חובת הלבבות, פתיחה להמתרגם: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
מ (תקלדה)
אין תקציר עריכה
אמר המתרגם: יהי שם אלוהינו מבורך מﬠתה ועד עולם, אשר המציא יש מאין בחכמתו, ויצר הכל בגבורתו, ובחר באדם להיות תרומת נבראיו וסגולת נמצאיו, ויאצל ﬠליו מרוח תבונתו, והאיר עיניו בנר נשמתו, כדכתיב {{ממ|איוב|לב|ח}}: "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", וכתיב {{ממ|משלי|כ|כז}}: "נר ה' נשמת אדם". והבדילו בחכמה ובדעת מכל יצירותיו, והמשילו בכל בריאותיו, כדכתיב {{ממ|איוב|לה|יא}}: "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו“, וכתיב {{ממ|תהלים|ח|ז}}: "תמשילהו במﬠשי ידיך כל שתה תחת רגליו". וכל חכם לב יודע, כי האדם מתחילת יצירתו וראשית יסודתו נוצר ﬠל החכמה והוטבﬠ עליה, כדכתיב {{ממ|בראשית|ב|ז}}: "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אך מפני שיסודות תולדתו שונים זה מזה וגוברים זה ﬠל זה, הם מתגרים בו תמיד להטות אותו מדרך החכמה והאמת על דרך התאוה והשקר, וכפי גבורתם ﬠל שכלו תקצר ידו להחזיק בחכמה, והיה כאשר ירים השכל ידו וגברה החכמה, וכאשר יניח ידו וגברה התאוה; ובﬠנין הזה נבדלים בני האדם איש מרﬠהו בחכמה ובסכלות. ובכל דור ודור אנחנו רואים סגולת בני האדם, אשר הלכו לאור החכמה וסרו ממחשכי התאוה, המה היו הקרובים הקרבים אל יוצרם והנקראים אנשי אלוהים ואוהביו, כדכתיב {{ממ|בראשית|ה|כד}}:"ויתהלך חנוך את האלוהים, וכתיב {{ממ|בראשית|ו|ט}}: "את האלוהים התהלך נח". ובמעלות החכמה נבדל אברהם אבינו מאנשי דורו, ונקרא אוהבו של בוראו, דכתיב {{ממ|ישעיה|מא|ח}}: "זרע אברהם אוהבי“, ובה הגיﬠ אל המﬠלה הגדולה, אשר היא הכרת הבורא וייחודו וﬠבודתו, אשר בﬠבורה נברא האדם, כדכתיב {{ממ|ישעיה|מג|ז}}: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". ובה נבדל יצחק בנו משאר בניו, ויעקב אבינו מאחיו, ותהי מורשה לזרעו אחריו, כדכתיב כדכתיו{{ממ|דברים|לג|ד}}: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". ובעבורה נקראו עם ה', ובחיריו, ובניו, ובכוריו, וחשוקיו, ואוהביו, וידועיו, ומקוראיו, וסגולתו, וחלקו, וחבל נחלתו, כדכתיוכדכתיב{{ממ|יחזקאל|לו|כ}}: "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.", וכתיב {{ממ|דברי הימים וכתיוא|ט|זיג}}: "זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריובחיריו“, וכתיב {{ממ|דברים|יד|א}}: בנים אתם לה' אלוהיכםאלוהיכם“, וכתיב {{ממ|שמות|ד|כב}}: "בני בכורי ישראל" וכתיב {{ממ|דברים|ז|ז}}: "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם.בכם“, וכתיב {{ממ|מלאכי|א|ב}}: "אהבתי את כםאתכם אמר ה'", וכתיב {{ממ|עמוס|ג|ב}}: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה", וכתיב {{ממ|ישעיה|מח|יב}}: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי", וכתיב {{ממ|תהלים|קלה|ד}}: "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו", וכתיב {{ממ|דברים|לב|ט}}: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". ובעבורה נקבעה השכינה בתוכנו, והיתה הנבואה בקרבנו., רוחורוח הקדש שורה עלינו. ואחר שגרמו עונותינו בנטותנו מדרך התורה ןהחכמהוהחכמה, ונסתלקה השכינה, ונפסקה הנבואה ורוח הקדשהקודש מבינינו, לא כלו רחמי אלוהינו והותיר לנו שריד, והשאיר בכרמו עוללות ב'שנים ג'שלשה גרגרים בכל דור ודור להאיר עיני הנשארים הנמצאים באור החכמה, לתת ליעף כח ולאין אונים עצמה. וחקרו על צפוני החכמות, והוציאו לאור תעלומות, ובארו טעמי התורה במשנה ובתלמוד, ויסדו יסודות, והעמידו עמודים לחזק בדק תורת אלוהינו, אשר בית ישראל נכון עליהם. וגם בדרך ארץ ובשערי המוסר ובתיקון המדותהמידות חברוחיברו אמרים, אשר לא יערכם זהב וזכוכית, מהם מחוברים במסכת מיוחדת להם, במסכתכמסכת אבות והלכות דרך ארץ, ומהם מפוזרים בסדרי המשנה והתלמוד בכמה מקומות. ואחריהם היו רוב הגאונים בגלות מלכות ישמעאל, ובבבל, ובארץ ישראל, ובפרס, ומדברים בל'בלשון ערבית, וכל קהלות ישראל, אשר היו במקומות ההם, מדברים בל'בלשון ההיא, פירשוופירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בל'בלשון ערבית, וגם ברוב חבוריהםחיבוריהם אשר חברוחיברו ותשובתותשובות השאלות הנשאלות מהם עשו כן, מפני שכל העם היו מבינים בל'בלשון ההיא, ועוד כי היא ל'לשון רחבה וממולאה בכל ענייןענין וכפי כל הצורך לכל מדבר ומחבר, והמליצההמליצה בה מיושרת ומבוארת ומגעת לתכלית כל ענייןענין יותר ממה שיתכןשייתכן בל'בלשון העברית, מפני של'שלשון העברית אין ממנוממנה נמצא בידנובידינו כ"א מה שמצאנו בספרי המקרא ואנו מספיק לכל צורך המדבר וגם כונתם היתה להועיל בחבוריהם לעמי הארץ שאינם בקיאים בלה"ק ע"כ היו רוב חבוריהם בל' ערב בכל הענינים אשר חברו בין בחכמת התורה בין בחכמות אחרות. וגם בארצות אדום היתה פלטה לשאר עמנו היו בהם חכמים גדולים בחכמת התורה והתלמוד מימים קדמונים אך לא היו מתעסקים בחכמות אחרות מפני שהיתה תורתם אומנותם ומפני שלא היו ספרי חכמות אחרות נמצאים אצלם עד שנקבעה בתוכם המנורה הטהורה. נר מצוה ותורה. הרב הגדול החסיד הקדוש רבנא משולם נר"ו בן החכם הישיש רבי יעקב ז"ל אשר שמן תבונתו זך כתית להעלות נר החכמה תמיד ותדבק נפשו בתורת אלוהיו וביראתו ושם החכמה כוסו ומנתו ויכסוף לספרי החכמות אשר חברו הגאונים וכפייכלתו קבץ ורבץ והעתיק בין מחכמת התורה וחכמת הל' וחכמת האמונה וספרי המליצות וחבורי המוסר ומשלי החכמים ותמצא כקן ידו לכל חמודותיהם ובגבורות שכלו ועוצם כחו הביןדבר מתוך דבר והוציא ענין מענין והוא גם הוא הוליד ילדים במשלי החכמות ועניני המדות ופתח שערים בדרכי היראה והמוסר הגיה בהם חשכנו ויישר מעקשות דרכנו ועוד יד גבורתו נטויה לקבץ ולרבץ. וכשמעו עתה כי לא' מחכמי ספרד הוא רבנו בחיי הדיין בר' יוסף ז"ל חבור בתורת חו"ה יסודתו על ענין היחוד כלתה נפשו לראותו.ובהגיע לידו צווני לתרגםלו עניניו בל' עברית וכאשר שמע את דבריו ואת שיחו לא רפתה רוחו עד אשר צוה להעתיקו, ואותי צוה לתרגם לו ממנו השער הראשון שהוא שער היחוד. ואע"פ שיקרה בעיני מצותו ראיתי שהכניסני בענין שלא היה רצוני להכנס בוובכל עת הייתי נשמר ממנו. וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בל' ערב אל לשון הקודש ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר בהם בענין הזה. ואני מספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן ל' הערב אל לשון העברית לא נמלט מהם אחד שלא השחיתו, הודו המעתיקים ושנו את עניניו והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה הוא מג' פנים:
 
הא'- מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון ערבית אשר יעתיקו ממנו.
123

עריכות