חובת הלבבות, פתיחה להמתרגם: הבדלים בין גרסאות בדף

ואחר שגרמו עונותינו בנטותנו מדרך התורה והחכמה, ונסתלקה השכינה, ונפסקה הנבואה ורוח הקודש מבינינו, לא כלו רחמי אלוהינו והותיר לנו שריד, והשאיר בכרמו עוללות שנים שלשה גרגרים בכל דור ודור להאיר עיני הנשארים הנמצאים באור החכמה, לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה. וחקרו על צפוני החכמות, והוציאו לאור תעלומות, ובארו טעמי התורה במשנה ובתלמוד, ויסדו יסודות, והעמידו עמודים לחזק בדק תורת אלוהינו, אשר בית ישראל נכון עליהם. וגם בדרך ארץ ובשערי המוסר ובתיקון המידות חיברו אמרים, אשר לא יערכם זהב וזכוכית, מהם מחוברים במסכת מיוחדת להם, כמסכת אבות והלכות דרך ארץ, ומהם מפוזרים בסדרי המשנה והתלמוד בכמה מקומות. ואחריהם היו רוב הגאונים בגלות מלכות ישמעאל, ובבבל, ובארץ ישראל, ובפרס, ומדברים בלשון ערבית, וכל קהלות ישראל, אשר היו במקומות ההם, מדברים בלשון ההיא, ופירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בלשון ערבית, וגם ברוב חיבוריהם אשר חיברו ותשובות השאלות הנשאלות מהם עשו כן, מפני שכל העם היו מבינים בלשון ההיא, ועוד כי היא לשון רחבה וממולאה בכל ענין וכפי הצורך לכל מדבר ומחבר, המליצה בה מיושרת ומבוארת ומגעת לתכלית כל ענין יותר ממה שייתכן בלשון העברית, מפני שלשון העברית אין ממנה נמצא בידינו כ"אכי אם מה שמצאנו בספרי המקרא, ואנוואינו מספיק לכל צורך המדבר. וגם כונתםכוונתם היתה להועיל בחבוריהםבחיבוריהם לעמי הארץ, שאינם בקיאים בלה"קבלשון ע"כהקודש, על כן היו רוב חבוריהםחיבוריהם בל'בלשון ערב בכל הענינים אשר חברוחיברו, בין בחכמת התורה בין בחכמות אחרות. וגם בארצות אדום היתה פלטהפליטה לשאר עמנו, היו בהם חכמים גדולים בחכמת התורה והתלמוד מימים קדמונים, אך לא היו מתעסקים בחכמות אחרות, מפני שהיתה תורתם אומנותם ומפני שלא היו ספרי חכמות אחרות נמצאים אצלם, עד שנקבעה בתוכם המנורה הטהורה., נר מצוה ותורה., הרב הגדול החסיד הקדוש רבנא משולם, נר"ונטריה רחמנא ופרקיה, בן החכם הישיש רבי יעקב, ז"לזכרונו לברכה, אשר שמן תבונתו זך כתית להעלות נר החכמה תמיד, ותדבק נפשו בתורת אלוהיו וביראתו, ושם החכמה כוסו ומנתו, ויכסוף לספרי החכמות אשר חברוחיברו הגאונים, וכפי וכפייכלתויכלתו קבץ ורבץ והעתיק בין מחכמת התורה, וחכמת הל'הלשון, וחכמת האמונה, וספרי המליצות, וחבוריוחיבורי המוסר, ומשלי החכמים, ותמצא כקן ידו לכל חמודותיהם, ובגבורותובגבורת שכלו ועוצם כחו, הביןדברהבין דבר מתוך דבר והוציא ענין מענין. והוא גם הוא הוליד ילדים במשלי החכמות ועניני המדותהמידות, ופתח שערים בדרכי היראה, והמוסר, הגיה בהם חשכנו ויישר מעקשות דרכנו, ועוד יד גבורתו נטויה לקבץלקבוץ ולרבץולרבוץ. וכשמעו עתה, כי לא'לאחד מחכמי ספרד, הוא רבנו בחיי הדיין בר'ברבי יוסף, ז"לזכרונו חבורלברכה, חיבור בתורת חו"החובות הלבבות, יסודתו על ענין היחודהייחוד, כלתה נפשו לראותו. ובהגיע לידוליד, צווניציוני לתרגםלולתרגם לו עניניו בל'בלשון עברית. וכאשר שמע את דבריו ואת שיחו, לא רפתה רוחו עד אשר צוהציוה להעתיקו, ואותי. צוהציוה לתרגם לו ממנו השער הראשון, שהוא שער היחודהייחוד. ואע"פואף על פי שיקרה בעיני מצותומצוותו, ראיתי שהכניסני בענין שלא היה רצוני להכנסלהיכנס בוובכלבו ובכל עת הייתי נשמר ממנו. וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורימחיבורי הגאונים אשר בל'בלשון ערב אל לשון הקודש, ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים, שצריך האדם להזהר בהם בעניןבﬠנין הזה.

ואני מספר מקצתם ואומר, כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן ל'לשון הערב אל לשון העברית, לא נמלט מהם אחד, שלא השחיתו, הודו המעתיקים ושנוהודו, ושינו את עניניו, והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא מג'משלשה פנים: