גרא׳ דהתורה מלמדת אותנו דרכי התשוב׳ והיינו שצריך האדם לתקן מה שקלקל ולשוב על חטאת נעוריו וזה נקר׳ מחצדי חקלא שהוא קוצר את הקליפות שנבראו ע"י חטאיו ואמר הכתוב ובקוצרכם את קציר ארצכם פי׳ הארציות והחומריות כשתתחיל לחצוד ולקצור הקליפות. לא תכלה פאת שדך שהנשמ׳ נקראת שדה היינו שדה תפוחים לא תכלה אותה ע"י שתסגוף אותה בתעניות וסיגופים יותר מדאי רק הכל בהשכל כדי שלא תכלה ח"ו את נשמתך שלא תוכל לעבוד הבורא ב"ה ע"י חלישת כחך שתחליש חלילה * חהו עיניך בשדה אשר יקצרו

הנערים ונקדים לפרש פסוק עיני ה׳ אל צדיקים כי אצל הבורא ב"ה וב"ש אין שייך לתארו בשום דמות ותואר חלילה וכיון שאנו רוצים לומר בו איזה השגח׳ שהוא משגיח בדבר אין שייך לתת בו לשון עינים אלא מכח הצדיקים העושים רצונו וגו׳רמים ההשגחה אנו אומרים בו מלשון עינים שהשפע׳ הולכת על ידי הצדיקים ובהם שייך לשון עינים * וזהו עיני ה׳ אל צדיקים כלומר בשביל הצדיקים הגורמים השגח׳ שישגיח עלינו הבורא ב"ה בעינא פקיחא שייך לומר עיני ה׳ * וזהו עיניך בשדה פי׳ כמדבר אל השכיג׳ הנקראת רות כידוע עיניך בשדה שתשגיח על ישראל ע"י אשר יקצרון הנערים הם אשר מתחרטין ועושין תשובה על חטאת נעוריהם * וזהו וירא אלקים את האור בי טוב שהקב"ה משגיח על ישראל להטיב להם * וזהו וירא אלקים את האור הם הטובות הגדולות המאירין עיניו של אדם * כי טוב ע"י הצדיק הנקרא טוב *

ונחזור לביאור הכתוב ולקט קצירך כו׳ אם תרצה לעשות שניהם כא׳ דהיינו ללקוט כסף וזהב ועשירות מלשון וילקט יוסף וגם תרצה לקצור את חטאת נעורים לא תלקט לא תעשה כך רק תעשה תשובה בשלימות * לעני ולגר תעזוב אותם פי׳ ע"י צדקה כמש"ה וחטאך בצדקה פרוק *

או יאמר ובקוצרכם כו׳ כי לפעמים אף הצדיק הגדול אשר כבר יש לו שמיר׳ מן השמים אעפ"ב לפעמים עושה דבר בחסרון כ"ש כגון שאינו מכוין כראוי באיז׳ ברכה בתפלתו הזכה והדומ' לזה ומאין בא זה לצדיק כזה נר׳ שהוא על דרך הכתוב בספרים שיש קליפת נוגה הסמוך לקדושה כי משם יונקים לזה היא סמוב׳ אל הקדוש׳ שיהיו להם מקום לחיות והכל תלוי בצדיק וכיון שלא הי׳ לצדיק שום פגם כלל אז לא הי׳ מקום לקליפת נוגה לינק מהקדוש׳ ולא הי׳ לה חיות כלל לזה צריך הצדיק הנ"ל להיות לו איזה חסרון במקצת למען יתן להם חיות ג"כ * וזהו ובקוצרכם פי׳ כשתרצו לקצור את הקליפות ולבערם לא תכלה פאת שדך לקצור ר"ל שתעזוב להם איזה חיות קצת ממה לינק וק"ל*

וכרמד לא תעולל כי כרם מרומז לדביקות עליון רמז ליין המשומר בענביו והפסוק מוכיח לאדם ואומר לו לכשתהי׳ במדריגת כרם שהוא הדביקות העליון * לא תעולל פי׳ לא תעזוב את מדרגתך להיות כעולל ויונק אשר בער מאיש ולא בינת אדם לו אך תראה לעלות מעלה מעל׳ * וכשתהי׳ כך ופרט כרמך

לא תלקט פי׳ בי האדם צריך לקדש איבריו וגידיו בעובדין טבין ולייגען במעשים טובים שיהיו האיברים מקודשים בדביקות הבורא ב"ה ולעבודתו ומזומנים שלא יעכבו בלל במחשבת רוממות האל ית׳ ולזה נצטוינו במצות העבוד׳ בידים ובבל הגוף למען התקדש גופנו שיהי׳ מוכן לעבוד הבורא האמיתי והעיקר הוא לדבק׳ בו ולזה נברא העולם להטיב לברואים וההטבה הוא לקרבם אליו כמש"ה ועתה ישראל בו׳ ולדבקה בו בו׳ לטוב לך וכשהאדם נגמר בעבודתו וכל אבריו הגשמיים כבר מקודשים ומוכנים לעבוד׳ לדבק׳ בו באמת בלי שום מגיעה מהם כלל אז א"צ כלל לעשות המצוה בגופו ממש דהיינו למשל לעשות סוכה בידיו ממש כדי לייגע גופו בעבוד׳ כי כבר גופו מקודש אלא צריך לקיים המצוד, ההיא לישב בסוכה ותעש׳ המעשה המצו׳ ע"י מי שצריך עדיץ לקדש איבריו או לטחון חיטים לפסח הטחיג׳ גופא אינו צריך ע"י צדיק גמור כ"א קיום המצוה ההיא בלא העבוד׳ והעבדות המעש׳ של המצד נקרא פרט לשון פרטיות * וזו היא ופרט כרמך פי׳ כשאתה במדריגת ברם המרומז לדביקו׳ כג"ל לא תלקט הפרט שבה בי אינך צריך לזה כבר * לעני ולגר תעזוב אותם הם המדריגה השפל׳ ממך הנבגסין לעבוד׳ ולא נתקדשו אבריהם עדיין כל צרכם הם יתנהגו כך בדי שיבואו אל הדביקות העליון הולך ואור עד נבון היום *

אמור אל הכהנים כו׳ ואמרת אליהם כו׳ י"ל על כפל לשון אמור ואמרת * ומתחיל׳ נפרש הפסוק דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל * דהנה יש ב׳ גווני צדיקים יש צדיקים שנתקדשו מאבותיהם שהיו קדושים ויראים ושלימים והתורה מחזרת על אכסניא שלה * ויש צדיקים הנקראים נזירים ע"ש פרישותם מעצמם אעפ"י שהם בני עניי הדעת והצדיקים ההם לא במהר׳ הם יכולים ליפול ממדרגתם הקדוש׳ כי אין להם על מה שיסמוכו והם נכנעים בדעתם ומשגיחים על עצמם בעינא פקיחא תמיד בלי הספק * אבל הצדיקים הקדושים שנתקדשו מאבותיהם אף שהם מלאים תורה ומצות מחמת זכות אבותם מסייעתם לפעמים יכולים לבא ע"י זה לפני׳ וגדלות מזה ויפלו מהר ממדרגתם וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן פי׳ רמז לאותן צדיקים אשר הם בני צדיקי׳ והם נקראים כהני׳ בני אהרן תזהיר אותם מאד שלא יעלה על מחשבתם כלל יחוס אבותיהם רק ינזרו ויפרשו

לעצמם פרישות מחדש ויבחרו להם הדרך הטובה * וזהו דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי ב"י ר"ל שגם הם יהיו נזירים ופרושים מעצמם וישגיחו ג"כ על עצמם מאוד ולא ישגיחו על זכות אבותם כדי שלא יבא להם חלילה איזה התנשאות מחמת יחוסיהם ותועבת ד׳ כל גבה לב *

11111 ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי תהו אמור אל הכהנים ואמרת אליהם פי׳ אמור ואמרת רמז לב׳ מדריגות שצריך אתה לחזור אליהם ולכפול להם הדבר כדי שלא יחשבו שזכות אבותם מסייעתם ויפלו חליל׳ ע"י זה לגאות ולא יפעלו בלום • וזהו ואמרת אליהם פי׳ לא ישגיחו על זכות אבותיהם כ"א על עצמ, וזהו אמיר׳ שתאמר להם תיבת אליהם פי׳ שיביטו על עצמם כאלו אין להם זכות אבות בלל וזהו לנפש לא יטמא בעמיו כי ע"י עמיו הם היתום אבותם הם יכולין לטמא הנפש לכך הכפל להם הדבר הזה מאד ויהי׳ להם הרגל דבר ויבחרו הדרך הישרה ואז טוב להם *

או יאמר בו׳ ואמרת אליהם פירש"י ז"ל אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים יש לומר כוונת רש"י ז"ל להזהיר גדולים דהיינו צדיקים גדולים על הקטנים ר"ל על עבירות קטנים שאדם דש בעקבו *

או יאמר אמור ואמרת דהבלל דדרך הצדיק בשרוצ׳ להוכיח אדם אחד אז צריך להיות האמירה הזה לכלל בני אדם ואז ממילא יוחל הדיבור לאיש הזה וזה בא להורות הפסוק אמור ר"ל שיהא האמירה לכלל ואמרת אליהם שיהא הדיבור יוחל לא׳ וזה פי׳ רש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל שיהא האזהר׳ לכלל אף לגדולים בשרוצה להזהיר על הקטנים וק"ל *

בע"א נרא׳ לפרש דברי רש"י ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים להיות כל האדם בשעה שעוסק בתור׳ או בתפל׳ או באיזה דבר קדוש' אז הוא בגדלות המוחין וכך הדרך הצדיקים שלפני התפל' המה מיישבים עצמם ומוחין שלהם לפני מי הם מתפללין והקדוש׳ ההיא מגביה המוחין בעת העסק בה אבל אחר התפלה או עסק הקדושה ההוא נופל לקטנו׳ המוחין בהילוכו בהבלי הזמן וזה אינו תכלית העבודה השלימה כי אדם צריך להיות תמיד בקדוש׳ ובטהרה בלי הפסק רגע א' * לזה צריך לקשר עצמו ב"כ בעת הגדלות מחשבתו בהש"י ב"ה

גדולים פי׳ בשעה שהם בגדלות * על הקטנים שישארו

בקדושתם אף שיהיו בקטנות וק"ל *

והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה: פי׳ שע"י הולכים כל השפעות והרחמים שהם נקראים שמן המשחה לשון גדולה * ומלא את ידו ללבוש את הבגדים פי׳ שיש כח ביד צדיק, כזה להלביש את הבגדים כי בגד הוא מלשון בגידה פי׳ היכולת בידו לכפר על עון הדור עושה מהם לבושי קודשא שדרך הצדיק להוכיח עצמו תמיד בכל עת ואומר בפני ב"א תמיד שהוא׳ מקולקל במעשיו והוא פירט לפניהם חטאים שעושים אותם שאר בני אדם ותולה הצדיק הזה בעצמו אותם חטאים כאלו עשאם הוא ועי"ז הוא מכניס בלבם יראה גדול׳ והם שבים מעונותיהם וגדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות נמצא אותם הבגידות עצמם הצדיק בחכמתו עושה מהם זכיות ולבושי הקודש כמצות עצמה ואמר הכתוב הצדיק כזה את ראשו לא יפרע פי׳ לא יגלה החכמות שבראשו רק צריך להסתיר אותם מאד בשעת דיבורו עם ב"א ובגדיו לא יפרום ר"ל ומדרגה הזאת שמחזיק עצמו תמיד לשפל ונבזה וכבוגד חלילה לא יפרום רק יחזיק זאת לעולם *

1אי^ כי יאכל קודש בשגגה כו׳ דהנה יעקב אבינו ע"ה אמר אם יהי׳ אלקים עמדי כו׳ ונתן לי לחם לאכול וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ולכאורה קשה על המובחר שבאבו׳ ידבר בתנאי לו ית׳ כאשר יטיב לו אז יעשר לו: אך העגין הוא דדרך הצדיקים האמיתי׳ שהם כל ימיהם בתשובה ובכל דבר שעושים מוצאין בו חיסרון שלא עשה הדבר כתיקונו וע"י שמהרהרי׳ בתשובה תמיד הם מעלים אותן הניצוצות שנפלו למטה מחמת חטא שאר ב"א כ"ז הם מתקנים בכח הרהורי תשובתם * ואיתא בגמ׳ המבזבז אל יבזבז יותר מחומש מנלן מיעקב כו׳ וי"ל הפי׳ עד"ז המבזבז הוא ב׳ תיבות המבזה בז שהעוונות נקראי׳ בז שהם בזויים וכעורים מאד והוא מבזה אותם פי׳ שהוא מתחרט תמיד על מעשיו שמוצא בהם חסרון ועון יחשב לו ומהרהר בתשובה * אל יבזבז יותר מחומש פי׳ שעיקר עסקו יהי׳ בקדושה העליונה ארבע ידות לד׳ לתורה ולמצות וחלק חמישית יתנהג בדרך הנ"ל וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה אם יהי׳ כו׳ ונתן לי לחם לאכול פי׳ שיתן לי מדרגה זה להעלות ניצוצות הקדושה תמיד ע"י הרהורי תשובה שאזכה להסתכל תמיד על מעשי׳ שאני מקצר בעבודת הבורא והי׳ ראוי׳ שהלחם

יאכל אותי ובגד ללבוש מלשון בגיד׳ דהיינו לעשות מהבגידות לבוש עליון חילוקי דרבנן ע"י הרהורי תשובה ושבתי בשלו׳ אל בית אבי פי׳ שאתנהג כ"כ עד שאפעול להעלות הכל אל אבי שבשמים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך פי׳ שאחר כל זאת אחזיק העיקר בקדושה עליונה רק חלק חמישית אחזיק בדרך זה כנ"ל * וזהו רגלי חסידיו ישמור פי׳ הניצוצות הקדושה שנפלו למטה לרגלים והחסידים מעלים אותם ע"י הרהורי תשובתם וע"ז שומר השי"ת ומצפה אליהם תמיד * וזהו ואיש כי יאכל קודש פי׳ שילך בקדושה תמיד בשגגה פי' כג"ל שמוצא תמיד חסרונות בעצמו לומר ששגג בהם ולא עשאם כראוי ויסף חמישיתו עליו רמז לבל יבזבז יותר מחומש ונתן לכהן את הקודש הוא הקב"ה הנקרא כהן שיעלה הכל אליו י"ת והבן *

שור או כשב או עז כו׳ דהנה האדם צריך להיות עובד הבורא ב"ה באלו המדרגות האחד שצריך שילך תמיד בדביקות גם צריך שיכסוף תמיד לעבודתו * גם צריך להתגבר בעבודה לבטל כל הדינים * ואם לא עשה א׳ מכל אלו אז צריך להתגלגל על זה * וזהו שור פי׳ מדרגת שור דהיינו לשון הבטה כמ"ש בנות צעדה עלי שור דהיינו לחשוב תמיד בעיני שכלו רוממות אל ודבקותו י"ת * או כשב לכסוף תמיד לעבודתו י"ת כי השין מתחלפת בסמך ובית בפא * או עז פי׳ שיתגבר עצמו לבטל הדינים * כי יולד ר"ל שבא בגלגול עבור אחת מהנה לתקנם ולא בשביל עבירה חלילה שבעת ימים רמז למנין שנותיו של אדם שבעים שנה * יהיה תחת אמו פי׳ אמו היא השכינה כנסת ישראל והיא מתפללת תמיד על ישראל ויהי׳ צדיק תחת אמו כנסת ישראל ג"כ להתפלל על ישראל ולהתעורר רחמים עליהם אמן *

רבר אל ב"י כו׳ אלה הם מועדי דהנה השי"ת ב"ה הוא למעלה מן הזמן שבו י"ת אין לתת בו זמן כלל כידוע * וכבר כתבתי דהעולמות נקראים מועדים לשון זמן ומועד לפי שאצל העולמות שייך לשון זמן שהם תחת הזמן והנה ידוע דהנהגת העולמות הוא ע"י שם הוי"ה ב"ה הנותן חיות ושפע להעולמות * וזהו דבר אל ב"י מועדי ד׳ פי׳ העולמות הנקראים מועד הם מתנהגים ע"י שם הוי"ה ב"ה המשפיע בהם בכח הא"ס ב"ה *

ע"י הא"ם ב"ה בכבודו כי האותיו׳ התורה שהאדם מדבר ומקרב עצמו להבורא ב"ה אז עושה יחוד בכל העולמות ולזה נצטוינו לקרות בתורה בשבתות ובמועדים לייחד העולמות ולהעלותם * ומלמד אותנו הכתוב איך שבבא למדרגה זו להעלות העולמות ששת ימים תעשה מלאכה פי׳ כשתעסוק באיזה מלאכה אל תכנים כל מחשבתך במלאכה רק שתעסוק בד. דרך עראי והמלאכה תעשה מאלי׳ כן תתנהגו כל ששת ימי המעשה וביום השביעי שבת שבתון שתקדש עצמך כ"כ שע"י השבת שאתה שומר למטה תתקן את השבת העליון שיהא שבתון שבת שלם * שבת היא לד׳ בכל מושבותיכם פי׳ בכל מקום שאתם יושבים יהא ניכר ונראה הקדושה והאור של השבת הן בבית הן בחוץ בכל מקום יאיר ויזהיר האור של השבת קודש בכח קדושתכם הגדולה *

אלה הם מועדי י"ל על כפל הלשון *

דהנה השי"ת ב"ה נתן לנו המועדות שהם זמן שמחה ותענוג לנו והשי"ת ב"ה עיקר תענוגו ושמחתו הוא כאשר אנחנו מתנהגים בקדושה במחשבות טהורות וזהו אלה מועדי ד׳ שנתן לגו השי"ת למועד ולשמחה * אשר תקראו אותם מקראי קדש פי׳ כאשר תקראו אותם בקדושה וטהרה אז אלה מועדי פי׳ היא שמחתי ותענוגי * ואמר הכתוב הראי׳ לזה שהעיקר הוא המחשבה הקדושה שהרי ששת ימים תעשה מלאכה פי׳ המלאכה נעשית מאלי׳ ולא פועל ידך עשתה המלאכה כ"א ע׳׳י הבורא ב"ה ואעפ"י שהמלאכה אפי׳ בחול נעשית ע"י הבורא ב׳׳ה אעפ"ב יחשב לכם השביתה שאתם שובתים בשבת ממלאכה למצוד. כאלו אתם שובתים ממלאכה ממש מחמת מצות שבת וזהו ולא תעשו מלאכה שהכתוב תולה המלאכה בכם *

אלה מועדי ד׳ כר? דהנד. יש להבין מה שהצדיק מתפלל ונענה בתפילתו הלא נרא׳ כהשתנות וחלילה להיחיד האמיתי מהשתנות * אך העגין הוא כך דהצדיק המתפלל על איזה אדם בשעה שהוא מתפלל הוא מתפלל בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו בלי שום מחשבה זרה והוא מקשר אותו אדם שמתפלל בעדו ברמ"ח איבריו שלו והוא מקדשו לזה הוא נענה כי מהיכא תיתי יחסר לאדם בוודאי מחמת עונש על חטא שעשה בא׳ מאברי גופו ובעת שהצדיק מעטהו ומכסהו עמו אז נעשה אברי אותו אדם עם אברי הצדיק אחד וממילא נתתקן האדם וכיון שנתקן החטא חלף עבר העונש ממנו * וזהו כל עצמותי תאמרנה כו׳ מציל כו׳ דהנה כאשר יחטא האדם

אותו חטא מביא אותו לידי מחשבות זרות ונטמאת מחשבתו חלילה וזהו פי׳ לנפש לא יטמא בעמיו פי׳ שלא יטמא את המחשבה היא הנפש בעמיו הם האברים וזהו כל עצמותי כו׳ כשאני מתפלל במחשבה זכה וצלולה וכל אברים הם מסכימים עמי בעבוד׳ ועי"ז מציל עני מחזק ממנו הוא האדם הצריך לאיזה דבר והוא עני בדבר אז ניצול כי אני מתפלל עבורו ומקשרו עמי וכדלעיל * וזהו אלה מועדי ה׳ כו׳ דהקב"ה הוא למעל׳ מן הזמן ואין בו שום השתנות ואמר הכתוב אלה מועדי ה׳ שלפעמים יכול אתה למצוא אצל הבורא ג"כ זמן והשתנות דהיינו אם אתמול הי׳ איזה גזירה כנ"ל והיום נשתנה לטובה • ומפרש הכתוב מהיכן בא זה באמת אל הבורא האמיתי ומפרש אשר תקראו אותם ואיתא בגט׳ א"ת אותם אלא אתם ר"ל ע"י תפלת הצדיקים המתפללים בכל אבריהם אתם דייקא פי׳ בכל גופכם שלם בלי עירוב מחשב׳ זרה חלילה * וזהו במועדם דהעולמות נקראים מועד שהם תחת הזמן והצדיקי׳ המתפללים בכוונה הם המקיימין העולמות ומשפיעין טובה וחיות לכל העולמות ולזה הם הגורמים להפך מדה"ד לרחמים גמורים כי המה המושלים בבל בכח חיותם אשר משפיעים לכל * וזהו אם בחוקותי תלכו כו׳ פי׳ דהעולמות הם נקר׳ חוקים מלשון חוק חמן נתן להם והיינו כשתתאמצו לילך במחשבותיכם הטהורים בעולמות העליוני׳ ונתתי גשמיכם הם גשמיות הדברים והמחשבות העולים מהגוף יזדכך ג"כ ויעלו למעלה בעיתים העליונים *

הנשמה ומחשבות אחרות הם מהגוף ואמר הכתוב כאשר תזכו להמשיך הנשמה כ"כ בקדושה גדולה שע"י יתקדש ג"כ הגוף במחשבות קדושות ותבואו אל הארץ פי׳ שתבואו לזה שתעיינו ותשגיחו אל הארציות ג"ב להכניס בקדושה * אז וקצרתם את קצירה פי׳ שמדרגה הזאת תשכיל אתכם להבין המיעוט והקיצור בעבודתו י"ת * ועד היכן צריך לתקן מעשיו והבאתם את עומר הוא כמו אומ"ר באלף כי מתחלף זה בזה באותיות אחה"ע פי׳ שצריכים אתם לתקן את הדברים בטלים שדברתם ותראו להעלות אותם בקדושה שיעלו לרצון לפניו י"ת הנקרא כהן וזהו אל הכהן * וזהו ראשית קצירכם כי הדברים בטלים הם המביאים את האדם לכל הקיצורים והם התחלה לכולם * והניף את העומר לפני ד׳ ר"ל שתעלה ותניף את האומר לפני ד׳ לרצונכם * ר"ל למחשבותיכם * דהיינו שיהא האמירה והמחשבה יחד בקדושה ממחרת השבת יניפנו הכהן ר"ל והקב"ה ברחמיו יניף את האמירה

זאת למעלה לעולם העליון * ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה פי׳ בשיהי׳ מחשבה והדיבור יחד בקדושה טובים אז יעשה כבש ודרגא להעלות אותו הדיבור לעולה לד׳ * וזהו והעומר עשירית האיפה הוא דאיתא גבי איוב שאמר לו הקב"ה איפה היית ביסדי ארץ ופי׳ בספרים ששאל אותו השי"ת מאיזה איפה אתה מאדם הראשון כי כל הנשמות הם היו תלוים באדם הראשון ואמר לו אמור לי השורש שלך היכן הוא * וזהו והעומר עשירית האיפ׳ דעשר רמז לקדוש' והיינו ע"י אמירו׳ קדושות וטהורות מקדש את האיפה היינו השורש שהוא בא משם *

ונחזור לביאור הכתוב ומנחתו ר"ל תפלת מגהה היא עיקרה לבטל דינים המתחילים לצאת אז משרשם ונמתקים ע"י תפלת הצדיקים וכדאיתא שאלוהו לא נענה אלא בתפלת המנח׳ * וזהו ומנחתו שני עשרוגים ר"ל ב׳ מדריגות קדושות * סולת בלולה בשמן רמז להשפעות שמשפיע לזה העולם * אשה לד׳ הוא השפעות שמשפיע הצדיק לעולמות העליונים *

וספרתם לכם ממחרת השבת מלשון ספיר המאיר דהיינו שתאיר קדושתכם ותשפיעו אור ושפע למעל׳ בעולמות עליונים וזהו ממחרת השבת כנ"ל שתעלו הדיבור * שבע שבתות תמימות תהינה פי׳ שתתקן כל שבעים ש;ה אשד אתה חי * ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ד"ל אף אם יהי׳ עת שלא תהיו כ"כ במדרג׳ עליונה כ"א למט׳ במושבותיכם גם אז תביאו לחם יהי׳ יכולת בידכם להמשיך השפעות * תנופה עי"ז תנשאו למעל׳ למדרגתכ׳ שתים פי' ע"י שתי מדריגות אהבה וירא׳ * שני עשרונים היינו שכל אחד יהי׳ כלול משניהם שעם הירא׳ תהי׳ האהבה ועם אהבה תהי׳ היראה * סולת תהיינ׳ ר"ל שכל מעשיכם יהי׳ נקי כסולת בקדושה וטהרה * חמץ תאפינה פי׳ בכל זאת לא תחזיק עצמך לכלום רק שתמצא בעצמך תמיד חסרונות תערובות חמץ ותהי׳ תמיד בתשוב׳ * ביכורים לה׳ דכ"ף בקו"ף מתחלף באותיות גיכ"ק זה הוא הדרך שצריך האדם לבקר בתחילה ולדרוש היטב שיהיו לד׳ לשמו הגדול אמר כי"ר *

או יאשר אלה מועדי ה׳ כו׳ בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש * ר"ל דהכתוב מלמד אותנו איך נעבוד השי"ת בהדרגה דהיינו בהיות האדם קודם הצי שנותיו ולזה רמז ארבעה עשר לחדש קודם חצי חודש בין הערבים שאז אין האדם יכול לקבל

אור הקדוש׳ ולתקן את מעשיו לגמרי ועדיין הוא בין הערבים בין צללי ערב שעדיין התגברות היצר על האדם * פסח לה׳ פי׳ שצריך לתקן אז בפיו פה סח שהפה ישיח וידבר תמיד בתורתו הקדושה לה׳ לשמו ולעסוק בעניני הלימוד היטב בגמ׳ ופוסקים ומפרשי הש"ם *

ובחמשה עשר יום לחודש דהיינו אחר חצי שנות האדם * חג המצות לה׳ פי׳ שיתגבר בקדוש׳ ויהי׳ עסקן במצות ה׳ באהבה רבה ואש בוערת לה׳ בהתלהבות גדול * שבעת ימים מצות תאכלו פי׳ עי"ז יתקן כל שבעים שנה של אדם המרומזים בז׳ ימים * ואמר הכתוב ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם פי׳ בהתחלת קדושתך לכנוס לעבודת הבורא ית׳ * מקרא קודש יהי׳ לכם תתאמץ מאד שיהי׳ כל קריאתך הן תודה או תפלה רק בקדוש׳ ולא לפני׳ ח"ו * כל מלאכת עבוד׳ לא תעשו דהתפל׳ נקרא עבודה איזה עבוד׳ שבלב זו תפלה ולפעמים נמצאים ב"א אשר יקריבו לעבוד׳ כאשר יראו עיניו מעשה הצדיקים ותנועתם לשמו ית׳ הוטב בעיניו מאד התנועה ההיא לעשות גם הוא כמוהם להתנועע כך כנוע עצי היער בלא טעם וריח שסובר שהתנוע׳ מחמת עצמ׳ היא יפה והיא מלאב׳ בפ"ע ובאמת אינו כך כי התנוע׳ באה מרוב עבוד׳ הזכה וצחות הנפש וחשקה הגדול לעבוד׳ אז ממילא נתהוה מכחה התנוע׳ הנאה והיפה * וזהו כל מלאכת עבודה לא תעשו דהיינו התנועות והמלאכות שבעבוד׳ לא תעשו בכונ׳ לדמות עצמו לצדיק לעשות כמעשהו זר מעשהו בהיות שלא לשמה חליל׳ אך ורק תעשו לשמו הגדול *

והסרבתם אשה לד׳ דהנה אמרו חז"ל יצר ותינוק ואשה כו׳ י"ל שכל זה חד הוא ר"ל יצר נקרא בעצמו אשה שמתעצל את האדם בעבודתו ית׳ כאשה עצלה ותינוק שעושה מעשה תעתועים כתינוק וצריך האדם לקרבו להבורא ב"ה לעבוד את הבורא בשני יצרים • וזהו והקרבתם אשה ר"ל דהיינו נקבות הוא צד היצר תקריבו אותו לד׳ שבעת ימים הם כל ימי שנותיו של אדם * ביום השביעי מקרא קודש ר"ל אחר שיגיע לימי הזקנה צריך ג"כ להתגבר בקדוש׳ שיהא מקרא קודש בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך *

וידבר כו׳: בהר סיני לאמר * נרא׳ לפרש ע"פ שאמרו בפרקי אבות משה קבל תורה מסיני

ומסרה בו׳ ויהושע לזקנים כו׳ ונביאים מסרוה לאנשי בה"ג יש לדקדק שמתחיל׳ כתיב ומסר׳ ליהושע ומיהושע לזקני׳ לא נאמר ומסרו׳ וגם וזקנים לנביאי׳ ל"נ ומסרוה כו׳ והדר נאמר ומסרוה לאנשי כה"ג ומסתמא לאיזה כוונה כתבו חכמי המשנה כך בשינוי לשון ומה גם שאצל משה לא נאמר כלל לשון מסירה אלא משה קבל כו׳ * ונרא׳ לתרץ ע"פ ד.גמ׳ למה תרצדון הרים גבנונים שנתקבצו ההרים לפני השי"ת ליתן עליהם התורה ואמר להם השי"ת ב"ה כולכם בעלי מומין אתם אצל הר סיני מל׳ גבן או דק כו׳ ומה מעלתו לפי שגמוך מכולם ללמד שאין התורה מתקיימת אלא במי שמגמיך עצמו ומשה רבינו ע"ה הי׳ עניו מאד מכל האדם לזה הי׳ יכול לקבל התורה מהשי"ת ב"ה בעצמו * וכשרצה אח"כ ללמדה ליהושע ויהושע לא הי׳ בכחו כ"כ כמו משה רבינו ליקה בכה עצמותו התורה ממשה לזה הי׳ צריך משה למסרה לו בכה מסירת נפשו הגדולה ומסרה לו ברוב קדושתו הגדולה במס"נ עליו * ויהושע כשלמדה לזקנים לא הי' יכול לעשות מם"נ גדול כמו משה רבינו למסור להם כל התורה כמו שמשה למדו לכך לא נאמר ומסרוה אלא לימד להם התורה כפי כחם לקבל דור אחר דור תשו כחם ולא נאמר בהם לשון מסירה והדר אצל נביאי׳ לכה"ג נאמר לשון מסירה שכך הוא הדרך הטבע שדבר היוצא בטבעו לסוף הדבר ההוא נתעלה ועולה למעלה כמו הגלגל הדבר שהוא למטה אותה הדבר בעצמו חוזר ומתעלה לזה אצל הנביאי׳ כבר הי׳ להם הה זה למסרם לאנשי כה"ג בכה מס"נ נמצא ממילא אצל משה מהשי"ת ב"ה אין שייך ממילא לשון מסירה כלל כ"א קבלה אשר קבלה מפי הגבורה מחמת שהי׳ ענוותן גדול וזהו משה קבל תורה מסיני בכה שלמד עצמו מהר סיני שנתן הש"י התורה עליו מחמת שהוא נמוך מכל ההרים * וזהו וידבר ד׳ אל משה בהר סיני לאמר פי׳ החזק עצמך במדת הר סיני ועי"ז תוכל לומר לישראל התורה הקדושה בגודל קדושתך וק"ל *

01* תאמרו מה נאכל בשנה כו׳ וצויתי את ברכתי לכם כו׳ * בשם אחי החסיד המפורם׳ ויש לדקדק היות שהתור׳ יצאתה בכאן מדרכה שדרך הקר׳ לכתוב איזה יתור לשון בפסוק אפי׳ אות א׳ ועי"ז מתורץ כמה קושיות אבל הקושי׳ לא נכתב בעצמה בתורה * וכאן נכתב הקושי׳ בתורה וטוב היה שלא לומר כ"א וצויתי את ברכתי וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל * ונרא׳ שהשי"ת ב"ה כשברא את העולם השפיע מטובו צינורות מושכי׳ שפע לצרכי ב"א ודרך השפע שלא להפסיק כלל אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא

ב"ה המשגיח אמיתי הזן ומפרנס בריות בלי הפסק כלל אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חליל׳ בעולמות עליונים ומתישין כה פמליא של מעלה ר"ל ואז נפסק השפע חלילה וצריך השי"ת ב"ה לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה * וזה הוא וכי תאמרו כו׳ שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהי׳ שלם בבטחוגו על אלהיו ולא יאמר כלל מה יאכל כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל הוא עושה פגם חלילה בהשפע ואטרחו כלפי שמי׳ לצוות מחדש * וכי תאמרו פי׳ כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי וצויתי כו׳ אלא לא תתנהגו כך ותבטחו בה׳ בכל לבבכם ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד לא יחסר כל בה •

0* ימוך אחיך ומכר מאחוזתו * כו׳ פי׳ ומכר לשון נתמכר מאחוזתו הוא העולם העליון שממנו נחצב והוא אחוזתו באמת: למשל כאשר אנחנו רואין בחוש שהאדם מתחילת גידולו הוא מקושר מאד באביו בעבותות האהבה וכל אשר יגדל ויתחזק שכלו בגשמיות העולם אז נפרד מעט מעט מאביו עד אשר יפרד כולו ויצא מאביו וידמה כאחר * וגם הגשמה היא כך שמתחילת בואה לזה העולם עריץ יש לה התקשרות בעול׳ העליון כי ממנה נחצבה ותרצה בעבור׳ הבורא ואח"כ כשהאדם נתהוה בגשמיות העוה"ז וישים עינא ולבא שהם תרי סרסורי דחטאה בתאוותיו אז נפרדה מחשבתו מעבודת הבורא וסובר בעצמו שלא נברא כ"א להבלי הזמן ותאוותיו הגשמיים וגתמכר ונתרושש מהש"י ב"ה וימוכו בעונם: וזהו ומכר מאחוזתו ומה תקנתי' ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו והוא הצדיק הקרוב אליו בג"ע בהתקשרות נשמתו משורש אחד וגאל את ממכר אחיו שיסייעהו ויעזרהו לפרוש עצמו מהעולם השפל הזה ולדבק עצמו בעולמות עליונים * וזהו פי׳ הפסוק טוב שכן קרוב מאח רחוק שכן קרוב הוא קרבת הנפשות אעפ"י שהם בזה העולם ברחוקים זה מזה אבל הם קרובים בעולם העליון זה הוא יותר טוב מאח רחוק ממי שהוא אח בעוה"ז והוא רחוק ממנו בעולם העליון שזה אינו יבול להועילו כלום כ"א הצדיק אשר הוא אתו עמו בשורש אחד זה הוא גואלו באמת: וזהו וגאל את ממכר אחיו וכדלעיל *

01* ימכור כו׳ עיר חומה כו' * נ"ל ע"פ דאיתא בזוהר הקדוש דהתורה נקראת חומה וזהו והמים להם חומה מימינם פי׳ זהו התורה הנקראת חומה וגם מים והיא חומה לישראל ע"ד הכתוב אורך ימים בימינה ובשמאלה כו׳ * וזהו וכי ימכור בית מושב עיר חומה

פי׳ אם יתמכר אדם את מעשיו חלילה מאביו שבשמים לעבור על מצותיו ותורתו הקדוש׳ הנקרא חומד. כנ"ל * ואמר הכתוב והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ר"ל אעפ"ב אל יתייאש מלחזור בתשובה ויכול עדיץ לגאול נפשו בתשובה ומע"ט אפילו אם עבר ושנה והרבה לעשות הרע בעיני ד׳ כל ימי חייו אעפ"ב שערי תשובה לא ננעלו כמ"ש תשב אנוש עד דכא עד דכדוכו של נפש וזהו עד תום שגת ממכרו * ואם לא יגאל עד מלאת לו כו׳ פי, שאם לא ישוב חלילה לעולם * וקם הבית אשר לו חומה לקונה אותו פי׳ כל הזכיות שיש לאיש ההוא אז נוטל אותם הצדיק הגדול ע"ד שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חברו בג"ע *

ובתי החצרים אשר אין להם חומה כו׳ נ"ל ע"פ: דאיתא במשגה אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר י"ל הפי׳ כך דידוע שצריך האדם לתקן השלש העולמות דהיינו עולם העשיי׳ שנקרא נפש ושם הוא התיקון במעשה דהיינו להעלות נ"ק שנפלו והוא שבכל מה שיעסוק יהי׳ כוונתו להבורא ב"ה ועי"ז הוא מוציא ניצוצות הקדוש׳ * והשני הוא עולם היציר׳ מלשון ויצר אותו בחרט והיינו שצריך האדם לקדש דיבורו היוצא מפיו לייחדו ולקשרו בעולם הנ"ל * ועולם השלישי הוא עולם הבריא׳ שזהו הדביקות שע"י הצדיק הוא מושך השפעות לעולם * וזהו אל תהי בז לכל אדם היינו מדריג׳ הראשוב׳ שהתנא מזהיר לאדם שלא יהא בזוי ומשוקץ בדבר השייך לכל אדם והוא מדריג׳ הראשוג׳ לתקן העולם העשי' * ואל תהי מפליג לכל דבר למדריגה הב׳ שלא יפליג לחלק את דיבורו מעולם העליון ומפליג הוא ל׳ פלגא פי׳ חילוק לחצאין * וזהו ובתי החצרים אשר אין להם חומה כו, פי׳ אותם ב"א הפשוטים אשר אין להם אלא חצר שלפני הבית אבל בתי גוואי לית להם לכוין ולקשר דיבורם בעולמות עליונים וזה הוא להם מחמת שלא עסקו בתור׳ הקדוש׳ * וזהו אשר אין להם חומה סביב שהתור׳ נקרא חומה כדלעיל * על שדה הארץ יחשב פי׳ יראו עכ"פ שיהיו על מדריג׳ הראשוג׳ והיינו להשגיח על נ"ק שנפלו לארץ להעלותם אל השד׳ העליון וזהו יחשב פי׳ שיחשבו תמיד בזה * וכשיתנהגו כך גאולה תהי׳ לו ר"ל שפועל בזה גאולה לנפשו וגם ביובל יצא שעושה פעולה שבא בעולם היובל כידוע *

אישי כו׳ * ובתי ערי אחוזתם ר"ל שהבית שלהם הוא בשורש העליון במקום אחוזת׳ גאולת עולם תהי׳ ללוים פי׳ שהם גורמים גאול׳ והשפע׳ לעולם וזהו יהודה אתה יודוך אחיך פי׳ כשאתה במדריג׳ הראשונה המכונה יהודה * יודוך אחיך זה הוא דבר הניכר לכל אדם ויודוך אחיך * ידך בעורף אויבך זהו מדריגה הב׳ לכוף את הדינים להמתיקם לרחמים * וזהו ג"כ יכול להיות• שרמזה לנו המשנה דברים הנ"ל באמרה שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש בכל א׳ וא׳ * דידוע דהעולמות השלש׳ שדברנו למעל׳ כל אחד מהם כלול ג"כ משלש וזהו פי׳ שלש ארצות לביעור דהיינו לבער ולברר הקדוש׳ מתוך הקליפ׳ והם שלש מדרגות א׳ יהוד׳ רמז למדרג׳ הראשוב׳ ההכרחי ושוד. לכל אדם המכוג׳ בשם יהודה לנהוג כך והוא תיקון העולם העשי׳ להעלות הנ"ק להיות כוונתו בכל דבר לכבוד הבורא ב"ה ובזה הוא מוציא הנ"ק * ומדריגה ב׳ הוא עבר הירדן שהוא ממתיק דינים ירדן הוא לשון ירד דין להוריד הדינים ולבערם * ומדריגה הג׳ הוא הגליל הוא הצדיק הגדול הממשיך השפע׳ הנרמז בשם גליל ע"ש שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳ והוא רמז להשפעות וק"ל *

בי ימוך אחיך כו׳ ג"פ נאמר בתורה כי ימוך אחיך כו׳ * ונראה שהוא רמז לזה שבכתבי האר"י איתא שהחילוק של שמיט׳ משבת ששבת יש לה עלי׳ גדולה עד למעלה מאצילות אבל השמיטה אין לה עלי׳ כ"א שלשה עולמות * וזהו ושבתה הארץ רמז לארץ עליונה שהיא מלכות :

שמותיו של הקב"ה * וזה הוא שאמרו בגט׳ שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל פי׳ שלש עליות בעולמות עליונים * וארצות הוא רמז לארץ עליונה ופי׳ הוא כך ע"י שלשה מיני צדיקים יש להעולמו׳ עליי׳ יהודה פי׳ שיש צדיק אשר הולך תמיד בדביקות ויהודים בלי הפסק כלל זה נקרא בשם יהודה שהוא השם הוי"ה ב"ד. שרוי בתוכו והד׳ רמז למדת מלכות. ועבר הירדן הוא ג"כ רמז על צדיק הנקרא כך ע"ש מעשיו שממתיק דינים ומעבירם בצדקתו וזהו עבר הירח כלומר שמעביר

הירד דין כשיורד דין חלילה לעולם אז הוא מעביר אותו ומבטלו לבל ישלוט חלילה בעם הקודש. והגליל הוא ג"כ שם הצדיק אשר עדיין צריך להתגלגל והוא מלשון בגלל הדבר הזה אשר דרשו חז"ל גלגל החוזר בעולם. ואלו השלשה וכי ימוך הם רמוזים לשלש׳ מדריגות אלו. פי׳ הצדיק הראשון אשר דברנו בו הוא על מדדיג׳ גדול׳ שיכול להביא הגאול׳ בצדקתו ויחודו שהולך תמיד בדביקות ויהודים ולצדיק כזה השי"ת ב"ה הוא אצלו כאח נאמן לקיים דברו אשר יצא מפיו והוא הגוזר והקב"ה מקיים * ומדי דברי בזה נפרש פסוק בתור' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ופי' בגט׳ עתידין צדיקים שיהי׳ מחיצתן לפני׳ ממחיצת מאה"ש ויהיו המלאכים שואלין אות׳ מה פעל אל: ולכאור׳ תמוה אם המלאכים אינם יודעים מה הפעול׳ של השי"ת וא"כ איך עושין עכשיו עד שלא שאלו לצדיקים אלא שלא הוצרכו לידע גם היום למה ישאלו ומה איכפת להם. אלא גרא׳ שהגט׳ פי' הוא כך שעתידים הצדיקים שיהיו במדרגתם כ"כ גדול׳ שהקב"ה יעשה כל מה שיצוו בבל ישונה וע"י מי הש"י עושה ע"י מלאכיו שהם שלוחיו לכל דבר המלך והלכך יהיו שואלין לצדיקים לאמר אתה יודע כל מה שיפעל השי"ת וכל מה שיצוה אותנו לעשות כי אתה הגוזר ובכן אמור לנו מה פעל אל איזה פעולה שנעש׳ ונלך בשליחותינו זריזין ככל דברך הטוב כן נעשה * ונחזור לענינינו שהש"י הוא כאח לצדיק כזה שעוסק תמיד בדביקות ויהודי׳: ופי׳ וכי ימוך אחיך שהוא הש"י הנק׳ אח כאשר ימוך מכח עונות ישראל * ומכר מאחוזתו היא ארץ נחלתו ובית קדשו ודביר מקדשו ולזה לא נא׳ אחוזתו אלא מאחוזתו לפי ששכינה לא זזה מכותל מערבי עדיין ואעפ"כ חופף עלינו אור קדושתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו והוא הצדיק הנ"ל יגאל כביכול אותו מהגלות החיל המר והנמהר הזה בכח קדושתו ופרישותו הגדול׳ * ואיש כי לא יהי׳ לו גואל פי׳ כשלא יהי׳ צדיק כזה שיהי׳ הש"י יכול להביא הגאול׳ בצדקתו ותושע לו זרועו וחמתו סמכתהו להנקם מאויביו ולשלם גמול לשונאיו ולזה נק׳ איש לשון איש מלחמה שיצטרך להתגבר בגבורותיו. והשיג׳ ידו ונגאל כלומר שישיג בידו עצמו ויגאלנו למען שמו. ומצא כדי גאולתו ומהיכן ימצא ומפרש הכתוב וחשב את שני ממכרו שיחשב השם הטוב ברחמיו את אריכות הגלות המר הזה והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו כי יש להשי"ת עודף גדול לשלם ממלכי האומות כמ"ש בגט׳ תחת הנחושת אביא כסף כו׳ תחת ר"ע וחביריו

וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך כאן רמז להצדיק השלישי שהוצרך לבוא בגלגול וכשהאדם הוא בגלגול אינו כ"כ במדריגה כמו נשמה חדשה * וזהו וכי ימוך אחיך זה הש"י ב"ה שהי׳ אחיך מקודם ועתה בגלגול נמכר לך לשון נתמכר שנעשה כזר בעיניך * לא תעבוד בו עבודת עבד כי מצינו במדרש שכל מה שהעבד עושה לרבו עשה הש"י ב"ה לישראל במדבר עבד עורך שולחן והש"י ערך שולחן והאכילה לחם מן השמים העבד מוליך פנס כו׳ והקב"ה הוליך פנס וד׳ הולך לפניהם כו׳ להאיר להם וכן בכל דור ודור לכל צדיק וצדיק הש"י ב׳׳ה ציית לכל דבריו כמו העבד הציית לרבו כביכול הצדיק גוזר והקב"ה מקיים * וזהו דווקא בצדיק גמור אשר הולך תמיד בדביקות ויחודים לא ינוח אפילו רגע א׳ במחשבתו הקדושה והטהורה אבל הצדיק הנתגלגל ואינו במדרגתו כ"כ כמו הראשון אשר דברנו בו * הוא מוזהר שלא יעבוד בהשם ב"ה וב"ש עבודת עבד אלא צריך להתחנן אליו מאד מאד בעת הצטרכותו והשם הטוב יגמור בעדו לטובה *

1^1/1 אם בחוקותי תלכו פי׳ שתהי׳ הולכים בעולמות העליוני׳ הנקרא חק ותהרהרו במחשבותכם לקשרם תפעלו זאת. ונתתי גשמיכם בעתם שגם הגשמיות העולם יהיו בהתקשרות עם העולמות העליונים הנקראים ג"כ עת כג"ל כמה פעמים * וזהו עדותיך נאמנו מאוד כי ידוע שהשמים וארץ נקראין עדות כמ"ש העידותי בכם כו׳ וכפרש"י בהאזינו שאם יזכו יתנו עדות שבהם כו׳ ע"ש וזהו עדותיך שאנחנו שמחים בעדותיך הם השמים וארץ שהם נאמנים מאוד ליתן שכרם אבל אין שמחתינו עיקרית על שנותנים לנו שמחות גשמיות כ"א עיקר שמחתינו שגם הגשמיות שלנו יקושר בעולם העליון ובזה אנחנו שמחים מאוד. וזהו לביתך נאוה קודש והבן *

והוא דן דין אמת לאמיתו דהיינו אף אם ח"ו אין העולם כראוי ויודע המחשבות הוא היודע האמת וגוזר ח"ו איזה גזירה בודאי הגזירה הוא טובה גדולה * אך הצדיק לפי דעתו והבנתו שאין מבין הטובה ההיא הוא מבטל הגזיר׳ ההיא וזהו מלת לאמיתו דייקא והצדיק הזה הוא שותף להקב"ה שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל * וזהו מתחילה עלה במחשב׳ לבראות במדה"ד דהקב"ה הוא אלהא קשוט וקושטא ברא עלמא שאם יחטא האדם יענש ח"ו וראה שאין העולם מתקיים ר"ל שהשי"ת ב"ה ברא עלמא להטיב לברואים ראה זה מתחילה שלא יתקיים זה ע"פ מדה"ד פי׳ העולם של מדה"ד לא יתקיים כי הצדיק יבטלם בכח תפלתו וכך היתד. הבריא׳ מתחיל׳ שיהי׳ מדה"ד והצדיק יבטלו ונמצא אין שינוי וזה שתפו למדה"ר פי׳ שברא הצדיקים שהם שותפין שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל. וזהו כל דיין דמפקין מיני׳ ממונא בדינא לאו דייגא הוא דממון הוא רמז על השפעות שהצדיק ממשיך בקדושתו ואם ח"ו יש איזה מונע המפקיע ההשפע׳ ממנו לאו דיינא כי הצדיק כאשר יגזור אומר כן יקום * והדבר אשר על ידו יוכל הצדיק לבטל הגזיר' ולהמשיך השפע׳ הוא ע"י התורה הקדושה שהוא מחדש בה חידושים דכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דהמלאך נקרא עומד והוא מחמת שכאשר ימסור לו השי"ת איזה שליחות לעשות בלתי אפשר לו לשנות כלל וכלל אבל הצדיק השלם ברוב קדושתו הוא מהלך בין העומדים הם המלאכים ובקדושתו הוא מושך ונוטל הדבר השליחות מהמלאך ומעלה אותו הדבר למעלה לעולם העליון אשר שם הרחמים גמורים והגזירה ממילא בטל * ואיתא בזוהר דהתורה שבע"פ נקרא חוקים ולהבין הדבר למה נקראת תורה שבע"פ הוא מחמת שהצדיק מקדש את פיו שאינו מוציא מפיו שום דבר בטל ח"ו וזהו לשון בעל פה ר"ל שהוא בעל ואדון לפה שאינו מדבר אלא דברי קדושה וחידושי׳ דאורייתא בפיו הקדוש ונקראת תורתו שלומד תורה שבע"פ פי׳ של בע"פ * וזהו אם בחוקותי תלכו ר"ל כנ"ל שתהיו מהלכים בין העומדים עם החוקים הוא החידושי׳ דאורייתא וכפרש"י שבתורה הכתוב מדבר * ואת מצותי תשמרו פי׳ מה שצויתי ובראתי העולם במדה"ד תשמרו אתם ועשיתם אותם להפכם לרחמים * ואז תגמרו ונתתי גשמיכם בעתם דהיינו העולמות דהש"י ב"ה וב"ש אין שייך בו שום זמן שהוא למעלה מהזמן אבל העולמות הם תחת הזמן וזהו ונתתי גשמיכם ר"ל הגשמיות והשפעות שלכם אתן בהעולמות להשפיע לכם * והארץ תתן יבולה ר"ל מן הארציות תנתן קדושה עד היובל העליון ויבולה מלשון יובל * ומה שנאמר בעתם בל׳ נסתר * יש לומר

דהנה אנו אומרים ברוך אתה הוא נגלה אשר קדשנו הוא נסתר מחמת שבהתחלת האדם לעבוד הבורא נראה ונדמה לו שהוא כבר קרוב לד׳ מאד אבל בהתמדתו בעבודתו י"ת בתמידות אז מביז ורואה שהוא רחוק מאד מהבורא ב"ה ועדיין לא התחיל בעבודה כלל * וזה שנאמר באברהם וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה * דמתחילה הי׳ סובר אברהם שהם כולם קרובים להש"י ב"ה כמוהו כמוהם אבל אח"כ וירא את המקום מרחוק ר"ל שהשי"ת ב"ה הנקרא מקום הוא רחוק ממנו והם לא הבינו זאת ואמר להם שבו לכם פה שאין לנו שייכות והתחברות יחד * ונמצא שמי שנרא׳ לו השי"ת רחוק מאוד הוא באמת שהשי"ת קרוב לו ולהיפוך מי שנראה לו שהשי"ת קרוב לו בודאי הוא להיפך * וזהו שלום לרחוק ולקרוב ר"ל מי שנדמה שהוא רחוק מהשי"ת ובאמת הוא קרוב לו ולכן נאמר לשון נסתר שהצדיק הנ"ל שגורם השפעות ומבטל הדינים דומה לו תמיד שהוא רחוק ממנו ית"ש * וזהו אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת דהנה העולמות תשוקתם והשקם להשפיע תמיד רק החטא חליל׳ מעכב שהוא מעורר הדינים וכשיש צדיק השומר את המשפט דהיינו הדינים שלא יבואו הוא עושה צדקה בכל עת פי׳ בכל העולמות שיכולים למלאות משאלותם להשפיע כאשר ברצונם ותשוקתם * וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו פי׳ שלימודו פועל צדקה בעולמות והצדק׳ מכונה בשם ידו שנותן בעולמות * וזהו עת לעשות לה׳ הפרו תורתך ר"ל י כנ"ל לעשות העולמות הנקראים עת להפכם לרחמים * הפרו תורתך ר"ל זה תפעלו ע"י שתפרו כל א׳ עם תורתו הדינים שהמחשב׳ שהוא מחשב בתור׳ הקדוש׳ ומחדש בה חידושי׳ דאורייתא זה נקרא תורתו של אדם * וזהו וזכרתי את בריתי יעקב כו׳ ולכאור׳ הי׳ לומר כסדר אברהם יצחק כו׳ וע"פ הנ"ל יבואר שפיר דהנה כשנאמרו הקללות אמר הקב"ד. וזכרתי כו׳ ופי׳ כנ"ל דהצדיק הוא מבטל הדינים והוא ע"י שמעלה ממט׳ למעל' ומביא הדינים לשורשם למעל׳ ושם אין שטן ואין פגע רע ונהפכו לרחמים * וזהו וזכרתי את בריתי יעקב דהיינו ממטה למעל׳ * וזהו איש כי יפליא לנדור כו׳ דידוע דהמתקת הדינים הוא ע"י שמעל׳ אותם למדת חכמ׳ ע"י בינה ושם נעשים ע"ש והחכמ׳ מאין תמצא והחכם׳ נקרא פלא * וזהו איש כי יפליא כר: איש הוא הצדיק אשר יבא אל החכט׳ הנקרא פלא ע"י הבינה הנקרא נדר כידוע והיינו שרוצה לבטל הדינים ולהתפלל על אחרים * אמר

הכתוב בערכך נפשות לד׳ פי׳ שצריך שתהי׳ תפלתו לה׳ בטענת שהוא מעריך אותם האנשים הצריכים לתפלתו שאחר שיוושעו וינצלו מכל צרה אזי יהי׳ נפשותם לד׳ דהיינו שיעשו תשוב׳ שלימ׳ * י

לא יפסיק לאי"ט אכי"ר *