קטגוריה:משלי יד טז: הבדלים בין גרסאות בדף

דקויות

ממה ירא החכם?

1. מכל צרה שעלולה לבוא עליו: "ירא מהדברים ומפחד, ובסיבה זה ישמור עצמו מרע" (רלב"ג, וכן מצודות). בפרט, הוא נזהר מצרות וסכנות שאנשים אחרים מזהירים אותו מפניהן - לא מתעלם מאף אזהרה.

2. מחטא שהוא עלול לחטוא בטעות: "החכם, אף על פי שהוא סר מרע בכל יכולתו וחפצו, הוא ירא פן יתעה במעשה ויקצר בחובתו." (ר' יונה), או מפורענות שעלולה לבוא עליו אם יחטא (רש"י).

3. מה' (אבן עזרא); "החכם, על-ידי שהוא ירא מה', על-ידי כך סר מרע, ולא ייטה מעצת החכמה, כי המוסר תייסר כוחות נפשו מעבור הגבול" (מלבי"ם), "חכם ירא את ה', וסר מרע מלעשות עבירה" (הגר"א).

4. מבני אדם: "החכם ירא, מפחד תמיד, ולכן סר מלהרע לשום אדם, כי (משנה אבות ד ג): " אין לך אדם שאין לו שעה ", וינקום נקמתו ממנו" (הגר"א).

במה מתעבר הכסיל?

1. מתעבר (=מתמלא עֶבְרָה, כועס) על כל אדם שמנסה להזהיר אותו מסכנות, ובוטח לגמרי בדעתו; וכן (משלי כח כו): "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט"*.

2. מתעבר (=עובר שוב ושוב) על כללי הזהירות: "עובר במקום שיש לטעות, ובוטח בה' שלא יבוא לידי רע, והוא ביטחון הכסילים" (הגר"א).

3. מתעבר (=עובר שוב ושוב) על מצוות ה', ובוטח שיינצל מעונש: "מתחזק לעבור בחזקה... בהיכלו בוטח לומר לא תבואני רעה" (רש"י), או "בוטח בה' שימחול" (הגר"א).

4. מתעבר (=עובר שוב ושוב) על כללי הזהירות הרוחניים, ובוטח שלא ייכשל בחטא: "מתקרב אל הרע... בוטח שלא יקרנו עוון" (ר' יונה), "הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחלה..." "וכסיל מתעבר ובוטח"" (רמח"ל, מסילת ישרים ג).

5. "מתכעס נגד חבירו ומריע לחברו, ובוטח שלא יוכל לעמוד נגדו לעולם" (הגר"א, ודומה לזה אבן עזרא, רלב"ג, מצודת דוד).

הקבלות

פסוק נוסף עוסק בזהירות מרעה לעומת עבירה על חוקי הזהירות:

(משלי כב ג): "עָרוּם רָאָה רָעָה ויסתר[וְנִסְתָּר], וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ"*

ישנם שני הבדלים בין הפסוקים - בין החכם לערום, ובין הפתי לכסיל:

• הערום נסתר מרע רק לאחר שהוא רואה אותו; החכם סר מרע עוד לפני שהוא רואה אותו - הוא מקבל עצות, ירא ונזהר. מכאן, שהגירסה המדוייקת של הפתגם הידוע היא "ערום יודע לצאת מבעיות, שחכם בכלל לא נכנס אליהן".
• הפתי עובר (על כללי הזהירות) פעם אחת, נענש, ואז לומד מהטעות של עצמו; הכסיל מתעבר (= עובר שוב ושוב), בטוח שלא יקרה לו כל רע, ואינו לומד אפילו מהטעויות של עצמו. כשאנו נתקלים שוב ושוב בצרות או מכשולים, התגובה החכמה היא לראות בכך סימן שיש משהו רע במעשינו, ולנסות לתקן אותם, ולא לחזור שוב ושוב על אותן טעויות.

ניתן לראות בפסוקים אלה גם הנחיות חינוכיות לסוגים שונים של תלמידים. לדוגמה, כדי לשכנע תלמידים שלא כדאי להם להמר:

• לתלמיד החכם - היודע ללמוד - נוכל להראות הוכחה מתימטית לכך שבהימורים יש יותר סיכוי להפסיד מאשר להרוויח, שהרי "חכם ירא - וסר מרע".
• לתלמיד הערום - היודע להיזהר - נוכל להראות אנשים שהפסידו את כל רכושם בהימורים, שהרי "ערום ראה רעה - ונסתר".
• לתלמיד הפתי - המתפתה בקלות - נצטרך לאפשר להתנסות בעצמו בהימורים, שיראה שבסופו של דבר הוא מפסיד, ואולי החוויה השלילית הזאת תגרום לו להתרחק מהימורים מסוכנים יותר, שהרי "פתיים עברו ונענשו".
• ולתלמיד הכסיל - השונא ללמוד - גם זה לא יעזור, שהרי "כסיל מתעבר" [=עובר שוב ושוב] "ובוטח", אך ייתכן שנוכל להשתמש ברגש הכעס - נוכל להסביר לו, שכאשר הוא מפסיד, בעל הקזינו מרוויח, ו"למה שתהיה פראייר ותיתן לו להרוויח על חשבונך?"; ואז - אולי - "הכסיל יתעבר" [=יכעס] וייזהר...

על חשיבות הפחד, ראו גם (משלי כח יד): "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה"*, ועל הסכנה שבבטחון עצמי מופרז, ראו גם (משלי כח כו): "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט"*.

חכמי המדרש הביאו מספר דוגמאות מהמקרא לפסוק זה:

1. לאברם נאמר, (בראשית טו א): "אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ", ומכאן שאברם ירא: "חכם וסר מרע - ירא, זה אברם, שנאמר לו: אל תירא. ממי היה מתיירא? - משם בן נח, שהרג את בני עילם (במלחמה המתוארת בפרק יד, הרג אברם את המלכים שהיו מבני שם)... והיה מתיירא לומר שהרגתי בנו של צדיק, עכשיו יקללני ואמות" (תנחומא על בראשית טו סימן טו).

2. משה חשש לצאת בשליחות ה': "משה עבד ה', כשמעו דבר ה', חושד תמיד בשכלו ובהבנתו, עד שהיה חרד ומתפחד משגגת עצמו, וכל זה מעצם חכמתו, כמו שנאמר חכם ירא וסר מרע, והיפוכו וכסיל מתעבר ובוטח" (ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף על שמות ו13; ראו גליונות נחמה).

3. שבט יששכר חששו לייעץ לאחשוורוש להעניש את ושתי, כי ידעו שהוא הפכפך וישנה את דעתו: "חכם ירא וסר מרע - זה שבטו של יששכר, וכסיל מתעבר ובוטח - אלו שבעת שרי פרס ומדי [שייעצו לו לסלק את ושתי, עצה שהוא התחרט עליה]." (אסתר רבה ד א). וכן דרשו באותו אופן את משלי כב3 שהבאנו למעלה.