שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 195:
ואיברא מה שכתב הריטב"א ז"ל דלאו חסורי מיחסרא מתניתא, הכין יש לנו לפרש על כרחין, מדקאמר תלמודא: '''הכי קאמר ליה,''' ולא קא משני "תני" וכו', אלמא דלאו חסורי מיחסרא. ומיהו משמע לי דהכי מתפרשא מתניתא, "אמר לו אבל", פירוש: אמת הוא ותשובה גמורה היא לגבי מעוברת, אבל למדברת לא דמיא? "אמר להם: ומה הפרש יש בין זו לזו", והשיבו לו: "לזו יש עדים" וכו'. "אמר להם: אף לזו יש עדים, שהרי כריסה בין שיניה". פירוש, כי היכי דאמריתו דיש הפרש בין שבויה למדברת, דשבויה לגבי מדברת מיקריא יש עדים, הכי נמי שבויה לגבי מעוברת איכא למימר דלזו יש עדים, דמעוברת כריסה בין שיניה, ושבויה ליכא עדים שנבעלה כלל, ואמאי אמריתו בשבויה אינה נאמנת? אלא מאי אית לכו למימר, דאף על גב דלא ראינוה שנבעלה, כיון שנשבית הוה ליה כנבעלה ממש. אם כן, מדברת נמי? אמרו לו: שאני שבויה וכו'. ודוחק. ודברי הריטב"א ז"ל נראין יותר:
'''קתני מיהת תרתי מדברת ומעוברת''' — פירוש, מדקתני: '''השבתנו על המעוברת, מה תשיבנו על המדברת?''' ושקלי וטרו בהכי רבן גמליאל ורבי יהושע, אלמא משמע דתרי גווני הוו, מדברת ומעוברת, דהיינו נסתרה ומעוברת. דאי מדברת נמי היינו ראוה שנבעלה, מה הפרש בין מדברת למעוברת, עד דקאמר: '''השבתנו על המעוברת''' וכו', ושקלי וטרו בהכי?
:ולמאי דפרישנא לעיל, דזעירי ורב אסי בהכי פליגי, דלזעירי בשנסתרה אפילו טוענת "לא נבעלתי" אינה נאמנת לר' יהושע, ולרב אסי בטוענת "לא נבעלתי" נאמנת אפילו לר' יהושע, אבל בטוענת "נבעלתי ולכשר נבעלתי", בהכי פליגי רבן גמליאל ור' יהושע דהויא לה כראוה שנבעלה – קשה, דאמאי איתותב רב אסי? הא לדידיה נמי פליגי בנסתרה, וכגון שטוענת "לכשר נבעלתי".
:ויש לומר, דמכל מקום קשיא, דכיון דאיהו פריש: מאי מדברת? נבעלה, ולא אמר "נסתרה" כזעירי, אלמא דחשיב ליה לרבי יהושע טוענת "לכשר נבעלתי" כמו שראוה שנבעלה ממש, מעתה קשיא, מה השיב להם: מדברת היינו שבויה? והא שבויה טוענת: "לא נבעלתי", ומדברת טוענת "נבעלתי לכשר", ולדידיה הויא ליה כמו ראוה שנבעלה ממש. אלא משמע דתרתי קתני, מדברת ומעוברת, ואין עניין מדברת למעוברת כלל, ולא מיירי בראוה שנבעלה כלל ולא דכותה כלל, כן נראה לי:
וכתב הרב רבינו יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל וזה לשונו: הלכתא כזעירי, דהא איתותב רב אסי. ואף על גב דפלוגתייהו אליבא דר' יהושע, וקיימא לן דאין הלכה כרבי יהושע, נפקא לן מינה לכתחילה, דהא אמרינן לקמן: הלכתא כרבן גמליאל דמכשר אפילו ברוב פסולין אצלה; מיהו לכתחילה לא עבדינן כותיה אלא עד דאיכא רוב כשרין אצלה, אבל אם רוב פסולין אצלה אינה נאמנת לכתחילה, כר' יהושע; לפיכך הוצרכנו להודיע סברא דר' יהושע, שהוא כמו שאמר זעירי, שאפילו נסתרה קאמר דאינה נאמנת. הלכך היכא דרוב פסולין אצלה, אפילו בנסתרה נמי אינה נאמנת לכתחילה, כזעירי אליבא דר' יהושע, ובדיעבד נאמנת כרבן גמליאל. והיכא דרוב כשרים אצלה, בין לכתחילה בין דיעבד נאמנת כרבן גמליאל, ואפילו ראוה שנבעלה, וכל שכן נסתרה. עד כאן:
'''ותיפוק לי דהכא רוב כשרים אצלה''' וכו' — פירש רש"י ז"ל: לר' יהושע קא פריך, היכי מדמה מדברת לשבויה? ולא נהירא, דלישנא ד'''תיפוק לי''' לא מתפרש הכי בכולי תלמודא; אלא "למה לי טעמא אחרינא? תיפוק לי מהאי טעמא". הילכך נראה דקאי אמילתיה דרבנן, דהשיבו לו: "רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות"; ולמה לי האי טעמא? תיפוק לי מטעמא אחרינא, דהכא רוב פסולים וכו'. '''הרא"ש''' ז"ל. וכן כתב '''הריטב"א''' ז"ל.
:ולי דברי רש"י ז"ל עיקר, דאדרבנן ליכא למפרך כלל, דדילמא אינהו נמי הכי קאמרי: שאני שבויה, דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות, פירוש: ואיכא תרתי לריעותא; חדא, דמחזקינן לה בודאי נבעלה, ועוד, דנבעלה לעובדי כוכבים דהם פסולים לה. ועלה דרבי יהושע פליג שפיר, דאף על גב דקא משנית חדא במאי דקא אמרת: "אין אפוטרופוס לעריות", אכתי קשיא אידך, דתיפוק לי דלא דמי לשבויה, דהתם רוב פסולין וכו'.
:וכתוב בקונטריסין, דלפירוש הרא"ש ז"ל אינו מיושב '''מסייע ליה''' וכו', דאיכא למימר דמה שאמרו לו: "רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות", לפי דבריו השיבו לו, ולעולם אין סיוע, עד כאן.
:ואם תקשי, דהיכי מצינן למימר דרבנן נמי הכי קאמרי: רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות, פירוש: והא איכא נמי רוב פסולין? והרי אמרו: "השבתנו על המעוברת" וכו', ופירש רש"י ז"ל: "תשובה נצחת"? תשובתך: הא כתבינן לעיל, דאיכא למימר, דמעוברת אף על גב דרוב כשרין אצלה, כיון דכריסה בין שיניה, מה שאין כן בשבויה, דלא ידעינן אי נבעלה, אף על גב דרוב פסולין אצלה, שקולה היא כמו השבויה, והרי תשובה נצחת על המעוברת. אי נמי, אם אתה אומר דהיינו דפריך תלמודא: '''ותיפוק לי''' – אמאי דקאמרי רבנן: "השבתנו על המעוברת", תיפוק לי דהא רוב פסולין וכו'; אם כן, מה הרווחנו? אכתי קשיא, דלישנא ד'''תיפוק לי''' לא אתי שפיר. והלכך ניחא טפי לפרושי כפירוש רש"י ז"ל. ואם היינו מפרשים, דקאי אמאי דקאמרי ליה: "לזו יש עדים" וכו', הוה ניחא טפי. ומיהו אכתי הוה קשיא, דדילמא רבנן הכי נמי קאמרי:
'''מסייע ליה לר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי''' וכו' — ואם תאמר, לפירוש רש"י ז"ל אכתי קשיא, דכיון דאיהו פוסל אפילו ברוב כשרים, מאי מייתי משבויה סיוע לדבריו? אבל לשיטת הרא"ש ז"ל ניחא, דמשני שפיר, דלהכי לא השיבו לו דהכא רוב פסולין וכו', משום דסבירא ליה דאפילו ברוב פסולין נמי כשר.
:ויש לומר, דמה דמייתי משבויה, לאו היינו כדי לסייע לסברתיה, אלא כדי להשיב עלייהו דרבנן, דמשום דאינהו קא מכשרי אפילו ברוב פסולין השיב להם משבויה. וכן פירש רש"י ז"ל: '''מכשיר אפילו ברוב פסולין. דאמרינן אוקמוה אחזקה, ועל רוב פסולין שהיו מכשירין אותה הביא להם ראיה מן השבויה,''' עד כאן. ואזיל רש"י ז"ל לשיטתיה, דפירש: "השבתנו על המעוברת. תשובה גמורה ונצחת", פירוש, ושואלין ממנו מה קושיא יש לו על דבריהם. אבל לשיטת התוספות ז"ל, דשואלין ממנו מה יתרץ לקושייתם, וכדכתיבנא לעיל, לא ניחא שפיר, דוק ותשכח.
:ומכל מקום משמע דלא מייתי סייעתא ר' יהושע בן לוי אלא למאי דקאמר: "לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין"; אבל למאי דקאמר: "לדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים" אין מכאן סייעתא. מיהו לישנא דמתניתין משמע הכין, דקתני: "ר' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת" וכו' "עד שתביא" כו', ולא קתני בקוצר: "ר' יהושע אומר אינה נאמנת"; אלמא משמע דלעולם היא בחזקה עד שתביא ראיה לדבריה, ובלא ראיה אין לה דרך כשרות כלל. והא כתיבנא לעיל בשם הריטב"א ז"ל, דמאי דקאמרינן לעיל בשמעתין: "וצריכי, דאי אשמעינן חורבה דמתא" וכו', היינו כרבי יהושע בן לוי, עיין לעיל. כן נראה לי:
הקשה רבינו תם: אכתי תקשי ליה, דהכא רוב פסולין והתם כל פסולין. ותירץ, דרוב ככל. ומיהו אכתי קשה, דאכתי היאך מדמה מדברת לשבויה? דמדברת דליכא אלא רוב גרידא, איכא למימר "סמוך מיעוטא לחזקה", דתנן: האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה "מת בעליך", לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. ומפרש בגמרא: "לא תתייבם", משום דרובא לשוק, דרוב נשים מתעברות ויולדות; "ולא תנשא", משום דהואי בחזקת יבום בשעה שהלך בעלה למדינת הים, שלא היה לו בן, וסמוך מיעוטא אחזקה והוה ליה פלגא ופלגא. וקתני סיפא: "היתה לה חמות, אינה חוששת. יצאת מלאה, חוששת. רבי יהושע אומר: אינה חוששת". משמע דברישא מודה רבי יהושע, מדלא פליג ברישא כמו בסיפא?
:ומיהו לאו פירכא היא, חדא, דסמוך מיעוטא לחזקה אינו מגרע את הרוב לאחשובי במיעוט, אלא דהוי פלגא ופלגא, הלכך דין הוא שתאסר בין להנשא בין להתייבם; והכא נמי אסורה, כיון דהוי פלגא ופלגא. אף על גב דאמרינן בשילהי עשרה יוחסין גבי רוב תינוקות מטפחין בעיסה: סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובה ותיחשב במיעוט? טומאה וטהרה שאני, כעין שמצינו בחולין בפרק כיסוי הדם: אם אמרו ספק טומאה לטהר, יאמרו ספק איסור להתיר? ועוד מוכיח [[בכורות כ ב|בבכורות בפרק הלוקח בהמה]] דלית ליה סמוך מיעוטא לחזקה, דהא סבירא ליה דחָלב פוטר; ואמאי, נימא אף על גב דרוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות, מכל מקום סמוך מיעוטא, דחולבות אף על פי שאינן יולדות, לחזקה, שהיא בחזקת שלא ילדה, ואיתרע ליה רובא וליהוי בכור מספק? אלא ודאי לית ליה. וההיא דיבמות, דמשמע דאית ליה? שאני התם, משום דהוי רובא דתליא במעשה, דרוב נשים מתעברות ויולדות תלוי במעשה דבעילה, ולא הוי רוב חשיב. וחילוק זה מצינו שם בבכורות. '''הרא"ש''':
וזה לשון '''הריטב"א''': ואם תאמר, ואכתי תיפוק לי, דהתם בשבויה כולם פסולים, והכא רוב פסולים בלחוד? וכי תימא דבכל דוכתא רובו ככולו, הא ליתא, דאיכא מיעוטא דכשרים וחזקת גופא דמסייע ליה למיעוטא, והא אמרינן בעלמא: "סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא". ויש לומר, דהתם לאו דאיתרע רובא לגמרי, אלא דהוה ליה פלגא ודין הוא שתאסר מספק. וכך פירש רבינו תם ז"ל. ויש מתרצים, דהא דאמרינן: "לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין", לאו דוקא רוב אלא אפילו כולם, דאמרינן: דילמא אקרי חד כשר מעלמא ועבר כאן וזנתה עמו, דאשה מזנה בודקת ומזנה; וכדאמרינן לקמן גבי ארוסה, דרוב פסולין אצלה, ובודאי כולן פסולין לבד הארוס. אף על פי דההיא לאו ראיה היא, דכיון דאיכא ארוס דקביע, לא חשיבי כולי עלמא לגביה אלא כרוב, ואיכא למיתלי ביה מאי דתלויין במיעוטא דעלמא. ומיהו הא דאמרינן [[חולין ג ב|בפרק קמא דחולין]]: רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן, בעינן למימר "כל" כדפריך התם, עד כאן.
:והנכון כהאי תירוצא בתרא. תדע, דהא אמרינן: '''ותיפוק ליה דהכא רוב פסולין''' וכו', ועל כרחך היינו "כל", דהא בשבויה מיירי. כן נראה לי:
וזה לשון שיטה ישנה: '''ותיפוק לי דרוב כשרין אצלה''' — אבל לא מקשה: תיפוק לי דהתם כולם פסולים, והרי היא בידם; דנהי דסברת רבן גמליאל היא, אבל ליכא לפרוכי מסברתינו לר' יהושע, דר' יהושע סבירא ליה דאין חילוק בין כולן פסולין לרובן פסולין, ולא בין היא בידם לאינה בידם, דכיון שהיא מזנה, אינה בודקת בין כשרין לפסולין. אבל הא אית להו לאותובי, דהתם רוב פסולין והכא רוב כשרין, ומסתמא לרוב נבעלה. ומשני שלא רצו לתרץ לו כן, משום דאפילו ברוב פסולים הם מכשירים, לכן תירצו לו דלא דמי לשבויה בעניין אחר. עד כאן:
{{לא נשלם}}
| |||