שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף

 

וזה לשון הרא"ש ז"ל: '''מעלה עשו ביוחסין''' — לכאורה משמע דהכי קאמר, דהא דאין אוסרין על היחוד, היינו אשת איש שנתיחדה, אבל ביוחסין עשו מעלה בפנויה שלא להשיאה לכהונה. וקשה, דהא בפרק בתרא דקדושין קאמר אמלתא דרב, דאמר "מלקין על הייחוד": לא אמרו אלא ביחוד דפנויה, אבל ביחוד דאשת איש לא, דאתה מוציא לעז על בניה. אלמא "מלקין על הייחוד" איירי בפנויה, והוא הדין אוסרין על הייחוד איירי בפנויה. ואומר רבינו תם דמילי מילי קתני: "מלקין על הייחוד" איירי בפנויה, "ואין אוסרין על הייחוד" לא איירי אלא באשת איש. מיהו קשה, אדפריך הכא אמלתיה דרב דאמר "ואין אוסרין על היחוד": '''לימא דלא כר' יהושע,''' הוה ליה למפרך מהא דקיימא לן בכולי תלמודא וכמה משניות דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קנוי וסתירה. לכך נראה לי דרב איירי בפנויה דוקא, והכי פירושו: '''מעלה עשו ביוחסין''' לאסור היכא דאמרה "לכשר נבעלתי", דמודה מיהא דנבעלת, ולא מהימן במיגו. אבל אי אמרה "לא נבעלתי", בהא לא עשו מעלה לאסור ביוחסין. וה"ר יוסף דקלסו' פירש, דהא דקאמר "אין אוסרין על היחוד" בפנויה, מיירי באשה שנתייחדה עם אביו, אין אוסרין אותה על בנו משום אנוסת אביו לר' יהודה דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו. והקשה רבינו מאיר, דרב נקט למילתיה דלא כהלכתא, שפסקו הגאונים דאין הלכה כר' יהודה. ופירשו, משכחת לה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, דתנן עלה [[גיטין פא א|בפרק הזורק]]: בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט, ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט. ומוקי פלוגתייהו בשלא ראוה שנבעלה ובהא פליגי, בית שמאי סברי: לא אמרינן "הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה", ובית הלל סברי: אמרינן "הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה", ומסתמא לשם קדושין בעל. והתם גרסינן, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, מחלוקת בשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט שני, דלא אמרינן "הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה". ומסיק התם, ר' יוחנן הוא דאמר כי האי תנא דתניא: ר' שמעון בן אלעזר אומר כו', והיינו דקאמר רב: "אין אוסרין על הייחוד", כלומר, אין אוסרין אותה אעלמא היכא דנתגרשה ולנה עמו בפונדק ולא ראוה שנבעלה, והיינו כר' יוחנן. ומיהו מעיקרא הוה סלקא דעתיה דמקשה דרב איירי אפילו ליוחסין, עד כאן: