חובת הלבבות, פתיחה להמתרגם: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Tovtovhagama (שיחה | תרומות)
אני מתלבט לגבי העריכה של העמוד החדש... לפי הספר שיש בידי הוא לא כ"כ מובן
Tovtovhagama (שיחה | תרומות)
אני חושב שזה צריך להיות ככה...
שורה 6:
* הא'- מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנו.
* והב'- שאם היו בקיאים וצחים בל' ערבית שמא לא היו בקיאים בל' העברית אשר הם מעתיקים אליה.
* והג'- שאם היו בקיאים בשתי הלשונות שמא לא יבינו דברי המחבר כאשר היה עם לבבו והם מעתיקים כפי הבנתם ודעתם על דרך אחרת שלא כדעת המחבר.ואפשר שיעתיק מי שנתקבצו כל המידות האלה בו, וידוע לכל מבין, כי כל אחד מאלה הפנים משנה הענינים והופך אותם לענינים אחרים.
 
אך הכת השלישית מתחלקת לשני חלקים:
ואפשר שיעתיק מי שנתקבצו כל המידות האלה בו, וידוע לכל מבין, כי כל אחד מאלה הפנים משנה הענינים והופך אותם לענינים אחרים. אך הכת השלישית מתחלקת לשני חלקים: החלק האחד - מי שאינו מאנשי החכמה ההיא ואינו מבין עניניה ודרכיה, רק משים מגמתו להעתיק הלשון כפי הבנתו והנראה אליו; והחלק השני -מי שהוא מאנשי החכמה ההיא ומבין עניניה ודרכיה, ומפני שהספר ההוא לא קבל אותו ממחברו ולא ממי שקבלו ממנו, אפשר שיבין ﬠנינים רבים מדבריו על דרך אחרת וכאשר דעתו נוטה, ויעתיק דברי המחבר על הדרך ההיא, ושמא בעבור זה יבא להקשות מדבריו על דבריו, וימצא מקצתם סותרים את מקצתם, וזה יקרה מפני הסדרת הקריאה שלא כסדרה, והוא מענין הסמוך והנפרד, הקרוב והרחוק, והפרט שבא עם הכלל למנותו או למנות את עצמך, והדומה לזה; וכבר ראיתי קצת גדולי החכמים נכשלו בדבר הזה. ועוד, כי לא נוכל להוציא כל מחשבות לבנו במליצה שמגעת לתכלית הענין על דרך קצרה ובלשון נאה בלשון העברית, כאשר נוכל בלשון ערבית. כי לשון הערבית רחבה וצחה מאד, ומזומנת ליודעיה בכל ענין כחפצם וכלבבם, ולשון העברית, כאשר אמרנו, אין בידינו ממנה כדי הצורך לכל דברינו. על כן צריך שיהיה כל מעתיק מלשון אל לשון אחרת בקי ומלומד בשתי הלשונות בכל עניני דקדוקיהן, ועניני מיני שרשיהן, והשתנות עניניהן לפי מקומותיהן, ותוכן שימוש תיבות טעמיהן, ורגיל לדבר על אופניהן ולהניחן בכל מקום קל מכוניהן, איש למשפחותיו לבית אבותיו. כי כמה מלות יש בלשון הערב, שכל אחת מהן מתחלקת לכמה ענינים, יורה עליהם מקומן או חלוף תיבות שימושן או השתנות בנינן, כמו מילת "פקד" אצלנו, שמהחלקת לענינים רבים, והרבה נמצא כמוה במקרא, איני מאריך נזכרן. ועם כל זה צריך לדעת ולהבין ענין הספר אשר יעתיק דעת ברורה והבנה נכונה, כדי שלא ישנה מדעת בעליו, ויפסיד חכמת הספר ההוא, ונמצא אשם את בעליו ואת כל המעיינים בו, מפני שהוא מכשיל אותם בדברי
* החלק האחד - מי שאינו מאנשי החכמה ההיא ואינו מבין עניניה ודרכיה, רק משים מגמתו להעתיק הלשון כפי הבנתו והנראה אליו;
* והחלק השני -מי שהוא מאנשי החכמה ההיא ומבין עניניה ודרכיה, ומפני שהספר ההוא לא קבל אותו ממחברו ולא ממי שקבלו ממנו, אפשר שיבין ﬠנינים רבים מדבריו על דרך אחרת וכאשר דעתו נוטה, ויעתיק דברי המחבר על הדרך ההיא, ושמא בעבור זה יבא להקשות מדבריו על דבריו, וימצא מקצתם סותרים את מקצתם, וזה יקרה מפני הסדרת הקריאה שלא כסדרה, והוא מענין הסמוך והנפרד, הקרוב והרחוק, והפרט שבא עם הכלל למנותו או למנות את עצמך, והדומה לזה;
וכבר ראיתי קצת גדולי החכמים נכשלו בדבר הזה.
 
ואפשר שיעתיק מי שנתקבצו כל המידות האלה בו, וידוע לכל מבין, כי כל אחד מאלה הפנים משנה הענינים והופך אותם לענינים אחרים. אך הכת השלישית מתחלקת לשני חלקים: החלק האחד - מי שאינו מאנשי החכמה ההיא ואינו מבין עניניה ודרכיה, רק משים מגמתו להעתיק הלשון כפי הבנתו והנראה אליו; והחלק השני -מי שהוא מאנשי החכמה ההיא ומבין עניניה ודרכיה, ומפני שהספר ההוא לא קבל אותו ממחברו ולא ממי שקבלו ממנו, אפשר שיבין ﬠנינים רבים מדבריו על דרך אחרת וכאשר דעתו נוטה, ויעתיק דברי המחבר על הדרך ההיא, ושמא בעבור זה יבא להקשות מדבריו על דבריו, וימצא מקצתם סותרים את מקצתם, וזה יקרה מפני הסדרת הקריאה שלא כסדרה, והוא מענין הסמוך והנפרד, הקרוב והרחוק, והפרט שבא עם הכלל למנותו או למנות את עצמך, והדומה לזה; וכבר ראיתי קצת גדולי החכמים נכשלו בדבר הזה. ועוד, כי לא נוכל להוציא כל מחשבות לבנו במליצה שמגעת לתכלית הענין על דרך קצרה ובלשון נאה בלשון העברית, כאשר נוכל בלשון ערבית. כי לשון הערבית רחבה וצחה מאד, ומזומנת ליודעיה בכל ענין כחפצם וכלבבם, ולשון העברית, כאשר אמרנו, אין בידינו ממנה כדי הצורך לכל דברינו. על כן צריך שיהיה כל מעתיק מלשון אל לשון אחרת בקי ומלומד בשתי הלשונות בכל עניני דקדוקיהן, ועניני מיני שרשיהן, והשתנות עניניהן לפי מקומותיהן, ותוכן שימוש תיבות טעמיהן, ורגיל לדבר על אופניהן ולהניחן בכל מקום קל מכוניהן, איש למשפחותיו לבית אבותיו. כי כמה מלות יש בלשון הערב, שכל אחת מהן מתחלקת לכמה ענינים, יורה עליהם מקומן או חלוף תיבות שימושן או השתנות בנינן, כמו מילת "פקד" אצלנו, שמהחלקת לענינים רבים, והרבה נמצא כמוה במקרא, איני מאריך נזכרן. ועם כל זה צריך לדעת ולהבין ענין הספר אשר יעתיק דעת ברורה והבנה נכונה, כדי שלא ישנה מדעת בעליו, ויפסיד חכמת הספר ההוא, ונמצא אשם את בעליו ואת כל המעיינים בו, מפני שהוא מכשיל אותם בדברי