שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 240:
 
'''לדברי המכשיר בה פוסל בבתה''' — הא דלא קאמר "פוסל בזרעה", משום דלא שייך פיסול בבנה: אם לישא כהנת, לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין; ואם לפסול אשה בביאתו, לא מתפסלא משום דאוקי אתתא בחזקתה, כי היכי דמכשיר באם מטעם חזקה, מכשיר נמי אם בא הבן על האשה מטעם חזקה. '''הרא"ש''' ז"ל:
 
 
 
'''מאי טעמא דר' אלעזר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות''' וכו' — אין לפרש דהכי קאמר, דמשום דאית לה חזקה דכשרות, להכי אית לה להימנה, דאוקי אתתא אחזקתה. דאי הכי קשיא, מאי שנא בתה דפסלה? הרי חזקת אמה מהני לבתה. אלא הכי פירושו, דמדינא היה לנו לפסול האם והבת, דהא מספקא לן אי נבעלה לפסול; אלא אנו לא פסלינן את האם, משום דצד ההיתר מכריח יותר משום חזקת האשה, אבל הבת אכתי הספק במקומו עומד והצדדין שקולין, הילכך הרי היא פסולה. וזהו שכתב רש"י ז"ל: '''אית לה חזקה דכשרות. ויש לומר: אשה זו בחזקת כשרה עומדת, ומספק אתה בא לפוסלה, אל תפסלוה מספק,''' כן נראה לי. והיינו דקאמר תלמודא: '''בשלמא איהי''' וכו', ולא קאמר בקוצר: "איהי אית" וכו', ולמה ליה למנקט לשון '''בשלמא'''? ודו"ק.
 
וכתב הריטב"א ז"ל: '''מאי טעמא דר' אלעזר''' — פירוש, דאילו ר' יוחנן אית ליה טעמא תריצא, שלא לחלוק דין הבת מדין האם. '''בתה לית לה חזקה דכשרות''' — פירוש, אבל ר' יוחנן סבר דחזקת דאמה מהניא לבתה. עד כאן. ועיין ריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן רכ"ט ורל"א:
 
'''מאי לאו שתוקי ופסול''' — פירוש, והשתא ניחא דנקט "עדות אשה בבתה" ולא נקט "בבנה", וכדכתבינן לעיל בסמוך בשם הרא"ש ז"ל:
 
{{לא נשלם}}