ביאור:משלי כא לא: הבדלים בין גרסאות בדף

הפסוק מדבר על שני סוגים של הכנות למלחמה - חומרית ( '''סוס מוכן ליום מלחמה''' ) ורוחנית ( '''ולה' התשועה''' ). מפרשים שונים הדגישו צדדים שונים של העניין:

1. יש מפרשים שהדגישו את חשיבות ההכנה החומרית: {{צפ|תוכן=כי חייבים בני אדם להישמר לנפשותיהם '''ולהכין סוס''' וכלי זין '''ליום מלחמה''' , '''והשם''' יתברך '''יושיע''' ויחון את אשר יחון}} {{קטן|קטן= (רבי יונה גירונדי)|}} . רק אחרי שהכננו סוסים למלחמה, אנחנו יכולים לצפות שה' יושיע אותנו.

2. יש מפרשים שהדגישו את חשיבות ההכנה הרוחנית:  {{צפ|תוכן=עם כי '''מוכן הסוס ליום המלחמה''' לנוס בו בעת ירדפוהו, מכל מקום, '''ביד ה' היא התשועה''' , ואם לא יהיה נושע מעמו - שקר הסוס לתשועה}} {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} , {{צפ|תוכן=הנה '''הסוס מוכן ליום מלחמה''' להיות כלי לרוץ על האויב ולנצחו, אך שקר הסוס לתשועה, כי '''התשועה מהשם''' היא לבד; ולזה תמצא פעמים רבות, שינצח החיל המעט והחלוש את הרב והתקיף; וזה ממה שיורה, שלא יועיל כל כלי המלחמה לבטל גזרת ה' יתברך, ולא יצטרכו לאשר ה' יתברך בעזרו}} {{קטן|קטן= (רלב"ג)|}} , {{צפ|תוכן=הכל היה מוכן: התכניות, הציוד, פקודת הקרב, רגע האפס נקבע על-פי הכרעות מודיעין מהימנות. והנה - '''לה' התשועה''' . התוכניות לא פעלו; הציוד התקלקל, פקודת הקרב נתגלתה כמלל ריק; הערכות המודיעין היו מוטעות. מה קרה כאן? שום דבר יוצא דופן לא קרה. הייתה זו הדגמה לפסוק '''אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'''' , או לפסוק הבא: '''סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה'''}} {{קטן|קטן= ( [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/ktuvim/mishley21.htm פרופ' יהודה אייזנברג] )|}} .

::* {{צמ|אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ. שֶׁקֶר '''הַסּוּס לִתְשׁוּעָה''' , וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט|תהלים לג טז}}: הסוס צריך להיות מוכן ליום מלחמה, אך אין לסמוך עליו שהוא לבדו יושיע, שהרי " '''לה' התשועה''' ".

::* {{צמ|לֹא בִגְבוּרַת '''הַסּוּס''' יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה. רוֹצֶה ה' אֶת '''יְרֵאָיו''' , אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ|תהלים קמז י}}

::* {{צמ|וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, '''וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב''' , וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב|שמואל ב ח ד}}

::* {{צמ|רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ '''סוּסִים''' , וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת '''סוּס''' ; וה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד|דברים יז טז}}- המלך צריך '''להכין''' סוסים, אבל אסור לו '''להרבות''' סוסים - אסור לו לקנות סוסים בכמות כה גדולה שתגרום לתקציב הביטחון לשעבד את האזרחים, כמו שהיה במצרים ( [[ביאור:לא ירבה לו סוסים - ולא ישיב את העם מצרימה|פירוט]] ).

חכמי המדרש דרשו את הפסוק על פינחס בן אלעזר, שמסר את נפשו כדי להילחם בזמרי בן סלוא: {{צפ|תוכן=דרש פנחס בעצמו 'ומה אם '''הסוס''' , שהוא נותן נפשו '''ליום מלחמה''' , אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו - אני על קדושת שמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה!'}} {{קטן|קטן= (רבי יוסי, [[שמות רבה לג ה]] )|}} . לפי דרשה זו, הפסוק מביא את '''הסוס''' כמשל למסירות נפש על קידוש שם ה'.</div> <div class="cell ecot longcell">

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjlymj/mlxma21-31.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2006-06-14.

{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjlymj/mlxma21-31.html}}

{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mjlymj/mlxma21-31}}