שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 61:
:והא דנקט מתניתין: '''מאיש פלוני וכהן,''' תירץ הריב"ש בתשובותיו [[תשובות ריב"ש/רלא|סימן רל"א]], דאורחא דמילתא נקט, שדרך האשה לידע למי נבעלה, וכשבאה להכשיר עצמה, אומרת "לפלוני" וכו'. ועוד, דאשמועינן לרבותא, דאפילו אומרת '''איש פלוני''' אינה נאמנת לר' יהושע. ועוד, אפשר דלרבן גמליאל אינה נאמנת אם לא באומרת '''איש פלוני,''' ואף על פי שאומרת "לכשר נבעלתי", דאפשר שהיא סבורה שהוא כשר ואינו, דמאין היא יודעת בכשרות האנשים? ונשי לאו דיני גמירי. אבל במייחדת '''לאיש פלוני,''' ואנחנו ידענו בכשרות האיש ההוא, אז נאמנת להחזיקו בכשרות כו', עיין בתשובותיו.
:ודע, שהגאונים כתבו, שכשאמרה '''מאיש פלוני וכהן,''' הוולד אסור בקרובי אותו איש פלוני, וכדבעינן למכתב קמן בסייעתא דשמיא גבי פלוגתא דמכשיר בה ובבתה. ובזה ניחא דנקט גבי מעוברת '''מאיש פלוני,''' ואיידי דנקט הכין גבי מעוברת, נקט נמי גבי מדברת. וכן כתב [[רמב"ם הלכות איסורי ביאה טו|הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה]], ועיין [[תשובות ריב"ש/מא|ריב"ש סימן מ"א]]:
'''לא מפיה אנו חיין''' — נקט האי לישנא דרך צחות, לפי ששנינו [[משנה אבות א יג|במסכת אבות]]], על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום. '''הריטב"א''' ז"ל. והא כתיבנא לה לעיל בשם תלמידי הרב רבינו יונה ז"ל:
'''אלא הרי זו בחזקת וכו' לנתין ולממזר''' — פירוש, ופסולה לכהונה. ותנא הכי, והוא הדין לשאר פסולין, כגון חלל שתוקי ואסופי, דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה, כדנפקא לן מן "ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר" בפרק אלמנה לכהן גדול; וכשנבעלה לפסול לה הויא זונה, וכתיב "אשה זונה לא יקחו". אבל נבעלה לכשר לה אינה זונה ולא פסלה מן הכהונה, והאי דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ר' אלעזר בלחוד אמרה במסכת יבמות וחבריו לא קיימי כותיה, דלא קרינן זונה אלא היכא דנבעלה לפסול לה. ליקוטי הגאונים:
'''גמרא: מאי מדברת''' — פירוש, על כרחך לאו מדברת ממש קתני, דמשום דבורא בעלמא לא נחשדנה לזונה, אלא על כרחך מיירי בנסתרה או בנבעלה, לכך בעי '''מאי מדברת''':
'''זעירי אמר נסתרה''' — כתב הריטב"א: אף על גב דליכא אלא עדי סתירה, מיהו כי אמרי לה: מה טיבו, והיא אומרת: איש פלוני וכהן הוא, הרי היא מודה שנבעלה לו, דאי לא, מה לה למימר הכי? ודעת התוס' ז"ל, דוקא באומרת נבעלתי אמר ר' יהושע דלא מהימנא, דהשתא ליכא אלא חד ספיקא, אבל אם אמרה לא נבעלתי – הא איכא תרי ספיקי, דשמא לא נבעלה, ואם תמצי לומר נבעלה, שמא לכשר נבעלה, וכל תרי ספיקי מכשיר ר' יהושע כדאיתא בגמרא. והיינו דאמר בפרק האשה: הניחא לזעירי דאמר נסתרה, מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי. ומיהו רבי יהושע לית ליה מיגו, משום מעלה שעשו ביוחסין וכדאיתא בסמוך. וקשה לפירוש זה, דהא בגמרא מדמה ר' יהושע מדברת לשבויה, ואמר לרבנן: מה הפרש בין זו לזו? ואמר נמי: מדברת היינו שבויה. והתם כיון דאיכא עדים שנשבית, אפילו אמרה "לא נבעלתי", טמאה. ויש לי לדחוק, דבאומרת "נבעלתי" הוא דמדמי להו, והכי קאמר: מה ההפרש הגדול שיש בין זו לזו, דהתם לא מהימן אפילו באומרת "לא נבעלתי", והכא נאמנת אפילו באומרת "נבעלתי ולכשר נבעלתי"? ויותר נראה לומר, דמתניתין סתמא, בין באומרת "לא נבעלתי" ובין באומרת "לכשר נבעלתי", ורבן גמליאל מכשיר בשתיהן, ור' יהושע פוסל בשתיהן ולא חשיב לה תרתי ספיקי, דכיון דנסתרה אבדה חזקתה, דכל סתירה בעילה חשיבא לעניין יוחסין משום מעלה, כדאיתא בגמרא. והא דאמרינן לקמן בפרק האשה שנתאלמנה: "מיגו דאמרה לא נבעלתי", ההוא לאו מיגו גמור הוא אלא מיגו כל דהו, כהנהו דפרשינן לעיל, והכי מתפרשי כולהו מיגו דההיא שמעתתא כדבעינן לפרושי התם בסייעתא דשמיא, וכן דעת '''הרמב"ן'''. עד כאן:
| |||