שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
הקשה '''הרא"ה''' ז"ל: אמאי לא מוקים לה רבי יוחנן כרבנן, וכגון דאמרה: "מוכת עץ אני תחתיך", דאית לה מאתן? ורבי אלעזר נמי אמאי לא מוקים לה במאתים ולא כלום, כגון דאמרה איהי "מוכת עץ אני תחתיך", והוא אומר "לא כי אלא דרוסת איש את", דהא קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלל. ותירץ, דקסברי דמתניתין מדלא מפרש בהדיא: "והיא אומרת מוכת עץ אני תחתיך" כדקתני באידך, אלמא דכולה בין טענה דידיה בין טענתה דידה כשאינה תחתיו, דלא פליגי איהי ואיהו אלא אי מוכת עץ או דרוסת איש, אבל תרווייהו מודו דלאו תחתיו, וכגון שקידש ובעל לאלתר או כגון שקידש בביאה, עד כאן. וכן תירץ '''הריטב"א''' ז"ל, דעל כרחך תנא דמתניתין בעי למתנייה אפילו שקידש ובעל לאלתר, עד כאן.
:ולשיטת רש"י דלא מוקי לה כשקידש ובעל לאלתר יש לתרץ, דלהכי לא מוקי לה כשאמרה "מוכת עץ אני תחתיך", דאי הכי מאי אולמיה דהאי טענה ממתניתין דלעיל, דקא טענה נמי "משארסתני נאנסתי"? אבל השתא דמיירי במוכת עץ מעיקרא עד שלא נתארסה, היינו רבותא, דמאי דקא טעין בעל במתניתין דלעיל כדי לאפטורי, דהיינו "עד שלא ארסתיך", קתני בהך מתניתין דקא טענה איהי כדי לחיוביה לבעל, דהיינו מוכת עץ, וקאמרה "מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואף על פי שלא הכרת בי", וזהו שכתב רש"י: '''במאתים ומנה.''' היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואף על פי שלא הכרת בי כו'. והיינו נמי דקאמר תלמודא: '''ר' יוחנן אמר במאתים ומנה, סבר לה כר' מאיר דאמר בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מאתים, ור' אלעזר סבר לה כרבנן דאמרי בין הכיר בה ובין לא''' כו', ולא קיצר התלמוד וקאמר: "סבר לה כר' מאיר דאמר מוכת עץ כתובתה מאתים, ורבי אלעזר כו' כרבנן דאמרי כתובתה מנה", כלישנא דפלוגתייהו במתניתין דלעיל, ולמה ליה למנקט "הכיר" ו"לא הכיר"? אלא לאשמועינן רבותא, דאפילו לא הכיר בה כתובתה מאתים, והיינו לאפוקי מדרמי בר חמא דאמרינן לקמן בגמרא. כן נראה לי:
וזה לשון שיטה ישנה: '''ר' יוחנן אמר במאתים ומנה כר' מאיר''' כו' — ואם תאמר, ולוקמה נמי כרבנן, וכגון דאמרה "מוכת עץ אני תחתיך"? יש לומר, אם כן הוה ליה לבעל למטען לה: "אלא מוכת עץ היית עד שלא ארסתיך". אלא הא קשיא, לר' אלעזר דאמר במנה ולא כלום כרבנן, לימא במאתים ולא כלום כרבנן, וכגון דטענה "מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתן", ובעל טעין: "לא כי אלא דרוסת איש את", כי היכי דלא לותיב לה מידי? ויש לומר דהכי קאמר: אנא מוקי מתניתין אפילו במנה ולא כלום, ובא לחלוק כנגד מה שאמר רבי יוחנן במאתים ומנה, דלא הוה משכח לה בעניין אחר. ועוד, דהוה ליה לפרושי בהדיא ולמימר, "מוכת עץ אני תחתיך". עד כאן:
'''במנה ולא כלום''' — והא דלא תני מתניתין בהדיא: "לא כי אלא דרוסת איש את והיה מקחי מקח טעות", כדקתני במתניתין דלעיל? משום דבמתניתין דהכא, כיון דלא קא תבעה אלא מנה, ממילא כי טעין איהו "לא כי אלא דרוסת איש" כו', פירושו דלית לך כלום, ואין צריך לפרש עוד. אבל במתניתין דלעיל דקא תבעה איהי מאתים, צריך לפרש "והיה מקחי מקח טעות", כדי שלא נאמר במאתים דוקא קאמר. ואפשר שזהו שכתב רש"י: '''במנה ולא כלום. היא תובעת מנה והוא אומר אין לך כלום,''' עד כאן.
'''סבר לה כר' מאיר''' כו' — לאו למימרא דר' יוחנן כר' מאיר סבירא ליה, דלא שביק רבנן ועביד כר' מאיר. ועוד, דאמרינן: "בשלמא ר' אלעזר לא אמר כרבי יוחנן דקא מוקי לה כרבנן, אלא רבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כר' אלעזר", ומאי קשיא? לימא ליה משום דקסבר מוכת עץ כתובתה מאתים, וכדמתרץ, "קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה". אלא הכי קאמר: סבר ליה דמתניתין על כרחך כר' מאיר אתא, וכדמפרש ואזיל; דאי לא, טענתייהו במאי? והראב"ד ז"ל מחק הגירסא, ואמר דלא גרסינן "סבר לה" לא במילתיה דר' יוחנן ולא במילתיה דר' אלעזר, אלא הכי גרסינן: דרבי יוחנן אמר במאתים ובמנה כר' מאיר, כלומר, ומתניתין ר' מאיר היא, וכן במילתיה דר' אלעזר במנה ולא כלום. ואין צורך לזה. '''הרשב"א''' ז"ל:
| |||