טור אורח חיים תסז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
←טור: הוגה - חצי סימן בינתיים |
||
שורה 1:
{{טור|אורח חיים|תסו|תסז|תסח|}}
==טור==
חטין שבאו בספינה וטבעו ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר בהם, לא ימכרם
יש אומרים דהוא הדין לעובד-גילולים יכול למוכרו מעט מעט, שלא אסרו למכרם לעובד-גילולים אלא הרבה ביחד, דאיכא למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל.
דבש של עו"ג אין מחזיקין בו איסור לומר מזוייף הוא: ▼
כתב הרב רבי אפרים שהן אסורין אף על גב שלא נתבקעו, אף על גב דגבי לתיתה אינן אסורין אלא אם כן נתבקעו, שאני התם דעסיק בה הלכך אינן באין לידי חימוץ עד שיתבקעו, אבל הכא כיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ. כתב בהלכות גדולות: חטין שבאו בספינה, אם לחות הן או שנשתנו מראיתן, בידוע שהגיע עליהן מים ואסור להשהותן בפסח, אלא לזבנינהו קבא קבא כי היכי דליכלינהו קמי פסחא, אבל אם יבישות הן וקשות ולא נשתנו מראיתן, אחזוקי איסורא לא מחזקינן ומותרים לאכול, והכי שדר רב צמח ריש מתיבתא. וכן כתב רבינו אב"ן:
לתת חטין או שעורין נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות וקאמר מר עוקבא הא דקאמר נתבקעו אסורות לא נתבקעו ממש אלא שקרובות ליבקע שאילו מניחן ע"פ חבית של יין והן מתבקעות מכח ריח היין ואית דגרסי ע"פ הביב והוא כלי שקלין בו קליות על האש ושמואל אומר אינן אסורות אא"כ נתבקעו ממש וכתב רב אלפס יש פוסקין כשמואל נתבקעו ממש ויש פוסקין כמר עוקבא ופסק הוא כמר עוקבא לחומרא והני מילי למיכלינהו בעינייהו אבל אם נמצא בתבשיל ולא נתבקעו ממש כיון דאיסור משהו מדרבנן אינן אוסרות התבשיל אלא א"כ נתבקעו ממש כתוב בספר רוקח בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא דחטין שירד עליהן דלף ונתבקעו וחזרו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר יש לצדד הדבר לאיסור ולהיתר והאריך בו ונטה להתיר אלא שלא רצה לסמוך על דבריו להתיר: ▼
ואם נמצא חטה בעיסה או במצה אפויה כתב א"א ז"ל שמותר אפילו היא בקועה שאפילו נתבקעה אינו חמץ גמור אלא קרוב להחמיץ מדאמר ר"י שורן בחומץ וחומץ צומתן ודבר ידוע שחטה קשה ואינה ממהרת להחמיץ כמו העיסה וכיון שהעיסה לא החמיצה כ"ש החטה ולא חיישי' שמא היתה במים לפי שישראל רגילין לשמור יפה המים השמורין וראיתי קצת גדולים שאסרו אותה מצה ויש אחרים שאסרו כל המצות ולא נהירא לי שאפילו היתה חמץ למה תיאסר כל המצה והא דאמרי' חמץ במשהו היינו דווקא ע"י בישול שמתפשט החמץ בכל הקדירה אבל אם כזית חלב נפל על חררה אחת דבר ידוע שאין איסור החלב מפעפע בכל החררה דאפייה לא הוה כבישול להתפשט הטעם בכל החררה אלא אוסר כדי קליפה או כדי נטילה וכ"ש חטה אחת שאין כח בפליט' להתפשט בכל החררה וכ"כ ה"ר אליעזר ממיץ שאם נמצאת חטה על בשר מליח או צלי או על מצה רותחת חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת ואם הוא בי"ט אחרון של פסח מותר להשהותו עד אחר הפסח כיון שהוא ספק י"ט ספק חול ע"כ: ▼
▲לתת חטין או שעורין, נתבקעו אסורות, לא נתבקעו מותרות. וקאמר מר עוקבא, הא דקאמר נתבקעו אסורות, לא נתבקעו ממש אלא שקרובות ליבקע, שאילו מניחן
כתוב בספר רוקח: בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא, דחטין שירד עליהן דלף ונתבקעו וחזרו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר, יש לצדד הדבר לאיסור ולהיתר, והאריך בו ונטה להתיר אלא שלא רצה לסמוך על דבריו להתיר:
▲ואם נמצא חטה בעיסה או במצה אפויה, כתב
מעשה שמלגו תרנגול במים חמין ומצאו אח"כ במים גרעין של חטה ואסר ראב"ן התרנגול דשמא היתה החטה במים קודם רתיחה והחמיצה ובלעה התרנגול מן המים. מעשה ונמצאת חטה בקועה בכלי של מים ובשלו באותן המים תבשיל והתירו התבשיל ולא אמרינן שנאסרו המים ויאסרו התבשיל וכן התיר אבי העזרי חטין שנפלו לבור וכתב שאין מחמיצות כדאמרינן תפח תלטוש בצונן אלמא שהצונן מעכבו מלהחמיץ ונ"ל שאין הנידון דומה לראיה דההיא דוקא בעיסה אבל חטה ודאי מחמצת במים צוננין כההיא ארבא דטבע בחישתא ועוד דתניא בתוספתא שרה חטין ושעורים במים והחמיצו אסורות אלא נראה להתיר מהאי טעמא כיון שהמים צוננין אין החטה נותנת בהם טעם ואפילו חמץ גמור שנפל לבור מותר מזה הטעם:
| |||