ביאור:משלי יז ב: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|יז|יז א|ב|יז ג|קטגוריה=1}}
 
= מניות לעובדים המוכשרים =
 
<div class="advancedpage single_height">
 
{{צמ|עֶבֶד מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה.|משלי יז ב}}.
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
'''עבד משכיל''', מוכשר ומצליח, ראוי להגיע לתפקיד ניהולי בבית אדוניו, '''ולמשול''' אפילו '''בבנו המביש''', העצל והכושל של אדוניו;   ולאחר פטירתו של אדוניו, ראוי שאותו עבד יקבל '''חלק ונחלה''' יחד עם '''האחים''' היורשים, ויהפוך לבן-חורין.
 
'''עבד משכיל''', (מוכשר ומצליח,) ראוי להגיע לתפקיד ניהולי בבית אדוניו, '''ולמשול''' אפילו '''בבנו המביש''', (העצל והכושל) של אדוניו;   ולאחר פטירתו של אדוניו, ראוי שאותו עבד יקבל '''חלק ונחלה''' יחד עם '''האחים''' היורשים, ויהפוך לבן-חורין.
==עצות==
 
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell hqblot longcell">
בעסקי ההיי-טק, מקובל לתת לעובדים מניות או אופציות של העסק; בענפים אחרים זה פחות מקובל, יש עסקים שבהן לעובדים אין שום סיכוי להגיע לעמדת השפעה כלשהי בעסק או ליהנות מהרווחים שלו.
 
==הקבלות==
בזמן התנ"ך, ה"עסק" העיקרי היה הקרקע, הנחלה; כמו היום, גם אז היו '''עבדים''' = פועלים פשוטים, שאין להם שום השפעה ושום חלק ברווחים; והיו '''בנים''' / '''אחים''' = "בעלי המניות", שהקרקע שייכת להם והם נהנים מרווחיה.
 
הפסוק מביע רעיון מהפכני ומנוגד לתורה. לפי התורה, עבד יכול להשתחרר רק אם האדון פצע אותו, וגם במקרה זה אין לו כל אפשרות לקבל נחלה בארץ {{קטן|קטן= (כמובן אין הכוונה כאן לעבד עברי, שהרי לעבד עברי יש נחלה כמו לכל אדם אחר מישראל, והוא חוזר לנחלתו לאחר שש שנים או לכל היותר ביובל)|}} . לפי הפסוק שלנו, עבד יכול להפוך למושל ולקבל נחלה!
'''משכיל''' [[ביאור:שכל = הצלחה שנובעת ממחשבה|= מוכשר ומצליח]] ; '''מביש''' [[ביאור:מביש = לא משכיל|= עצל וכושל]] ; על-פי ספר משלי, ראוי לתת לפועל מוכשר ומצליח '''למשול בבן מביש''' = בבעל-מניות שמתרשל במעשיו; כלומר, פועל מוכשר צריך לקבל זכות להשפיע על קבלת ההחלטות בעסק, יותר מאשר בעל-מניות שאינו מוכשר.
 
1. הראשון שנהג לפי הנחיה זו היה דוד המלך, בפרשת מפיבושת וציבא:
בנוסף לכך, ראוי לתת לעבד המשכיל '''בתוך אחים לחלוק נחלה''', כלומר, ראוי לתת לו חלק מהמניות של העסק, כך שיוכל גם ליהנות מהרווחים.
 
::*מפיבושת היה בנו של יהונתן בן שאול. הוא היה '''בן מביש''', כפי(כשמו ששמוכן מעיד עליו.הוא): דוד עשה עמו חסד ונתן לו להיות מאוכלי שולחנו, אבל כשדוד ברח מפני אבשלום, מפיבושת לא הצטרף אליו. הוא אמנם היה נכה, אך למרות זאת היה יכול להתאמץ יותר ולהצטרף אל מיטיבו בשעותיו הקשות.
בימינו אין "עבדים", והעסקים הרבה יותר משוכללים מה"נחלות" של פעם, אך העקרונות לניהול נכון והוגן של עסקים עדיין תקפים. 
 
::*בניגוד אליו, ציבא עבדו היה '''עבד משכיל''', מוכשר ומצליח, {{צמ|וּלְבֵית שָׁאוּל '''עֶבֶד''' וּשְׁמוֹ צִיבָא... ולצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים|שמואל ב ט ב}}; היה לו רכוש, והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו מאבשלום.
-
 
::*דוד גמל לו על כך ואמר למפיבושת, {{צמ|לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ? אָמַרְתִּי: אַתָּה וְצִיבָא '''תַּחְלְקוּ''' אֶת הַשָּׂדֶה|שמואל ב יט ל}}, כמו שנאמר בפסוקנו: '''ובתוך אחים יחלוק נחלה'''.
פירשנו את הפסוק בתחום הכלכלי-חברתי; אולם ניתן לפרש את הפסוק גם בתחום הלאומי:
 
ייתכן שבעקבות המקרה הזה תיקן שלמה תקנה, שלפיה כל עבד משכיל יכול לצאת לחירות ולקבל נחלה. אם כך, הרי שהפסוק שלנו מבטא את אחת התקנות הראשונות בהסטוריה לשיפור מעמדם של העבדים.
{{צפ|תוכן=1. על '''שהשכיל''' נבוכדנאצר לפסוע שלוש פסיעות לכבודו של הקב"ה, עלה לגדולה, '''ומשל''' בישראל '''שהובישו''' מעשיהם, וחלק '''נחלתם''' לעיניהם.}}
 
מצד2. שני,{{צפ|תוכן=אמר ישרב מחז"ליהודה, שגינואמר את המעשה של דודרב: {{צפ|תוכן=בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה'}} {{קטן|קטן= (רב יהודה בשם רב, [[:שבת נו ב|בבלי שבת נו:]] )|}} . ואכן, הפסוק שלנו מתאים גם לפרשת ירבעם ורחבעם:
 
::*ירבעם היה '''עבד משכיל''' של שלמה, [[מלכים א יא כו]]: " {{צ|וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה '''עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה''', וַיָּרֶם יָד}} {{צ|בַּמֶּלֶךְ... וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף}} ".
 
::*רחבעם היה '''בן מביש''' של שלמה, לא הלך בדרכיו ולא שמע בקול יועציו הזקנים.
 
::*כתוצאה מכך, {{צמ|וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר 'מַה לָּנוּ '''חֵלֶק''' בְּדָוִד וְלֹא '''נַחֲלָה''' בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד!' וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו|מלכים א יב טז}}( [[ביאור:מחאת האוהלים של ירבעם בן נבט|פירוט]] ); רוב שבטי ישראל נטשו את רחבעם, וירבעם זכה בממשלה, וקיבל '''חלק ונחלה בתוך האחים''' - שבטי ישראל {{קטן|קטן= (ס. שרייבר, משלי שלמה על מלכות בית דוד, עמ' 293)|}} .
 
3. הפסוק נכון לא רק בתוך עם ישראל אלא גם בין ישראל לעמים אחרים:
 
{{צפ|תוכן=1א. על '''שהשכיל''' נבוכדנאצר לפסוע שלוש פסיעות לכבודו של הקב"ה, עלה לגדולה, '''ומשל''' בישראל '''שהובישו''' מעשיהם, וחלק '''נחלתם''' לעיניהם.}}
 
{{צפ|תוכן=2ב. דבר אחר: גר צדיק טוב מאזרח רשע, ולעתיד-לבוא '''יחלק''' שלל '''ונחלה''' בתוך בני-ישראל, שנאמר (יחזקאל יז) "'''והיה השבט אשר גר הגר...''' "}} {{קטן|קטן= (רש"י' וכן רמ"ד וואלי).|}}
 
בני ישראל נחשבים ל"בעלי המניות" של ארץ ישראל, אבל בעתיד גם גויים צדיקים שהתגיירו בצדק יזכו לקבל "מניות", חלק ונחלה בארץ.
 
---
<div class="advanced">
 
- עבד משכיל נמצא גם ב {{צמ|רְצוֹן מֶלֶךְ '''לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל''', וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה '''מֵבִישׁ'''|משלי יד לה}}( [[ביאור:רצון מלך לעבד משכיל, ועברתו תהיה מביש|פירוט]] ).
==הקבלות==
 
לפי פסוק אחר בספר משלי, לא ראוי לתת לעבד לעלות בדרגה בבת אחת, לדרגת המנהל הבכיר ביותר; העליה צריכה להיות הדרגתית, {{צמ|לֹא נָאוֶה... לְעֶבֶד משֹל בְּשָׂרִים|משלי יט י}}( [[ביאור:לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים|פירוט]] ).
הפסוק מביע רעיון מהפכני ומנוגד לתורה. לפי התורה, עבד יכול להשתחרר רק אם האדון פצע אותו, וגם במקרה זה אין כל אפשרות לקבל נחלה בארץ {{קטן|קטן= (כמובן אין הכוונה כאן לעבד עברי, שהרי לעבד עברי יש נחלה כמו לכל אדם אחר מישראל, והוא חוזר לנחלתו לאחר שש שנים או לכל היותר ביובל)|}} . לפי הפסוק שלנו, עבד יכול להפוך למושל ולקבל נחלה!
 
</div> <div class="cell ecot longcell">
הראשון שנהג לפי הנחיה זו היה דוד המלך, בפרשת מפיבושת וציבא:
 
==עצות==
::*מפיבושת היה בנו של יהונתן בן שאול. הוא היה '''בן מביש''', כפי ששמו מעיד עליו. דוד עשה עמו חסד ונתן לו להיות מאוכלי שולחנו, אבל כשדוד ברח מפני אבשלום, מפיבושת לא הצטרף אליו. הוא אמנם היה נכה, אך למרות זאת היה יכול להתאמץ יותר ולהצטרף אל מיטיבו בשעותיו הקשות.
::*בניגוד אליו, ציבא עבדו היה '''עבד משכיל''', מוכשר ומצליח, {{צמ|וּלְבֵית שָׁאוּל '''עֶבֶד''' וּשְׁמוֹ צִיבָא... ולצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים|שמואל ב ט ב}}; היה לו רכוש, והוא עזר לדוד והביא לו אוכל בעת בריחתו מאבשלום.
::*דוד גמל לו על כך ואמר למפיבושת, {{צמ|לָמָּה תְּדַבֵּר עוֹד דְּבָרֶיךָ? אָמַרְתִּי: אַתָּה וְצִיבָא '''תַּחְלְקוּ''' אֶת הַשָּׂדֶה|שמואל ב יט ל}}, כמו שנאמר בפסוקנו: '''ובתוך אחים יחלוק נחלה'''.
 
בעסקי ההיי-טק, מקובל לתת לעובדים מניות או אופציות של העסק; בענפים אחרים זה פחות מקובל, יש עסקים שבהן לעובדים אין שום סיכוי להגיע לעמדת השפעה כלשהי בעסק או ליהנות מהרווחים שלו.
ייתכן שבעקבות המקרה הזה תיקן שלמה תקנה, שלפיה כל עבד משכיל יכול לצאת לחירות ולקבל נחלה. אם כך, הרי שהפסוק שלנו מבטא את אחת התקנות הראשונות בהסטוריה לשיפור מעמדם של העבדים.
 
בזמן התנ"ך, ה"עסק" העיקרי היה הקרקע, הנחלה; כמו היום, גם אז היו '''עבדים''' = פועלים פשוטים, שאין להם שום השפעה ושום חלק ברווחים; והיו '''בנים''' / '''אחים''' = "בעלי המניות", שהקרקע שייכת להם והם נהנים מרווחיה.
מצד שני, יש מחז"ל שגינו את המעשה של דוד: {{צפ|תוכן=בשעה שאמר דוד למפיבשת 'אתה וציבא תחלקו את השדה', יצתה בת קול ואמרה לו 'רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה'}} {{קטן|קטן= (רב יהודה בשם רב, [[:שבת נו ב|בבלי שבת נו:]] )|}} . ואכן, הפסוק שלנו מתאים גם לפרשת ירבעם ורחבעם:
 
'''משכיל''' [[ביאור:שכל = הצלחה שנובעת ממחשבה|= מוכשר ומצליח]] ; '''מביש''' [[ביאור:מביש = לא משכיל|= עצל וכושל]] ; על-פי ספר משלי, ראוי לתת לפועל מוכשר ומצליח '''למשול בבן מביש''' = בבעל-מניות שמתרשל במעשיו; כלומר, פועל מוכשר צריך לקבל זכות להשפיע על קבלת ההחלטות בעסק, יותר מאשר בעל-מניות שאינו מוכשר.
::*ירבעם היה '''עבד משכיל''' של שלמה, [[מלכים א יא כו]]: " {{צ|וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה '''עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה''', וַיָּרֶם יָד}} {{צ|בַּמֶּלֶךְ... וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף}} ".
::*רחבעם היה '''בן מביש''' של שלמה, לא הלך בדרכיו ולא שמע בקול יועציו הזקנים.
::*כתוצאה מכך, {{צמ|וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר 'מַה לָּנוּ '''חֵלֶק''' בְּדָוִד וְלֹא '''נַחֲלָה''' בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד!' וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו|מלכים א יב טז}}( [[ביאור:מחאת האוהלים של ירבעם בן נבט|פירוט]] ); רוב שבטי ישראל נטשו את רחבעם, וירבעם זכה בממשלה, וקיבל '''חלק ונחלה בתוך האחים''' - שבטי ישראל {{קטן|קטן= (ס. שרייבר, משלי שלמה על מלכות בית דוד, עמ' 293)|}} .
 
בנוסף לכך, ראוי לתת לעבד המשכיל '''בתוך אחים לחלוק נחלה''', כלומר, ראוי לתת לו חלק מהמניות של העסק, כך שיוכל גם ליהנות מהרווחים.
עבד משכיל נמצא גם ב {{צמ|רְצוֹן מֶלֶךְ '''לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל''', וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה '''מֵבִישׁ'''|משלי יד לה}}( [[ביאור:רצון מלך לעבד משכיל, ועברתו תהיה מביש|פירוט]] ).
 
בימינו אין "עבדים", והעסקים הרבה יותר משוכללים מה"נחלות" של פעם, אך העקרונות לניהול נכון והוגן של עסקים עדיין תקפים. 
לפי פסוק אחר בספר משלי, לא ראוי לתת לעבד לעלות בדרגה בבת אחת, לדרגת המנהל הבכיר ביותר; העליה צריכה להיות הדרגתית, {{צמ|לֹא נָאוֶה... לְעֶבֶד משֹל בְּשָׂרִים|משלי יט י}}( [[ביאור:לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים|פירוט]] ).
 
</div> </div> </div>
 
 
<noinclude>
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:מניות לעובדים המוכשרים|ביאור:מניות לעובדים המוכשרים}}}}
 
 
{{מידה טובה|מידת הזריזות|בלי קטגוריה}}
 
<noinclude>
[[קטגוריה:סגלות משלי יז|משלי יז ב]]
[[קטגוריה:חריצות ועצלות בספר משלי|משלי יז ב]]
{{מידה טובה|מידת הזריזות|בלי קטגוריה}}
[[קטגוריה:מצוות מקבילות לפסוקי משלי|משלי יז ב]]
[[קטגוריה:סיפורים מקבילים לפסוקי משלי|משלי יז ב]]
[[קטגוריה:רעיונות לניהול|משלי יז ב]]
[[קטגוריה:משלי יז ב|משלי יז ב]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-/17-02.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2005-10-30.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-/17-02.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mjly/mj-/17-02}}
 
</noinclude>