שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 39:
וכתב הריטב"א וזה לשונו: '''בשלמא לר' אלעזר היינו דקתני תרתי חדא לאפוקי''' כו' — פירוש, דאף על גב דחדא צריכא לגופא לפלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע, אנן הכי קאמרינן, דבכל חדא מינייהו משכחת חידושא, חדא לאפוקי מדרמי כו'. עד כאן:
'''לאפוקי מדרמי בר חמא''' — אין להקשות, אמאי לא קאמר נמי, לאפוקי ממאי דקאמר רבא מעיקרא, לר' מאיר בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים, לרבנן הכיר בה מנה, לא הכיר בה ולא כלום? דהא לר' אלעזר אליבא דרבנן קאי. דיש לומר, דלא נקט אלא רמי בר חמא דקא מחלק בכל מוכת עץ בין לרבנן בין לר' מאיר, דהכא מתניתין סתמא קתני: "היא אומרת מוכת עץ", ולא פירש להדיא אי כרבנן קאמר, ואתא מתניתין לאשמועינן דאין לחלק במוכת עץ כלל בין הכיר בה בין לא הכיר בה; ואילו לא אתא לאשמועינן אלא לרבנן, הוה ליה לפרושי להדיא: "היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מנה", כיון דהך טענה לא הויא כטענה דמתניתין דלעיל דמשארסתני נאנסתי, כן נראה לי. ודוק שכתב רש"י ז"ל: '''ותנא "היא אומרת מוכת עץ אני" לאפוקי מדרמי בר חמא, דאמר לעיל גבי מוכת עץ: אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום,''' עד כאן; ומאי '''גבי מוכת עץ''' דכתב ז"ל, אי לאו כדכתיבנא?:
'''לאפוקי מדרבי חייא בר אבין''' — הא דלא נקט לאפוקי מדר' יוחנן, דהא איהו גופיה הכי סבר? משום דר' חייא אמר הכין בהדיא דסבירא ליה הכין, אבל ר' יוחנן לא פריש להדיא אי סבירא ליה הכין, דאפשר דהכי קאמר, דמתניתין סבר לה הכין, וכדקאמר עלה דמאתים דמוכת עץ, וכמו שכתבו רש"י והרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל. וזהו שכתב רש"י: '''לאפוקי מדר' חייא בר אבין, דאמר לעיל: כנסה בחזקת בתולה''' כו'. כן נראה לי:
'''אלא לר' יוחנן תרתי למה לי''' — איכא למידק, השתא דפשיטא לן דלר' אלעזר תני חדא לאפוקי מדר' חייא בר אבין, אם כן משמע לן ד"מקח טעות" לגמרי משמע. וכיון שכן, למה ליה לאקשויי '''תרתי למה לי'''? הוה ליה לאקשויי להדיא ממתניתין דלעיל. ועוד, מאי קאמר '''תרתי למה לי,''' דמשמע דאכל חדא מינייהו בעי למה לי; והא ודאי ליתא, דעל כרחך איצטריך למתני הך מתניתין דהיא אומרת "מוכת עץ אני" לאפוקי מדרמי בר חמא, הילכך לא הוה ליה לאקשויי אלא משארסתני נאנסתי למה לי. ורש"י תירץ כל זה שכתב וזה לשונו: '''אלא לר' יוחנן. דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה''' כו', דוק ותשכח:
וכתב הריטב"א וזה לשונו: '''תרתי למה לי''' — וקושיא ממתניתין דאומרת "משארסתני נאנסתי", דאילו ממתניתין דמוכת עץ, הא איצטריך לר' יוחנן נמי לאפוקי מדרמי בר חמא. ומיהו אנן עבדינן צריכותא לתרווייהו לר' יוחנן, בחדא גוונא משום כחו דרבן גמליאל וחדא משום כחו דרבי יהושע דכותה, עד כאן:
וזה לשון שיטה ישנה: '''אלא לר' יוחנן''' — בשלמא סיפא לאפוקי מדרמי בר חמא, אלא רישא למה לי? דהא ליכא למימר לאשמועינן דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה, דהא לא שמעינן מינה, דאדרבה "מקח טעות" לגמרי משמע. '''בתרייתא להודיעך כחו דרבן גמליאל''' – לא היה צריך לכך, דהא איצטריך לאפוקי דרמי בר חמא, אלא אגב גררא דקמייתא דקאמר '''להודיעך כחו דר' יהושע,''' קאמר נמי '''להודיעך כחו דרבן גמליאל, עד כאן. ולי לאו משום איידי נקט בתרייתא להודיעך כחו של רבן גמליאל, דעל כרחך צריך לתרץ כן, דאם היינו מתרצים דקמייתא להודיעך כחו דר' יהושע ובתרייתא לאפוקי מדרמי, הוה קשיא לן, דכיון דלית הלכתא כר' יהושע, למה לן משנה יתירה להודיעך כחו? אבל השתא דאמרינן דבתרייתא להודיעך כחו דרבן גמליאל נמי קא אתי, לא תיקשי ולא מידי. כן נראה לי:
'''חדא להודיעך כחו דרבן גמליאל וחדא להודיעך כחו דר' יהושע''' — תימא, נימא דאפילו בתרייתא, דהיינו מוכת עץ, איצטריך משום ר' יהושע, דמדקא פליג ר' יהושע במוכת עץ ואמר דאינה נאמנת, מוכיחים התוספות דגבי "משארסתני נאנסתי" לית ליה לרבי יהושע מיגו משום דלא הוי מיגו גמור, דהא אפילו אמרה "מוכת עץ אני" אינה נאמנת לרבי יהושע כדתנן במתניתין, ואם כן איצטריך תרווייהו לר' יהושע. עד כאן מצאתי בקונטריסין.
:ונראה לי, דאם כן למה ליה למתני פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע תרי זימני? ליערבינהו הני תרי בבי וליתני פלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע עלייהו וכדכתיבנא לעיל, וקל להבין:
'''דאף על גב דליכא למימר מיגו''' — פירוש, דלא מציא למיטען "מוכת עץ אני תחתיך", חדא דמתניתין כשקידש ובעל לאלתר היא. ותו, לר' יוחנן ליכא בהא מיגו, דהא לדידיה "מוכת עץ אני מעיקרא" אף על פי שלא הכיר בה יש לה מאתים. '''הריטב"א''' ז"ל. והא כתיבנא לעיל, דלדעת רש"י לא מיירי מתניתין בשקידש ובעל לאלתר, ולכך לא פירש כאן אלא מטעמא בתרייתא דכתב הריטב"א ז"ל, עיין בפירושיו:
| |||