ויקיטקסט

ביאור:משלי ט ז: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עדכון מאתר הניווט בתנך
עדכון מאתר הניווט בתנך
שורה 1:
{{סיכום על פסוק|משלי|ט|ט ו|ז|ט ח|קטגוריה=1}}
 
= יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו =▼
 
<div class="page single_height">
 
[[משלי ט ז]]: " {{צצמ|יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ}} {{צ|לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ}} לְרָשָׁע {{צמוּמוֹ.|לְרָשָׁעמשלי ט מוּמוֹז}} "
 
<div class="short"> <div class="tirgum">
יש אנשים, שאין טעם למתוח עליהם ביקורת, זה רק יגרום צרות:▼
 
"עזבו את חבריכם הלצים, הרי כל מי שמנסה להטיף '''מוסר''' לאדם '''לץ''' מקבל ממנו רק '''קלון''' וביזיון, ומי שמנסה '''להתווכח''' עם לץ נחשב בעיניו '''לרשע''' ובעל '''מום''' -".
==יוסר לץ - לוקח לו קלון==
מי שמנסה להטיף '''מוסר''' לאדם '''לץ''' ( [[ביאור:לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים|= ציניקן, המזלזל ולועג לחכמים]] ), לא יצליח להוכיח אותו, אלא רק '''ייקח לעצמו קלון''' = בושה וביזיון, כי הלץ ילעג לו, יקלל ויבזה אותו;▼
 
</div> </div> <div class="long"> <div class="cell dquyot longcell">
המסקנה, כפי שנאמר בפסוק הבא, {{צ|אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ}} - אל תטרח להוכיח אנשים המזלזלים ובזים לאחרים.
 
==דקויות==
וכך פסקו חז"ל: {{צפ|תוכן=אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר '''אל תוכח לץ פן ישנאך'''}} {{קטן|קטן= ( [[:יבמות סה ב|בבלי יבמות סה:]] )|}}▼
 
'''מקומו של הקטע בפרק''' -
{{צפ|תוכן=כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?! בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך. זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: '''אל תוכח לץ פן ישנאך'''...}} {{קטן|קטן= (הרב רונן חזיזה)|}} ▼
 
פרק ט מחולק לשני חלקים מקבילים, אולם ההקבלה אינה מושלמת - בחלק הראשון, המדבר על החכמה, ישנו קטע שלם שאין לו הקבלה (פסוקים 7-10).
==ומוכיח לרשע - מומו==
 
'''מום''' [[ביאור:מום = פגם בגוף, ובהשאלה - פגם בהתנהגות|= פגם גופני או נפשי]] ;   מקובל לפרש שהחצי השני של המשפט, {{צ|ומוכיח לרשע מומו}}, מלמד שאין טעם להוכיח רשעים, והמילה '''מומו''' מסבירה מדוע:▼
מעבר לכך, נראה שארבעת הפסוקים הללו "תקועים" באמצע דבריה של החכמה ונערותיה אל הפתיים, המתחילים בפסוק ו ומגיעים לפחות עד פסוק יא: {{צ|עִזְבוּ פְתָאיִם '''וִחְיוּ''' וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה... כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת '''חַיִּים'''}}. מה תפקידם של פסוקים אלה?
 
1. לפי רוב המפרשים, פסוקים 7-9 הם דבריה של החכמה אל '''הקוראים''', שבו החכמה מסבירה מדוע היא פונה דווקא אל הפתיים ואל חסרי-הלב, ולא אל הלצים והרשעים: {{צפ|תוכן=נערות החכמה לא יקראו [אלא] רק להפתי וחסר לב, לא להלצים והרשעים, שהם לא ישמעו לקריאת החכמה... [אולם] הם יקראו גם אל החכמים להיות מקרואי המשתה...}} {{קטן|קטן= (מלבי"ם, וכן מצודת דוד)|}} . אולם, לפי פירוש זה, חסרות בקטע הרבה "מילות קישור", למשל:
 
::*חסר משפט שאומר "החכמה לא קוראת ללצים כי...";
::*חסר משפט שאומר "החכמה מזמינה גם את החכמים והצדיקים כי..."
 
2. ייתכן שהפסוקים הם דברי הנחיה של החכמה אל '''נערותיה''' (שנזכרו בפסוק ג - {{צ|שלחה נערותיה תקרא...}}) - היא אומרת להן את מי להזמין לבית הספר, ואת מי אין טעם להזמין. ההזמנה {{צ|לכו, לחמו בלחמי...}} מתייחסת רק לפתיים - רק לאנשים שחוטאים מתוך פיתוי וחולשה, ולא ללצים הלועגים לאחרים או לרשעים הפוגעים באחרים; לאלה אין מקום בבית הספר, הם לא ילמדו, הם יקלקלו לאחרים.    אולם, לפי פירוש זה, הקטע היה צריך להיות כתוב בלשון נקבה - "אל תוכיחי לץ... הודיעי לצדיק..." או בלשון רבים (אל נערות) "אל תוכיחו לץ... הודיעו לצדיק...".
 
3. וייתכן, שהפסוקים ממשיכים את דבריה של החכמה אל '''הפתאים''' (מפסוק ו), במטרה להוציא אותם מהחבורה הרעה: '''עזבו''' את חבריכם הלצים, כי מי שמטיף '''מוסר''' '''ללץ''' ( [[ביאור:לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים|=אדם הלועג לחכמה]] ) זוכה ממנו לקלונות ועלבונות; מי '''שמוכיח''' את הלץ - נחשב בעיניו '''לרשע''', ובכך גורם לעצמו '''מום''' ונזק; לא כדאי לכם להיות בחברתם של לצים - אי אפשר להתווכח איתם (פסוק ז). '''אל''' תנסו '''להתווכח''' עם '''לצים''' ולהחזיר אותם למוטב, כי הם רק '''ישנאו''' אתכם על כך; עדיף שתבואו לבית החכמה, שם תוכלו לדבר עם '''חכמים''' ואף '''להוכיח''' אותם, והם יקשיבו לכם '''ויאהבו''' אתכם ( [[ביאור:חכמות וכסילות - מי תנצח?-08b|פסוק ח]] ). כדאי לכם להיות בחברתם של '''החכמים והצדיקים,''' איתם תוכלו לדבר בנחת, והם ירצו לשמוע '''עוד''' ( [[ביאור:חכמות וכסילות - מי תנצח?-09|פסוק ט]] ). 
 
ישנם פתיים שחושבים שיצליחו להחזיר את חבריהם למוטב, אך החכמה אומרת להם שלא ינסו, כי כאשר החברים הם לצים ורשעים, הם לא יקשיבו לתוכחות; אם הם רוצים להשפיע, עדיף שיבואו לבית המדרש של החכמה, שם יוכלו לדבר עם חכמים וצדיקים, שיקשיבו להם וירצו לשמוע עוד.
 
4. וייתכן שרק הפסוקים 7-9 מתייחסים לנושא התוכחה וההשפעה על הזולת, והקטע בפסוקים 10-12 הוא שוב דברי החכמה אל התלמידים - הפעם החכמה מדברת אל התלמידים שכבר הגיעו לבית הספר, ומוסרת להם את השיעור הראשון - {{צ|תחילת חכמה, יראת ה'}}.
 
▲= יוסר לץ לוקח לו קלון, '''ומוכיח לרשע מומו''' =-
 
▲'''מום''' הוא [[ביאור:מום = פגם בגוף, ובהשאלה - פגם בהתנהגות|= פגם גופני או נפשי]] ;   מקובל לפרש שהחצי השני של המשפט, {{צ|ומוכיח לרשע מומו}}, מלמד שאין טעם להוכיח רשעים, והמילה '''מומו''' מסבירה מדוע:
 
1. מי שמוכיח את הרשע, הרשע מחרף ומבזה אותו, והדבר גורם '''מום''' נפשי, פגם בנפשו ובכבודו של המוכיח {{קטן|קטן= (רש"י, מצודות)|}} ;
 
2. המטיף מוסר ללץ לוקח לו קלון, ומי שמוכיח את הרשע, גם הוא לוקח - '''לוקח''' לעצמו את '''מומו''' של הרשע, כי הרשע מבזה אותו ואומר לו "גם אתה רשע כמוני" {{קטן|קטן= (מלבי"ם, רמ"ד ואלי)|}} . לפי זה, מום הוא פגם בהתנהגות, כמו ב {{צמ|שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו '''מוּמָם''', דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל|דברים לב ה}}( [[ביאור:שיחת לו לא בניו מומם|פירוט]] ).
 
3. מי שמוכיח את הרשע, הרשע עלול להכות אותו ולהטיל בו '''מום''' גופני (ראו [[ביאור:רשע = העושה רע בשפע|רשע = שונא ומזיק]] );
שורה 30 ⟵ 47:
 אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:
 
::*בהמשךבפסוק הפרקהבא נאמר {{צ|אל תוכח לץ}}, אולם לא נאמר '''אל תוכח רשע'''; ההמשך מדבר רק על לץ.
::*גם בהמשך ספר משלי לא נאמר שאין להוכיח את הרשעים; להיפך, {{צמ|אֹמֵר '''לְרָשָׁע''' 'צַדִּיק אָתָּה!' יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים; '''וְלַמּוֹכִיחִים''' יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב|משלי כד כד}}.
 
5. וייתכןאם כך, ייתכן שכל הפסוק מדבר על הלץ, ויש לקרוא אותו: "יוסר לץ - לוקח לו קלון, ומוכיח - לרשע מומו";
 
::*החצי הראשון מדבר על מי '''שיוסר''' לץ, כלומר, מנסה לחנך אותו בדרך של כפיה ואיום, והוא '''לוקח לו קלון''', הוא נחשב בעיני הלץ לאדם נקלה ונבזה;
::*והחצי השני מדבר על מי '''שמוכיח''' לץ, כלומר, מנסה לחנך אותו דרך של ויכוח ושכנוע (ראו [[ביאור:מוסר - תוכחה|מוסר - תוכחה]] ), והוא '''לרשע מומו''', הוא נחשב בעיני הלץ לאדם שיש לו '''מום''' ופגם, '''ומומו''' הוא שהוא '''רשע'''.
 
הלץ שונא יותר את האנשים '''המוכיחים''' אותו בשכל ובהגיון, מאשר את האנשים '''המייסרים''' ומאיימים עליו, כי ויכוח הגיוני עלול, "חס וחלילה", לגרום לו להשתכנע; מי שעלול להצליח לשכנע אותו, נחשב בעיניו לרשע, ולכן בשום אופן "<strong>
אל '''תוכח''' לץ - פן ישנאך</strong>
".
 
</div> <div class="advancedcell hqblot longright">
 
==הקבלות==
אליהו הנביא קיים את העצה שבפסוק, שלא להוכיח את הרשע. זה היה כשאחזיה בן אחאב מלך יהודה חלה, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון. אליהו פנה אל שליחי אחזיה והוכיח אותם על השליחות, אולם לא פנה אל אחזיה עצמו, שהרי אחזיה היה רשע. ראו [[ביאור:אליהו מחזיר בתשובה את שליחי אחזיה|אליהו מוכיח את שליחי אחזיה]] .
 
אחזיה בן אחאב מלך יהודה חלה, ושלח שליחים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון. 
==פירושים נוספים==
פירוש אחר לגמרי אפשר לפרש על-פי השל"ה: ייתכן שהפסוק שלנו, וגם הפסוק הבא, אינם באים ללמד '''את מי''' להוכיח, אלא '''איך''' להוכיח:
 
אליהו פנה אל שליחי אחזיה והוכיח אותם על השליחות ( [[ביאור:אליהו מחזיר בתשובה את שליחי אחזיה|פירוט]] ), אולם נמנע מלפנות אל אחזיה עצמו. על-פי עצת ספר משלי, אליהו ידע שאחזיה לא ישמע אליו ואף ינסה לפגוע בו.
'''יוסר לץ''' = המטיף מוסר לרעהו ומכנה אותו "לץ!" - '''לוקח לו קלון''' = גורם ביזיון לעצמו, כי הוא מבזה את חברו וחברו מבזה אותו בחזרה;
 
</div> <div class="cell ecot longbig">
'''ומוכיח לרשע מומו''' = ניתן לפרש בכל אחת מהדרכים שנזכרו למעלה:
 
==עצות==
::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", גורם לעצמו '''מום''' נפשי, פגיעה בנפשו ובכבודו, כי רעהו יריב עמו ויבזה אותו בחזרה;
::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", '''לוקח''' לעצמו את '''מומו''' של רעהו, כעונש על כך שפגע בכבודו;
::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", רעהו עלול לכעוס עליו, להכותו ולהטיל בו '''מום''' גופני;
::#'''ומוכיח לרשע''' = המוכיח את רעהו ומכנה אותו "רשע", גם הוא '''לוקח לו קלון''', כמו מי שמוכיח את רעהו ומכנה אותו "לץ".
 
▲יש אנשים, שאין טעם למתוח עליהם ביקורת, זה רק יגרום צרות:
בכל מקרה המסקנה דומה,  והיא כתובה בפסוק הבא: " {{צ|אל תוכח}} אדם בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא {{צ|לץ}} , כי ביקורת גלויה כזאת עלולה לגרום לו {{צ|לשנוא אותך}} . עדיף שתוכיח אותו בצורה שתגרום לו להרגיש שהוא {{צ|חכם}} (בכך שתיתן לו מחמאות לפני דברי הביקורת), כי אז הוא {{צ|יאהב אותך}} וישמח על המחמאות שנתת לו ואולי אפילו יקבל את הביקורת.
 
▲מי שמנסה להטיף '''מוסריוסר''' - המנסה להטיף מוסר לאדם '''לץ''' ( [[ביאור:לץ = המזלזל ולועג לאנשים ולערכים|= ציניקן, המזלזל ולועג לחכמים]] ), לא יצליח להוכיח אותו, אלא רק '''ייקח לעצמו קלון''' = בושה וביזיון, כי הלץ ילעג לו, יקלל ויבזה אותו;   המסקנה, כפי שנאמר בפסוק הבא, {{צ|אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ}} - אל תטרח להוכיח אנשים המזלזלים ובזים לאחרים.
גם כשמטיפים מוסר ומוכיחים, יש להיזהר שלא לפגוע בכבודו של הצד השני, ולא להשתמש בכינויי גנאי מעליבים, אלא בכינויי חיבה ומחמאות. ראו [[ביאור:כדי שהביקורת תועיל ולא תזיק - יש לשלב בה שבחים ומחמאות|פסוקים נוספים על מחמאות לפני ביקורת]] .
 
▲וכך פסקו חז"ל: {{צפ|תוכן=אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר '''אל תוכח לץ פן ישנאך'''}} {{קטן|קטן= ( [[:יבמות סה ב|בבלי יבמות סה:]] )|}}
</div>
 
▲{{צפ|תוכן=כולנו מכירים את הסיטואציה: הנך פונה למישהו שעשה דבר שאינו כהוגן - דיבר לא יפה, או התנהג בצורה שאינה מכובדת. אתה מוכיח אותו בצורה ישירה אך מכובדת, והוא עונה לך בשיא החוצפה והזלזול, אפילו שאתה יותר גדול ממנו, הוא פשוט לא רואה אותך! אתה מזועזע! מדוע הוא מגיב בצורה כזו?!     בא שלמה המלך ע"ה, ומגלה לנו: גם אם ראית מעשה שגרם לך לזעזוע גדול, ואתה מרגיש שאתה חייב להגיב ולהעיר.. עליך לעצור את עצמך ולבחון מי עומד לפניך... - האם אתה חשוב בעיניו? האם העניין שאותו אתה בא לומר לו חשוב בעיניו? או שמא הוא חי בעולם מושגים שונה לחלוטין משלך.. השטויות אצלו במדרגה עליונה, והערכים האמיתיים אינם מעניינים אותו כלל... אם זהו המצב - אל תוכיח אותו בכלל!! תבלע, תתאפק, תנשוך את השפתיים ואל תאמר מילה... כל מילה שלך תגדיל אצלו את השנאה כלפיך, ואתה תשיג בדיוק את ההיפך.      זה יכול לקרות בבית עם הילדים, בבניין עם השכנים, ברחוב עם אנשים זרים... בכל המקרים האלו זכור את דבריו של שלמה המלך: '''אל תוכח לץ פן ישנאך'''...}} {{קטן|קטן= (הרב רונן חזיזה)|}}
 
</div> </div> </div>
 
<noinclude>▼
{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו|ביאור:יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו}}}}
 
 
{{מידה רעה|מידת הליצנות|בלי קטגוריה}}▼
 
 
▲<noinclude>
[[קטגוריה:ביקורת ומחמאות בספר משלי|משלי ט ז]]
▲{{מידה רעה|מידת הליצנות|בלי קטגוריה}}
[[קטגוריה:סגלות משלי ט|משלי ט ז]]
[[קטגוריה:משלי ט ז|משלי ט ז]]
</noinclude>
{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-/09-07.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2007-09-04.
}}
 
<noinclude>
{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-/09-07.html}}
 
{{קיצור דרך|tnk1/ktuv/mjly/mj-/09-07}}
 
</noinclude>
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:משלי_ט_ז"