משתמש:Roxette5/נועם אלימלך/ספר הגולמי/חלק ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ואלה המשפטים כו׳. לפרש הסמיכות ולא תעל׳ במעלות על מזבחי אשר לא תגלה עדותך עליו ואלה המשפטים. נ״לנ"ל דכתיב אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה. דהנה יש שני בחינות במדת הצדיקים דהיינו יש צדיק שהולך תמיד במדרג׳ בדביקות בהשי״תבהשי"ת ומשבח תמיד בשירות ותשבחות וכשמזדמן להצדיק הזה איזה טובה מאתו יתברך אזי מתדבק יותר בהשי״תבהשי"ת ומכיר יותר בגדולתו יתברך ומשבח להבורא ית׳ ביותר הדביקות בו וביותר השקות ואינו מודה לו יתברך עתה יותר בשביל הטובה שעשה עמו יותר ממקדם דק בשביל הטוב׳ הוא מכיר בגדולתו יתברך ומשבח לו בחשקות ודבקות יותר: ויש שאינו במדרג׳ זו אבל הוא מכיר בטובתו ית׳ ומשבח להבורא ב׳׳ה על הטוב׳ הגעש׳ לו וכפי הכרתו הטוב׳ הוא משבח יותר. ויש חילוק בין השבחות של הצדיקים הנ״להנ"ל דהיינו הצדיק שהוא בא אל התדבקות יותר בשביל הטוב׳ ומשבח להבורא ב״הב"ה יותר בדבקות כנ״לכנ"ל הוא מדרג׳ גדול׳ ואינו רשאי לעלות יותר מדרגתו שהוא כעת בשעת השבח והתהיל׳ דכשיגביה א״עא"ע יותר ממדרגתו אזי מגביה שפלותו כנגדו ונופל לו פניות ומחשבות זרות ר״לר"ל אבל כשהוא

משבח בשביל הכרת טובתו אזי כפי הכרתו יותר הוא יוכל לשבח יותר ואינו מזיק לו. וזהו ולא תעלה במעלות על מזבחי ר״לר"ל שהשירות והתשבחות בדביקות והכרת גדולותיו הוא במקום קרבן דהיינו שהוא מקרב עצמו אל הבורא ב״הב"ה ולעולמות עליונים ונקרא בשם מזבח. וזש״הוזש"ה ולא תעלה במעלות דהיינו בשעת השירות והתשבחות שהוא במקום קרבן על מזבחי 5 לא תעלה במעלות יותר ממדרגתך כדי שלא תגלה ערותך עליו דהיינו שלא יגביה שפלותך כנגדך ויפול בך פניות כנ״לכנ"ל וסמך לו ואלה המשפטי׳ אשר תשים לפניהם ור״לור"ל אלה המשפטים הנ״להנ"ל שאמרתי לך אשר תשים לפניהם פי׳ לפגי הצדיקים שאינם במדרג׳ גדול׳ דק שהם מכירים בטובות השי״תהשי"ת אשר לפניהם תוכל לשום המשפטים הג״להג"ל דהיינו שהוא יכול לעלות במדרג׳ יותר ויותר כפי הכרתו:

1 ?י 1)1 ואהללה שם אלקים בשיר ואגדלנו בתודה ור״לור"ל שאני מחזיק תרתי לטיבותא דהיינו כשאני במדרג׳

זו לשבח בשירות ותשבחות ולא בשביל הטובה כנ״לכנ"ל ב״אב"א מחמת הכרת גדולתו ית׳ אזי אני מחזיק במדרגתי ואין אני משבח יותר ממדרגתי: וזהו ואהללה בשיר ולא יותר ממדרגתי: ואגדלגו בתודה דתודה רמז על אדם שהוא משבח בשביל טובתו כדאיתא בגמ׳ ד׳ צריכין להודות ור״לור"ל כשאני בבחיג׳ זאת לשבחו בשביל הכרת טובתו אזי אני אגדלנו בתודה יותר כפי הכרתי. וזהו שאמרו חז״לחז"ל אז ישיר משה כו׳ שר לא נאמר אלא אז ישיר מכאן רמז לתחיית המת־־ם מן התודה ויש לתת טעם למה דוקא כאן רמז על תחיית המתים : ויש לפרש ע״פע"פ הנ״להנ"ל דהיינו שאז ביציאת מצרים היו במדרג׳ קטנה שהיו משבחים בשביל הכרת הטובה. וזש״הוזש"ה אז ישיר ר״לר"ל אז בעת התחי' אז יהיו משבחים במדרגת שיר כנ״לכנ"ל וק״לוק"ל.

או יאמר ואלה המשפטים דהגה כתיב מלך במשפט יעמיד ארץ דהנה יש צדיק אשר בידו הדינים להמתיקם ולהפכם לרחמים. וזהו מלך במשפט ר״לר"ל מי שהוא במדרגה זאת שהוא מלך על המשפט דהיינו על הדינים יעמיד ארץ. ואיש תרומות יהרסנה דיש צדיק שהוא מנשא ומרים את העולם תמיד להשי״תלהשי"ת ולעבודתו ית״שית"ש והצדיק הזה הוא יהרס את הדינים שלא יבואו כלל וכלל ואינו צריו להמתיקם: וזהו ואל׳ המשפטים אשר תשים לפניהם ר״לר"ל הדינים תשים לפניהם או להמתיקם לרחמים או בדרך השני לעכבם שלא יצאו ולא יבואו כלל וכלל וק״לוק"ל:

כי תר)נה עבד עברי כו׳ פירש״יפירש"י ז״לז"ל עבד שהוא עברי: רמז ג״בג"ב לשני הצדיקים דהנה צריך לדעת בראותינו צדיק גדול אזי ידוע שהוא מגולגל מנשמת צדיק גדול מנשמ׳ עליוג׳ והצדיק הזה יש לו אבר כנשרים לעופף בכל העולמות: וזהו עברי מלשון אבר דעי״ןדעי"ן מתחלף באל״ףבאל"ף והוא לשון כנפים והיינו כי תקנה עבד עברי מובן ממילא שיש לו כנפים לעופף באהבתו ויראתו בעולמות עליונים: שש שנים יעבוד רמז לשנותיו של אדם דהיינו ששה עשריות שנים צריך לעבוד. ובשביעית יצא לחפשי חנם אז אין צריך עבוד׳ בכח רק שהוא ממילא דבוק בו י״תי"ת והוא חפשי מיצה״רמיצה"ר ומכל גשמי העוה״זהעוה"ז: אם בגפו יבא בגפו יצא פי, אם בכנפים מגולגל מנשמת הצדיק בגפו יצא דהיינו שגם הוא יוסיף בקדושתו ויבא לעולם העליון: אם בעל אשה הוא דאיתא בזוהר הקדוש דגוף האדם המסייעו לעבודת השי״תהשי"ת הוא יקום עמו לתחיית המתים דהג׳ לפעמים יש לנשט׳ אחת הרב׳ גופים שבאת׳ בגלגול במה פעמים ואין כל הגופים עומדים לתחיית המתים רק הגוף שהי׳ מסייעו לעבודת י״תי"ת: וזהו אם בעל אשד, הוא רמז לגוף שתיקן את גופו לעבוד להשי״תלהשי"ת ויצא אשתו עמו ר״לר"ל שגם הגוף יהנה עם הנשמ׳ וק״לוק"ל:

או יאמר דהג׳ כתבנו במ״אבמ"א דהצדיק צריך להיות בהכנע׳ גדול: וזהו שהוד׳ לנו התנא הדרך אשר נלך ואמר עשה לך רב פי׳ אם יעל׳ על דעתך את צורכך המרובים דהיינו פרנס׳ ועשירות ובנים וכבוד וכדוט׳ והיינו רב דברים הרב/ עשה לך לשון יחיד תכניס הכל אל האחדות: וקנה לך חבר דהנשמ׳ נקראת חבר לאדם והנשמ׳ אינה באה לאדם ב״אב"א ע״יע"י טורח ויגיע׳ בעבודת השי״תהשי"ת והיינו וקנה מלשון קונה שמים וארץ פי׳ שתעבוד את הבורא ב״הב"ה בשלימות עד שתקנ׳ לך חבר היינו הגשמה: וזהו כי תקנה כשתרצה לקנות לך נשמה עבד פי׳ ע״יע"י עבודת השי״תהשי"ת: עברי פי׳ תחזיק עצמך בהכנע׳ שהצדיק נקרא בשם ישראל אבל אתה תחזיק עצמך בשם עברי כמ״שכמ"ש ואקח את אביכם מעבר הנהר ואז כשיעש׳ ויתנהג כך כנ״לכנ"ל: שש שנים יעבוד פי׳ שהשש, קצוות נקראים שנים ויהי׳ יובל לעבוד בהם להמשיך משם השפעות וכל הטובות לעולם: ובשביעית פי׳ אם יבא למדרג׳ שביעית ששם הוא החירות יצא לחפשי חנם אז יכול לתקן ולפעול את כל ע״יע"י דבורו והיינו חגם בלי שום עמל וטורח רק כאשר ידבר בן יקום: וזהו אגורה באהלך עולמים פי׳ כשאני מוכנע ושפל בעיני עצמי כגר בארץ נכרי׳ אגור׳ לשון גירות: באהלך. ר״לר"ל אני יכול להשפיע

לעוה״זלעוה"ז השפעות גדולות דעוה״זדעוה"ז נקרא אוהל: עולמים ר״לר"ל

מעולמות עליונים וק״לוק"ל:

או יאמר ואלה המשפטים ופירש״יופירש"י ז״לז"ל למה נסמכה פ׳ דיגין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח: י״לי"ל כוונת רש״ירש"י ז״לז"ל דשם נאמר בפרשת מזבח ולא תעל׳ במעלות על מזבחי: י״לי"ל שרמז׳ לנו התור׳ דרכי ר,תשוב׳ איך יתנהג האדם דבזמן שבית היה קיים היו הקרבנות מכפרים ועכשיו בעוה״רבעוה"ר שאין לנו מזבח התור׳ הקדוש׳ מכפרת ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל הרגיל ללמוד דף א׳ ילמוד ב׳ דפין ונמצא התורה נקראת מזבח שמכפרת כמו מזבח. ואמר הכתוב תעל׳ במעלות על מזבחי פי׳ כשתרצה לעלות על מזבח דהיינו לשוב על עוונך לא תעלה עם מעלות שתחשוב בדעתך שיש לך איזה מעלות: וגם לא תלך מיד בהתחלתך במעלות ומדרגות צדיקים גמורים רק מתחילה תרגיל את עצמך בד,דרג׳ ממדרג׳ למדרג׳ בהכנע׳ גדולה: אשד לא תגלה עדותך עליו ר״לר"ל דאל״בדאל"ב סופך להתגל׳ קלונך וערותך: וי״לוי"ל כוונת רש״ירש"י ז״לז"ל עם הסמיכות ג״כג"כ בדרך הזה דהדן דין אמת לאמתו נעש׳ כו׳ ובודאי המקיי׳ עסקי הדינים כהלכתו אזי הוא ג״כג"כ מזבח כפרה להגין עליו: וזה שפירש רש״ירש"י ז״לז"ל לומר לך שתשים סנהדרין אצל מזבח ר״לר"ל שיתנהגו ג״כג"כ בדרך הזה בנ״לבנ"ל במו שנאמר אצל המזבח והוא רחום יכפר עון לנו ולכל ישראל אמן:

או יאמר כי תקג׳ עבד עברי כו׳ דעברי הוא לשון כנפים כמש״הכמש"ה באברתו יסך לך דאל״ףדאל"ף מתחלף בעי״ןבעי"ן באותיות אחה״עאחה"ע: ור״לור"ל כי תקנה כי תרצה לעלות במדרג׳ זו שתהי׳ עבד שהוא עברי שיהי׳ לך כנפים לעלות בדביקות הבורא ב״הב"ה: אזי שש שנים יעבוד ר״לר"ל שששים שנה תמימים צריך אתה לעבוד ועדיין לא תקנת א״עא"ע בשלימות אבל בשביעית ר״לר"ל כשתגיע אחד ששים אזי אינך צריך לעבוד כ״ככ"כ: אם בגפו יבא: גפו הוא ג״כג"כ לשון כנפים כתרגומו דהנה יש צדיק שהוא קדוש מרחם ולא בא לעולם בגלגול רק לתקן קצת מה שלא תיקן בבריא׳ ראשוג׳: ואמר הכתוב הצדיק הזה שבא בגפו דהיינו באבדתו ובכנפיו שהוא צדיק גמור מרחם אזי הוא בטוח שבגפו יצא לעולמו ולא יבשל ח״וח"ו בשום חטא בהיותו בעוה״זבעוה"ז: ואם בעל אשד, הוא פי׳ ואם אינו קדוש מרחם ויצה״רויצה"ר יכול להחטיאו שהוא מגרה אותו בתאות הגשמיות הנקראים בשם אשה דהיינו נוקבא כמש״הכמש"ה האש׳ אשר נתתה עמדי וכו׳ השיאני ואוכל אבל הוא מתגבר על היצה״רהיצה"ר והוא בעל אשה שהוא מתגבר על תאוותיו שלא לעשותם:

ויצאה אשתו עמו פי׳ שכרו יהי' לעוה״בלעוה"ב שתצא אשתו עמו דהיינו התאויות שהתגבר עליהם יהי׳ לו לשכר! ואם אדוניו יתן לו אשה פי' שיש צדיק גמור ושלם שאין היצה״רהיצה"ר יכול להחטיאו רק השי״תהשי"ת מזמין לו איז׳ נדנוד חטא קצת כדי שע״ישע"י זה שיחרד לבו בנדנוד חטא הזה שבא לידו וירב' בתשוב׳ וחרט׳ יעל׳ למדרג׳ יותר! וזהו וילד׳ לו בנים או בנות רמז כנ״לכנ"ל שעי״זשעי"ז יבא למדרג׳ גדול׳ שיהי׳ לו מצות הרב׳ שזה תולדות הצדיקים מעשים טובים! האשה וילד׳ תהי׳ לאדוני׳ פי׳ מובן ממילא שזה נחשב לו לזכיות לפגי אדון הכל! והוא יצא בגפו ד״לד"ל שלא יזיק לו למדרגתו הנדנוד חטא הזה רק יצא בגפו כנ״לכנ"ל וק״לוק"ל!

וכי ימכור איש את בתו לאמה וכו׳! ע״דע"ד הרמז

יש לפרש דהשכיב׳ נקראת בת כידוע ואמר הכתוב כי ימכור איש זה הקב׳׳ה שנקרא ה׳ איש מלחמה! לאמה חליל׳ שפה׳ כי תירש גבירתה! לא תצא כצאת העבדים! בראשי אברים פי' אם ח״וח"ו תקלקל את האברים שן באכיל׳ עינים בראי׳ ושאר אברים וגיד האט׳ בכלל צריך שימור גדול שלא ליתן מקום לאחוז כחות הטומא׳ חליל׳ ואם ח״וח"ו תקלקל ותשחית האברים אוי איך גרמת גלות השבע׳ שלא תצא מן הגלות המר. ובמ׳ תצא אמרו חז״לחז"ל ודרשו מן המקרא שתצא בשש ויובל רמז לששה קצוות וליובל העליון דהיינו כאשר יתקנו ישראל את הששה קצוות והיובל אז תצא מן הגלות השבע׳: ועוד מוסיף עליו אמה עברי׳ שתצא בסימנים! רמז על התור' הקדוש׳ אם תקג׳ אות׳ בסימנים ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל אין התור׳ נקנית אלא בסימנים כו׳ סימנים הוא לשון סימני הקטורת ויש לומר הפי׳ בדברי חז״לחז"ל אין התור׳ מתקיימת ומקובלת לפניו יתברך שמו לעשות נחת רוח להשי״תלהשי"ת אלא בסימנים. פי׳ אלא כשמעל׳ ריח ניחוח כל מיני בשמים קדוש' וטהר׳ ופרישות וזהירות וזריזות שנאמר שיט׳ בפיהם שהפ׳ הלומד תור' תעלה בשמים לריח ניחוח לפניו שיהי׳ שומר פיו ולשונו מכל דבר רע התור׳ הזאת עוש׳ נחת רוח ליוצרו לעלות השבע׳ מהגלות ויגאלנו גאולת עולם במהר׳ בימינו אמן כי״רכי"ר!

וכי יריבון אנשים וכר! ע״דע"ד המוסר נרא׳ לפרש

דהר השי״תהשי"ת ב״הב"ה נתן באדם שני יצרים יצ״טיצ"ט ויצה״רויצה"ר ושניהם נקראים אנשים דהיינו אם ח״וח"ו יתגבר היצה״רהיצה"ר על האדם אזי נקרא איש כידוע דמתחיל׳ נקרא הולך ואח״כואח"כ אורח ואח״כואח"כ איש! ואנחנו צריכין לעבוד השי״תהשי"ת בשני יצרים כמ״שכמ"ש בכל לבבך בשני יצרך כדאיתא בגמרא ביצ״טביצ"ט וביה״רוביה"ר! וזהו כי יריבון אנשים פי׳ היצ״טהיצ"ט

והיצה״רוהיצה"ר כשיתגברו זה על זה והכה איש היצ״טהיצ"ט שזה בודאי נקרא איש את רעהו היינו היצה״רהיצה"ר כי אחר שיכבוש אותו לכפות אותו ג״בג"ב אל הקדוש׳ נקרא רעהו של היצ״טהיצ"ט כנ״לכנ"ל שעובד בשני יצרים וע״יוע"י איז׳ דבר יוכל לכבוש את יצרו ואמר הכתוב! באבן פי׳ על ידי התור׳ כאשר כתבנו לעיל דאותיות התור׳ נקראים אבנים דע״ידע"י התור׳ הוא מתיש כח היצה״רהיצה"ר! וזהו דאמרינן בגט׳ לעול׳ ילמוד אדם תור׳ אפילו שלא לשט׳ כו׳ דעיקר הלימוד צריך להיות לשמ׳ פי' לשם ה׳ אחרוג׳ היא השבע׳ ליחדא עם השלש אותיות ראשונות אך אם רוא׳ אדם שיצרו מתגבר עליו יכול ללמוד אף שלא לשט׳ פי' שיכול להיות כוונתו כדי לכבוש היצה״רהיצה"ר! וזהו לעולם יעסוק בתור׳ אפילו שלא לשט׳ כנ״לכנ"ל לכבוש את יצרו שמתוך שלא לשט׳ כזה בא לשמ' יבא ללמוד לשם ה׳ אחרוג׳ כנ״לכנ"ל! וזהו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש פי' דוקא צריך אתה ללמוד כדי לכובשו! וזהו אם אמר יאמר העבד דהיינו כנ״לכנ"ל דהאדם המתחיל להלוך בעבודת השי״תהשי"ת נקרא עבד ואם אמר יאמר אהבתי את אדוני פי׳ אני אוהב השי״תהשי"ת ב״הב"ה ואת אשתי פי׳ וגם אני אוהב את עניני עוה״זעוה"ז! לא אצא חפשי פי׳ עי״זעי"ז אינני אוכל לצאת חפשי שבל העוסק בתורה נקרא בן חורין וזה מעכבני שאינני בן חורין! ואמר והגישו אדוניו פי׳ יעסוק בתור׳ לשמ׳ כדי להגיש וליחד אדוניו אל הדלת היא השכיג׳ הנקראת דלה בגלות המר הזה ליחד קב״הקב"ה ושכינתי׳! ורצע אדוניו פי' שירא׳ להתקשר מאוד לעבודת השי״תהשי"ת ועבדו לעולם! ונחזור לביאור הכתוב באבן או באגרוף פי׳ מלשון בעלי אגרופין דהיינו גם בזה יכול לכבוש את יצרו שצריך להתחזק ולהתגבר ולהרגיל את עצמו במדות טובות כדי שעי״זשעי"ז יהי׳ בעל אגרוף לנצחו! וזהו בא דוד והעמידן על י״אי"א בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחי׳ פי׳ בא דוד המע״ההמע"ה העמיד על י״אי"א מדות הולך תמים ופועל צדק וכו׳ וחבקוק העמידו על אחת וצדיק באמונתו יחי׳ מלשון ויהי אומן את הדסה דהיינו הצדיק המרגיל א״עא"ע להתגדל במדות טובות יחי׳ יש לו חיות קדוש׳ והיינו אחת שהכל הוא אל אחדות! ואמר הכתוב ואם יכה את היצה״רהיצה"ר באבן היינו בתורה כנ״לכנ"ל או באגרוף היינו במדות טובות וכנ״לוכנ"ל! ולא ימות שעדיין לא המית אותו לגמרי! ונפל למשכב פי׳ מה שיבא ח״וח"ו מכשול עביר׳ לאדם זה נקרא בשם נפילה והיינו שיכשל חלילה בטומאת קרי ר״לר"ל וזהו ונפל למשכב! ואמר אם יקום פי׳ דהעולמות עליונים נקראים קומ״הקומ"ה ואם יש לו קומה שהוא במדרג׳ זאת. והתהלך בחוץ פי׳ שהוא הולך במדרג, שכל החיצוניות מביא אל הקדוש׳! על משענתו היינו שכבד יש לו משען גמור ע״יע"י התור׳ ומדות טובות בלי שום סיג

ופסולת: ונקה המכה פי׳ אז הוא נקי ד.מכ׳ היינו היצר טוב שתמיד הי' צריך להכות א״עא"ע עם היצה״רהיצה"ר ולא יצטרך עוד לזה וישלים עמו לעבודת השי״תהשי"ת והצדיק כזה רק שבתו יתן דהצדיק בעוה״זבעוה"ז ושבתו הוא בעולמו׳ עליוני׳ שכל מחשבותיו ועליותיו בעולמות עליונים וכאשר רק שבתו יתן בעוה״זבעוה"ז ורפא ירפא דהיינו השפעתו יחלק לעולם וק״לוק"ל:

01* ינצו אנשים כו׳ נ״לנ"ל דהנה כתיב ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה ויאמר יעקב מכרה כיום וכו׳. י״לי"ל שזה רמז על היצה״רהיצה"ר נקרא עשו ויצ״טויצ"ט נקרא בשם יעקב דהיינו שהיצה״רשהיצה"ר הוא מסית לאדם תמיד: הלעיטני נא מן האדום רמז האד״םהאד"ם אפר דם מרה שילך אחר התאויות הגשמיות והחומריות: ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי דהמצות נקראים בכור מלשון בקור ודריש׳ דכ״ףדכ"ף בקו״ףבקו"ף גתחלפים באותיות גיכ״קגיכ"ק דהיינו קודם שיעש׳ אדם מצוד. צריך לבקר ולדרוש לעשות׳ במצותה וכתקנ׳ בלי שום פני׳ ולחזור בתשוב׳ קודם עשיית׳. והנה לפעמים היצה״רהיצה"ר מסית לאדם ג״כג"כ שיעש׳ מצות כדי שיהי׳ לו אחיז' ר״לר"ל ג״כג"כ בהמצות שאיג׳ עוש׳ אותן כתיקונ' ויש לו כח לאחוז בהם. וזהו טענת היצ״טהיצ"ט נגדו: מכר׳ כיום כו׳ פי׳ מה לך עוד להסיתני לעשות מצות שאינם צלולים רק מעורבים עם פניות די לך שאתה מסיתני לעבירות ח״וח"ו ומעתה הניח לי המצות שלא יהי׳ לך חלק בהם: וזהו מכרה כיום את בכורתך לי פי׳ מכור אותם לי שיהיו צלולים כיום בלי תערובות שאור וממילא בלתי אפשרי לעשות מצות בשלימות כ״אכ"א בהקדם לתקן עוגות:

וזהו ויהי בחצי הליל׳ וה׳ הכה כל בכור וכו׳: דד.נ׳ כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל ויש לפרש ע״פע"פ דאיתא בגמ׳ לעולם ירא׳ אדם א״עא"ע כאלו כל העולם כולו מחצ׳ זכאי מחצ׳ חייב זכה מכריע כל העולם לכף זכות לא זכה מכריע וכו׳. וזהו כל העובר על הפקודים פי׳ מי שירצ׳ שיהי׳ הוא ג״כג"כ נמנה במנין הצדיקים העוסקים בתור׳ ובמצות אזי ירא׳ תמיד מחצית השקל דהיינו שהעול׳ הוא שקול לחצאין כנ״לכנ"ל מחצה זכאי וכר ואז יהי׳ ירא וחרד לעשות מצות וליזהר מכל חטא. וזהו שרמזו חז״לחז"ל שור זה קרן וי״לוי"ל דשור הוא לשון הבטה והסתכלות דהיינו שהצדיק מסתכל על העולם תמיד שהוא מחצה כנ״לכנ"ל וזה הוא קרנות וצבאות ישראל: ואמרו חז״לחז"ל חם משלם ח״נח"נ דתם הוא רמז שהוא תם יושב אוהלים שמסתכל על כל אוהלים דהיינו על המצות שיהיו בשלימות ועל עבירות שלא לעשותם ח״וח"ו. אזי הצדיק הזה הוא משלם חצי נזק דהיינו,מה שהעולם הוא חצי צריך הוא

להשלים החצי זאת שלא יבא לידי נזק ח״וח"ו בהמנע א״עא"ע מהמצות: וזהו משונה קרן בחצר הניזק פי׳ הצדיק שהוא משנה ומתחבר א״עא"ע לדור בין רשעים דהיינו בחצר הניזק משלם נזק שלם רמז אף שהוא צדיק גורם נזק שלם ח״וח"ו. וזהו ויהי בחצי הלילה דעוה״זדעוה"ז נקרא לילה ואמר הכתוב האדם הזה שהוא רוא׳ תמיד שהוא חצי הליל׳ דהיינו שהעולם מחצ׳ זכאי וכו׳. וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים פי׳ הקב״ההקב"ה בעזרו ברוב רחמיו הוא מכה כל בכור בארץ מצרים ר״לר"ל דהיינו המצו׳ הבאה מצד היצה״רהיצה"ר: וזהו רמז ארץ מצרים דהיינו מיצר ים שהוא מיצר להשכינ׳: הקב״דהקב"ד, בעוזרו להכות היצה״רהיצה"ר לבל ישלוט בו דהיינו שאדם הזה מבין בעצמו ליזהר ממצות כאלו הבאים מצד היצה״רהיצה"ר: וזהו שאמר רבה כגון אנו בינונים א״לא"ל א״כא"כ לא שבקת חי׳ לבל ברי׳ ר״לר"ל כגון אנו בינונים דהיינו שעולם הוא מחצ, על מחצ׳ וצריך זהירות גדול לשמור מחטא כל דהוא שלא להכריע ח״וח"ו לכף חוב׳: א״לא"ל א׳׳כ לא שבקת כו׳ דהג׳ לפעמים הצדיק נכשל בנדנוד חטא קל מאתו יתברך כדי ליתן חיות לחיצונים וא״לוא"ל לא שבקת חי׳ לכל ברי׳ ר״לר"ל שלא יהי׳ חיות לחיצונים מאחר שצריך ליזהר כנ״לכנ"ל: וזהו ובשר בשדה טרפ, לא תאכלו פי׳ שדה רמז לחקל תפוחין והיינו ובשר בשדה ר״לר"ל המצו׳ שתעשו. טרפה לא תאכלו צריך זהירות גדול שלא יהי׳ בהם טריפ/ דהיינו תערובות שאור שע״ישע"י זה כח היצה״רהיצה"ר לטרוף אותם: לא תשא שמע שוא דהיינו שהיצה״רשהיצה"ר מסית אותך לעשות מצות בתערובוון שוא לא תשמע לו. אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמם פי׳ אם תעש׳ ח״וח"ו המצות בשיתוף עם היצה״רהיצה"ר: אזי יהי׳ הוא עד חמס ע״דע"ד שאמרו עול׳ ומסטין ויהי עד לחמוס את המצו׳ הזאת שלא נעשית כתקנ׳: וזהו וכי ינצו אנשים יחדיו רמז על יצ״טיצ"ט ויצה״רויצה"ר כי יריבון שניהם ויתווכחו יתד כנ״לכנ"ל ויאמר יעקב מכרה כיום כו׳: ונגפו אשה הרה דאדם כזה שעוש׳ מצות עם היצה״רהיצה"ר מעורב בטוב ורע אזי בטנו מלא מצות שאינו מוצא בהם שום חסרון ועל עונותיו אינו משגיח לעמוד עליהם והוא כאש׳ הרה ע״דע"ד ש״הש"ה הרה עמל משא״כמשא"כ אם משגיח שיעש׳ המצות בשלימות אזי הוא נוגף את האש׳ הרה היינו העמל: ויצאו ילדי׳ פי׳ שיוציא ילדים דהיינו מעשים טובים שהם עיקר תולדות הצדיקי׳ וק״לוק"ל:

^0 חבול תחבול שלמת רעך וכו׳: דהנשמ, נקראת שלמה דהיינו לבוש והבורא ב״הב"ה נקרא רעך כדאיתא במדרש לא זז מחבבן עד שקראן אמי אחותי רעיתי: ואמר הכתוב אם ח״וח"ו חבול תחבול את הנשט׳ שנתן לך הקב״ההקב"ה הנקרא רעך דהיינו שתחטא ותקלקל

ותפגום בנשמתך ותתמשבן חלילה נשמתך בין הקליפות ר״לר"ל. עד בא השמש תשיבנו לו פי׳ לא תתחיל מיד להחזיק במדת חסידות בהתלהבות אש ובבהירות רק מתחילה צריך לתקן את אשד עוות ולכבס כתמיו אשר עשה בהנשט׳ והוא דומ׳ למשל למבשל איזה מאכל טוב בכל מיני תבלין רק שלא הי׳ נזהר מלשמור המאכל מלהתערב בו פחמין או אפר וד.נ׳ התבשיל הוא טוב למאכל רק בהגיע הפחמים והאפר בכל פעם לתוך הפה ויגרס בחצץ שיניו אזי בודאי האדם האוכל המאכל הזה זורק את המאכל מתוך ידו כן הדבר הזה האדם שעוות וקלקל ורוצ׳ לעשות מאכל טוב להבורא ב״הב"ה עם התערובות חמץ טורפים לו בפניו אוי לאותה בוש׳ וכלימ׳ אלא כיצד יעשה. עד בא השמש קודם שיבא לו הבהירות והתלהבות תשיבנו לו פי׳ תשיב את הנשמה להבורא ב״הב"ה לתקן ולכבס אותה:

1/111 שלמה אהי׳ כעוטי׳ על עדרי חבריך דהצדיקים נקראי׳ עדרי וגם נקראים חברים להבורא ב״הב"ה ושזהו השכינ׳ מהללת ומשבחת הצדיקים להבורא ב״הב"ה שהם עשו לה שלמה ומלבוש להתעטף בה ע״יע"י התורה ומצות שעושים בשלימות והיינו שלמה אהי׳ ובו׳ השי״ןהשי"ן בשמאל: על עדרי חבריך היינו ע״יע"י הצדיקים שהם חבריך:

וזהו לא תשחט על חמץ דם זבחי פי׳ דזבח ע״שע"ש דם דעיקר הזבח הוא הדם ואמר כשתשחט זבח לי לא תהי׳ עם חמץ כנ״לכנ"ל: ולא ילין חלב חגי עד בוקר דדוד המע״ההמע"ה אמר זה דרכם כסל למו פירש״יפירש"י ז״לז"ל זה דרכם של רשעים כסל למו שיש להם חלב על כסליהם ומכסים אותם ואינם יועצות אותם לשוב מרעתם ואחריהם בפיהם ירצו סלה: יש לומר הפי׳ בך שתמיד הוא בפיהם שבאחריתם דהיינו לעת זקנותם ירצו את אשר קלקלו ועוותו. וי״לוי"ל ג״כג"כ הפי׳ כאן כך ולא ילין חלב פי׳ החלב שהוא על הכסלים לא יהי׳ מלין את חגי היינו קדושתי דהיינו האש התלהבות לשוב בתשוב׳: אל ילין עד בוקר היינו עד הזקנה שלא תאמר עוד יש לי זמן לשוב אלא תשוב מיד כי מי יודע מה יולד יום ישוב היום שמא ימות למחר:

ונחזור לביאור הכתוב הנ״להנ"ל עד בא השמש דהיינו קודם שבא לך הבהירות והקדוש׳ תשיב את הנשמה לו להקב״הלהקב"ה שתשיב בתשוב׳ מיד והנה ׳הכתוב מלמד אותנו מה היא עיקר התשובה ואמר. כי הוא כסות׳ לבד׳ פי׳ דמצינו באבימלך שאמר לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לבל יאמרו

שהתעללתי בך בעביר׳ ח״וח"ו והממון שנתתי לך יכסה זאת שלא יאמרו כך. והוא הפי׳ כאן כי הוא כסות׳ לבד׳ פי׳ העיקר התשוב׳ שע״ישע"י זה יכוסו העבירות. לבד׳ פי׳ ילך בבדידות בזויות הבית וישים אל לבו איך חטא לפני מלך מ״המ"ה הקב״ההקב"ה ויבכה בדמעות שליש על עונותיו בחרט׳ גמור׳ ולקבל על עצמו שלא ישוב עוד לכסלה וככה יעשה בכל יום תמיד ובודאי בעזה״יבעזה"י הוא מכסה העונות בזה:

3 שמלתו לעורו פי׳ אח״כאח"כ יעשה שמלה להשכינ׳ לאור העליון ע״יע"י התור׳ והמצות שעשה דאותיות אחה״עאחה"ע מתחלפין:

5 במה יעקב פי׳ ישכב בהשקט על מטתו שלא יבא לו שום הרהור ומחשב׳ במה לשון ואנחנו מה. ואם יאמר איך אפש׳ שיהי׳ לי תקנ׳ על עונותי ע״יע"י התשוב׳ הזאת ואמר והי׳ כי יצעק אלי בבכי וזעקה ושמעתי כי חנון אני וק״לוק"ל:

אלהים לא תקלל וכו׳ נראה לפרש דהנה התורה הקדוש׳ מלמדת אותנו את הדרך אשר נלך בה להגצל מן הדינים שלא ישלטו בנו דהיינו שצריכים אנחנו להמתיק הדינים שגם הם יסכימו עמנו לרחמים וחלילה להתגרות עמהם לקללם ח״וח"ו רק להמתיק אותם. וזה ש״הש"ה אלהים לא תקלל ר״לר"ל הדינים לא תקלל. וזהו זובח לאלהים יחרם כו׳ פירוש כשתרצ׳ לזבוח הדינים. יחרם בלתי לה׳ לבדו יחרם הוא לשון הקדש ע״דע"ד דאיתא בגמ׳ סתם חרמים להקדש וזהו יחרם לה׳ כו׳ פי׳ העיקר להביאם אל הקדושה לה' לבדו ולהפכם לרחמים ממילא:

1/111 ואלה המשפטים אשר תשים וכו׳ ו״וו"ו מוסיף על ענין ראשון הנאמר בפרשת יתרו העשר׳ הדברות שנצטוו ישראל וכאשר תשמור כל הדברים אזי כל המשפטים תשים לפניהם שיהיו הדינים נמתקים ממילא: ונשיא בעמך לא תאור דהצדיק גמור ההולך תמיד בקדוש׳ נקרא נשיא. וזהו והגשיאי׳ הביאו את אבני השוהם דאבני החושן היו כנגד י״בי"ב צרופי הוי׳ ב״הב"ה והנשיאים שהיו צדיקים גמורים הם הביאו את האבנים האלה דהיינו שפעלו ותקנו והביאו את י״בי"ב צרופים הנ״להנ"ל ואל הצדי׳ האמיתי הזה הנ״להנ"ל אנחנו מחויבי׳ לחבר אליו בכדי להוסיף לו אור גדול בקדושתו שתתפשט אורו על כל העולמות. וזהו נר ה׳ נשמת אדם ר״לר"ל האוד ה׳ צריך אתה להכניסו אל הצדיק הגמור אשר לו נשמת אדם דהיינו נשמה עליונה וגבוהה: ואמר הכתוב ונשיא בעמך וכו׳ דהגה הנביא הוכיח את ישראל ועמך כמריבי כהן יש לומר פירושו דאיתא בגט׳ דחז״לדחז"ל תקנו לכהנים גט

מקושר מחמת שהם קפדנים ובתוך כך יתרצה לה שלא יגרשנה ולהבין באמת מד. שהנהנים קפדנים הוא מחמת שהכהן יש בו צד קדוש׳ יתיר׳ ואורייתא הוא דמרתחי לי׳ כדאיתא כל רותחא בישא בר מרתחא דרבנן דהוא טב והוכיח הנבי׳ ועמך כר ר״לר"ל הפשוטי בני אדם הנקראים בשם עם כמריבי כהן פי׳ הם רתחנים וקפדנים ככהן: וזהו ועמך שהם פשוטי עם ככהן אומרים שאורייתא הוא דמרתחי להם ואין לך עון גדול ככועס שהוא כעובד ע״זע"ז ר״לר"ל וצריך הרחקה גדול׳ מאד מאיש נבל כזה. וזהו ונשיא בעמך ר״לר"ל כשהנשיא עושה מעש׳ עם ומעורב במדות העם כנ״לכנ"ל ועמך כמריבי כהן: לא תאור פי׳ הרחק תרחיק ממנו כמשור המועד ואל תתחב׳ אליו להאיר בו באורך אור ה׳. מלאתך ודמעך לא תאחר פירוש וגם אם תזכה שתהי׳ מלא מיראת ה׳ וקדושו וזהו מלאתך: ודמעך לשון דמעות דהיינו הבכי׳ ודמעות. לא תאחר פי׳ תראה מאד מאד שלא יהי׳ בהם שום פניה ח״וח"ו כדי שלא יהיו נתונים לאחרים ר״לר"ל אל הקליפות ח״וח"ו וזהו לא תאחר ל׳ אחרים נכרים ואמר הכתוב בכור בניך זה רמז על הצדיק הקדוש מרחם אמו כמו בכור שהוא קדוש מרחם שנתקדש ע״יע"י אביו במחשבות קדושות בשעת תשמיש והוא נקרא בן למקום ב״הב"ה ואמר בניך פי׳ מה שאתה נקרא בשם בן הוא לטובתך ע״דע"ד אם תצדק מה תפעל לו יתברך. וזהו בניך דייקא ר״לר"ל המדריג׳ הזאת שאתה נקרא בן הוא לך לטובתך ואומר השי״תהשי"ת אל הצדיק השלם מרחם אמו בבור בניך: תתן לי ר״לר"ל שתראה ליתן לי מה ששייך לי ור״לור"ל ליחד קב״הקב"ה ושכינתי׳ שהוא דבר הראוי׳ ושייך לי. כן תעשה לשורך וכו׳ דאיתא בגט׳ ב״קב"ק ארבעה אבות נזיקין השור וכו׳. ואיתא בס״יבס"י רמז לארבע׳ כהות הקליפות ר״לר"ל שהם נגד אבות הקדושים ע״הע"ה ולכאור׳ הלא האבות הם רק שלש׳ ואת זה לעומת זה עשה ה׳ ולמה האבות נזיקין הם ד׳ אך באמת דוד המלך ע״הע"ה רגל רביעי ונמצא גם בהקדוש׳ הם ד׳ אבות: וזהו הפי׳ שאמר התנא בתולה נשאת ליום הרביעי רמז על השבע׳ שנקראת בתולה כמש״הכמש"ה קום בתולת ישראל דהי׳: היחוד הגמור בעת התחלת מלכות בית דוד שהוא רגל רביעי כשהי׳ מאיר מלכותו כיום אז הי׳ היחוד האמתי הגמור: ואלמנה ליום חמישי רמז על השכיג׳ הקדוש׳ בגלות המר הזה שנקראת אלמנ׳ גלמוד׳ אזי היחוד הוא ע״יע"י הצדיקי׳ שהוא רמז חמשי דהוי בי׳ ברכה לדגים הוא הצדיק הנקרא כן שהיא מדרג׳ עליוג׳ וע״יוע"י אור קדושתו הזכה והצלול׳ כיום זוכה וגורם קב״הקב"ה ושכינתי׳ בגלות המר הזה ואמר התנא שפעמיים בשבת ב״דב"ד יושבין בעיירות רמז על ב׳ מקדשים שהי׳ הדינים שורים בעיירות א״יא"י בעוה״רבעוה"ר ונחרבו: שאם היה לו טענת

בתולים ר״לר"ל כאשר המצא תמצא צדיקים כאלה שיהי׳ להם טענות לעשות את השבע׳ שתהי׳ בתולי׳ חוזרים להקרא בתולה במהרה כמאז הי׳ משכים לב״דלב"ד ר״לר"ל אזי יהי׳ מוקדם להדינים וידו על העליוג׳ ותקים׳ על הדינים. וזהו שהתור׳ הקדוש׳ מלמדת אותנו אשר נוכל ליחד השבע׳ ביחוד האמתי הוא ע״יע"י התור׳ הקדר הלומד׳ לשמ׳:

אשד לא אודסה רמז על לימוד תור׳ לשמה ע״דע"ד דאיתא בגט׳ כל הלומד תור׳ בפני עם הארץ כאלו בועל ארוסתו בפניו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תיקרי מורשה אלא מאורם׳ ולהבין כוונת דברי חז״לחז"ל הקדושים י״לי"ל שרמזו על הלומד תור׳ עם איזה פניות ח״וח"ו לשום כוונה אחרת שלא לשם שמים והיינו בפני עם הארץ דהיינו שלומד כדי להנות ממנה להתגאות ולהשתרר על ע״הע"ה אזי הוא כבועל ארוסתו אבל הצדיק הלומד תורה לשמה שלא לשום פני׳ אחדת אזי הוא מיחד שם הוי׳ ב״הב"ה: וזהו אשד לא אודסה פי׳ שלא למד באופן זה ח״וח"ו שיהיה כבועל ארוסתו רק שלמד לשמה אזי הוא מיפה להשכינה. ושכב עמה רמז לקב״הלקב"ה ושכינתיה ואמר הכתוב מהר ימהרגה פירוש העיקר צריך שיהיה מהיר וזריז במלאכתו מלאכת שמים ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל זריזות מביא כו׳ ולידי רוח הקודש עד תחיית המתים וצריך זירוז ביותר. לא לאש׳ רומז שיפעול בעבודתו שיביא לימין דהשמאל נכלל בימין הנקרא בשם זכר והשמאל נקרא בשם נוקבא. וזהו לו לאשה פי׳ שיכניס הגוקבא לו ר״לר"ל לדוכרא: וזהו בכל מקום אשר אזכיר את שמי ולא נאמר אשר תזכיר את שמי רמז על הכנסת שמו בדוכרא שהם רחמים גמורים אז אבא אליך וברכתיך. וזהו זכור את יום השבת לקדשו שכל קדושת שבת תראה להביא למדרגת זכר:

ונחזור לביאור ד.גמ׳ מבעה רב אמר זה אדם ושמואל אמר זה שן: וי״לוי"ל דמר רמז חדא ומד רמז חדא ולא פליגי וכ״עוכ"ע סברי מבעה זה שור. דאיתא בגט' שלש׳ אבות נאמרו בשור קרן שן ורגל ולכאורה לפ״דלפ"ד הנ״להנ"ל שהאבות נזיקין הם לעומת האבות הקדושים והרי בשור לבד הם שלשה ונמצא יתירים מהקדושה: אך הרמז הוא על עגין שלש מדרגות אשר בהם יתוקן השור רמז על סיטרא דשמאלא כמאמר ופני השור מהשמאל וצריך לתקן סיטרא דשמאל להכניס בימין והוא הגורם לביאת משיח במהד׳ בימינו הנקרא שור בכור שורו הדר לו פי׳ הצדיק הנקרא בכור כנ״לכנ"ל ההדר לו פי׳ הצדיק הנקרא בכור כג״לכג"ל

ההדר לו שיתוקן השור כנ״לכנ"ל והם שלש מדריגות א קרן והוא רמז על ביאת המשיח בעתו ע״דע"ד זכה אחישנה לא זכה בעתו: ע״דע"ד הרמז במשוך היובל המד. יעלו בהר פי׳ במשוך אם יהיה נמשך זמן הגאול׳ היובל המה יעלו בהר יובל היינו כשיבא זמן היובל דהיינו בעתה אז יעלו בהר דהיינו ע״דע"ד ועלו מושיעים בהר ציון וזה רמז קרן דיובל היינו קרן? 2 הוא רגל רמז על הצדיק המרגיל א״עא"ע בקדושתו יכול לפעול שיהי׳ אחישנה. וזהו כי יבער איש שדה או כרם דהנה יש שני מיני שדות כמש״הכמש"ה ראה ריח בני כריה שד׳ וזהו ישראל הקדושים המשולים לשדה חקל תפוחים ולעומת זה עשה אלקים כמ״שכמ"ש ועשו בא מן השד׳ נקרא שדה אחר. וגם ישראל גקראי׳ כרם היה לידידי כרם ה׳ צבאות. ואמר הכתו׳ כי יבער איש לשון הבערה והדלק׳ דהיינו איש צדיק שיבער א״עא"ע בהתלהבות אש על השד׳ או כרם הם ישראל. ושלח את בעירה ודרשו חז״לחז"ל זו רגל. ר״לר"ל כנ״לכנ"ל שעם ההרג׳ יפעול ובער בשדה אחר: פי׳ שיבער ויכלה השד׳ אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כל המיטב של השד׳ והכרם ישלם לשון ישלם ויתקן הכל על מכונו: נ הוא שן רמז על התעורר׳ החסדי׳ שנתעורר על ידי הצדיק שיש לנו ל״בל"ב שינים כנגד ל״בל"ב נתיבות פליאות חכמה ועם היחוד הזה נתעוררים חסדים דהנה יש ם מיני חסדים חסדים מגולים וחסדים מכוסים: ולזה רמז שן פעמים מגולה ופעמים מכוסה כדאיתא בגמ׳ למה נקרא מבעה שן משום דפעמים מגולה: וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו כי החסדים הם מכוסים והם אצל השי״תהשי"ת לבדו הוא עושה עמנו נפלאות כל״חכל"ח:

1/111 הפלוגתא רב ושמואל רב אמר מבעה זה אדם דאדם נוטריקון אדם דוד משיד! דהיינו שהצדיק יכול לפעול הכל ויכול לפעול לגרום ביאת המשיח: ושמואל אמר מבעה זה השן דאיתא בגט׳ שמואל סבר אין בין עוה״זעוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות וזה׳ מבעה זה שן ר״לר"ל שיוכל לפעול חסדים כנ״לכנ"ל:

1/111 ובשר בשדה טרפה לא תאכלו פי׳ שיהי׳ אכילתכם בקדושה כדי שלא תתנו כח לשדה טריפה דהיינו אל הקליפה ר״לר"ל דהוא שדה אחר כנ״לכנ"ל: בשר רמז לגשמיות: לכלב תשליכון אותו דאיתא מעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו דתמיד של שחר הי׳ מכפר על עבירות של לילה ושל בין הערבים על עבירות היום: לכאורה הלא אין קרבן מכפר בלא תשובה וגם לשון לן אין לו פי׳ הלא גם ביום לא הי׳ לו עבירה שתמיד של בין הערבים הי׳ מכפר על עבירות של יום. אך הענין הוא

כדאיתא בזוהר הקדוש שהחיצונים הי׳ להם חיות מעשן המערכה ונמצא מחמת שהי' להם חיות לא היו מתאמצים לפנות אל האדם להחטיאו ולטמאו בלילה בטומאת קרי ח״וח"ו שזה הוא מקום חיותם: וזהו לא לן ועבירה בידו ר״לר"ל שלא בא לידי טומאת קרי בלילה:

ונחזור לביאור הכתוב כן תעשה לשורך ולצאנך פי׳ בין אם תרצה לפעול לתקן מדת השור כנ״לכנ"ל ובין אם חרצה לעורר חסדים לישראל הנקראים צאן קדשים אזי תעשה באופן זה. שבעת ימים ר״לר"ל תראה לתקן השבעה מדרגות שיהיו עם אמו דהיינו העולם העליון הנקרא אם לעולם התחתון ממנו. וביום השביעי תתנו לי שם הוא יחוד גמור האמתי והבן וק״לוק"ל:

לא תבשל גדי בחלב אמו: נראה לפרש ע״דע"ד הרמז דיש ליתן טעם לשבח למה נאסר לנו בשר בחלב והמלאכים כשהיו אצל אברהם אבינו ע״הע"ה נתן להם דוקא בשר בחלב. וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז״לחז"ל שלא להמתין אחר הגביגה השיעור כמו בשאר ימות השנה. ויש לומר כי בשר רומז לגשמיות וע״יוע"י שהצדיק אוכל הגשמיות ביהודים הוא שואב השפעות מעולמות העליונים. ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל באשה דם נעכר ונעשה חלב כמו כן הצדיק באכילתו אכילתו נעשה חלב דהיינו השפעה נקרא ע״שע"ש חלב? ומחמת שאין בנו כח לעשות היחוד למטה לכן צוה השי״תהשי"ת שלא לאכול בשר בחלב כדי שלא לערב מה ששייך למעלה אם מה שלמטה. ולא כן המלאכים שכח בידם לעשות היחוד אמתי גמור למטה כמו למעל׳ ולכן לא היו צריכין לשאוב דוקא מלמעל׳ לכן אכלו בשר בחלב: וזה הטעם שהתירו לנו בחג השבועות לאכול אחר גבינה בלא המתנת שיעור מחמת שאז הוא שעת מתן תורה הקדוש׳ ואנו מראים עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת מ״תמ"ת ע״יע"י התור׳. רק זה לפעול השפעות צריך צדיק גמור ושלם שע״ישע"י אכילתו

ביהודים יפעול השפעות ביהודים, אבל כל זמן שאדם אין שלום בצדקותיו ועדייו הוא רך כגדי לפעמים תחזק ולפעמים תחלש ביראתו לזה אין ראוי לילך במעלות קדושים לעשות יהודים. וז״שוז"ש הכתוב לא תבשל גדי בחלב אמו פי, כל זמן שאתה רך וחלש בצדקותיך כגדי אסור לך לבשל דהיינו להמשיך השפעות מעולמות העליונים ע״יע"י יהודים. וזהו בחלב רמז להשפעה כנ״לכנ"ל. אמו רמז לעולמות העליונים הנקרא אם לעולם התחתון. וזהו שאמרו חז״לחז"ל דרך בישול אסרה תור׳ דהמאכל שלא נגמר לאכיל׳ צריך בישול עד שיבושל כל צורכו שיהי׳ ראוי לאכיל׳ וכמו כן האדם שעדיין לא נגמר בצדקו נקרא ע״שע"ש בישול כל זמן ההוא מחמת שעדיץ צריך לבישול וגמד: ואמרו חז״לחז"ל דרך ר״לר"ל כ״זכ"ז שהוא במדריגת בישול אסר׳ תור׳ כנ״לכנ"ל לעסוק ביהודים*

שאמר הכתוב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו* שאותיות ירח הוא אותיות ריח דהיינו שהשי״תשהשי"ת ב״הב"ה ברא ב׳ בחינות צדיקים יש צדיק שנותן ריח למועדים ר״לר"ל לעולמות עליונים שנקרא מועדים כמבואר בכמ׳ מקומות לעיל ויש צדיק הנקרא בשם שמש שנותן השפעות למעלה ולמטה כמו השמש המאירה למטה ונותנת אור ללבנה הצדיק הזה ידע מבואו פי׳ הוא יודע שורש כל דבר למעלה בעולמות עליונים שבל דבר למטה יש לו שורש למעלה והבן וק״לוק"ל*

ויקחו לי תרומה פרש״יפרש"י ז״לז"ל לי לשמי* נראה

לי דהנה הצדיק ע״יע"י עוסקו בתורה לשמה ומנדב את לבו למקום ב״הב"ה ע״יע"י זה הוא מרים ומעל׳ את הדינים לשורשם וממתיקם שם וממילא פועל רחמים וחסדים. וזהו ויקחו לי תרומה ר״לר"ל שיקהו וילמדו את התור׳ שע״ישע"י זד. ירימו לי תרומ׳ דהיינו שיעלו את הדיני׳ למעל׳ להמתיקם. וזה שפרש״ישפרש"י ז״לז"ל לי לשמי ר״לר"ל שרש״ישרש"י ז״לז"ל מרמז שקאי על התורה היא שמותיו של הקב״ההקב"ה ותלמדו את התורה לשט׳ להמשיך אותי לשמי דהיינו לתורתי שהיא שמותי* וזהו לי לשמי להמשיך אותי לשמי לתורתי וזאת התור' תפעול המתקת הדינים בשורשם. וזהו שאמר דוד המע״ההמע"ה אקרא לאלהים עליון בו׳ דאלקים עליון הוא עולם העליון אשר משם התחלת הדינים* והצדיק הממתיק אותם צריך להמתיקם שם בשורשם. ואמר דוד המע״ההמע"ה אקרא לאלהים עליון ר״לר"ל

לאל ר״לר"ל וממילא נעשי׳ רחמים וחסד כמ״שכמ"ש חסד אל כל

היום* גומר עלי ר״לר"ל ואז ממילא בא החסד אלי למטה

ונגמר אלי הרחמים והחסד והבן וק״לוק"ל*

יום ליום יביע אומר יביע מלשון מעיין הנובע שבכל יום נובע השפעתו שמשפיע יותר ויותר. וזהו יודע ה׳ ימי תמימים כו׳ דבאברה׳ אבינו ע״הע"ה נאמד עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולהבין אין שייך לומר אצל הבורא ב״הב"ה עתה ידעתי משמע ולא קודם חלילה אך הענין הוא כשהצדיק מתנהג בקדושתו ימים רבים אזי הוא מביא קדושתו ועבודתו למעל׳ עד הבורא ב״הב"ה. ולכן אחר שנתנסה אברהם אע״האע"ה בעשר נסיוגות אמר השי״תהשי"ת עתה ידעתי ר״לר"ל שעל׳ קדושתך למעל׳ אלי וזה נקרא ידיעה לשון חיבור ממש בבורא ב״הב"ה. וזהו יודע ד׳ ימי תמימים פי׳ כל יום ויום של הצדיקים התמימים עולים למעל׳ עד הבורא ב״הב"ה ומתקנים הצינורות ההשפעות ואחר שיקום עוד צדיק כמותם אזי הוא ג״כג"כ מתקן הצינורות וממשיך השפעות עוד נוסף על הצדיקים הראשונים דהיינו מה שתיקנו ופעלו הצדיקים הראשונים קיימת לעד וכל צדיק הבא אח״כאח"כ הוא מוסיף תיקון על תקון הראשונים. וזהו ונחלתם דהיינו ירושתם שהם מורישים לעולם* לעולם תהיה. וזהו ויקחו לי תרומ׳ ר״לר"ל ע״יע"י שאתם תעלו ותגביהו עבודתכם הקודש אלי עד שמי ממש. וזהו לי לשמי ע״ע" י זה תקחו תרומ׳ דהיינו השפעות* ולא זה בלבד שע״ישע"י מעשיכם ועבודתכם תגרמו השפעות. אלא שגם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו תרומתי פי׳ גם מכל איש צדיק וצדיק הקודם לכם תקחו ג״כג"כ תרומתי דהיינו השפעתי לישראל וק״לוק"ל*

או יאמר ויקחו לי תרומה דדוד המלך ע״הע"ה אמד י מה גדלו מעשיך ה׳ מאוד עמקו

מחשבותיך. י״לי"ל הפי׳ דהנה יש ב׳ מיני צדיקים דהיינו יש צדיק העובד השם במעשים טובים ועובדות כשרות בגופו ועדיץ לא הגיע למדריגות מחשבות בדבקות גמור בבורא יתברך ויתעל׳ במחשבתו׳ הטהור׳. והצדיק הזה הוא גורם תיקון ד.שכינ׳ הקדוש׳ והטהור׳ אבל עדיין אין בידו הכח להשפיע השפעות טובות לעולם* ויש צדיק הדבוק בבורא יתברך במחשבות קדושות תמיד ודבקות בלי הפסק הצדיק הזה הוא גורם השפעו׳ גדולות לעולם. וזהו מה גדלו מעשיך ה' ר״לר"ל מדרגות הצדיקי׳ העוסקים

במעשים טובים. מאד עמקו מחשבותיך רמז לצדיק הג״להג"ל

וזהו גדולים מעש׳ ה׳ דרושים לכל חפציהם דהיינז המעש׳ טובים והתור׳ והמצות הם גדולים מאוד ולא עוד אלא שהצדיק יכול לדרוש אותם לכל חפצי בני אדם לגרום להם השפעות וברכות וטובות. וזהו ויקחו לי תרומ׳ פרש״יפרש"י ז״לז"ל לשמי רמז למדרגת הצדיקים העובדים במעשים טובים וגורמי׳ העלאת השכיג׳ הקדוש׳. מאת כל איש אשר ידבנו לבו ר״לר"ל אבל על ידי אותו הצדיק המנדב את לבו בכל מכל כל במחשבותיו ומנדב א״עא"ע לשמים על ידי הצדיק תקחו הכל דהיינו תקחו את תרומתי דהיינו קדושתי: וגם נוסף על זאת שיהי׳ לכם השפעות על ידו. וזהו וזאת וי״ווי"ו מוסיף על ענין ראשון תקחו את תרומתי גם וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת דהיינו השפעות גדולות ברכות וטובות וק״לוק"ל:

או יאמר מה גדלו מעשיך ה׳ דיש לדקדק בפסוק שאמר שמן למאור וכו׳ אבני שוהם לאפוד ונמצא מפרש הפסוק כל דבר מאלו לאיזה צורך הם באים ולגבי זהב וכסף סתם הכתוב ואינו מפרש לאיזה צורך הם באים. אך הענין דדרשו חז״לחז"ל ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך כו׳ ופי׳ בכל ממוסך ויש לדקדק למה לא אמר בפירוש בכל ממונך ולמה שינה הכתוב לכתוב מאודך אך שהתור׳ הקדוש׳ רמזה לנו עוד דבר אחד דהנה השי״תהשי"ת ברוב רחמיו נתן לנו רשות להגות קצת בעוה״זבעוה"ז מכסף וזהב לצורכינו אך לזה צריך שימור גדול ליזהר מאד מאד להתנהג כשורה בממונו. וזהו ששינה הכתוב לכתוב בכל מאודך ופירשו חז״לחז"ל בכל ממונך רמז לדברינו הנ״להנ"ל שיזהר מאוד מאוד בממונו שלא יבא בהם לידי תקלה ח״וח"ו וצריך האדם לעמוק במחשבותיו שלא ימצא בממונו שום עול ועון. ולכן לא נאמר בכסף וזהב לזןיזה צורך דרמז דניתן רשות ג״כג"כ להנות בגי אדם קצת בממונם לצורכיהם:

מה גדלו מעשיך כו׳ מאד פי׳ בעניני ועסקי ממונו שנאמר בהם בכל מאודך עמקו מחשבותיך צריך לעמוק בהם במחשבותיו שלא יכשל בהם לקיים בהם בכל מאודך וק״לוק"ל:

או יאמר דאיתא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע״מע"מ לקבל פרם אלא וכו׳: ויש לדקדק על כפל הלשון וי״לוי"ל דהנה הצדיק העובד השם במצות ומשמר א״עא"ע שלא לעבור ח״וח"ו על איזה

מצוה קלה ומהדר אחרי׳ לעשותה כתקנה אבל אינו במדריג׳ זו שיבא בהמצות אל הדבקו׳ הבורא ב״הב"ה והשקות גדול אליו ית' לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעוה״בלעוה"ב. אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק א״עא"ע ע״יע"י המצו׳ בבורא ב״הב"ה בדבקות וחשקות גדול ורואה תמיד רוממותו יתברך הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עוה״בעוה"ב אליו כאלו נהנה מזיו השכיג׳ בעוה״זבעוה"ז: וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עוה״בעוה"ב כי יש לו תענוגי עוה״בעוה"ב בעוה״זבעוה"ז: וזהו דאיתא בברכות שברכו עולמך תראה בחייך ר״לר"ל שתזכה שתהי׳ כ״ככ"כ צדיק שתהי׳ בדביקות תמיד ואז תהיה לך תענוגי עוה״בעוה"ב בחייך:

1^1)1 פי׳ המשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע״מע"מ לקבל פרס בעוה״בבעוה"ב היינו שמצפים לתשלום שכר אלא היו כעבדים כו' ר״לר"ל שתהיו כ״ככ"כ צדיקים שתהי׳ לכם השכר מיד בשעת עשיית המצו׳ כנ״לכנ"ל דהיינו התדבקות ע״יע"י המצות תמשיכו את התענוג לכם:

וזהו ויקחו לי תרומ׳ ר״לר"ל שתזכו להנות מזיו שכינתי בעוה״זבעוה"ז וזהו כמו תרומה והפרש׳ מעוה״במעוה"ב. וזהו ויקחו לי לשמי דהיינו שתקחו ותמשיכו את הבורא ב״הב"ה אצליכם ותהגו מזיו שכינתו. ומפרש הכתוב מי הוא שזוב׳ אל מדריג׳ זו ואל מי אני מדבר דהיינו מכל איש אשו ידבנו לבו דהיינו שנדב לבו לעבוד את הבורא ב״הב"ה במחשבות טהורות ודביקות הבורא ב״הב"ה תקחו את תרומתי וק״לוק"ל:

או יאמר ויקחו לי תרומ׳ דהנה הצדיק כשרוצ׳ לפרש איז׳ תור׳ או איזה פסוק אזי כשמתחיל לדבר הוא מנענע בשורשו ובא לו הפירוש מהשורש שלו וזהו דוקא כשמדבר אל צדיק חבירו ומנדב את לבו לשמוע אליו אזי דבורו אינו נפסק מהשורשו ויכול למשוך הפי׳ משורשו כי כל דבר שבקדושה צריך להיות דכר ונוקבא להשפיע למקבל משא״כמשא"כ כשרוצה לדבר וחבירו אין נותן לבו לשמוע אזי דבורו נפסק, וזהו ויקחו לי תרומה ר״לר"ל התרומה שאתם מרימים הפירוש מעולם העליון תקחו לי לשמי דהיינו לשמה: ואמר הכתוב אימתי אתם תוכלו להרים הפי׳ מעולם העליון מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו כשתדברו אל הצדיק אשר נדב לבו לשמוע וק״לוק"ל:

ועשו ארון עצי שטים כו׳ נראה לפרש דהנה הארון והשולחן והמנורה הם רמז על בגי חיי ומזוני דהיינו הארון רמז על חיי דע״ידע"י התורה

הקדושה נמשכי, חיים לעולם כמ״שכמ"ש ואתם הדבקים בד., אלהיכם חיים כולכם היום: והשולחן הוא ממילא רמז על מזוני: ואיתא בגט׳ חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תלי׳ מילתא אלא במזלא. ויש לומר הפירוש כך דימי החול נקראים זכותא מלשון זכוכית והוא מחמת שהצדיק רואה בהם באספקלרי׳ שאינה מאירה חייגו שהוא כעין חציצה ומחיצה קצת המפסקת. אבל קדושת יום שבת קודש נקרא מזלא דהוא עולם עליון והוא בגימ׳ ע״חע"ח נ הויות והם בנגד שלש סעודות של שבת קודש: וע״יוע"י הצדיק ממשיך את השלש הנ״להנ"ל דהיינו ע״יע"י שלש הויות הנ״להנ"ל שהם בגימ׳ מזלא הוא ממשיך חיי ובני ומזוני שבשבת קודש הצדיק בא בקדושה רבה וכאלו רואה באספקלרי׳ מאירה שאין דבר חוצץ נגדו:

1^111 ארון עצי שטים דהצדיק נקרא עץ שהוא דבוק בעץ החיים כמ״שכמ"ש היש בה עץ ופירש״יופירש"י ז״לז"ל אדם כשר: וזהו שאמר אברהם אע״האע"ה למלאכים והשענו תחת העץ דהיינו שראה אותם וחשב או שהם צדיקים גמורים או שהם ערביים בפירש״יבפירש"י, ואמר להם לפי ראות עיני אתם צדיקים גדולים והשענו תחת העץ היינו עץ החיים:

וזהו ויורהו ה׳ עץ ר״לר"ל ע״יע"י הצדיק נהפך מר למתוק וימתקו המים שהמתיק אותם: ואמר הכתוב הצדיקים שהם נקראים עצי שטים ר״תר"ת שלום טובה ישועה מזוני היינו שהם ממשיכים הכל לעולם והם יראו עיקר שיפעלו בתורתם:

אמתים וחצי ארכו דאיתא בגמ׳ מרוב, מדת תשלומי כפל ממדת וכו,. פי, דהצדיק צריך לקשר ולייחד העולמו׳ העליונים בתחתונים דהיינו שצריך לעבוד ולתקן ד, אותיות הוי, ב״הב"ה וב״שוב"ש שהם ד׳ עולמות עד הגיע אל ד.חכמ׳ דהיו״דדהיו"ד הוא חכמ׳ ומשם יעלה עד עולם החמישי שהוא קוצו של יו״דיו"ד:

1?הו עולם הפוך ראיתי עליונים למט׳ ובו, דהשי״תדהשי"ת ב״הב"ה ברא העולם יש מאין והצדיק עושה בהיפך דהיינו מיש עושה אין דהצדיק הרוצה לבטל איזה דבר ולפעול צריך להביא אותו הדבר עד החכמה ושם נעש׳ א,*{ כאשד כתבתי כמה פעמים והחכט׳ מאין תמצא וזהו עליונים למט, היינו עולמות העליונים הצדיק ממשיך למט, והתחתונים הוא מעלה אותם למעל, לקשר וליחד אותם כאחד. אמר לי, בני עולם ברור ראית פי, זה צריך כל אדם להיות עבודתו כך. וזהו מרובה כר היינו שהצדיק

פועל הרבה במדה זאת תשלומי כפל פי, שעושה שלום ויחוד בעולמות עליונים ותחתונים. והיינו כפל דהיינו העליונים ותחתונים. זה מרובה שעולמות הם רבים עד אין קץ ותכלית. וע״יוע"י איזה דבר יכול לפעול כן הנה זה בא ממדת תשלומי ארבע, היינו שעובד ומתקן ארבע, העולמות שהם ד׳ אותיות הוי,. וחמשה הוא עולם החמישי קוצו של יו״דיו"ד שעולה הצדיק עד החכט׳ כנ״לכנ"ל ועי״זועי"ז הוא מיחד כל העולמות לאחד:

וזהו שאמרו חז״לחז"ל אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו דהני תרי כהני כר ואמר לחברי, הגיעני כפול ואמר אידך הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו שמץ פסול: והנה לכאור, דברי הכהן הגיעני כפול הוא ללא צורך דאין מוכח מזה כלל אל יוציא דבר כר. ולפי דברינו זהו דברי הכהן הגיעני כפול והפליגו חז״לחז"ל במעלות הכהן זריז שאינו מוצא דבר מגוג, מפיו שעי״זשעי"ז יכול לטהר ולקדש עצמו ולעשות יחוד בעולמות עליונים ותחתונים ולזה רמזו שאמר הגיעני למעל, זו כפול כנ״לכנ"ל:

^1/1 שויתי ה׳ לנגדי תמיד כר• דזה חיוב על כל איש מישראל לצייר השם הוי, ב״הב"ה נגד עיניו. אך הצדיק השלם העובד ומתקן את השם הוי, ב״הב"ה אזי ממילא תמיד עומד נגד עיניו ואין צריך לצייר עוד: תהו שאמר דוד המלך ע״הע"ה שויתי ה, היינו שעבדתי ותקנתי את השם הוי, ב״הב"ה עד שהוא תמיד לנגד עיני. כי מימיני בל אמוט דחכמ׳ נקרא ימין כדאיתא הרוצה להחכים ידרים ודרום הוא ימין והיינו שאמר עתה שבאתי אל מדריגת חכט׳ הנקרא ימין. בל אמוט אף בשרי ישכון לבטח עי״זעי"ז:

אמות עולם תחתון ועולם עליון. וחצי פי, ואל יחשוב הצדיק שעש, ופעל הכל כראוי אלא יחשוב שלא פעל אלא חצי היינו מקצת מה שיש לו לפעול שיחזיק עצמו במדת הכנע,: ארכו היינו התקשרותו והתייחדו העולמות ממט׳ למעל, באורך. ואט, וחצי רחבו היינו ההשפע׳ שהוא ממשיך על עוה״זעוה"ז בכל רחבו של עולם יחשוב ג״כג"כ חצי כג״לכג"ל. וצפית אותו זהב טהור דאיתא בגמ׳ עצי שטים עומדים שמעמידים צפויהם: נוכל לומר הפירוש כך דהצדיק נקרא עץ כנ״לכנ"ל והם מעמידים את כל מה שהם

מצפים וחושקים לפעול לעולם השפעה ורהמים הם מעמידים על קיומם שכן יקום כדבריהם ותשוקתם: שמא תאמר אבד סברם וסמים. פי׳ שמא תאמר לא כך הוא חלילה כל סברם וסכוים בטל ת״לת"ל עצי שטים עומדים. וזהו וצפית דהיינו הצדיק ד״מצפ׳ד"מצפ׳ להמשיך השפע׳ לעולם יהי׳ צפיותו כ״בכ"ב צלול וברור שיהי׳ ממשיך זהב לפרנס׳. טהור שיהי׳ בהיתר ובטהר׳ גדולה. ואיך יעש׳ ואמר מבית ומבחוץ תצפנו דהיינו שיהי׳ תוכו כברו שיהי׳ מצפה בלב ונפש וגוף להביא ברב׳ לעולם. ועשית כפורת זהב טהור פי׳ כפורת הוא לשון כפרה דהיינו הצדיק צריך להיות תמיד בתשוב׳ שהתשובה מכפרת: זהב טהור דהיינו שהתשוב׳ תהי׳ בלב שלם בחרט׳ גדולה בלי שום סיג. ועשית שני כרובים. דהנה יחזקאל הנביא ראה במרכבה קדוש׳ פני השוד מהשמאל וכו׳ וביקש רחמים והפכו לכרוב שאין קטיגור נעשה סנגור והיינו לרחמים. וזהו ועשית שני כרובים כתרגומו כרביא: מקשה תעשה אותם דהיינו ע״יע"י מקשה שתשבר את גופך בחרט׳ גמורה בתשוב׳ כנ״לכנ"ל ע״יע"י זה תבא אל המדרג׳ אח״כאח"כ שתוכל להפוך את הדינים דהיינו השמאל לרחמי׳ לימין ע״יע"י התלהבות והדבקות והיינו. ועשה כרוב אחד מקצ׳ מזה וכרוב אחד מקצה מזה שתפעול שיהי׳ רחמים מקצ׳ ועד קצה דגם השמאל הם הדינים יתהפכו לרחמים ובמה תוכל לפעול כל הנ׳׳ל. מן הכפורת דהיינו התשוב׳ תעשו את הכרובים דהיינו הרחמים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי בנפים פי׳ הרחמים הגדולים יהיו פורשים כגפים על ישראל להיות סוככים בכנפיה׳ עליהם ולחופף עליהם מכל דין ולהשפיע להם ברב׳. על הכפורת דהיינו המדרג׳ הזאת שתבא אל הדבקות כנ״לכנ"ל ותפעול הכל הוא למעלה מן הכפורת היינו התשוב׳. ועשית שולחן עצי שטים פי׳ השולחן הוא שע״ישע"י ממשיך הצדיק מזוני ותעש׳ את השולחן דהיינו אכילתך וצפית אותו זהב טהור שיהי׳ בלי מחשבות חוץ רק מחשבות טהורות. ועשית לו זר זהב סביב פי׳ שיהי׳ כל סיבוב אכילתך זך בעיניו ולא תכוין להנאתך רק לכבוד שמים. ועשית לו מסגרת טופח דאיתא בגמרא שולחן של תלמיד חכם שני שליש מכוסה ושליש מגולה שעליו הקערות והכוסות מונחים וטבעתו מבחוץ: וזהו הפי׳ כאן טופח הוא מלשון טפח היינו השליש שהוא מגולה שניתן לך רשות לאכול יהי׳ סביב לו מסגרת דהיינו שיסגור א״עא"ע במחשבות טהורות בלי שום בונת הנאת עצמו. ועשית לו ארבע טבעות זהב טבעת הוא טבעת קידושין להשכינה ע״דע"ד דאמרינן וארשתיך לי לעולם וכו׳ והיינו שתקדש את שולחנך בארבע אותיות הוי׳ ב״הב"ה היינו ארבע טבעות: על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו פי׳ שאדם

נקרא מהלך שתים והבהט׳ היא מהלכת ארבע רגלים וצריך האדם שלא יהי׳ דומה ושוד. לבהט׳ באכילתו שצריך להתקדש ולהתטהר ולהשרות השביג' והקדוש׳ על שולחנו. וזהו אשר כל הנ״להנ"ל יעשה לארבע רגליו פי׳ בשביל שלא יהי׳ דומה לבהט׳ שהיא מהלך ארבע רגלים רק להוציא הניצוצות הקדושים באכילתו ולהמשיך ולהשפיע לעולם מזוני ופרנסה טובה. וזהו פי׳ הגט׳ וטבעתו מבחוץ היינו טבעת הקדושין כנזכר לעיל וק״לוק"ל:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ונ״לונ"ל דאיתא בברייתא דר״ידר"י בשלש עשרה מדות התור׳ נדרשת. ור״לור"ל עיקר התור׳ היא נדרשת כשאדם מחזיק בשלש עשרה מדות מה הוא רחום כו׳ וכן כולם ואז תורתו שלומד נדרשת בכל עולמות. ומקדש בגימטריא מדת ומדה הוא לשון כלי. ור״לור"ל כשאדם מחזיק עצמו בהמדות טובות ולשמור עצמו מכל מדד. רעה אז הוא מרכבה להשכיג׳. וזהו הפי׳ כביכו״לכביכו"ל ר״לר"ל כ״בכ"ב הוא במו ק״בק"ב בקו״ףבקו"ף שכ״ףשכ"ף בקו״ףבקו"ף מתחלפין באותיות גיכ״קגיכ"ק וקב הוא מדד, כמו שמצינו חנינא בני די לו בקב חרובין ור״לור"ל כ״בכ"ב דהיינו ע״יע"י ד,מדות יכול ר״לר"ל ע״יע"י המדות טובות שאדם מחזיק עצמו בחם ומשמר א״עא"ע ממדות רעות יכול הקב״ההקב"ה לשכון בזד, העולם דהיינו ע״יע"י שהוא מרכבה להשכינ׳: וזהו ועשו לי מקדש ר״לר"ל שתתקנו א״עא"ע במדות כדי שאשכון בתוכם וראש על המדות רעות הוא מדת שקר דכל מדות רעות הם נגד מדת אמת וכשיחזיק א״עא"ע במדת אמת וישבר עצמו ממדת שקר עד תכליתה אזי ממילא הוא מחזיק א״עא"ע במדות טובות ומשבר עצמו ממדת רעות:

וזהו ועשית קרשים למשכן ור״לור"ל שאותיות קרש הוא אותיות שקר והיינו שתשבר עצמך ממדת שקר עד תכלית׳ ולחזק עצמך במדת היפוך כמו קרש הוא היפך אותיות שקר עד שתעשה עצמך קרש למשב!/דהיינו שתהי׳ מרכב׳ להשכינה כנ״לכנ"ל: עשר אמות אורך הקרש ד״לד"ל שדבר שהוא ארוך אף שהוא דבר שאין לו סוף יכול לקרות לו בשם אורך אבל רוחב הוא דבר שיש לו סוף וצריך לומר כמה הוא רוחב:

1^111 הפי׳ כאן עשר אמות אורך הקרש דהיינו בדבר שאין לו סוף והוא בדבר רוחני שאין לו סוף ונקרא אורך תראה שתעבוד אותה באמות שלימות בכל עשר עולמות ואמה וחצי אמה רוחב הקרש ר״לר"ל בדברי הגשמי שהוא דבר שיש לו סוף ונקרא בשם רוחב לגבי

הדבר הרוחני תרא׳ שתעש׳ באמות חצאים שתאכל ותותר או שאר גשמי תרא׳ שלא תמלא תאותיך בשלימות: שתי ידות לקרש האחד דאיתא בגמ׳ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו: ונ״לונ"ל דאיתא בגט׳ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ונמצא תלמוד הוא גדול כשבא ע״יע"י לידי מעשה. ובעוה״זובעוה"ז אם אגו רואים לאדם שלומד אין אנו יכולים להבחין אם תורתו מוכשר להביאו לידי מעשה ועיקר רוב המעש׳ נעשה ע״יע"י היד. וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דהיינו שהתלמוד הביאו לידי מעש׳.

ועפ״זועפ"ז יש לפרש שתי ידות לקרש האחד דהנה נברא האדם בשתי ידות יד ימין ושמאל כדי להראות לאדם הבחיר׳ אם להימין או להשמאל וגם להגביר הימין על השמאל לעבוד בשני יצרים להכניס השמאל תחת הימין:

ודש שתי ידות לקרש האחד משולבות אשה אל אחותה ר״לר"ל מדה אחת שאתה רוצ׳ להחזיק בה או לשבר אות׳ תרא׳ להחזיק אותה גם ביד שמאל ולעבוד בשני יצריך. משולבות אשה אל אחותה ע״דע"ד שאמר הכתוב גם אויביו ישלים אתו ויהי׳ שלום ביניהם כמו אשה אל אחות׳:

ועשית קרשים בר עשרים קרש לפאת נגבה תימנה: פי׳ דהנה האדם העושה מצוה צריך לעשותה בשני בחינות דהיינו ^ שיעשנה כתקנה וכהלכתה ור,ם שישמור עצמו שיעשה טוב ולא יחטא שלא יהי' בהמצוה שום פני׳ ואיזה חטא ח״וח"ו. המצוה נקרא׳ בשם עשר כנ״לכנ"ל ואמר עשרים קרש תעשה דהיינו שתעשה המצו׳ בשני פעמים עשר. דהיינו לפאת נגבה תימנ׳ ר״לר"ל דנגב הוא לשון נגד ר״לר"ל שתשמור עצמך ־מפאת נגב תימנה דהיינו ממה שהוא התנגדות התימן דתימן הוא רמז על חכמה ותשמור עצמך מכל פניה דהוא התנגדות המצו׳ ותעשה אותה בתכלית השלימות וק״לוק"ל:

ועשית את המזבח כו, חמש אמות כו׳ ושלש אמות קומתו פרש״יפרש"י ז״לז"ל נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי רבוע מה להלן גבהו פי שנים כארכו כר ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב ולמעל׳. לכאור׳ ה״לה"ל לפרש בפסוק גבהו של המזבח כולו יחד הי׳ עשר׳ אמות עם הקרנות ולמה אינו מזכיר הכתוב רק שלש אמות של הקומה מהסובב: ונ״לונ"ל דהתור׳ הקדושה רמז׳ לגו בדברים האלה לדעת דרבי ה׳ אשר נלך בה כל הימים אשר אנחנו קיימים על ד.אדמ' דהנה המזבח הי׳ לו אמה

יסוד דעיקר התחלת עבודת הבורא ב״הב"ה צריך האדם לעשות יסוד אמה. דאמה היא דבר יחידי ואין בה שום רבוי כמו כן האדם בהתחלת עבודתו ית״שית"ש צריך התבודדות לעצמו יחידי דהיינו שצריך לצמצם א״עא"ע בכל מעשיו להיו׳ בהם הצנע לכת עם ה׳ שלא להראות בהם בפני ב״אב"א כי בקל יכול לבא בהם לידי פניות וגאות בעשותו את מעשיו בגלוי: וז״שוז"ש דוד המלך ע״הע"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פי׳ מה גדלו חסדך עם האדם אשר פקדת על הארץ להיות מצפין את עצמו בהצנע לכת עם ה׳ וע״יוע"י זה יכול להיות רב טוב בלי שום פני׳ וגאות:

וזהו דרשו ה׳ בהמצאו פי׳ דהנה השי״תהשי"ת ב״הב"ה מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיני׳. וכשעלה ברצונו ית׳ לברוא את העולם להטיב לברואיו הי׳ צריך לצמצם עצמו כדי לפנות מקום להמציא את ברואיו כמו כן צריך האדם לצמצם עצמו. וזהו דרשו ה׳ בהמצאו ר״לר"ל באופן זה בהמצאו כמו שהמציאך ע״יע"י צמצום כן תצמצם עצמך לדרוש אותו ית״שית"ש כנ״לכנ"ל: וזה רמז אמה יסוד צדיק יסוד עולם ואחר שעלה המזבח בגבהו חמשה אמות הי׳ הסובב. רמז דהנה האדם מיד בקומו ממטתו צריך להתלבש עצמו ביראתו ית׳ לחשוב רוממותו וגדולתו יתברך ולחשוב ולראות שפלות עצמותו איך הוא שפל ונבזה עפר מן האדמה יסודו מעפר וסופו לעפר. וזהו רמז ואת המנור׳ נוכח השולחן דהמנור׳ היא רמז לאורות העליונים ורוממות אל ית׳׳ש והשולחן הוא רמז לפסולת הגשמיות וצריך להיות זה מול זה דהיינו לחשוב שניהם יחד רוממות אל ב״הב"ה וגדלותו ושפלות עצמו וגדיעותו. וזהו מנורה נוכח השולחן וכל זה יעש׳ האדם יתנהג כן בכל יום ויום יחזור ויחשוב בכל יום תמיד כתחילתו ביום ראשון וזה נקרא בשם סיבוב כאדם המסבב והולך אל מקומו שב וסובב. וזה הי׳ רמז המזבח כנ״לכנ"ל שצריך האדם במנהגו הישר לסבבו בכל יום תמיד ואחרי שיתנהג כן ימים רבים יזכה להיות קומ׳ שליט׳. וזהו רמז שלש אמות קומתו זהו סובב של המזבח. וזהו דאמרינן בגט׳ שלשה דברים נתקשה משה רבינו ע״הע"ה שרצים ומנור׳ וקידוש החודש רמז לשלש דברים הנ״להנ"ל שחייב האדם להתנהג בהם דהיינו לחשוב רוממות אל יתברך ושפלות עצמו וכן בכל יום תמיד ובכל זה צריך להיות הצנע לכת בסתר ולא בגלוי בהתבודדות יחידי בכל מעשיו לעבודתו ית״שית"ש. וזהו רמז שרצים ע״דע"ד שאמר התנא ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה זה שפלת האדם. ומגורה רמז לרוממות אל יתברך כנ״לכנ"ל, וקידוש החודש רמז שצריך האדם לחדש בכל יום הקדוש׳ הזאת לקדש עצמו במחשבות הנ״להנ"ל. וזה

שאמרו חז״לחז"ל נתקשה משה תתקשה הוא לשון מקשה תעשה ופרש״יופרש"י ז״לז"ל עשת של זהב דהיינו חתיכה אחת רמז שזה קשה מאוד לצמצם הדבר ביחידי כנ״לכנ"ל: עד שהראהו השי״תהשי"ת מתוך האש ר״לר"ל שעם האש והתלהבות ובהירות שיתלהב לעבודתו ית״שית"ש תוכל לפעול הכל ר״לר"ל הבא לטהר מסייעין לו *

!?1/1 לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא פי׳ שצריך לקרא להשי״תלהשי"ת בתהילה בתשוב׳ ותפיל׳

וחרטה על עונותיו: ושליש במשנה פי׳ משנ׳ דהיינו כפול לכפול הנהגות כנ״לכנ"ל דהיינו לחשוב רוממות אל ית׳ ושפלות עצמו כג״לכג"ל. ושליש בתלמוד רמז אחר שיתנהג כן ויהי גמור בצדקו יבא למדרגה גדולה. ע״דע"ד שאמרו גמרא גמור זמורתא תהא י״לי"ל שרמזו לדברינו הנ״להנ"ל שאחר שיהי׳ גמור בצדקו: וזהו גמרא גמור לשון גמר זמורתא תהא פי׳ תזכה למדרגה להלל להשי״תלהשי"ת ב״הב"ה בשירות ותשבחות כמו דוד המלך ע״הע"ה * וזהו שלש אמות רמז על שילוש שנותיו של אדם כנ״לכנ"ל. ורמז חמשה אמות מיסוד לסובב. דאיתא בגמ׳ מ״סמ"ס וסמ״ךוסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין י״לי"ל רמז על שני מדרגות הצדיקים: דאמר הכתוב את המשכן תעש׳ עשר יריעות אורך היריעה האחת ך״חך"ח באמ׳ ורוחב ארבע באמ׳ ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן עשתי עשרה יריעות אורך היריע׳ שלשים באט, ורוחב ארבע כו׳ וחברת כו׳ וכפלת, את היריע׳ השישית אל מול פני האהל יש לומר בדרך רמז על שני מדרגות הצדיקים דיש צדיק העובד השי״תהשי"ת מנעוריו וממשיך תמיד חסדים: וזה רמז עשר יריעות רמז להקדוש׳ העליונה הנקרא בשם עשר והצדיק הזה הוא תמיד עבודתו בהם להמשיך החסדים. וזהו רמז ך״חך"ח באמה ורוחב ארבע באמ׳ דהשם הוי׳ ב״הב"ה וב״שוב"ש הוא ד אותיות והמלוי הוא כ״חכ"ח אותיות והשם הוי׳ ב״הב"ה הוא כולו רחמים והמלוי הוא קצת דין והצדיק הזה צריך להמתיק שגם המלוי יהי' כולו רחמים:

וזהו ועתה יגדל נא כח ה׳ רמז להמלוי הוי׳ ב״הב"ה שהוא כ״חכ"ח אותיות יגדל נא דהיינו שיתמלא כולו רחמים. ויש צדיק ההולך בגבורות דהיינו שמסגף עצמו בענויים וסיגופים על חטאת נעוריו ועי״זועי"ז הוא משבר כח הדינים וממתיקם: ולזה רמז עשתי עשרה יריעות עזים רמז לסטרא אחרא שהיא אחד עשר יריעות עזים דכל יתר כנטול דמי כידוע: וכנגד זה יש צדיק שמשבר את כחם וממתיקם והצדיק הזה הוא פועל תיקון השכינ׳ בגלות המר הזה * ולזה רמז שלשים באמה ורוחב ארבע

באמה והוא גימ׳ ד״לד"ל שהשכיג׳ בגלות המר הזד- נקראת

111) רמז למה שאמרו הז״להז"ל עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים ובינונית אחד מחמשים:

לכאור׳ עין רעה אינו נותן כלום אך הענין הוא רמז לדברינו הנ״להנ"ל עין יפה רמז להצדיק הממשיך תמיד חסדים ע״דע"ד הנ״להנ"ל עשר יריעות ורוחב כל יריע׳ הוא ארבע באמה ונמצא הוא ארבעים עין רעה רמז להצדיק השני הנותן עינו פקיחא להמתיק הדינים רעים * וזה רמז אחד מששים ע״דע"ד דאיתא בספר למה שאנו אומרים בשעת ברכת כהגים רבש״ערבש"ע חלום חלמתי הטעם שהחלום הוא אחד מששים בנבוא׳ והכהנים הוא כולו נבוא׳ שמטעם זה אסור להסתכל בידי הכהנים שהשכיג׳ שורה בידיהם ולכן אנו אומרים רבש״ערבש"ע כדי לבטל החלום בששים וכן הצדיק הממתיק דינים הוא צריך להמתיקם בשורשם ונמצאים בטלים בששים: וזהו מ״םמ"ם וסמ״ךוסמ"ך שבלוחות בנם היו עומדים: בי מ״םמ"ם רמז לעין יפה הוא הצדיק הממשיך כולו חסדים: וסמ״ךוסמ"ך רמז להצדיק הממתיק הדינים כנ״לכנ"ל. בנם היו עומדים לשון הרימו נם דהיינו שהצדיקים הללו צריכין לעלות ולהגביה הדבר הזה למעל׳ למעל׳. וזה רמז שבלוחות שהלוחות קודם החטא לא היו רק לוח אחד שאז לא הי׳ צריך להמתיק הדינים ואחר חטא העגל שאותיות עגל הוא עריות גזל לשון הרע נתחלקו הלוחות ונעשו חמשה מול חמש' דהיינו חמש׳ דברות הם כולו דביקות אנכי ה׳ וכו׳ וחמשה דברות שהם לא תנאף כו׳ הם הנוגע לבריות ומחמת חטא הי׳ כח להס״אלהס"א להיות לה אחיז׳ לכן צריך להמתיקם. וזה רמז ג״כג"כ שני לוחות שנתחלקו רמז לשני הצדיקים הג״להג"ל האחד הממשיך חסדים והשני שקלקל ח״וח"ו ועובד בגבור׳ להמתיק הדינים כנ״לכנ"ל וזהו מ״םמ"ם וממ״ךוממ"ך שבלוחות כו׳ * ויש צדיק שמתקן א״עא"ע בעבודתו שאוחז בשני המדריגות שממשיך חסדים וממתיק גבורות וזה נקרא בינוני שהוא ממוצע בין ב׳ מדות * הה בינוני אחד מחמשים שהוא כלול מחמשים דהיינו ב׳ מדריגות החמשה שבלוחות הנ״להנ"ל שכל דבר הוא כלול מעשרה ונמצא הוא חמשים * תהו וחמושים עלו בני ישראל ופרש״יופרש"י ז״לז"ל אחד מחמשה שהיו ישראל בינונים כנ״לכנ"ל * וזהו שאמר כגון אגו ביגונים ואמר לי׳ לא שביק מר חיי לכל ברי׳ פי׳ כשאתה בינוני ואתה ממתיק הדינים ולא שביק להם חיי כלל דהס״אדהס"א נקרא חי כמ״שכמ"ש במ״אבמ"א * וזהו וחברת חמש כו׳ וכפלת היריע׳ הששית מהעשתי עשרה יריעות הנרמזים לס״אלס"א כנ״לכנ"ל תכפול אותם כדי

שיהי׳ אחר שתכפול רק עשרה עם היריע׳ הכפול׳ ונמצא אתה מעלה אל הנרמזות בעשר ונמתקים הדינים * אל מול פגי האהל דהיינו אל הקדוש׳ * וזה רמז חמש אמות מיסוד לסובב רמז שצריך האדם לעשות לעצמו יסוד כנ״לכנ"ל. ואח״כואח"כ לעבוד ולתקן עצמו במדרגתו למדרגת חמשה כנ״לכנ"ל דהיינו מדריגות בינוני ועל כל זאת צריך אמה סובב כנ״לכנ"ל לסבב על מדריגות הללו בכל יום תמיד *

ועשית קרנותיו כו׳ קרן הוא לשון שררה וגדלות דהיינו לאחד שתזכה לכל המדריגות הג״להג"ל תזב׳ לשררות גדולות שכל העולם כולו יהיו נשמעים לדבריך וידבקו בך לשתות בצמא את דבריך * וזהו קרנותיו על ארבע פינותיו פי׳ באיזה אופן שתפנה יהי׳ לך שררה וגדול׳ * ממנו יהי׳ קרנותיו פי׳ שבל שררה וגדול׳ שיהי׳ בשביל זאת לא תשתנ׳ לאיש אחר רק כמו שהיית מקודם כן עתה יסוד ואמה סובב רק שתתגל׳ מדתך וישאו חן בעיני בני אדם דבריך שתדבר בעבודתו ית״שית"ש * וזהו ממנו ר״לר"ל כמו מקדם תהי׳ קרנותיו * וזה רמז שריקה הי׳ אמה רמז לאחר שיזכ׳ לכל המדרגות יזכה לאחדות העליון * וזהו תחתים שנים ושלשים תעשיה כאשר פירשתי כבר שזה רמז שאנחנו צריכין לעבוד ולתקן השלש עולמות ולהביאם אל עולם הד׳ *

ואל אמה תכלנה מלמעל׳ פי׳ כנ״לכנ"ל שאח״בשאח"ב תזכה לאמה העליונ, כנ״לכנ"ל דהיינו לאחדות העליוג׳! וזה רמז שדרומית מזרחית לא היה לה יסוד רמז להצדיק המקדש עצמו מנעוריו והולך בדרך חכמה * שזהו רמז דרומית הרוצ׳ להחכי׳ ידרים מזרחית פי׳ שאורו זורח על כל י העולמות למעל׳ ולמס' לא הי׳ לה יסוד * רמז שצדיק בזה אין צריך להתאמץ לעשות לו יסוד כג״לכג"ל לצמצם עצמו בכל מעשיו כי הצדיק הזה ממילא הוא משומר מכל פגי׳ ומכשול ורגלי חסידיו ישמור והבן להכניס הדברים הנ״להנ"ל בלב לשומרם ולעשותם כל הימים אמן *

ואתה תצוה את בני ישראל וכו׳ * נראה לפרש בצירוף הפסוק שאמר דוד המע״ההמע"ה רבות עשית אתה ה׳

אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וכו׳ * נ״לנ"ל דהגה לכאור׳

זאת להצדיק * אך הענין הוא דהנה השי״תהשי"ת ב״הב"ה עמי׳ שדי׳ נהורא והנה כתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור יש לומר הפי׳ דהיינו באומרו יהי אור ויהי אור ר״לר"ל שנתהוה אור חדש שם במקומו ומשם נמשך האור למטה ונמצא השורש נשאר למעלה וכן כל דבר ודבר עשה הקב״ההקב"ה שורשו למעלה וכל הנעש׳ למטה הוא ע״יע"י התנוע׳ שאדם מנענע מתנועע השורש למעל׳ ונמשך הדבר למטה:

!?1/1 רבות עשית ר״לר"ל שהרבה סיבות ופעולות פעלת ועשית אתה ה׳ ונמצא שהשורש הוא למעלה. לכן נפלאותיך שאנו מחדשים דהיינו רפואה ופרנס׳ וכל דבר ומחשבותיך דהיינו סודות התור׳ אלינו אנהנו יכולים לעשות הכל. וזהו שאמר הפסוק שאמר הקב״ההקב"ה למשה רבינו ואתה תצוה לשון צווא׳ הוא נופל על השפעות ברבה ורחמים כמ״שכמ"ש וצויתי את ברכתי וכו׳. ואמר הקב״ההקב"ה ואתה וי״ווי"ו מוסיף על הענין דהיינו גם אתה תצוד. ברכות והשפעות לישראל כי הבל מצווה ועמד מפי הקב״ההקב"ה ורשום הכל בשורשו רק גם אתה תצוד. לנענע השורש העליון. ויקחו אליך שמן זית זך רמז שמן זית היא השפעה גדולה וזכה: ומה שנאמר אליך והי׳ לו לומר ויקחו להם כי הצדיק בראותו שישראל נשפעים בשפע אזי הגאה לו ותענוג כאלו הי׳ השפעה הזאת לו וק״לוק"ל *

או יאמר דהתורה הקדוש׳ מלמדת אותנו דרכי מוסר ותוכחה איך יוכיח אדם את חבירו דהנה האדם הרוצ׳ להוכיח ב״אב"א צריך להיות קדוש וטהור בבל בחינותיו דהיינו נר״ננר"נ הוא טהור וגופו טהור ואז הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא דאי לאו ד׳בי שיהי׳ נבחן עם כל אופניו בקדוש׳ ובטהר׳ אזי בלתי אפשרי שתוכחתו יעל׳ כהוגן אף אם יצוד, בטוב לבני אדם ויעשו על פיו גם שניהם אינם יבולים שיהי' מעשיהם בשלימות ויפנה לבבם זה בכה יאמר בלבבו להתפאר בלבו איך מעלתו גדול׳ שזיב׳ את חבירו במצות ה׳ לעשות׳ ותועבת ה׳ כל גבה לב: וזה יאמר בלבו ג״כג"כ בהתפארות להתפאר בפני בני אדם ולא יעש׳ ד,מצו׳ בשלימות לכבוד השי״תהשי"ת רק שיבא לו פניות רבות בלבבו ובל זה הוא מחמת שזה ד,מצו׳ לו בטוב אין שלם בצדקו בכל בחינותיו בנ״לבנ"ל אבל הצדיק השלם לו ראוי והגון להוכיח והעוש׳ במצותו אף בפניו ולא יגבה לבבו בקרבו לשום פני׳ אחרת לא הוא ולא העושים רק שניהם כאחד טובים יעשו לכבוד השי״תהשי"ת. וזהו ואתה דוי״ודוי"ו הוא המוסיף על הענין דהיינו אתה עם כל בחינותך כנ״לכנ"ל תצוד, את בני ישראל ע״דע"ד דאיתא בגמ׳ וד׳ הוא ובית דינו דהוי״ודהוי"ו הוא המוסיף

על הענין וכמו כן הפי׳ כאן. ואתה תצוד. בטוב שזה נקרא צווי ע״דע"ד דאיתא בספרים מצו׳ בטוב ומזהיר ברע ואם תצוה עליהם את כל הבחינות שלך כנ״לכנ"ל תפעול שלא תבואו לידי פניות אחרת לא אתה ולא הם: וזהו ויקחו אליך שמן זית דהיינו כל התשובות והמצות שיעשו שזה רמז שמן זית זך: כתית למאוד כדאיתא באלשיך הקדוש פירושו באורך שצריך האדם לכתת ולשבר עצמו בענויים וסיגופים בשביל עבודת הבורא ית׳ ע״שע"ש. וכל זאת גם אם יעשו בפניך לא חבא אתם לידי פני׳ אחרת חליל׳. וזהו ויקחו אליך ד״לד"ל בפניך שאתה רואה עשותה במצותך על ידך ולא תפנו לשום פניה רק ליהוד שמו ית׳. להעלות נר תמיד ר״לר"ל שלא תהי כוונתכם רק להעלות הקדוש׳ והאור העליון הנקרא נר *

וזהו שאמרו חז״לחז"ל אין צו אלא זירוז מיד ולדורות גם בזה הורו לנו חז״לחז"ל דרכי מוסר השכל להוכיח בני אדם באופן זה דהיינו שיחזיק עצמם תמיד בהכנעה גדול׳ ולא בשום מדריג׳ רק כמתחיל בעבודת הבורא עתה בסיבה ראשונ׳ המביאה לידי עבודתו ית׳ שהוא הזריזות ע״דע"ד שאמר התנא זריזות מביא כו׳ עד לידי רוח הקודש כו׳ ונמצא יכול האדם לבא ע״יע"י הזריזות לידי מדרגות גדולות אעפ״באעפ"ב אם יהי׳ לו כל המדרגות לא יחזיק עצמו רק שהוא בהתחל׳ ראשונה של זריזות: וזה אין צו אלא זירוז ר״לר"ל שלא יהא עיקר הצווי ברצותך לצות לבא על עבודתו ית׳ לא תצוד. להם אלא זירוז ר״לר"ל שלא יחזיקו עצמם בשום מדריג׳ דק בהתחל׳ שהוא זירוז הן מיד והן לדורות ר״לר"ל אף אם יהי׳ לו כל המדרגות * וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים * דאיתא בגט׳ מהיכן מתחילין לקרוא המגיל׳ ר״מר"מ אומר מתוקפו של אחשורוש ור״יור"י אומר מתקפו של מרדכי מאיש יהודי ופלוגתייהו יש לפרש ע״דע"ד הרמז דהנה יש שני מדריגות צדיקים * יש צדיק שהוא ממתיק הדינים ויש צדיק, שממשיך כולו רחמים וא״צוא"צ להמתקת הדינים כלל *

1ז1ו1 פי׳ מגיל׳ נקראת באחד עשר דהנה השי״תהשי"ת הראה ליחזקאל הנביא התור׳ כתוב׳ על מגיל׳ פנים ואחור * י״לי"ל הפי׳ דהנה השי״תהשי"ת נתן הבחיר׳ לאדם כמש״הכמש"ה

ראה נתתי לפניך את החיים וכו׳ ובחרת בחיים * וזה רמז ג״כג"כ במגיל׳ זאת שהרא׳ אותה פנים ואחור דהיינו שנתן השי״תהשי"ת הבחיר׳ לאדם בלימוד תורתו הקדוש׳ ללומד׳ בפנים דהיינו לשמה או אחור ר״לר"ל שלא לשמה לאיזה פני׳ וסיבה אחרת חליל׳ ובודאי ראוי׳ לקיים הכתוב ובחרת בחיים * וזה שהורו לנו חז״לחז"ל דרכי לימוד באופנים חלוקים דהיינו דרך האחד הוא מגילה נקראת ר״לר"ל דלימוד התור׳ הקדוש׳ יהי׳ בדרך הזה דהתור׳ נקראת מגיל׳ כנ״לכנ"ל * יהי׳ באחד עשר ד״לד"ל לתקן עולם עשי׳ שהוא עולם אשר שולטים הדינים וצריך להמתיקם וזה רמז אחד עשר דהיינו הדינים וסיטרא אחרא שהוא י״אי"א * ולזה החיוב מוטל על כל בני אדם לומר סימני הקטורת קודם משגת איזהו מקומן בכדי שימתיק בי״אבי"א סימני הקטורת את י״אי"א כחות הדינים של הס״אהס"א שהם עשתי עשר יריעות עיזים כידוע ליודעי חן *

בשנים עשר רמז על אופן הב׳ של לימוד התור׳ הקדוש׳ יהי׳ בדרך הזה דהיינו להמשיך כולו רחמים שלא להצטרך להמתקת הדינים * דהנה איתא במדרש בשעת מ״תמ"ת בסיני כשראו ישראל את המלאכים נושאי כסא המרכב׳ והי׳ בכל צד ג׳ מלאכים שהם שנים עשר וכו׳ מיד היו מתאוים לדגלים וציוד, להם ד׳שי״תד׳שי"ת שיעשו להם ד׳ דגלים והטעם שהי׳ תאותם ותשוקתם להרגלים הוא מחמת שראו גודל אהב׳ הנעיט׳ והנחמדה של מלאכים: ולפעמים כשיעשה אדם מצוד, אחת בשלימות אפשר לו לדלג את כל המדריגות בפעם אחד לבא אל אהב׳ שלימה *

וזהו ודגלו עלי אהבה אל תקרי ודגלו אלא ודילוגו עלי אהבה רמז לדברינו הנ״להנ"ל שיכול האדם לדלג ולבא לידי אהב׳ שלימה *

111*1 דאיתא בגט׳ קיימו וקבלו ודרשו קיימו למעל׳ מה שקבלו למטה ישראל קבלו עליהם התור׳ אז בימי אחשורוש ולכאור׳ וכי עד ימי אחשורוש לא קבלו עליהם את התור׳: אלא הענין הוא שלא היו יכולים לבא לידי הרצון הזה של אהבה עד שראו גודל הנס הנעש׳ להם בימי אחשורוש * וכשנעש׳ נס לאדם מחמת זה יבא אדם לידי אהבת הבורא ב״הב"ה באמת * וזהו אורה זו תור׳ ר״לר"ל שבאו לידי אהבה והאור של תורה מחמת גודל הנס הנעשה להם * ויקר זה תפילין כאשר פרשתי כבד תפילין הוא דביקות ואז קבלו עליהם התור׳ ברצון שבאו לידי מדריגת אהב׳ •

באופן לעורר השלש עשר׳ מדות * וזהו שאמרו חכמינו ז״לז"ל שלשה עשר זמן קהילה לכל היא רמז שיהא לימודו התורה הקדושה לעורר הי״גהי"ג מדות שהם בכל העולמות * וזהו זמן קהילה לכל היא וזהו מלמד שנתעטף הקב״ההקב"ה כו׳ שעיטף וקיפל העולמות בי״גבי"ג מדות. בארבעה עשר רמז למה שציוה השי״תהשי"ת לזכור מחיית עמלק במש״הבמש"ה כי יד על כם יה שיהא השם שלם וכסא שלם כל זה יפעול בלימוד התור׳ הקדושה והוא נגד עולם הכסא * בט״ובט"ו רמז לפעול שתהא הסיהרא במילואה כמו שהי׳ אז בימי יהושע כדאיתא בגמ׳ ט״וט"ו דורות כו׳ * ואמר התנא כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט״ובט"ו ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל על פסוק אם חומה היא נבנה עלי׳ ודרשו חז״לחז"ל אם היו ישראל עולין בימי עזרא כחומה ע״שע"ש * ולזה רמז התנא במשנה אותם ב״אב"א הצדיקים המוקפין באחדות גמור כחומ׳ קורין בט״ובט"ו ר״לר"ל הם פועלים בקריאתם למלאות הסיהרא כמו בימי יהושע • כפרים ועיירות גדולות * כפרים ר״לר"ל מי שכופר בע״זבע"ז ומחשבות זרות שהוא כמודה בכל התור׳ כולה*. ועיירות גדולו׳ רמז על הצדיקי׳ שמבטלים הדינים ע״יע"י תשובתם תמיד כמש״הכמש"ה וננוה היא העיר הגדול׳ שע״ישע"י שחזרו בתשובה ממעשיהם הרעים נמתק הדין מעליהם * קורין בי״דבי"ד ר״לר"ל הם פועלים כנ״לכנ"ל למחות את זכר עמלק * אלא שהכפרים מקדימין ליום הכנים׳ ע״דע"ד דאיתא בגמ׳ למה נקרא שמם כנסת הגדול' שהחזירו עטרה ליושנה לומר האל הגדול וכר שזהו גבורותיו ע״שע"ש וגם בגלות הוא רחמים והכפרים מקדימין ליום הכניסה ר״לר"ל שהם מקדימין ברחמים שיהא מתחיל׳ רחמים שלא יהא שום גבורות ודינים מתחיל׳ ולא יצטרכו להמתיקם והצדיקים הללו הם ממשיכים השפעות טובות וברכות לעולם: וזה רמז הגמ, כדי שיספיקו מים ומזון לאחיהם כו׳ רמז להשפעות שהם ממשיכים לישראל וזה רמז התנא איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשר׳ בטלנים. ר״לר"ל לבטל הדינים צריך עדה שהוא עשר׳ שיהיו באחדות * פחות מכאן פי׳ הצדיקים המחזיקים עצמם בפחות ושפלות מכל אדם הרי זה כפר ר״לר"ל כנ״לכנ"ל הוא במדריגת בני הכפרים שהם מקדימים הרחמים קודם להמשיך השפעות. באמת אמרו באלו מקדימין ולא מאחרין כו׳ כנ״לכנ"ל שהם מקדימים הרחמים שלא יהי׳ כלל דינים מעיקרא * ולא מאחרין ר״לר"ל לעורר רחמים אחר המתקת הדינים בי אם משתדלים במעשיהם הטובי' שיהא מתחיל׳ רחמים: וזהו ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים פירושו מובן ממילא ע״פע"פ הדברים הנ״להנ"ל ר״לר"ל שהצדיקים הממשיכים השפעות הם צריכים

להיותם פחותים ושפלים בעיני עצמם יותר מכל אדם וכאשר פרשנו לעיל שהזירוז הוא ההתחל׳ בעבודת הבורא כנ״לכנ"ל זריזות מביא לידי נקיות כו׳ וצריך המוכיח המצווה בטוב לצוות על הזירוז דהיינו כנ״לכנ"ל שיחזיק עצמו לעולם שהוא אינו אלא כמתחיל בעבודתו יתברך * וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים * רמז אם ח״וח"ו בעולם חסרון השפעות צריך הכנע׳ גדול׳ יותר ויותר ואז יוכל להמשיך השפעות בנ״לבנ"ל * ונחזור לפלוגתא הג״להג"ל מהיכן מתחילין לקרות המגיל׳ ח״אח"א מתוקפו של אחשורוש רמז שזה סובר שמתחיל׳ צריך האדם להשתדל לפעול בלימודו התור׳ הקדוש׳ להמתיק הדינים שזה רמז תוקפו של אחשורוש * ר״לר"ל לשבר תוקף הדינים שיהא ידו תקיפה עלייהו להמתיקם שלא ישלטו * וח״אוח"א מתוקפו של מרדכי כי זה המ״דהמ"ד סובר שצריך האדם מתחיל׳ מיד להמשיך הרחמים שלא להניח הדינים מעיקרא לעוררם שתוקפו של מרדכי רמז לרחמים דהיינו להתחיל מאיש יהודי ע״דע"ד דאית׳ כל הכופר בע״זבע"ז נקרא יהודי שזה רמז להצדיקים המקדימים רחמים וממשיכים השפעות וברכות לעולם כנ״לכנ"ל * ואב הרחמן יקדים לנו רחמים תמיד לנו ולכל ישראל. אכיה״ראכיה"ר *

בודד אחר נראה לפרש בהקדם פסוק בטח בה' ועשה טוב וכו׳ * דהעיקר צריך האדם לעבוד הבורא ב״הב"ה בירא׳ שלימ׳ ולהיות תמיד כל אבריו נרתחין ומזדעזעין ביראת הבורא ב״הב"ה והאדם הזה אשר יראת ה׳ תמיד על פניו בלתי אפשרי לו להתאפק מלהוכיח בני אדם והוכח יוכיח את עמיתו ודבריו מעוררים את לב אנשים השומעים את דבריו לשוב לבורא ב״הב"ה כדאיתא כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ואחר שפעל זאת להכניס ירא׳ בלב אחרים אזי אח״כאח"כ יזכה עי״זעי"ז שיבא לידי אהבת הבורא ב״הב"ה בלב שלם ולהדביקות אשר עי״זעי"ז יכול להמשיך השפעה גדול׳ אל העולם * וזהו אשרי איש ירא את ה׳ עי״זעי"ז במצותיו חפץ מאוד היינו אהבה * וזה פירוש בטח בד׳ היינו שתחזיק מאד להיות תמיד ביראת ה׳ ולבטוח בהבורא ב״הב"ה שכל מי שיש בו יראת שמים צריך להיות בטחונו בה׳ בכל אופניו כמ״שכמ"ש בקפיטל הנ״להנ"ל אשרי האיש כו׳ ונאמר שם נכון לבו בטוח בה׳ ועשה טוב היינו להוכיח את בני האדם בעבודת הבורא ב״הב"ה להשיבם מדרכיהם הרעים ולעשותם טוב שכן ארץ פי׳ הכתוב מבשרו אם תראה לשכון בארץ היינו להוכיח ב״אב"א שזה נקרא ארץ דהיינו דברי ארציות וחומריות למנוע מהם הבריות מלעשותם אז ורעה אמונה * פי׳ אז תבא לידי אהבה שהיא עיקר האמונ׳ ותרעה את עצמך באהב׳

תמיד בלי שום הפסק * וזהו ואתה תצוד. פי׳ שאתה תצוד. אח בגי ישראל בטוב ביראת ה׳ לזרזם כי כל מקום שנאמד צו אינו אלא זירוז * ויקחו אליך פי׳ עי״זעי"ז שיקהו בלבם את יראת ד׳ זה יגרום לך שתבא לידי אהבה והיינו אליך שמן זית זך שמן היינו השפעה שהצדיק ממשיך ע״יע"י אהבה והדביקות שבו * כתית למאור פי׳ עם כל זאת צריך אתה לכתת ולשבר עצמך להתחזק במרת הכנע׳ ועי״זועי"ז תבא לידי אור גדול להעלות בר תמיד שתהא שלהבת עולה מאלי׳ באהבה ובהתלהבות גדול עד אין קץ ותכלית:

איתא בגמ׳ כיצד הלבישן ומקשה ד.גמ' כיצד הלבישן מאי דהוי הוי אלא כיצד מלבישן לעתיד לבא ומקשה ד.גמ׳ כשיבא משה ואהרן ובניו וכו׳ אלא כיצד הלבישן למסבר קראי ע״שע"ש: ויש לדקדק דה״לדה"ל לתתצי מיד למסבר קראי * ונ״לונ"ל בהקדים לפרש והי׳ כאשר ירים משה וכו׳ וכאשר יגיח כו׳ ולכאור׳ למה הי׳ מניח ידו

* אך האמת הוא מחמת שמשה רבינו ע״הע"ה הי׳ מדרגתו וקדושתו גדול׳ מאוד וידע איך לעורר רחמים ואם הי׳ עבודתו כזה לעודד רחמים כמעט הי׳ העולם בטל ממציאות מחמת שהבורא ב״הב"ה ברא את עולמו ושיתף בו מדת הרחמים דהיינו דין ורחמים כדי שיהא שכר ועונש ואם הי׳ משה רבינו ע״הע"ה עבודתו רק לעורר רחמי׳ לבד הי׳ פועל שיהא הכל אחד ולא הי׳ עונש אף לרשעים לכן הוכרח להיות עבודתו רק בהמתקת הדינים בלבד * אבל אנחנו בעבודתיגו אפילו לעורר רחמים הלוואי שנפעול כך כאשר פעל משה רבע״הרבע"ה בהמתקת הדינים * וזהו כאשר ירים משה את דידו פי׳ רשותו כי העולמות הם ברשות הצדיק לפעול בהם כרצונו * וזהו לא נברא העולם אלא לצוות לזה היינו בריאת העולם היה למען ישמעו להצדיק הנקרא זה כמ״שכמ"ש זה משה כו׳ וכאשר הרים משה את ידו היינו כחו ורשותו שיש לו בעולמות * וגבר ישראל אך שהי׳ צריך לירד קצת ממדרגתו כג״לכג"ל וגבר עמלק * ואהרן

(*?ה(* אז ישיר משה כו׳ ודרשו חז״לחז"ל שר לא נאמר כו׳ ולפי דרכינו יבואר ג״כג"כ בדרך הזה דהנה משה רבע״הרבע"ה כשהי׳ על הים הי׳ צריך לרחמים על ישראל ודינים על המצריים ולא היה יכול להמשיך ולעורר רחמים כי עי״זעי"ז לא הי׳ עונש על מצריים והי׳ פועל רק במדרגת המתקת הדינים דהיינו רחמים לישראל ודינים למצרים

* אבל הדורות הבאים אחריו צדיכין לעבוד במדריג׳ זו לעורר רחמים כנ״לכנ"ל * וזהו אז דהיינו הפעולה הזאת

שפעל משה ע״יע"י המתקת הדינים: ישיר משה דהיינו הצדיק שיהי׳ בכל דור כי בכל דור הוא גלגול משה רבע״דרבע"ד. וזהו דאמרינן בגט׳ משה שפיר קאמרת דכל צדיק נקרא בשם משה * ובני ישראל ישירו את השירה הזאת לד׳ דהיינו שהם צריכין לעורר כולה רחמים והיינו לד׳ כולה רחמים כנ״לכנ"ל * ויאמרו עתה השיר׳ איך לאמר לדורות הבאים *

וזהו בכל עת יהי׳ בגדיך לבנים דשלמה המלך ע״הע"ה אמד כ״חכ"ח עיתים והם י״די"ד ימין וי״דוי"ד שמאל והיינו בכל עת פי' כל העיתים אף השמאל יהיה בגדיך מלשון ב״אב"א ג״דג"ד פי׳ מזל טוב והיינו בגדיך המזל הטוב שתרצה לעורר יהי׳ לבנים דהיינו לעורר רחמים ולא בהמתקת הדינים לבד * ושמן על ראשך לא יחסר היינו הרחמים הנקראים שמן לא יחסר תמיד *

1^1 ומרדכי יצא כו׳ בלבוש מלכות תכלת דאיתא תכלת דומה לים כו׳ ורקיע דומ׳ לכסא הכבוד וכסא הכבוד יש בו דין ורחמים * ומרדכי פעל שיצא מלפני המלך מלכו של עולם בלבוש תכלת ר״לר"ל תכלת שהוא קצת דין עשה ממנו לבוש היינו רחמים גמורים כולו *

וזהו שמקשה כיצד הלבישן כו׳ מאי דהוי הוי פי׳ המדרגה הזאת הי׳ במשה מחמת שהי׳ קדושתו גדולה מאוד והי׳ צריך לעבוד הכל בהמתקת הדינים בנ״לבנ"ל: ולא כן אנחנו שאגו צריכין לעשות באופן אחר. ואמר התנא כיצד מלבישן לעתיד לבא פי׳ כשיבא משיח במהר׳ באיז׳ אופן יהי׳ הלבוש לעורר רחמים * והשיב לו כשיבא משה ואהרן כו׳ * ואמר אלא ביצר מלבישן למסבר קראי פי׳ דמשה רבע״הרבע"ה הכנים והלביש הכל בקראי של תור׳ שע״ישע"י המקראות והכתובים של תורה נוכל לעורר רחמים וכיצד הי׳ הלבש׳ זאת שנדע אנחנו ע״יע"י המקראות לעורר רחמים גדולים. וזהו ואתה תצוד. את בני ישראל פי׳ שתאמר להם התור׳ והמצות וע״יוע"י התורה: ויקחו אליך שמן זית זך היינו השפעה הזאת שהי׳ על ידך ע״יע"י המתוק הדינים בנ״לבנ"ל יקהו הם: כתית למאור כנ״לכנ"ל שצריך שיהא מוכנע ושפל בעיני עצמו: להעלות נר תמיד פי׳ שהם צריכין לעבוד לעורר רחמים כנ״לכנ"ל תמיד:

והיה על אהרן לשרת. דהגה כתבנו מזה דצריך האדם שיהא כל כוונותיו לשמים הן באכילה ובכל דבר* ואמר הכתוב שבגדי כהוגה יהי׳ על אהרן רק לשרת היינו לשירות ועבודת הבורא ית׳ ולא להנאת עצמו וכבודו ועי״זועי"ז ונשמע קולו בבואו אל הקודש היינו כשיעלה אל הקדושה בעולמות העליונים : לפני ד/ יפעול לעשות יחוד וקישור בעולמות: ובצאתו פי׳ אף בעת שירד ויצא קצת ממדרגתו יפעול. ולא ימות פי׳ שיפעול אפילו מי שהוא קרוב למיתה יכול הצדיק להצילו ממיתה בתפילתו להמציא לו רפואה וחיים אמן:

כי תשא כו׳ דהנה כתבנו מזה פעמים הרבה שהצדיק הרוצה להשפיע לעולם צריך לקשר וליחד העולמות ביחודא שלים עד א״םא"ם ב״הב"ה וב״שוב"ש וע״יוע"י כה ותיקון ויחוד הצדיק כזה יכול גם הצדיק שאינו במדרגה זו ג״כג"כ להמשיך השפעה לעולם. וזהו וחנותי את אשר אחון ופירש״יופירש"י ז״לז"ל אף שאינו הגון. ולכאורה נראה פ?ום* דקרא להיפך למי שהוא ראוי לחוננו. אך לפענ״דלפענ"ד כך היא כוונת רש״ירש"י ז״לז"ל דע״ידע"י העושה נחת רוח וחן להבורא ב״הב"ה שמיחד ומקשר העולמות בנ״לבנ"ל ע״יע"י כח הצדיק הזה אני אחון אף למי שאינו הגון: וזהו חן וכבוד יתן ה׳ כו׳ יפי׳ בין ע״יע"י צדיק שעושה חן ויחוד בעולמות: בין ע״יע"י הצדיק שאינו במדריג׳ זו אך שהוא תמיד בתשובה ווידוי להבורא ב״הב"ה ויתעלה ע״יע"י שניהם יתן חן יתן ה׳ השפעה וטובה לעולם: לא ימנע טוב להולכים בתמים הוא נתינת טעם למה שלמעלה ממנו דמשום דהבורא ב״הב"ה דרכו להטיב לכל לכן לא ימנע טוב להולכים בתמים באיזה מדרגה שיהי׳ רק שיהא בתמימות: וזהו כי תשא את ראש כו׳ פי׳ כי הוא לשון אשר שאמר הקב״ההקב"ה אתה תשא את ראש דהיינו העולמות נקראים ראש לפקודיהם פי׳ כדי לפקוד לכל ב״יב"י את ההשפעה להשפיע להם לפוקדם בכל טוב. ותגרום שאף הצדיקים שאינם במדרגתך רק ונתנו איש כופר נפשו פי׳ שיהא תמיד בתשובה לבקש כפרה ומחילה לנפשו. גם הם יכולים להמשיך השפעה לעולם. ולא יהי׳ בהם נגף בפקוד אותם שלא יוכל שום קטרוג לקטרג עליהם בפקוד אותם היינו את ישראל בהשפעה וטובה אמן *

משוד חסדך ליודעיך. ובתחילה נקדים לפרש הפסוק קח לך סמים וכו׳ דהנה לעבודת הבורא ב״הב"ה

צריך ליקח לך מיני מסים רמז לכל מיני תחבולות והתפעלות ושכליות שיקה האדם אתו עמו לבא עמהם לעבודת הבורא ית״שית"ש ויתעלה. ומנה בהם חלבנה רמז שגם בבהכ״סבבהכ"ס יהי׳ צנוע ויחשוב בו דברים המותרים להרהר דהיינו שהוא מלא בושה וכלימה נמשל כבהמות * ולזה רמז חלבנה * ושנה הכתוב לסמים שנית רמז לאחר שבאת קצת לעבודת 1השי״ת1השי"ת סמים ר״לר"ל קח סמים היינו השכליות יהא בכל עת צח ומצוחצח יותר שתגיע בהם למעלות הצדיק האמיתי. וזהו ולבונה זכה ור״לור"ל בזכות מעשיך תוכל ללבן עונות ישראל * בד בבד יהי׳ ר״לר"ל שתזכך עצמך בלבך עד שתוכל להביא עולם העשי׳ לאחדות הבורא ית״שית"ש כמו שהעולם העליון הוא באחדות גמור. וזה ע״פע"פ פירש״יפירש"י ז״לז"ל על פ׳ בד בבד ע״שע"ש וזה פי׳ הפסוק ברוך ה׳ מהעולם עד העולם אמן * ר״לר"ל כשתגיע למעלה זו שתוכל להביא העולמות לאחדות גמור אז תוכל לומר אמן אחר ברכת עצמך שהאמן מורה ג״כג"כ לאחדות כידוע * וזה גדול העונה אמן כו׳ מי שעונה אמן הוא יותר גדול אם הוא מן המברך בנ״לבנ"ל *

ועשית אותה קטורת כו׳ ר״לר"ל קטורת הוא לשון קיטור ותימרות עשן שהוא מרמז לענין הגשמ׳ כי העולמר העליונים אנו מדמין ומושלים באור והעוה״זוהעוה"ז נרמז בעשן פי׳ שתראה ג״כג"כ להמשיך השפעה על ישראל בעניני גשמיו׳: וזה הפי׳ של מעלה עשן כל שהוא שגם עניני גשמי היה צריך לפעול בהקטרת והם בני חיי ומזוני * וזהו ג״כג"כ הפי׳ מעשה רוקח לתקן הצטרכות עולם העשי׳ * וזה נרמז ג״כג"כ בפסוק שלש פעמים בשנה ר״לר"ל שלש דברי הגשמיים הנ״להנ"ל והם מרומזים בתיבת פעמים שמשמעו הרגלים כמו מה יפו פעמיך * בשנה יראה כל זכורך פי׳ תראה ותזכור להביא השלש דברי גשמי הג״להג"ל בשנה שהוא בגי׳ ספי׳ להתאחדם בעולמות עליונ׳: ממולח טהור קדש ר״לר"ל שתערב הטהרה שלך עם הקדושה * שבעולם העשיי׳ הוא רק טהרה * וקדושה הוא בהעולמות העליונים * וזהו משוך חסדך ליודעיך ר״לר"ל היודעים לייחד העולמות השפע להם החסד שלך בכח יחודם אשר מייחדים * וצדקתך לישרי לב אותן שלא הגיעו עדיין למעלה זו * וזהו ג״כג"כ הפי׳ אך את שבתותי שפי׳ שני שבתות ר״לר"ל ג״כג"כ יחוד העליון הוי׳ ואדנ״יואדנ"י * כי אות היא ביני וביניכם * פי׳ כי הוא לשון אלא וכך פי׳ מה שהיא ביני וביניכם שהם עולמות וספירות עליונים אינך יכול לתפוס במחשבה כ״אכ"א אותיות כי בא״סבא"ס ב״הב"ה לית מחשבה תפיסה בי׳ כלל * לדעת כי אני ה׳ מקדשכם פי׳ כנ״לכנ"ל שטהרה יכול לבא מעולם

העשיי׳ אבל הקדושה הוא למעלה מהשם ב״הב"ה * וזהו ג״כג"כ אשר רמזו חז״לחז"ל במם׳ שבת באמרם האי תנא הכנסה הוצאה קרי לי׳ פי׳ מה שהצדיקים עושין יחוד בעולמות עליונים אל תבין שהקב״השהקב"ה צריך ח״וח"ו למעשינו חלילה וחלילה רק אנחנו צריכין לזה ע״יע"י מעשנו הוא אתערותא דלתתא • להביא העולמות בחדור■ ובשמחה ועי״זועי"ז יושפע לנו שפע וברכה ורחמים על כל ישראל אמן *

עוד פי׳ כי תשא את ראש * נ״לנ"ל דאי׳ בגט׳ נר מערבי היה דולק ממנו הי׳ מדליק וממנו הי׳ מטיב י״לי"ל דחז״לדחז"ל רמזו בדבריהם הקדושים על הצדיק שהוא נקרא נר מערבי ע״דע"ד דאיתא בגט׳ למה נקרא שמה בבל שבלול, במשנ׳ וגמרא ואגדות כו׳ כמו כן הצדיק הוא מעורב בו כל מיני קדושות אהבה ויראה ורוממות אל תורה ותפל׳ וצדק׳ תשובה וגמילות חסדים וכדוט׳ ולכן נקרא נר מערבי לשון מעורב וגם מערבי הוא לשון עריבות ומתיקות שהצדיק הוא ערוב ומתוק בכל מיני מתיקות * וזה הפי׳ ממנו הי׳ מדליק הם ב״אב"א המתחברים עם הצדיק גם הם מדליקים נרותיהם הם נשמתם באהב׳ וירא׳ להבורא ב״הב"ה * וממנו הי׳ מטיב פי׳ ע״יע"י הצדיק מטיב הש״יהש"י ב״הב"ה לעולם כל מיני השפעות *

וזהו שאמר הקב״ההקב"ה למשה רבע״הרבע"ה כי תשא את ראש ב״יב"י פי׳ כשתשא לבבם למעל' לראש הם העולמות עליונים נקראים ראש למען יכנסו בלבם אהבה וירא׳ וקדושה * לפקודיהם פי׳ גם זאת יפעלו שיהי׳ להם פקיד׳ טובה של שפע טוב שהצדיק גוזר ופוקד והקב״הוהקב"ה מקיים ע״יע"י:

* ואז לא יהי׳ בהם נגף בפקוד אותם ר״לר"ל שלא יהא שום קיטרוג על הפקיד׳ מאחר שהרהרו בתשוב׳ *

?ה יתנו איתא בגט׳ כמין מטבע של אש הראה לו הקב״ההקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו כזה יתנו רמז ע״פע"פ דאיתא בגט׳ איזה בנן של קדושים דלא ידע בצורתא דמטבע ומקשה התו׳ למה נקרא בנן של קדושים ומאי ראי׳ הוא על אבותיו אשר היו קדושים ומתרצין מאחר דלא ידע כו׳ מסתמא גם אבותיו היו קדושים ע״שע"ש

* י״לי"ל כוונת דבריהם דהנה הצדיק הגמור בוודאי גם

וזהו כוונת התו׳ מאחר שלא יודע בצור׳ כלל גם אבותיו הוא הגלגול הראשון ג״כג"כ הי׳ צדיק והטעם בי הצורה של המטבע היא מכבה אור נשמת האדם כאשר יבין מדעתו אם נותן דעתו על המטבע נכבה אור השכל ממנו לזה אמר השם הטוב כזה יתנו דהיינו שיתנהגו עם כספיהם כזה שהוא אש מתחת כסא הכבוד ראש שורף ואש מחמם דהיינו אם ח״וח"ו מתנהג בכספו שלא כהוגן אז שורפתו ואם מתנהג כשורה בצדק' בלב שלם וג״חוג"ח אזי המצו׳ הזאת מגעת עד כסא הכבוד ומחמתו מגיע לעונג רב בזה ובבא אמן *

כי תשא את ראש וכו׳ נרא׳ לפרש דהנה יש בני אדם אשר אין משגיחים על צרות ודוחק חבריהם כמאמר הכתוב ואהבת בו׳ כ״אכ"א חוששים לעצמם שיטיב להם * וכן יש בגי אדם שחוששים ג״כג"כ על צרות ודוחק חבריהם מחמת רך לבבם ורחמנותם הבחינה הזאת היא טובה אבל לא על אמתה ומכונ׳. והבחיג׳ האמיתית הוא שיהא מיצר על צרות ישראל מחמת שזה צער השכיג׳ הקדוש׳ אשר בכל צרתם לו צר וכל מגמתו הוא להמשיך השפעות על ישראל כדיי להעלות השכיג׳ *

וזהו כי תשא את ראש בגי ישראל לפקודיהם לשון פקידה שהקב״השהקב"ה פוקד ומצוה טובות על בני ישראל ע״דע"ד ותגזר אומר ויקם * ואם כוונתך תהי׳ בהפקידה הזאת לעשות טובות לישראל יהי׳ עבור להעלות ולשאת את השכיג׳ הנקראת ראש בגי ישראל תפעול * ונתנו איש כופר נפשו כו׳ דהנה עובדות ותנועות של הצדיק המתחיל להתאמץ בקדוש׳ ועבודת הבורא יתעלה הם קצת זר בעיני בני אדם הפשוטים ואינם נכנסים בלבם באומרם שתנועותיו הם שלא כדרך העולם ומעשיהם שונים וזרים בעיניהם והוא מחמת שהצדיק הזה עדיין לא נגמר בצדקתו אבל הצדיק האמתי אשר כל כונותיו להעלות השכיג׳ מעשיו נכנסים בלבות בני אדם ונותנים אהב׳ רבה בלבבם והם מוסרים נפשם על קדושת שמו ית׳. וזהו ונתנו איש כופר נפשו כו׳ ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ר״לר"ל שלא יהי׳ מעשה הצדיק כגגיפ׳ ובעיט׳ שלא יוכשר בעיניהם רק אדרבה יוסיף אהבה רבה בלבבם *

להיות פוקד השפעות לישראל אזי יחזיק עצמו תמיד מחצית פי׳ יחשוב תמיד שכל מעשיו אינם אלא מחצ׳ ר״לר"ל בל דבר מעשה טוב אשר יעשה אינה עושה כשלימות גמור אלא חצי כפי הראוי להיות * השקל פי׳ לכן ישקול בפלס מאזני שבלו כל דבר אשר יעשה קודם עשותו אם הוא מצד הטוב או להיפך חליל׳ * בשקל הקודש ר״לר"ל כדי לשקול ולהכריע אל הקדוש׳ *

העשיר לא ירב׳ דאיתא בגמ׳ איזה עשיר השמח בחלקו י״לי"ל הפי׳ ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג״עבג"ע לא זכה כו׳ ואמרו רבותינו ז״לז"ל איזהו עשיר בו׳ ר״לר"ל שיהא בטוח בעשרו שחבירו לא יטול חלקו בג״עבג"ע רק הוא עצמו ישמח בחלקו הטוב * ואמר הכתוב העשיר פי' גם אם אתה במדריגת עשיר שתשמח בחלקך בג״עבג"ע אעפ״באעפ"ב לא ירבה ר״לר"ל לא יחזיק עצמו במדריג׳ יתיר׳ וגדול' רק שאינו אלא מחצ׳ כנ״לכנ"ל * והדל לא ימעיט פי׳ הדל במצות אעפ״באעפ"ב לא יתייאש עצמו חליל׳ לילך שובב בדרך לבו אלא אעפ״כאעפ"כ ישוב לד׳ לתת תרומת ד׳ *

או יאמר כי תשא כו׳ פי׳ שכל כונותיו יהי׳ רק להעלות השכינה הנקראת ראש כנ״לכנ"ל וזה לך ה׳ הגדול׳ והגבורה כו׳ דהנה השי״תהשי"ת ב״הב"ה ברא העולמות למען ישראל להטיב להם כאשר יעבדו ויתקנו כל אחד את שורשו וזהו לך ה׳ הגדולה פי׳ מה שאנו משבחים כל זאת כונתינו רק למען שמך לא דייקא ר״לר"ל בשבילך * והמתנשא לכל לראש פי׳ והשי״תוהשי"ת ברוב רחמיו עושה חסד עם כל אדם ומגשאו לראשו דהיינו לשורשו וזהו ה׳ מגת חלקי אינו אלא ליתן מנות לה׳ * אתה תומך גורלי פי׳ כנ״לכנ"ל ואתה ברחמיך תומך אותי לגורלי דהיינו לשורשי וק״לוק"ל.

ועשית כיור נחושת כו׳ נראה לפרש דהנה ציוה השי״תהשי"ת ליקח בבגדי כהונה ג׳ דברים זהב כסף נחושת י״לי"ל שהתורה הקדושה רמזה לאדם הרוצה לכנוס אל הקדושה ועבודתו ית׳ צריך הכנעה מתחילתה עד תכלית הכנעה כמאמר התנא מאד מאד הוי שפל רוח ולזה רמז אותיות זהב שכל אות הוא מספר מועט מאות שלפניו לרמז להאדם הרוצה לכנוס אל הקדושה שהיא מדרגה חשובה שהוא רמז זהב דבר חשוב צריך לשבר גבהותו וגדלותו אשר טמן בקרבו עד תכלית הכנעה צריך למעט עצמו * כסף רמז לאהבה ותשוקה בעבודת הבורא ית׳ כמו נכסף נכספת כר ואותיות כסף עולה

במספרו בל אות מרובה מאות הקוד' רמז שצריך להתגבר ולעלות למעל׳ מעלה בכל פעם עד תכלית יכולתו ואפשרו בעבודתו ית׳ עד אין תכלית * ונחושת לשון נחש לשון נופל על הלשון ר״לר"ל הגשמיות דהיינו אכילה ושתי׳ ועניני גשמיות עוה״זעוה"ז הבא מצד הנחש צריך להכניס הכל אל קדוש, שיאכל וישת׳ בקדושה ובטהר׳ ובמחשבות טהורות הכל למען עבודתו ית׳ ובזה הוא גורם השפעות לישראל ולעולם *

מים מהדדים שבתוכו וציוה השי״תהשי"ת שיעש׳ כיור שיגרום השפעות ע״יע"י נחושת היינו ע״יע"י הגשמיות שינהג עצמו בהם בקדוש' ובטהר׳ * ובנו נחושת כנו הוא ל׳ מושב ויסוד דהיינו שיעש׳ יסוד גמור להשפעות להשפיע לישראל ע״יע"י הגשמיות * ולכן מתחיל׳ לא רצה משד. רבינו ע״הע"ה לקבל מראות הצובאות שיעש׳ מהם הכיור עד שציוה השי״תהשי"ת לקבל מהם כי מחמת שתאו׳ הזאת הוא דבר עלול לקבל טומא׳ ובעו״דובעו"ד. רוב בני אדם נכשלים בעון הזה הנראה ונדמה להם שאין זה חטא הלל ואינם יודעים עד היכן הדברים מגיעים שפוגמים בחטא זה ע״פע"פ הרוב חטא של הרהורים ותאוויות האלו באים מהאש׳ המהרהר׳ חליל׳ בהרהורים לא טובים ולכן ציוה השי״תהשי"ת שיקבל מהם כי השי״תהשי"ת יודע מחשבות שכוונת הנשים הי׳ בהסתבלותם בהמראות למען יבוטל מהם ההרהורים מאנשים אחרים לכן ציוה השי״תהשי"ת שיקבל מהם ואף שהיא גשמיות עב מכל הגשמיות גם זאת הצורך להכניס אל הקדוש׳ *

במעשיך דהיינו אפילו מדבר הגשמי ביותר מכל הגשמיות תעלה ממנו ריח ניחוח * וזהו ראש מור לשון מר ר״לר"ל אפילו דבר שהוא תכלית וראש לכל המרירות תעל׳ ממנו ריח ניחוח * דרור פי׳ תראה שיהי׳ דרור דהיינו חירות ממ״הממ"ה דהיינו מסיטרא אחרא ומשעבוד מלכיות כל זה תגרום בכל דברי גשמיות * וזה שאמרו חז״לחז"ל בן קטין עשה מוכני לכיור כדי שלא יהא מימיו נפסלים בלע׳ והיו משקעים אותו בבור ששם אין נפסלים בלינה רמז שלא יאמר האדם א״כא"כ הוא שאסור לאדם להטת מעוה״זמעוה"ז ותאוותו כ״אכ"א הכל למען שמו והוא דבר קשה מאוד הבלתי אפשרי לעמוד בו א״כא"כ אפריש עצמי מכל עניני עוה״זעוה"ז הגשמי ולא אוכל ולא אשתה בלל ואהי׳ פרוש מאד אל יאמר כן אלא צריך האדם להתאמץ במעט מעט לשבר כח התאוויות ולסבב הדבר בסיבוב אחר

סיבוב עד שיגיע לתכלית יסוד הקדוש׳ ושורש׳ בכל דבר גשמיות ג״כג"כ * וזה רמז שעש׳ מוכני לכיור לשוקעו בבור רמז שצריך האדם לגלגל ולשקע הגשמיות עד אשר יושקע ויוטבע בטבע בשורש הקדושה שלא יהי׳ נפסלים בלינה רמז לעוה״זלעוה"ז הנקרא לילה ואינה אלא כמו לינה אדם ביקר בל ילין * וזהו ותעבור המנחה על פניו והוא לן בליל׳ ההוא במחנ׳ ר״לר"ל אף שכל ד,מחנ׳ ששלח יעקב היו דברים גשמיים אעפ״כאעפ"כ הוא לן בליל׳ ההוא ר״לר"ל בעוה״זבעוה"ז הנקרא לילה לן בה במחנ׳ דהיינו בהקדושה מחנות קדושה * וזהו ומשה יקה את האוהל. דאוהל רמז להקדושה והשכינ׳ הנקרא אוהל ומשה רבע״הרבע"ה הי׳ מתאמץ בקדושתו להעלות הקדושה והשכינה * וזהו יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה ר״לר"ל אף דבר שהוא מחוץ למחנה דהיינו דברים גשמיים שהם דברי חיצונים מחוץ להקדוש׳ הי׳ משה נוטהו ומביאו אל הקדוש׳ * וזהו גטה לו פי׳ לו מוסב אל מלת אוהל: הרחק מן המחנה פי׳ הדבר החיצוני שבתוך הגשמיות הי׳ מרחיק מהקדושה * והקדוש׳ והרוחניות שבו הי' מעלה אל הקדוש׳. והי׳ כל מבקש ד׳ יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחג׳ פירוש מובן ממילא שכל מבקש ד׳ הי׳ יוצא להתאמץ עצמו בדרך הזה * והאיך עשה ואמר הכתוב והי׳ כצאת משה אל האוהל כו׳ דהנה העיקר לאדם ללמוד מהצדיק את מעשיו אשר עושה יראה וישגיח על מעשיו הקדושים ובזאת יעיר לבו בקרבו ג״כג"כ בקדוש׳ להתחיל בעבודתו ית׳. וזהו והביטו אחרי משה. וגצבו איש פתח אהלו ר״לר"ל שהתחילו לעמוד על פתח וההתחל׳ של קדוש׳ הזאת לעשות כיוצא בו עד בואו האוהל׳ מוסב על ונצבו איש פתח ר״לר"ל שהתחיל כל איש להתאמץ ולהתחיל בקדוש׳ עד שזכה לבא אל האהל ממש * ונחזור לביאור הכתוב ועשית כיור נחושת. ונתת בין אוהל מועד ובין המזבח פי׳ ע״יע"י שתקדש עצמך בדברי גשמיות תפעול שני דברים הן שתעלה הקדוש׳ להשכינ׳ כנ״לכנ"ל גם שיהא לך מזבח כפר׳ על עוונותך ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל בזמן שבהמ״קשבהמ"ק קיים היו קרבנות מכפרים ועכשיו שולחנו של אדם מכפר וזהו בין אוהל מועד ובין המזבח ר״לר"ל הן זאת והן זאת תפעול ועוד תפעול ונתת שמה מים רמז שתגרום השפעות רחמים וחסדים לעולם וישראל והשם ברחמיו יחזק ויאמץ לבבנו ללכת בכל דרכיו הקדושים אכי״ראכי"ר *

רדד ברדת משה מן ההר כו׳ יבואר ג״בג"ב ע״פע"פ דברינו הג״להג"ל שאדם ד.רוצ׳ לבא אל הקדוש׳ ופרישות לעבודתו ית׳ צריך להכניע עצמו בהכנעה גדול׳ וזה יגרום לו לקבל קדושה על עצמו * וזהו ברדת משה מן ההר ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל הרים גבנונים ההר חמד אלהים

שנתן הקב״ההקב"ה התורה על הר סיני מחמת שהוא נמוך מכל ההרים ומשה הי׳ מוריד ומשפיל עצמו שהי׳ עניו מכל אדם והי׳ מוכנע מאד יותר מהר סיני לכן זכה ושני לוחות בידו שע״ישע"י הכנעתו הי׳ זוכה להקדוש' הגדול׳ הזאת זהו ששנה הכתוב לכפול ברדתו מן ההר שלכאורה הוא אך למותר שהרי פתח הכתוב בתחיל׳ ברדת משה מן ההר אלא שהתור׳ מרמזת שזכה לזאת בעבור שהכניע עצמו וזה ברדתו בי״תבי"ת של ברדתו פירושו בעבור רדתו מן ההר כנ״לכנ"ל שהי' מוכנע ביותר. ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו פי׳ שהכתוב מפרש גדול הכנעתו שלא ידע כי קרן כו׳ דהצדיק המדבר עם אדם דברי קדושות ויראת ה׳ אזי בא לו ההתלהבות גודל בלבו ויאיר פניו באור גדול מהתלהבות אש אשר בקרבו ! ובל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות כלל * וזהו בדברו אתו ד״לד"ל כשהי׳ איזה אדם מדבר עם משה דברי קדושות *

אלה פרוורי המשכן כו׳ הנה התורה י״לי"ל לכמה פנים ונראה לפרש דהנה גדולה מעשה הצדק׳ הנותן צדק׳ לצדיק השלם שעושה יחוד במדות העליונות כידוע שיש שגי מדות צדיק וצדק וע״יוע"י הצדיק המקבל את הצדק׳ הוא מעל׳ את הה׳ אחרוג׳ שהיא אתנו בגלותינו למדת צדק ונעשה צדק׳ ואז העולם מלא ושבע כל טוב שפע וברכה ורחמים וחיים ובני ומזוני ושלו׳ עד אין קץ ותכלית הנשפע ע״יע"י הצדיק המקבל את הצדק׳ וע״יוע"י הולכת ההשפעה לכל העול׳ לכל אחד ואחד די מחסורו והצטרכותו וזה מרומז בפסוק ונתנו איש כופר כו׳ מלת ונתנו האותיות למפרע הוא ג״כג"כ ונתנו כנ״לכנ"ל שע״ישע"י הצדקה בא צדקה לעולם: והנה יש שלש מדרגות צדיקים. יש צדיק שאינו משגיח לחשוב בקבלתו הצדקה לטובת והנאת עצמו אלא כל כוונתו הוא כדי שיושפע עי״זעי"ז שפע טובה לכל ישראל ותמיד נפשו ורצונו הטוב משתוקק לראות בשמחת ישראל שלא יוחסר להם כל טוב אבל מה שנוגע לו להצטרכותו אינו משגיח כלל וכלל והכל בעיניו כאלו ביתו מלא ומוכן כל טוב וזה הצדיק נקרא בשם דוכרא אף שהוא מקבל כי כל כוונתו ובקשתו אינו אלא כדי להשפיע וזה הוא הזיווג הידוע שיש זיווג מגי׳ ובי׳ * ויש צדיק המקבל צדקה וכוונתו ג״כג"כ להנאת עצמו כדי מזונתו ופרנסתו וזה נקרא בשם נוקבא מהמת שכוונתו ג״כג"כ לקבל והצדיק הזה ג״בג"ב עושה

יחוד לד״שגילד"שגי מדות הנ״להנ"ל ע״יע"י קבלה לידו הצדקה * וזהו וכל איש אשר נמצא׳ אתו תבלת וארגמן דהיינו הצדיק הנקרא בשם דוכרא כנ״לכנ"ל שכל הצטרכותו כאילו נמצא אצלו הכל מוכן תכלת וארגמן רמז לכל מיני טובה ואין כוונתו רק להשפיע: הביאו ר״לר"ל צדיקים כאלו הם מביאים תמיד שפע רב בל טוב לעולם. וכל אשה ר״לר"ל הצדיק השני הנקרא בשם נוקבא כנ״לכנ"ל רק שהוא חכמת לב היינו בעבודת הבורא ית׳ ובתורתו הקדוש׳ לעשות נחת רוח ליוצרו*. בידי׳ טוו ר״לר"ל ע״יע"י ידי׳ שמקבל הצדק, לידו הוא ג״כג"כ ממשיך השפעה ויביאו מטוה היינו השפעה. תכלת וארגמן רמז לכל מיני השפעות. ג׳ וכל הגשים אשר נשא לבן אותנה בחכט׳ ר״לר"ל הצדיק שיש לו נשיאת לב בחכמ׳ עליוג׳ אף שכוונתו לקבל ונקרא ג״כג"כ בשם נוקבא. טוו אח העיזים ר״לר"ל רמז כצמר ששורשו הוא מן העיזים כך הצדיק הזה מושך השפע׳ מהשורש: וזהו ואלה פקודי המשכן רמז לשלש צדיקים הנ״להנ"ל פקודי פי׳ מה שהצדיק פוקד את כל אדם בהשפעה טובה יש בהם שלש מדרגות א׳ המשכן הוא מלשון המשכה שממשיך השפעה ע״יע"י קבלת הצדק׳ לידו ועושה יחוד בשני מדות הג״להג"ל וזהו המשכן בה״אבה"א. ב׳ משכן רמז לצדיק השלם והגמור כנ״לכנ"ל זה נקרא בשם דוכרא כנ״לכנ"ל ונקרא בלשון סתום ונעלם מחמת שאינו משגיח על עצמו כאלו אינו בעולם ועושה יחוד מני׳ ובי׳ * העדות אשר פוקד על פי משה ואהרן שהיו משתוקקים תמיד להשפיע לישראל ולא הי׳ כוונתם והשגחתם על עצמם *

וזהו ויאמר ה׳ אל משה פסל לך ודרשו חז״לחז"ל הפסולת יהי׳ שלך כו׳ ויש לכוון פי׳ הגמרא שהשי״חשהשי"ח אמר למשה כל מה שנוגע לך לפרנסתך להצטרכותך יהי׳ בעינך כפסולת המאכל הנדחה מן הגוף שלא תשגיח על הנוגע לך: מכאן נתעשר משה פי׳ שמשה רבע״הרבע"ה עשה כאשר אמר לו השי״תהשי"ת והי׳ כל כוונתו שיהיו מלאים ושבעים כל טוב וזה הי׳ כל עושרו שראה בעושרם וטובתם: ג׳ עבודת הלוים היינו הצדיקים הקטנים הנלווים אל ה׳ לעבודתו גם הם משפיעים שפע ברכה וחיים לעולם ולכל ישראל *

דעש למזבח מכבר כו׳ ומתחילה נפרש הפסוק ויאמר ד׳ אל משה עשה לך שרף ויעש משה נחש הנחושת * והג׳ זה צריך ביאור להבין למה שינה משה: ואקדים לך לפרש במה שדקדקו קמאי בראשית ברא וכו׳ מתחילה עלה במחשבה לבראו במדת הדין כו׳ וחלילה לנו לחשוב על הקב״ההקב"ה האחד האמתי הפשוט

שיהא חליל׳ איזה שינוי אצלו * אך העיקר הוא כך באמת שצריך האדם לעבוד את הבורא בכל אופני אופנים לבלתי יחטא לפניו חליל׳ בשום עביר׳ ונדנוד חטא והקל׳ שבקלות יהי׳ בעיניו כחמורות וזה הצדיק היה יכול להתקיים אף ע״יע"י מדת הדין וזה שורת הדין נותן שיהא האדם כך אבל בני עלי׳ המה מועטים שיהיו יכולים לעמוד נגד שורת הדין ולכן היה צריך לשתף מדת הרחמים ובאמת בתחיל' ראה הקב״ההקב"ה באחד השני מדריגות היינו צדיק מעיקרא ומדרגות בעל תשוב׳ וזהו מתחיל׳ עלה במחשב׳ כו׳ ר״לר"ל מהתחלת הבריא׳ עלה במחשב׳ לבראו במדת הדין קאי על הצדיק שיכול להתקיים ע״פע"פ שורת הדין וראה שאין העולם מתקיים מחמת שטבע הבריא׳ בלתי אפשרי להיות כולם צדיקים כאשר כתבתי במ״אבמ"א ושיתף מדת הרחמים אבל באמת חישב וראה הכל ביחד בלי שום השתנות חליל׳ * וזהו אני ה׳ אלקיכם אמת ר״לר"ל מי שהולך באמת בעבודת הבורא ית׳ שלא יחטא חליל׳ אף המדת הדין הוא רחמים אצלו ואין לו להתיירא ממדה״דממדה"ד וזהו אני ד׳ קודם שיחטא האדם ואחר שיחטא דקודם שיחטא גם הדין הוא רחמים ואף אחר שיחטא אני ד׳ הרחמים * וזהו ועשו לי מקדש כו׳ שבית המקדש שלמעל׳ מכוון כנגד בה״מבה"מ שלמט׳ וכשאדם מקדש עצמו למט׳ עוש׳ מקדש להשי״תלהשי"ת ב״הב"ה *

וזהו עשה לך שרף ר״לר"ל בגי אדם השורפים בקדושתם וכרשפי אש התלהבותם בוודאי הצדיקים הללו עליהם נאמר ותגזר אומר וכו׳ * ושים אותו על נם פי׳ שתשים את הצדיק הזה לנס לעולם שיבינו הכל שכל פעולותיו ומעשיו הכל מעשה גיסים * וזהו כל הנשוך ר״לר"ל כל מי שיש לו נשיב׳ דהיינו שחסר לו איז׳ דבר הן רפוא׳ והן מזוני חיי בני * וראה אותו וחי תיכף בראי׳ כל דהוא בעלמא ימשיך לו הצדיק הנ״להנ"ל הכל ומשה רבינו ע״הע"ה ראה שבני עלי׳ המה מועטים * ויעש משה נחש הנחושת ופרש״יופרש"י ז״לז"ל לשון נופל על הלשון י״לי"ל הפירוש כך נחש הוא השטן הוא היצה״רהיצה"ר העול׳ ומקטרג וראה משה רבינו ע״הע"ה לעשות נגדו נחושת שאף מי שאינו כ״ככ"כ צדיק כנ״לכנ"ל ולזה מרמז נחושת שהנחושת של נדבת המשכן הי׳ מכפר על מעש׳ נחש שגם הצדי׳ כזה יהי׳ יכולת בידו לפעול הכל ולא הי׳ משג׳ משה מדברי הקב״ההקב"ה כי כן הי' כוונת הבריא׳ בתחיל׳ כנ״לכנ"ל * וזהו

ויעש למזבח מכבר מעש׳ רשת נחושת ר״לר"ל מכבר פי׳ כוברו בבבר׳ לראות את מעשה הצדיק דמעיקרא ובני עלי׳ המה מועטים ולכן עשה ופעל שגם הצדיק שאינו בבחי׳ גדולה כ״ככ"כ גם הוא יכול לפעול הכל ויהי׳ שיעור הכתוב כך * ויעש למזבח ר״לר"ל למען יהי מזבח כפרה * מכבר ההכרחי לראות מעש' הצדיק הגמור * נחושת מעשה רשת ר״לר"ל ומחמת שרוב בגי אדם נלכדים במצוד׳ ורשת הנחש היצה״רהיצה"ר עשה ופעל שגם הצדיק המרומז בשם נחושת יפעול הכל כנ״לכנ"ל וק״לוק"ל *

לכאור׳ הי' ראוי לכתוב ויקרא ד' אל משה וידבר אליו כדי שנדע מי קראו ולא כן עתה ויקרא אל משה סתם ואינו יודע מי קראו * אך הענין הוא דאיתא בזוהר ויקרא כו׳ אלף זעירא * דהשכינ׳ כשאינה במקומ׳ אזי היא זעירא ואז היו במדבר ועיקר מקום כבודו הוא בבה״טבבה"ט בירושלים * ולכן מתחיל׳ נא׳ ויקרא אל משה והוא אלף זעירא קרא אל משה * אך אח״באח"ב כשכבר קראו והי׳ משה דבינו ע״הע"ה מטה עצמו לעבודת הבורא ב״הב"ה בכל יכלתו והי' מקדש עצמו במאוד מאוד ובא למדריגה זו וידבר ה׳ אליו שהוא שם הרחמים * וזהו שהתפלל דוד המלך ע״הע"ה אתה ה׳ לעולם תשב * כי עתה בעו״הבעו"ה שהשבינ׳ בהגלות כשהקב״הכשהקב"ה רוצה לדון את ישראל צריך ברוב רחמיו לעמוד מכסא דין ולישב עליהם בכסא רחמים * אבל לעתיד לבא יהי׳ כולו רחמים גמורים ולא יצטרך לעמוד מכסא דין כלל ולשנות מכסא לכסא * ועל זה התפלל אתה ה׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור * דעיקר שכינת כבודו יתברך הוא על הצדיקים והתפלל לאמר אע״פאע"פ שנתמעטו הדורות אם ראשונים כו׳ אעפ״כאעפ"כ יהי׳ כסאך עלינו בכל דור ודור ברוב רחמיך תחופף עלינו אור שכינתך אמן *

ונפש כי תחטא כו׳ * נ״לנ"ל דאיתא בזוהר הקדוש ונפש בי תחטא שהוא לשון תמי׳ שהכתוב מתמי' על נפש העליון שיחטא ע״שע"ש הלשון * ויש לפרש ג״כג"כ ברמז על נפש צדיק שחטא באיזה חטא קל כחוט

111)1 ושמעה קול אלה פי׳ שדוט׳ לו כאלו שומע עתה מחדש קול האלה והשבוע׳ כנ״לכנ"ל * והוא עד הוא ל׳ התרא׳ מלשון העדותי בכם כו׳ ופירושו הוא כך מה הוא הדבר שמעיד ומתרה בהצדיק לעוררו שיחרד לבבו ומפרש הכתוב והוא עד ר״לר"ל זה הדבר המתרה להצדיק דהיינו או ראה או ידע ע״דע"ד שפרשתי כבר שהנשט׳ קודם יציאת׳ לעולם מוליכין אות׳ בכל עולמות ומלמדין אות׳ כל התור׳ ואח״בואח"ב בא מלאך וסטרו על פיו כדאיתא בגט׳ וכל זאת למה * אמרתי כבר באריכות השורש הוא לסיבה הזאת שמראין לו כל עולמות הוא למען שיכול אח״כאח"כ להשיג העולמות ולעבוד בהם להשי״תלהשי"ת ב״הב"ה ולהשיג התור׳ שלמד ואילולי זאת שמראין לו כנ״לכנ"ל לא הי׳ יכול להשיג כלל וכלל לא התור' ולא העולמות העליונים רק ע״יע"י הרשיט׳ הנרשם בו קודם יציאתו לעולם עי״זעי"ז יכול אח״כאח"כ להשיג * ואם לא הי׳ נשכח ממנו כל מה שרא׳ ולמד לא הי׳ לו שום שכר בעבודתו *

וזהו או ראה ר״לר"ל או שראה בל העולמות הגבוהים לכן יחרד לבו בו * או ידע שלפעמים מתגלגל הצדיק עבור איזה מצוד. אחת שיש לו לתקן * וזהו או ידע דהיינו בבריא׳ ראשוג׳ שראה הכל * ונמצא לא הי׳ הצורך להראות לו כנ״לכנ"ל כשבא בגלגול * אם לא יגיד כו׳ שדרך הצדיק הזה אם יארע לו איזה נדנוד חטא כל שהוא אזי הוא מוכיח עצמו ומדבר לעצמו דברים קשין כגידין * ולכן נכתב לו״אלו"א יגיד בוא״ובוא"ו ואל״ףואל"ף לרמז ג״כג"כ אם ל״ול"ו דהיינו לעצמו יגיד פי' לשון גידין כמ״שכמ"ש חז״לחז"ל ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין * ונשא עונו פי׳ הצדי׳ זה נושא עונו זה למעל׳ לעולמו׳ עליונים ע״דע"ד שאמרו חז״לחז"ל זדונו׳ נעשים כזכיות * וזהו וצדיקים ישמחו ויעלצו בך ר״לר"ל שהצדיקים בכל פעם הם שמחים יותר ויותר בו ית׳ * לעולם ירננו פי׳ זה גורם להם כל השמחות מחמת שהם מרננים על עצמם כשבא להם שום נדנוד חטא ומביאין אותו החטא לעולם עליון שנעשה להם זכות * וזהו לעולם ר״לר"ל לעולם עליון * ירננו לשון

רינון ע״דע"ד דאיתא והי׳ כל העם מרננין אחריו והרינון

א1 נפש אשר תגע בכל דבר טמא כו׳ * י״לי"ל שהתור׳ הקדוש׳ מלמד׳ דרך הצדיק ד.רוצ׳ לבטל הדינים ולהמתיקם שזה נקרא ל׳ נגיעה שצריך להטות עצמו ליגע באותו דבר * ואמר הכתוב נפש כי תגע בכל דבר טמא ר״לר"ל בכללות הטומא׳ להמתיק למט׳ רשעים הטמאים והמתועבים *

וחיות כל א׳ במינו דהיינו אדם נותן חיות באדם ושור נותן חיות בבהמות והארי׳ הי׳ מוכרח לרבוץ על המזבח ג״כג"כ כדי להשפיע. וגם נשר אף שהוא מין טמא אך מחמת שהוא רחמני על בניו הוא ג״כג"כ משפיע על מיני עופות * ולעומת זה יש במרכבה טמאה ג״כג"כ ד׳ חיות טמאות אשר ג״בג"ב יש להן כח ע״יע"י הרשעי׳ החוטאים הם נותנים להם אחיז׳ וחיות בעוונם * וצריך הצדיק הרוצה לבטל הדינין להמתיקם בשרשם במקום התחלתם של הדינין. ואמר הכתוב או בנבלת חי׳ טמאה רמז שרוצה להמתיק שורש הדין של החיה טמאה רמז ע״דע"ד שדרשו חז״לחז"ל בערבי פסחים על פסוק גער חית קנה. געור חיה כו׳ או בנבלת בהמה טמאה כו׳ רמז לכח הדין שבמרכבה טמאה שיש בה בהמה טמאה * או בנבלת שרץ כו׳ רמז לכללות הטומאות ובא הכתוב ומלמד הצדיק באיזה אופן ימתיקם דהיינו ונעלם ממנו שצריך הדבר להיות בנעלם ובסוד גמור בהסתר כאלו גם ממנו עצמו הוא נעלם. והוא טמא פי׳ שהכתוב מלמד שלא ידחוק עצמו לכלות אותם לגמרי שיגרום מיד ביאת המשיח כי אמרו חז״לחז"ל אסור לדחוק את הקץ * רקי והוא טמא פי׳ שהטומאה עדיין תשאר. אלא שיראה להמתיקם * וזהו ואשם לשון שממה ר״לר"ל לעשותם משומם ומבולבל שלא יהי׳ בהם כח לשלוט כלל ולהמתיקם עד שיבא משיח במהר׳ ואז והעביר רוח הטומאה מן הארץ אמן *

כי יגע בטומאת אדם רמז לאדם רשע שנטמא בעוונות וחטאים ועי״זועי"ז נותן כח וחיות לאדם בני בליעל * והצדיק רוצה שישוב ,מעוונו ולא יעשה עוד. וזהו או כי יגע פי׳ שמטה עצמו לדבר זה כנ״לכנ"ל * ומלמד הכתוב ג״כג"כ שיעשה בדרך זה ונעלם ממנו שיראה לעשות הדבר הזה בהעלמה ובהסתר * והוא ידע פי׳ ממילא

גדול׳ והתעוררת תשובה. ואשם פי׳ כנ״לכנ"ל שיהא משומם

שבועות שתים כו׳ דהנה יש ב׳ גווני צדיקים יש צדיקים המענים ומסגפים עצמם עי״זעי"ז הן משברים כח הדיגין. ויש צדיקים האוכלים בקדוש׳ ובטהר׳ למען עבודתו ית״שית"ש אזי הם משפיעים ברכה ופרנסה לעולם והצדיקים הללו יש להן כח להשביע ולגזור כרצונם כן יקום שזה הכח והשליטה שיש להם לגזור אומר ויקום נקרא בלשון שבועה ע״דע"ד דאיתא ג׳ מלכו בכיפה וא׳ מהן הי׳ אחאב ומביא הגמ׳ ראי׳ מהפסוק והשביע את הממלכה ואת הגוי ואם לאו דשליט עלייהו איד יכול להשביעם ע״שע"ש נמצא ע״יע"י כח השליט׳ שהי׳ לו הי׳ יכול להשביעם ולכן כח הצדיק הגוזר אומר ויקם נקרא בשם שבועה. וזהו שבועות שתים פי׳ ב׳ גווני צדיקים יש שיש להן כח להשביע ולגזור אומר ויקם כנ״לכנ"ל שהן ארבע. רמז ששניהן גורמין תיקון להשם הוי״ההוי"ה ב״הב"ה שהוא ד׳ אותיות. ומפרש התנא שתים שאוכל ושלא אוכל רומז כנ״לכנ"ל שהצדיק הזה מתקן באכילתו וזה בעינויו ובסיגופו שאינו אוכל * והוסיפו חכמים עוד ב׳ דהיינו שאכלתי פי' הצדיק הזה שהוא אוכל עתה בקדושה צריך להזכיר עצמו ולהעלות על זכרונו להיותו דואג על אכילתו שאכל כבר בלא קדושה ולבו יבער על זאת: ושלא אכלתי רמז על הצדיק השני המסגף עצמו ידאג על הסיגופים שסיגף עצמו בבר שלא היו לתכלית. לעבודתו ית״שית"ש כי יש פעמים מסגפים עצמם ומכחישים כחם בענין רע בפנים לא טובות שלא לשם שמים ע״דע"ד שאמר הכתוב הן לריב ומצה תצומו כי על זה צריך האדם להשכיל מאוד ע״דע"ד שאמרו במטותא מנייכו לא תרתו תרתי גיהנם וצריך הצדיק לתקן ולבו יבער על הסיגופים הקודמים שלא היו לעבודתו ית״שית"ש ואז יהי׳ כח בהצדיקים לתקן הכל כנ״לכנ"ל: וזש״הוזש"ה או נפש רמז על הצדיק כנ״לכנ"ל בו' לבטא בשפתים שעקימת שפתיו של הצדיק הוי מעשה הם פועלים מעשה בעולמות העליונים * להרע או להטיב כמ״שכמ"ש חז״לחז"ל להרע שלא אוכל להטיב שאוכל רומז על ב׳ גווני הצדיקים הנ״להנ"ל. לכל אשר יבטא פי׳ כל אשר יבטא הן הצדיק הזה באכילתו והן השני בסיגופו * האדם בשבועה. כמו שדרשו חז״לחז"ל שצריך להיות האדם בשבוע׳ דהיינו שיהא צדיק גמור בצדקו הנקרא בשם אדם שהיא מדרגה גדולה *

וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן ודרשו חז״לחז"ל מכם ולא כולכם בכם חלקתי ולא באומות נ״לנ"ל הרמז ג״כג"כ

לדברינו הנ״להנ"ל אדם שיקריב עצמו להבורא ב״הב"ה בעובדות בשרים שהן כמו קרבן ואמרו חז״לחז"ל ולא כולכם פי׳ שלא תהא מדרגת כולכם שוה בסגנון אחד רק חלוק לשני גוונין כנ״לכנ"ל דהיינו א׳ שמתקן באכילתו וא׳ בסיגופו כל א׳ לפי מדרגתו. וזהו בכם חלקתי פי׳ בישראל יש חילוק בין הצדיקים כנ״לכנ"ל וזה שאמר יעקב אע״האע"ה אולי ימושני אבי כו׳ והבאתי עלי קללה. ולכאורה איך טעה יעקב בזה שהי׳ סובר שיצחק יקלל אותו הרי השכינ׳ היה עם יעקב ובודאי ידע האמת כאשר באמת אמר יצחק גם ברוך יהי' * אך נבאר לפי מה שאמרתי טעם שרצה יצחק לבדך את עשו וכי חליל׳ יטעה יצחק לברך את עשו ולא את יעקב * אך שיצחק הי׳ רוצה לברך את יעקב בברכת עוה״בעוה"ב ואת עשו בעוה״זבעוה"ז * ורבקה ראתה שחליל׳ אם לא יהי׳ ליעקב חלק בעוה״זבעוה"ז לא יהי׳ לבניו חליל׳ תקומ׳ בין האומות לכך הית׳ מהדרת שיברך יצחק את יעקב גם בעוה״זבעוה"ז * ויעקב אבינו ע״הע"ה לא הי׳ דעתו נוח' מזה שהי׳ מתיירא שיצחק יברך אותו בעגיני עוה״זעוה"ז בכולו גשמיות כי גם בעניני גשמים יש חילוקים כנ״לכנ"ל שצורך העולם לשני גווני צדיקים כנ״לכנ"ל * וגם בעניני אכיל׳ יש חילוק לאוכל בקדוש׳ במחשבות טהורות בין האוכל כבהמ׳ * ולזה אמר אולי ימושני אבי לשון ממשות הדברים גשמיים נקרא בל׳ מישוש דהיינו־ אולי יברך אותי בכולו גשמיות והבאתי עלי קלל׳ שזה אצלי קלל׳ יחשב * ואנכי איש חלק פי׳ כנ״לכנ"ל שאגי מוכרח להיות מוחלק לשני אופנים כנ״לכנ"ל * וזהו בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ ולכאור׳ מלת לכו הוא מיותר והכי ה״לה"ל למימר בית יעקב נלכה באור ה׳ * אך ד,כונ׳ לב׳ אופנים הנ״להנ"ל * בית יעקב הוא מדרג׳ קטנה כידוע ההפרש שבין יעקב לישראל וכתיב בפסוק והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש * רמז למדרג׳ של הצדיקים שע״ישע"י מדרגתם משברים כח הדינין * וזהו בית יעקב לכו פי׳ במדרגתכם רמז למדרג׳ א׳ * ונלכה באור ה׳ רמז למדרגה הב׳ ההולכים באור קדושתם בכל העולמות והשי״תוהשי"ת יזכנו להיות מהם אכי״ראכי"ר *

וידבר כו׳ צו את בני ישראל פרש״יפרש"י אין צו אלא זירוז ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כים ונ״לונ"ל ע״פע"פ הרמז דהג׳ האדם העובד את השי״תהשי"ת ב״הב"ה צריך לעבוד בזריזות ובמדות טובות אבל העובד את השי״תהשי"ת בעצלות ובדוחק שלא ברצון אזי הרי הוא חסר הגוף שאין לו גוף שהוא כמו כיס ונרתק להנשמ׳ וזה שרמז רש״ירש"י

בעצלות כנ״לכנ"ל *

לאת תורת העול׳ כו׳ פי׳ הכתוב מלמד אותנו דרכי השי״תהשי"ת * זאת היא השכיג׳ שנקרא זאת כידוע *

ואמר הכתוב זאת תורת העולה ר״לר"ל אם לימוד התור׳

היא לשם זאת דהיינו לשמה להעלות נחת רוח ליוצרו * העולה פי׳ התור׳ הזאת עולה לפניו ית״שית"ש * אבל מי שאינו לומד לשמ׳ ולימודו הוא מצד השמאל * ולזה רמז היא לשון נוקבא שהוא צד שמאל * העול׳ על מוקד׳

פי׳ התורה הזאת צריב׳ לבא על מוקד׳ בגיהנם וענוש יענש ויוצרף בצרוף אש של גיהנם ואמר הכתוב על המזבח כל הליל׳ * פי׳ על המזבח התור׳ שהי׳ ראוי להיות כפרה כמו מזבח דבזמן שבהמ״קשבהמ"ק קיים הקרבנות מכפרים ועכשיו התור׳ מכפרת דכל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עול׳ כו׳ והי׳ ראוי שהתור׳ יהי׳ במקום מזבח ועכשיו ענוש יענש בגיהגם * ולא תאמר הלא גם שלא לשמ׳

הוא טוב כדברי חז״לחז"ל לא כן הוא כדבריך כי חז״לחז"ל התירו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבא לידי לשמה אבל אם לומד כל ימיו שלא לשמ׳ בודאי ענוש יענש בגיהנם וזהו כל הליל׳ פי' אם הלימוד הוא בחושך ואפיל׳ כל ימיו

* עד הבוקר רמז עד יום מותו יום הדין וחשבון וביקור על כל מעשיו אזי הוא מר מאוד * ואש המזבח תוקד בו ר״לר"ל האש שהי׳ ראוי להיות מזבח תוקד בו בגיהגם לכן אמר הכתוב איעצך שתנצל מכל רע עשה זאת ותנצל

* דהיינו ולבש הכהן דאדם הנכנס בעבודתו ית״שית"ש נקרא כהן * ילבש עצמו מדו בד פרש״יפרש"י מדו כמדתו פי׳ רמז שנגד מדתו הרע שיש בו באדם יתאמץ מאוד לעשות היפך מדד. זאת למשל אם יש בו מדת כעס * יכריח עצמו להתאמץ לבבו להיות רחמן על כל דבר * אם יש בו מדת גאוה * ישפיל עצמו בתכלית השפלות מדה כנגד מדה * וזהו רמז בד שהוא פשתן רמז למדת כילות וקמצנות שזה מדה גרוע׳ ביותר כמו דאיתא בם׳ הישר לר״תלר"ת כמי שמצינו בפסוק שקין הביא מפרי האדמ׳ ופרש״יופרש"י מזרע פשתן מן הגרוע * ומכנסי בד יהיו על בשרו ר״לר"ל שצריך שיכניס עצמו במדד. זאת להתאמץ נגדה שלא יהי׳ קמצן וכילי ואז כאשר יתקן המדות שבו ויתנהג כן ימים רבים כל ימי חייו ויהי׳ אשריך בעוה״זבעוה"ז וטוב לך בעוה״בבעוה"ב אמן *

^!"1 תורת העול׳ היא העול' כו׳ ונקדים לפרש פסוק יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך כו׳ לכאור׳ לשון הכתוב משמע שהוא שגי דברים דהיינו את הדבר הזה מורה על עשיית דבר אחר דאל״הדאל"ה הי׳ לו לומר יען אשר עשית את הדבר הזה אשר לא

חשכת בו׳ כי הוי״והוי"ו של ולא מחלקת לב׳ דברים * וגרא׳ לפרש דהנה הקושיא מפורסמת דמקשי׳ מפני מה בפרש׳ ראשונה של ק״שק"ש נאמר בכל מאודך ובפרש׳ שני׳ לא נאמר ובכל מאודיכם * וי״לוי"ל דאיתא בגט׳ גדול׳ תשוב׳ שזדונות נעשו לו כזכיות ומקש׳ והתגיא נעשו לו כשגגות ומשני כאן מאהב׳ כאן מירא׳ לנאור׳ מאחר שרז״לשרז"ל האירו לנו עינינו והודיעו לנו שהתשוב׳ מאהב׳ זדונות נעשים כזכיות א״כא"כ מוטב מי שהעיר ה׳ את דוחו שישוב על עונותיו יעשה מאהב׳ מיד * אך הפשוט שזה בלתי אפשרי שישוב מיד מאהב׳ רק צריך להיות בהדרג׳ מתחיל׳ בירא׳ ומיראה בא אל אהב׳ וכן הוא כוגת חז״לחז"ל שמתחיל׳ נעשים כשגגות בעשותו תשוב׳ מירא׳ ואח״כואח"כ בבואו לעשות מאהב׳ נעשים כזכיות * ולכן בפ׳ ראשוג׳ של ק״שק"ש ששם הורה לנו את הדרך אשר נלך בה ע״יע"י תפל׳ דהיינו בכל לבבך איזה עבודה שבלב זו תפלה דמתחיל׳ היא בלב שצריך לשום על לבו יראת ד׳ וגדולתו * ובכל נפשך דהיינו לגמול את נפשו דגומל נפשו איש חסד שהתפיל׳ במזג׳ היא גמילות חסד לנפש * ובכל מאודך דהיינו לאחר שמוציא בשפתיו ובדיבורו הוא בא אל אהבה דהיינו שהוא מדבר בכל חושיו וכוחו וכוונתו במאוד מאוד בהתלהבות גדול * אבל בפ׳ שני׳ שהוא הוראת הדרך ע״יע"י התור׳ הקדוש' כמו שדרשו חז״לחז"ל והי׳ אם שמוע בישן תשמע בחדש * ר״לר"ל כאשר יהי׳ הלמוד אף שלא לשט׳ והיינו שמוע בישן שתשמע את התור׳ כאלו דבר ישן * דהיינו שלא לשמה תשמע בחדש תבא ממילא אח״כאח"כ לבא ללימוד לשט׳ כאלו מקבל התור׳ מחדש בסיני מפי הגבור׳ דזהו אהב׳ גדולה והתלהבות גדול ולכן א״צא"צ לפרש עוד בכל מאודיכם לרמז על אהב׳ כי ממילא בא וכנ״לוכנ"ל וע״יוע"י התור׳ הקדוש׳ יכול האדם לבא לכל המדרגות * וזהו וזאת התור׳ לעול׳ ולמנה׳ כו׳ דבזמן המקדש היו הקרבנות מכפרים ועכשיו העוסק בתורת עול׳ כאלו הקריב עול׳ * וזהו וזאת התור׳ לעול׳ כו׳ פי׳ ע״יע"י התור׳ תוכל לפעול הכל שהיא מדרג׳ עליונ׳ על הכל * ועל שני מדרגות דהיינו יראה ואהב׳ רמזו רז״לרז"ל באמרם שבעת ימים קודם יה״ביה"ב מפרישין ב״גב"ג וכו׳ ושבעת ימים קודם שריפת הפר׳ מפרישין כו׳ ומה הפרש בין זה לזה אלא שזה פרישתו לקדוש׳ ואחיו הכהנים גוגעין בו * וזה פרישתו לטהר׳ ואין אחיו הכהנים נוגעין בו * ר״לר"ל דמלת קדוש׳ הוא לשון הזמנה אל הדבר דשני פרישות הנ״להנ"ל היו כדי לתקן את השש׳ קצוות והעולם השביעי אלא שזה פרישתו הקדושה ואחיו הכהנים נוגעין פי׳ דזה הוא הנוגע לכל ישראל שיזמינו ויקדשו עצמם לעבודת הבורא ית״שית"ש ופרישתו ג״כג"כ הית׳ לקדוש׳ דהיינו הזמנה * וזה רמז דבר אל כל בני ישראל

קדושים תהיו ר״לר"ל להזמנה הזאת כל ישראל שוים כאחד לטובה. וזה פרישתו לטהרה טהר׳ היא מדרגה גדולה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו ר״לר"ל שלאו כל אדם יכול לבא למדריג׳ הזאת וזה רמז שמטהרת טמאים פי׳ מי שהי׳ מחזיק עצמו כשפל וטמא הי׳ מטהר ומטמא טהורים מי שמחזיק עצמו לטהור שהוא מתוקן וטהור כל צרכו זה בודאי עדיין בתוך טומאתו הוא יושב כי המדריגה הזאת אין לה קץ ותכלית וזהו שנא׳ באברהם אבינו ע״הע"ה יען אשר כו׳ ולא חשכת בו׳ שהוא שני דברים דהיינו אחד אשר עשית שהלך להר המורי׳ לשחטו אבל עדיין לא עשה זהו מדרגת יראה. ב׳ לא חשכת את בנך כו׳ דזהו מצד אהבה גדולה והתלהבות גדול: וזהו זאת תורת העולה דעולה הי׳ בא על הרהור הלב ואמר הכתוב זאת תורה העולה פי׳ תבא למדרגה הזאת שיהי׳ תורה שלך עולה פי׳ שתכפר על הרהור הלב. היא העולה על מוקד׳ פי׳ עוד תפעול התור׳ ההיא שתלמוד שתביאך אל אהבה והתלהבות גדול וכנ״לוכנ"ל שהתורה חשוב׳ כנגד הכל * על המזבח ר״לר"ל התורה הזאת היא למעל׳ מן המזבח שהקרבנות אינם מכפרים כולם על כל חטא כ״אכ"א כ״אכ"א מכפר על חטא שלו אבל התור׳ מכפרת על הכל ובזה התורה מעול׳ מן המזבח ואש המזבח תוקד בו ר״לר"ל כמו שהי׳ בא אש על המזבח מן השמים כן תוקד התלהבות אש בהצדיק הזה אשר יתנהג כנ״לכנ"ל * ולבש הכהן מדו בד פי׳ כאשר יתנהג כג״לכג"ל נק׳ הצדיק כזה בשם כהן וצריך להלביש עצמו מדו בד ר״לר"ל שצריך לתקן עצמו במדותיו בהתבודדות מחשבתו * ומכנסי בד ילבש על בשרו דהיינו שצריך ג״כג"כ התבודדות אחרת לכסות את בשר ערוותו ר״לר"ל תאוותו * והרים את הדשן אשר תאכל האש ר״לר"ל שזה בלתי אפשרי שישבר אדם כל מדותיו הנולדים עמו מבטן אמו רק שצריך להרים אותם אל הקדוש׳ למשל מי שיש בו מדת כעס יסור מכעס החיצונית ויכעוס על הרשעי׳ וכן בכל המדות ושמו אצל המזבח פי׳ כנ״לכנ"ל שישים המד׳ אל הקדוש׳ דהיינו באם יבא לכעוס או שאר מדה ישבר עצמו להביא אותה המד׳ אל הקדוש׳ * ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ר״לר"ל שאח״כשאח"כ יבא אל מדרג׳ יותר עד שיופשט מכל וכל מכל המדו׳ והוציא את הדשן מחוץ למחג׳ ר״לר"ל שלא יבא לו בשום פעם מהמדות הנולדות עמו כ״אכ"א הכל בקדושה רבה *