ביאור:משלי כד כז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|כד|כד כו|כז|כד כח|קטגוריה=1}}
 
= למצוא עבודה ואחר-כך לבנות בית =
 
{{מאמר מבנה}}
 
<div class="page single_height">
{{צמ|הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר - וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ|משלי כד כז}}
 
{{צמ|הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר -, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.|משלי כד כז}}
זהו הסדר הנכון לבנות את חייך: קודם '''הכן''' לך '''מלאכה''' (מקצוע) '''בחוץ''', ודאג שיהיה '''לך''' מקור פרנסה '''עתידי בשדה''', ורק '''אחר''' -כך בנה לך '''בית''', דירה ומשפחה.
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
==עצות==
 
מה עדיף לעשות קודם – למצוא עבודה או לקנות דירה? על-פי ספר משלי, עדיף קודם למצוא עבודה:
 
קודם '''הכן''' לך '''מלאכה''' = מקור פרנסה '''בשדה''' = בחוץ, ורק '''אחר''' -כך בנה לך '''בית'''.
 
הסיבה לזה היא, לא רק שצריך כסף כדי לממן את הדירה, אלא גם שקניית דירה עלולה לגרום לעצלות; כך ניתן ללמוד מקטע סמוך, שגם הוא מדבר על שדה, משלי כד ל-לד:
 
" {{צ|עַל '''שְׂדֵה''' אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב.}}
 
{{צ|וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה.}}
 
{{צ|וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי; רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר.}}
 
{{צ|מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.}}
 
{{צ|וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן}} ":
 
כאשר לאדם יש בית ועדיין אין לו עבודה, הוא עלול להתפתות להיות עצל – לשכב בביתו בחיבוק ידיים, ולהזניח את העבודה בשדה, וכך יישאר חסר-כל.
 
זהו הסדר הנכון לבנות את חייך: קודם '''הכן''' לך '''מלאכה''' (מקצוע) '''בחוץ''', ודאג שיהיה '''לך''' מקור פרנסה '''עתידי בשדה''', ורק '''אחר''' -כך '''בנה''' לך '''בית''', דירה ומשפחה.
הסייג למניעת עצלות הוא קודם-כל למצוא עבודה מסודרת, ולהתרגל לעבוד, ורק לאחר מכן לבנות את הבית. כך, כאשר לאדם יש בית, יש פחות סיכוי שהוא יתעצל לצאת לעבודה.
 
</div> </div> <div class="advancedlong"> <div class="cell hqblot longcell">
 
==הקבלות==
גם האישה החכמה, גיבורת השליש הראשון של הספר (פרקים א-ט), נוהגת לפי הפסוק שלנו. בפרקים הראשונים (א-ח) היא יוצאת '''החוצה''' כדי לקרוא לתלמידים:
 
::* {{צמ|חָכְמוֹת '''בַּחוּץ''' תָּרֹנָּה, '''בָּרְחֹבוֹת''' תִּתֵּן קוֹלָהּ|משלי א כ}}( [[ביאור:מבנההחכמות משלייוצאות א-20לרחוב לקרוא לתלמידים|פירוט]] )
::* {{צמ|הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא, וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי '''דָרֶךְ,בֵּית נְתִיבוֹת''' נִצָּבָה; לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת, מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה|משלי ח א}}
 
ורק בפרק ט היא בונה את '''ביתה''':
 
::* {{צמ|חָכְמוֹת '''בָּנְתָה בֵיתָהּ''' חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה|משלי ט א}}( [[ביאור:חכמותחצבה וכסילותעמודיה - מי תנצח?-01שבעה|פירוט]] )
 
האישה החכמה בפרקים אלה עובדת בהוראה - בפרקים הראשונים היא יוצאת ללמד בחוץ, ובפרק האחרון היא בונה בית-ספר משלה.
שורה 76 ⟵ 57:
חז"ל דרשו את הפסוק גם על בניין רוחני:
 
::*'''הכן בחוץ מלאכתך''' - בבית המדרש האדם לומד את חכמת התורה, כמו שנאמר ב {{צמ|חָכְמוֹת '''בַּחוּץ''' תָּרֹנָּה|משלי א כ}}( [[ביאור:מבנההחכמות משלייוצאות א-20לרחוב לקרוא לתלמידים|פירוט]] );
::*'''ועתדה בשדה לך''' - אחר-כך אדם מנביט בשדהו את תורתו האישית, כמו שנאמר ב {{צמ|כִּי אִם '''בְּתוֹרַת ה'''' חֶפְצוֹ, '''וּבְתוֹרָתוֹ''' יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה|תהלים א ב}};
::*'''אחר ובנית ביתך''' - תכלית כל החכמות היא בניין האישיות הפנימית של האדם לבית שראוי למשכן ה' {{קטן|קטן= (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד", עמ' 570)|}} .
שורה 146 ⟵ 127:
חז"ל פירשו את הפסוק גם על ענייני לימוד תורה, למשל: {{צפ|תוכן='''הכן בחוץ מלאכתך''' - זה מקרא ומשנה; '''ועתדה בשדה לך''' - זה גמרא; '''אחר ובנית ביתך''' - אלו מעשים טובים}} {{קטן|קטן= (בבלי סוטה מד.)|}} .
 
</div> </div> <div class="cell ecot longcell">
 
== תגובות עצות==
 
מה עדיף לעשות קודם – למצוא עבודה או לקנות דירה? על-פי ספר משלי, עדיף קודם למצוא עבודה:
מאת: דותן מזור
 
קודם '''הכן''' לך '''מלאכה''' = מקור פרנסה '''בשדה''' = בחוץ, ורק '''אחר''' -כך בנה לך '''בית'''.
אראל,
 
הסיבה לזה היא, לא רק שצריך כסף כדי לממן את הדירה, אלא גם שקניית דירה עלולה לגרום לעצלות; כך ניתן ללמוד מקטע סמוך, שגם הוא מדבר על שדה, משלי כד ל-לד:
בהנאה גדולה אני חוזר בכל פעם לאתר שלך. תודה!
 
{{צ|עַל '''שְׂדֵה''' אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי; רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר. מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן}}:
לפני כמה זמן התארחתי בחנוכת בית של חבר, וכל אחד קרא לעצמו קטע אחר מתוך הסידור. במקרה, הזדמן לי לקרוא את דבריו של הרמב"ם שמדבר קשות כנגד אנשים שמתחתנים לפני שהקימו לעצמם בית.
 
כאשר לאדם יש בית ועדיין אין לו עבודה, הוא עלול להתפתות להיות עצל – לשכב בביתו בחיבוק ידיים, ולהזניח את העבודה בשדה, וכך יישאר חסר-כל.
לצערי, אני לא זוכר את הנוסח המדויק ואת מראה המקום, ולא הצלחתי לאתר את הציטוט האמור בכל מקום שבו חיפשתי. אולי לך יהיה יותר מזל (כי יותר יכולת בטוח שיש לך).
 
הסייג למניעת עצלות הוא קודם-כל למצוא עבודה מסודרת, ולהתרגל לעבוד, ורק לאחר מכן לבנות את הבית. כך, כאשר לאדם יש בית, יש פחות סיכוי שהוא יתעצל לצאת לעבודה.</div> </div> </div>
בברכה,
 
דותן מזור
 
::מאת:
 
 
<noinclude>
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:למצוא עבודה ואחר-כך לבנות בית|ביאור:למצוא עבודה ואחר-כך לבנות בית}}}}
 
<noinclude>
{{מידה טובה|מידת הזריזות|בלי קטגוריה}}
[[קטגוריה:סגלות משלי כד|משלי כד כז]]
[[קטגוריה:חריצות ועצלות בספר משלי|משלי כד כז]]
{{מידה טובה|מידת הזריזות|בלי קטגוריה}}
[[קטגוריה:נבואות מקבילות לפסוקי משלי|משלי כד כז]]
[[קטגוריה:סדר פסוקים|משלי כד כז]]
[[קטגוריה:פירושים על מדרשי הלכה|משלי כד כז]]
[[קטגוריה:משלי כד כז|משלי כד כז]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjlymj/mj-24-273427.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2010-07-31.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjlymj/mj-24-273427.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mjlymj/mj-24-273427}}
 
</noinclude>