חובת הלבבות, פתיחה להמתרגם: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אמר המתרגם: יהי שם אלוהינו מבורך מﬠתה ועד עולם, אשר המציא יש מאין בחכמתו, ויצר הכל בגבורתו, ובחר באדם להיות תרומת נבראיו וסגולת נמצאיו, ויאצל ﬠליו מרוח תבונתו, והאיר עיניו בנר נשמתו, כדכתיב {{ממ|איוב|לב|ח}}: "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", וכתיב {{ממ|משלי|כ|כז}}: "נר ה' נשמת אדם". והבדילו בחכמה ובדעת מכל יצירותיו, והמשילו בכל בריאותיו, כדכתיב {{ממ|איוב|לה|יא}}: "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו“, וכתיב {{ממ|תהלים|ח|ז}}: "תמשילהו במﬠשי ידיך כל שתה תחת רגליו". וכל חכם לב יודע, כי האדם מתחילת יצירתו וראשית יסודתו נוצר ﬠל החכמה והוטבﬠ עליה, כדכתיב {{ממ|בראשית|ב|ז}}: "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אך מפני שיסודות תולדתו שונים זה מזה וגוברים זה ﬠל זה, הם מתגרים בו תמיד להטות אותו מדרך החכמה והאמת על דרך התאוה והשקר, וכפי גבורתם ﬠל שכלו תקצר ידו להחזיק בחכמה, והיה כאשר ירים השכל ידו וגברה החכמה, וכאשר יניח ידו וגברה התאוה; ובﬠנין הזה נבדלים בני האדם איש מרﬠהו בחכמה ובסכלות. ובכל דור ודור אנחנו רואים סגולת בני האדם, אשר הלכו לאור החכמה וסרו ממחשכי התאוה, המה היו הקרובים הקרבים אל יוצרם והנקראים אנשי אלוהים ואוהביו, כדכתיב {{ממ|בראשית|ה|כד}}:"ויתהלך חנוך את האלוהים, וכתיב {{ממ|בראשית|ו|ט}}: "את האלוהים התהלך נח". ובמעלות החכמה נבדל אברהם אבינו מאנשי דורו, ונקרא אוהבו של בוראו, דכתיב {{ממ|ישעיה|מא|ח}}: "זרע אברהם אוהבי“, ובה הגיﬠ אל המﬠלה הגדולה, אשר היא הכרת הבורא וייחודו וﬠבודתו, אשר בﬠבורה נברא האדם, כדכתיב {{ממ|ישעיה|מג|ז}}: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". ובה נבדל יצחק בנו משאר בניו, ויעקב אבינו מאחיו, ותהי מורשה לזרעו אחריו, כדכתיב {{ממ|דברים|לג|ד}}: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". ובעבורה נקראו עם ה', ובחיריו, ובניו, ובכוריו, וחשוקיו, ואוהביו, וידועיו, ומקוראיו, וסגולתו, וחלקו, וחבל נחלתו, כדכתיב{{ממ|יחזקאל|לו|כ}}: "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו", וכתיב {{ממ|דברי הימים א|טז|יג}}: "זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו“, וכתיב {{ממ|דברים|יד|א}}: בנים אתם לה' אלוהיכם“, וכתיב {{ממ|שמות|ד|כב}}: "בני בכורי ישראל" וכתיב {{ממ|דברים|ז|ז}}: "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם“, וכתיב {{ממ|מלאכי|א|ב}}: "אהבתי אתכם אמר ה'", וכתיב {{ממ|עמוס|ג|ב}}: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה", וכתיב {{ממ|ישעיה|מח|יב}}: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי", וכתיב {{ממ|תהלים|קלה|ד}}: "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו", וכתיב {{ממ|דברים|לב|ט}}: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". ובעבורה נקבעה השכינה בתוכנו, והיתה הנבואה בקרבנו, ורוח הקדש שרה עלינו.
 
ואחר שגרמו עונותינו בנטותנו מדרך התורה והחכמה, ונסתלקה השכינה, ונפסקה הנבואה ורוח הקודש מבינינו, לא כלו רחמי אלוהינו והותיר לנו שריד, והשאיר בכרמו עוללות שנים שלשה גרגרים בכל דור ודור להאיר עיני הנשארים הנמצאים באור החכמה, לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה. וחקרו על צפוני החכמות, והוציאו לאור תעלומות, ובארו טעמי התורה במשנה ובתלמוד, ויסדו יסודות, והעמידו עמודים לחזק בדק תורת אלוהינו, אשר בית ישראל נכון עליהם. וגם בדרך ארץ ובשערי המוסר ובתיקון המידות חיברו אמרים, אשר לא יערכם זהב וזכוכית, מהם מחוברים במסכת מיוחדת להם, כמסכת אבות והלכות דרך ארץ, ומהם מפוזרים בסדרי המשנה והתלמוד בכמה מקומות. ואחריהם היו רוב הגאונים בגלות מלכות ישמעאל, ובבבל, ובארץ ישראל, ובפרס, ומדברים בלשון ערבית, וכל קהלות ישראל, אשר היו במקומות ההם, מדברים בלשון ההיא, ופירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בלשון ערבית, וגם ברוב חיבוריהם אשר חיברו ותשובות השאלות הנשאלות מהם עשו כן, מפני שכל העם היו מבינים בלשון ההיא, ועוד כי היא לשון רחבה וממולאה בכל ענין וכפי הצורך לכל מדבר ומחבר, המליצה בה מיושרת ומבוארת ומגעת לתכלית כל ענין יותר ממה שייתכן בלשון העברית, מפני שלשון העברית אין ממנה נמצא בידינו כ"אכי אם מה שמצאנו בספרי המקרא, ואנוואינו מספיק לכל צורך המדבר. וגם כונתםכוונתם היתה להועיל בחבוריהםבחיבוריהם לעמי הארץ, שאינם בקיאים בלה"קבלשון ע"כהקודש, על כן היו רוב חבוריהםחיבוריהם בל'בלשון ערב בכל הענינים אשר חברוחיברו, בין בחכמת התורה בין בחכמות אחרות. וגם בארצות אדום היתה פלטהפליטה לשאר עמנו, היו בהם חכמים גדולים בחכמת התורה והתלמוד מימים קדמונים, אך לא היו מתעסקים בחכמות אחרות, מפני שהיתה תורתם אומנותם ומפני שלא היו ספרי חכמות אחרות נמצאים אצלם, עד שנקבעה בתוכם המנורה הטהורה., נר מצוה ותורה., הרב הגדול החסיד הקדוש רבנא משולם, נר"ונטריה רחמנא ופרקיה, בן החכם הישיש רבי יעקב, ז"לזכרונו לברכה, אשר שמן תבונתו זך כתית להעלות נר החכמה תמיד, ותדבק נפשו בתורת אלוהיו וביראתו, ושם החכמה כוסו ומנתו, ויכסוף לספרי החכמות אשר חברוחיברו הגאונים, וכפי וכפייכלתויכלתו קבץ ורבץ והעתיק בין מחכמת התורה, וחכמת הל'הלשון, וחכמת האמונה, וספרי המליצות, וחבוריוחיבורי המוסר, ומשלי החכמים, ותמצא כקן ידו לכל חמודותיהם, ובגבורותובגבורת שכלו ועוצם כחו, הביןדברהבין דבר מתוך דבר והוציא ענין מענין. והוא גם הוא הוליד ילדים במשלי החכמות ועניני המדותהמידות, ופתח שערים בדרכי היראה, והמוסר, הגיה בהם חשכנו ויישר מעקשות דרכנו, ועוד יד גבורתו נטויה לקבץלקבוץ ולרבץולרבוץ. וכשמעו עתה, כי לא'לאחד מחכמי ספרד, הוא רבנו בחיי הדיין בר'ברבי יוסף, ז"לזכרונו לברכה, חבורחיבור בתורת חו"החובות הלבבות, יסודתו על ענין היחודהייחוד, כלתה נפשו לראותו. ובהגיע לידוליד, צווניציוני לתרגםלולתרגם לו עניניו בל'בלשון עברית. וכאשר שמע את דבריו ואת שיחו, לא רפתה רוחו עד אשר צוהציוה להעתיקו, ואותי. צוהציוה לתרגם לו ממנו השער הראשון, שהוא שער היחודהייחוד. ואע"פואף על פי שיקרה בעיני מצותומצוותו, ראיתי שהכניסני בענין שלא היה רצוני להכנסלהיכנס בוובכלבו ובכל עת הייתי נשמר ממנו. וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורימחיבורי הגאונים אשר בל'בלשון ערב אל לשון הקודש, ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים, שצריך האדם להזהר בהם בעניןבﬠנין הזה. ואני מספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן ל' הערב אל לשון העברית לא נמלט מהם אחד שלא השחיתו, הודו המעתיקים ושנו את עניניו והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא מג' פנים:
 
ואני מספר מקצתם ואומר, כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן לשון הערב אל לשון העברית, לא נמלט מהם אחד, שלא השחיתו המעתיקים הודו, ושינו את עניניו, והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא משלשה פנים:
 
הא'- מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנו.
123

עריכות