ויקיטקסט

ביאור:משלי כג יב: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|כג|כג יא|יב|כג יג|קטגוריה=1}}
 
= לחנך במחשבה, הקשבה וענישה =
 
<div class="advancedpage single_height">▼
 
{{צמ|הָבִיאָה לַמּוּסָר לִבֶּךָ, וְאָזְנֶךָ לְאִמְרֵי דָעַת.|משלי כג יב}}
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
 
כשאתה מייסר את בנך או תלמידך בעונשים או בהטפות-מוסר, '''הבא''' להטפת '''המוסר''' את '''הלב''' (מקום המחשבות) שלך - אל תייסר מתוך כעס ועצבים אלא מתוך מחשבה ושיקול-דעת;   ולפני שאתה מייסר אותו, הטה '''אזנך''' '''לאמרי הדעת''' שלו - אולי יש לו הסבר הגיוני למעשיו.
 
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longcell">
==עצות==▼
 
==דקויות==▼
ספר משלי, בניגוד לתפיסה החינוכית המקובלת בימינו, תומך גם בענישה גופנית כחלק מתהליך חינוכי, במקרים מסויימים (ראו [[ביאור:עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לשמוע ביקורת|עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לקבל ביקורת]] ). אולם הוא מדגיש, שהענישה חייבת לכלול גם מחשבה והקשבה:▼
 
1. לפי רוב המפרשים: '''מוסר''' = ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם '''המיוסר''' - האדם שמוכיחים אותו, למשל: {{צפ|תוכן=הכנע לבך לשמוע אל המוסר}} {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .▼
'''מוסר''' [[ביאור:מוסר = מתיחת ביקורת על-ידי ייסורים וצרות|= ייסורים, ענישה גופנית]] ; כמו בפסוק הבא: {{צמ|אַל תִּמְנַע מִנַּעַר '''מוּסָר,''' כִּי '''תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט''' לֹא יָמוּת|משלי כג יג}}.▼
 
::*אולם, גם בפסוק הבא נזכר מוסר, ושם ברור שהמשמעות היא ייסורים ושהפסוקים פונים אל האדם המייסר (משלי כג יג-יד): {{צ|אל תמנע מנער '''מוסר''' , כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל}}. לענ"ד, מסתבר שהמילה מופיעה באותה משמעות בשני הפסוקים הסמוכים.▼
'''לב''' [[ביאור:לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות|= מקום המחשבות]] ;   '''הביאה למוסר לבך''' = כשאתה מייסר את בנך, אל תביא למוסר את כעסיך ותסכוליך, אלא את לבך ומחשבותיך; כל ענישה צריכה להיות מלווה בריכוז ובמחשבה, כדי להעניש רק במידה המתאימה על-מנת להשיג את המטרה החינוכית, לא יותר.▼
 
2. אפשר גם לפרש '''מוסר''' = ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם '''המייסר''' , ומלמד אותו לתת דוגמה אישית: {{צפ|תוכן=לפני שאתה מטיף מוסר לאחרים, הטף תחילה מוסר לליבך!}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור:משלי פרק כג - דוד מצווה את בניו ילידי חברון (למעט אדוניה) ואת שלמה (.doc)|מטמונית למשפחות סופרים / משלי כג כמשל לבית דוד]] )|}} .▼
'''דעת''' [[ביאור:ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים|= היכרות קרובה]] ;   '''ואזנך לאמרי דעת''' = גם לפני וגם תוך כדי הענישה יש להקשיב לנער ולשמוע האם הוא אומר '''אמרי דעת''' , הסבר הגיוני למעשיו או דברי חרטה; יש לשמור על קשר קרוב ואוהב עם הנער גם כשמענישים אותו, כך שהענישה לא תיצור ניכור.▼
 
3. ולענ"ד, '''מוסר''' = ייסורים, כמו בפסוקים הבאים, והפסוק פונה אל האדם '''המייסר''' - האב או המורה (ראו "עצות"). ▼
▲<div class="advanced">
 
</div> <div class="cell ecot longcell">
▲==דקויות==
 
▲==עצות==
▲1. לפי רוב המפרשים: '''מוסר''' = ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם '''המיוסר''' - האדם שמוכיחים אותו, למשל: {{צפ|תוכן=הכנע לבך לשמוע אל המוסר}} {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .
 
▲ספר משלי, בניגוד לתפיסה החינוכית המקובלת בימינו, תומך גם בענישה גופנית כחלק מתהליך חינוכי, במקרים מסויימים (ראו [[ביאור:עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לשמוע ביקורת|עונשים גופניים - רק למי שאינו מסוגל לקבל ביקורת]] ). אולם הוא מדגיש, שהענישה חייבת לכלול גם מחשבה והקשבה:
▲::*אולם, גם בפסוק הבא נזכר מוסר, ושם ברור שהמשמעות היא ייסורים ושהפסוקים פונים אל האדם המייסר (משלי כג יג-יד): {{צ|אל תמנע מנער '''מוסר''' , כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו, ונפשו משאול תציל}}. לענ"ד, מסתבר שהמילה מופיעה באותה משמעות בשני הפסוקים הסמוכים.
 
▲'''מוסר''' [[ביאור:מוסר = מתיחת ביקורת על-ידי ייסורים וצרות|= ייסורים, ענישה גופנית]] ; כמו בפסוק הבא: {{צמ|אַל תִּמְנַע מִנַּעַר '''מוּסָר,''' כִּי '''תַכֶּנּוּ בַשֵּׁבֶט''' לֹא יָמוּת|משלי כג יג}}.
▲2. אפשר גם לפרש '''מוסר''' = ביקורת ותוכחה, והפסוק פונה אל האדם '''המייסר''' , ומלמד אותו לתת דוגמה אישית: {{צפ|תוכן=לפני שאתה מטיף מוסר לאחרים, הטף תחילה מוסר לליבך!}} {{קטן|קטן= ( [[ביאור:משלי פרק כג - דוד מצווה את בניו ילידי חברון (למעט אדוניה) ואת שלמה (.doc)|מטמונית למשפחות סופרים / משלי כג כמשל לבית דוד]] )|}} .
 
▲'''לב''' [[ביאור:לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות|= מקום המחשבות]] ;   '''הביאה למוסר לבך''' = כשאתה מייסר את בנך, אל תביא למוסר את כעסיך ותסכוליך, אלא את לבך ומחשבותיך; כל ענישה צריכה להיות מלווה בריכוז ובמחשבה, כדי להעניש רק במידה המתאימה על-מנת להשיג את המטרה החינוכית, לא יותר.
▲3. ולענ"ד, '''מוסר''' = ייסורים, כמו בפסוקים הבאים, והפסוק פונה אל האדם '''המייסר''' - האב או המורה (ראו "עצות").
 
▲'''דעת''' [[ביאור:ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים|= היכרות קרובה]] ;   '''ואזנך לאמרי דעת''' = גם לפני וגם תוך כדי הענישה יש להקשיב לנער ולשמוע האם הוא אומר '''אמרי דעת''' , הסבר הגיוני למעשיו או דברי חרטה; יש לשמור על קשר קרוב ואוהב עם הנער גם כשמענישים אותו, כך שהענישה לא תיצור ניכור.</div> </div> </div>
ראו גם: [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/167-2.htm על איסור האלימות בחינוך / אביעד הכהן] .
 
</div>
 
 
<noinclude>▼
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:לחנך במחשבה, הקשבה וענישה|ביאור:לחנך במחשבה, הקשבה וענישה}}}}
 
 
▲<noinclude>
[[קטגוריה:משלי כג יב|משלי כג יב]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjlymj/mj-23-121412.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2008-07-20.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjlymj/mj-23-121412.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mjlymj/mj-23-121412}}
 
</noinclude>
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_כג_יב"