ביאור:משלי א כט: הבדלים בין גרסאות בדף

▲{{צמ|תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ|משלי א כט}}, {{צמ|לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי, נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי|משלי א ל}}

▲<div class="advanced">

▲על-פי הפשט, החכמה היא המדברת, כפי שפירשנו למעלה; אך יש מחז"ל שדרשו את הפסוק כתוכחה של ה' לעם ישראל: " {{צפ|תוכן=אמר הקב"ה לישראל: אני אמרתי להם ע"י נביא '''דרשו ה' בהמצאו''', חייכם שעתיד יום לבא שאתם קוראים אותי ולא אענה, שנאמר '''אז יקראונני ולא אענה''', וכל כך למה? '''תחת כי שנאו דעת'''}} " {{קטן|קטן= ( [http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/mishli.html ילקוט שמעוני] )|}} .

▲גם הרב קוק דרש את הפסוק על עם ישראל: " {{צפ|תוכן=מניעת דרישת ד', והסרת החפץ מהמדע העיוני היותר מאיר ונשגב, נעשות בתחילה מעצלות, מנטיה לדברים רק גסים ומקלות דעת, אבל במשך הזמן, האומה מתרגלת עם חליה, ונעשה לה טבע שני, שאף אם תתעורר התעוררות קלושה לשוב להאיר באור הדעת את ד', לא תוכל כל-כך על נקלה ; ההרגל של המחשכים, והמאסרים הצרים של הפתרונים הדמיוניים לכל הדברים הרמים שהעולם משותת עליהם, עושה את האדם אסור בכבלי ברזל, עד שאם ירצה לפתח את אסוריו, ירגיש בעצמו שהוא נעזב ונחלש, וכאלו בור הסוהר וחשכתו הוא מעונו הטבעי... הפתרונים הבהמיים הבאים מהדמיון הפראי לכל השאלות היותר נשגבות, שכל חיי הכלל והפרט תלויים בהן במרום השתלמותם, נעשים כל כך דבקים עם הנפש הכללית, עד שנראה, בסקירה הראשונה, שאם יפרוש האדם מהם, ותחתיהם יקח לו מושגים מאירים ברורים וטהורים, ישאר כאובד דרך... זהו המצב השומם הבא מרפיון ידים מאורה של תורה... שידמה שכל חייו המוסריים הנם מחויבים לינק דוקא מציורי הפתיות, מהגיונות של עורון ואי דעת, ואם אור נוגה יופיע, שוב אינו מוצא את דרכו המוסרי... ואם יחפוץ להתאמץ וללכת במסילת הדעת ידמה לו כאילו עולמו נחשך, וכאילו כל מיתריו נתקו, '''אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני, תחת כי שנאו דעת ויראת ד' לא בחרו.'''}} " {{קטן|קטן= ( [[:עקבי הצאן - דרישת ה'|עקבי הצאן - דרישת ה']] )|}} .

▲'''דעת ''' [[ביאור:ידיעה, דעת = הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים|= הכרות קרובה, הכרה באמצעות החושים]] . לפי זה, יש לפרש את המושג '''שנאת דעת''' באופן קצת שונה: " {{צפ|תוכן='''דעת''' היא השלב שבו החכמה שהאדם למד, ההבנה שיש לו, משפיעה גם על מעשיו והנהגותיו... יש בני אדם שלא רוצים את הדעת, לא רוצים להפנים את החכמה... '''השנאה''' מתבטאת באי יכולת למצוא כל דבר טוב בעניין שאותו שונאים... מובן וברור שלא כל לימוד ניתן להרגיש ולחוות, אבל אדם ששונא דעת יגיע לקביעה קיצונית יותר: אין כל ערך בעצם הלימוד}} " {{קטן|קטן= ( [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=21572 דעת ויראת השם] )|}} .

▲'''יראת ה' ''' [[ביאור:יראה = פחד שנובע מראיה|= פחד הנובע ממודעות לנוכחות ה']] . לפי זה, יש לפרש '''ויראת ה' לא בחרו''' באופן קצת שונה: " {{צפ|תוכן=אדם יכול להחליט שהוא ירא את קונו, שאת חייו הוא חי בצלו האינסופי של בורא העולם וחייו יתנהלו על פי זה. האדם בפסוקינו, למצער, לא רוצה בחיים כאלה, הוא '''לא בוחר ביראה'''. קשה לאדם להכניס את עצמו תחת עול מתמיד, בחוויה של יראה תכופה, שכל מעשה צריך לבחון על פי ההשוואה לנצח שמביט עליך, ושכל החיים הם על פי דרכו של הקב"ה. אחד הדברים הקשים לאדם הוא לקחת על עצמו מרות. אנשים הרבה פעמים נאלצים לקבל סמכות של אנשים אחרים עליהם, ולעיתים הם חיים את רוב חייהם תחת אילוצים - אבל אין זה מבחירתם. אדם לרוב לא בוחר מרצונו}} {{צפ|תוכן=החפשי להיות תחת שלטון. את יראת ה' הם "לא בחרו", כי הם לא רצו לפעול עם תחושת נוכחות של ה'}} " {{קטן|קטן= (שם)|}} .