ביאור:משלי כ טז: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך |
עדכון מאתר הניווט בתנך |
||
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|כ|כ טו|טז|כ יז|קטגוריה=1}}
[[משלי כ טז]]: {{צ|לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נכרים[נָכְרִיָּה] חַבְלֵהוּ.}}
<div class="short"> <div class="tirgum">
אם הלווה לא החזיר לך את ההלוואה - גבה את החוב '''מהערֵב'''
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longcell">
==עצות==▼
כאשר אדם חותם ערבות על הלוואה, והלווה לא מחזיר, הנטיה הטבעית היא לרחם על הערב, שהרי הוא רק רצה לעזור לחבר, הוא לא הרויח שום דבר מההלוואה. הגישה של ספר משלי היא הפוכה.▼
ספר משלי קורא למלוה להתייחס לערב בקשיחות, '''לחבול''' (לעקל) את כל רכושו ואף '''לקחת''' את '''בגדיו'''. הסיבה:▼
'''כי ערב זר''' = כי הערב יצר '''עירבוב''' בין המלוה לבין אדם שהיה עד אותו רגע '''זר''' לו - הלווה. רק בגלל העירבוב הזה, הסכים המלוה לתת את כספו ללווה. בסופו של דבר הלווה נהג כאיש '''זר''' והפר את הבטחתו למלוה, והאשם הוא מי שיצר את העירבוב: " {{צפ|תוכן=אל תחמול עליו, '''כי ערב זר''' ובטח על איש לא הכיר ולא ידע, והוא נסכל ופשע. והנה, על הלווה ראוי לחמול, כי הצורך דחקו והביאו ללוות. ובא שלמה ע"ה ללמד על מה שאמרו רבותינו ז"ל: 'כל אדם יהי בעיניך כלסטים' {{קטן|קטן= (דרך ארץ רבה ה)|}} . על כן אין לבטוח בזה האיש אשר לא ידעת, לערוב לו ערובה...}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} .▼
גם התלמוד מחמיר יותר ביחס לערב מאשר ביחס ללווה: {{צפ|תוכן=תנו רבנן (דברים כד) '''לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו''' - לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב. וכן הוא אומר: '''לקח בגדו כי ערב זר...'''}} {{קטן|קטן= (בבא מציעא קטו.)|}} .▼
מצד שני, החוק הישראלי דווקא נותן הגנות מסויימות לערבים - ראו [http://www.hovot.co.il/hatimatarvut.asp חוק הערבות] .▼
ראו גם: [[ביאור:ערבות לעומת הלוואה|פסוקים נוספים שמזהירים את האדם מהיות ערב בהלוואה]] .▼
▲<div class="advanced">
==דקויות==
שורה 38 ⟵ 24:
1. החצי השני מלמד, שאפילו מי שנעשה ערב בעד '''אשה''' נכריה, שבאופן טבעי נוטים לרחם עליה יותר מאשר על איש, גם עליו אסור לרחם: {{צפ|תוכן=כפל הדבר, לומר, בין ערב עבור איש בין בעבור אישה עניה סוערה}} {{קטן|קטן= (מצודת דוד)|}} .
2. החצי השני מלמד, שמי שערב בעד '''נכריה''' עונשו גדול יותר - צריך לא רק '''לקחת''' את '''בגדו''' מעליו אלא גם '''לחבול''' אותו - להיכנס אל ביתו בכוח כדי לקחת את רכושו {{קטן|קטן= (הגאון מווילנה)|}} , לפגוע בגופו {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} , או לקחת את חבלי אהלו {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . והסיבה, '''שהנכריה''' היא לא רק '''זרה''' אלא גם מחוץ לעם ישראל, ולכן פשעו של מי שיצר את הערבוב הוא גדול יותר - הוא גרם הפסד כספי לא רק למלוה אלא לכל עם ישראל {{קטן|קטן= (מלבי"ם)|}} ; ויש אומרים שהסיבה היא, {{צפ|תוכן=כי יפשע הבוטח באישה מן הבוטח באיש, כי יותר מצאו האמונה והמוסר באנשים}} {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} . להסבר אחר ראו "הקבלות".
===משל ונמשל===
שורה 48 ⟵ 34:
3. משל לאדם שמאמין בדעות זרות ושקריות, ולוקח על עצמו אחריות להוכיח אותם: {{צפ|תוכן=התופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה... הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות. '''והערב''' בעד '''זר''', היינו דעה שהיא חוץ מחכמת התורה ושרשיה... '''יקח''' ממנו... '''לבוש''' תפארת אשר לבש ישראל בהר חורב, אבל הערב '''בעד נכריה''', שהיא עבודת כו"ם ואלהי נכר, '''יחבול''' אותו בעצמו...}} {{קטן|קטן= (מלבי"ם).|}}
</div> <div class="cell hqblot longright">
==הקבלות==
===פסוקים זהים, משמעות שונה===
גם את הפסוק הבא אפשר לדרוש על אותו נושא, {{צמ|'''עָרֵב''' לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר, וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ|משלי כ יז}}, לחם שקר כמשל לאשה נכריה.
▲ועל-דרך הסוד, אשת פוטיפר הנכריה היא {{צפ|תוכן=דוגמת הנוקבא דמסאבותא, שאורבת אל הצדיק... אבל הצדיק לא ישמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, ויאבד את הלבושים כדי להציל את העצמות, כי כבר יודע שהלבושים מתחדשים לו בכל בוקר מן הנוקבא דקדושה...}} {{קטן|קטן= (רמ"ד וואלי)|}} .
</div> <div class="cell ecot longbig">
▲==עצות==
▲כאשר אדם חותם ערבות על הלוואה, והלווה לא מחזיר, הנטיה הטבעית היא לרחם על הערב, שהרי הוא רק רצה לעזור לחבר, הוא לא הרויח שום דבר מההלוואה. הגישה של ספר משלי היא הפוכה.
▲ספר משלי קורא למלוה להתייחס לערב בקשיחות, '''לחבול''' (לעקל) את כל רכושו ואף '''לקחת''' את '''בגדיו'''. הסיבה:
<noinclude>▼
▲'''כי ערב זר''' = כי הערב יצר '''עירבוב''' בין המלוה לבין אדם שהיה עד אותו רגע '''זר''' לו - הלווה. רק בגלל העירבוב הזה, הסכים המלוה לתת את כספו ללווה. בסופו של דבר הלווה נהג כאיש '''זר''' והפר את הבטחתו למלוה, והאשם הוא מי שיצר את העירבוב: " {{צפ|תוכן=אל תחמול עליו, '''כי ערב זר''' ובטח על איש לא הכיר ולא ידע, והוא נסכל ופשע. והנה, על הלווה ראוי לחמול, כי הצורך דחקו והביאו ללוות. ובא שלמה ע"ה ללמד על מה שאמרו רבותינו ז"ל: 'כל אדם יהי בעיניך כלסטים' {{קטן|קטן= (דרך ארץ רבה ה)|}} . על כן אין לבטוח בזה האיש אשר לא ידעת, לערוב לו ערובה...}} " {{קטן|קטן= (רבי יונה)|}} .
▲גם התלמוד מחמיר יותר ביחס לערב מאשר ביחס ללווה: {{צפ|תוכן=תנו רבנן (דברים כד) '''לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו''' - לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב. וכן הוא אומר: '''לקח בגדו כי ערב זר...'''}} {{קטן|קטן= (בבא מציעא קטו.)|}} .
▲מצד שני, החוק הישראלי דווקא נותן הגנות מסויימות לערבים - ראו [http://www.hovot.co.il/hatimatarvut.asp חוק הערבות] .
▲ראו גם: [[ביאור:ערבות לעומת הלוואה|
</div> </div> </div>
▲<noinclude>
[[קטגוריה:סגלות משלי כ|משלי כ טז]]
[[קטגוריה:הבטחות|משלי כ טז]]
{{מידה טובה|מידת האמת|בלי קטגוריה}}
[[קטגוריה:סיפורים מקבילים לפסוקי משלי|משלי כ טז]]
[[קטגוריה:משלי כ טז|משלי כ טז]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/
}}
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/
</noinclude>
| |||