קדמות היהודים - נגד אפיון: הבדלים בין גרסאות בדף

לראשונה אחל בכתבי המצרים, אמנם לא אוכל להעתיק אותם כמו שהם – אולם הנה ידוע הדבר, כי [[W:מנתוס|מַנֶתּוֹס]]{{הערה|Manethos, כן בהוצאת ניזה. בהוצאה הישנה: [[W:מנתון|מנתּוֹן]] (Manethon).}} היה איש מצרי מלידה, ולמד חכמה-יונית, והוא כתב בלשון יון את דברי ימי אבותיו ותרגם אותם, לפי דבריו, מלוחות הקדש{{הערה|כן אצל ניזה. בהוצאה הישנה: ב(כתבים הקדושים – לאמר בכתבי ה[[W:כתב חרטומים|חרטומים]] (ה[[W:הירוגליפים|הירוגליפים]]).}} והרבה להוכיח את הרודוטוס, כי ספר שקרים על המצרים מחסרון דעת. והנה מנתוס הלז כתב עלינו, בספר השני מ„דברי מצרים”{{הערה|ביונית (Aigyptiaka (Aegyptiaca לאמר: „עניני (מעשי, דברי) מצרים”.}}, כדברים האלה – אעתיק אותם פה ככתבם וכלשונם, כאלו הבאתי את כותבם הנה להעיד בפני: „מלך היה לנו{{הערה|שלוש התיבות האלו חסרות בהוצאת ניזה.}}, ושמו טימַיוס, ובימיו חרה בנו אף האלוהים – ואינני יודע את סבת הדבר – ופתאום באו מארצות המזרח אנשים בני-בלי-שם, וגברו חילים, ועלו על ארצנו למלחמה וכבשו אותה באפס יד ותפשו את נשיאי הארץ ואחרי זאת שרפו את הערים באכזריות חמה ואת מקדשי האלים החריבו עד היסוד, ובכל יושבי הארץ התעמרו בשנאה את אלה הכו נפש ואת אלה כבשו לעבדים עם טפם ונשיהם. ולאחרונה הקימו למלך איש אחד מאחיהם, ושמו סַליטיס{{הערה|בהוצאה הישנה סלטיס, ונראה שהיא המילה השמית שליט.}}, והוא ישב בעיר [[W:מוף|נוף]]{{הערה|מנפי, מוף (Memphis).}}, ושם מסים על הארץ [[W:מצרים העליונה|העליונה]] ועל [[W:מצרים התחתונה|התחתונה]]{{הערה|מצרים התחתונה היא מקום היאור ([[W:הדלתה של הנילוס|הדלתה]]), העליונה – גליל [[W:נא אמון|נוא-אמון]] (תיבי) ודרומה לו.}}, והפקיד חיל משמר במקומות אשר מצא בהם חפץ. ויותר מכל חזק את קצות המזרח, כי ירא את ה[[W:אשור|אשור]]ים אשר גדלו ועצמו מאוד בימים ההם, פן יתאוו לעלות על מלכותו. הוא מצא בנפת סֶתרואיס{{הערה|כן בהוצאת ניזה, וזה נכון יותר מהגירסה הישנה סאיס.}} עיר נאה למשגב במזרח נהר פיבסת{{הערה|ביונית: Bubastis.}} אשר נקראה באחד כתבי אלהים{{הערה|„בתיאולוגיה ישנה אחת” במקור. הכונה, כנראה, לכתב עתיק (אפיפורין, [[W:פפירוס|פפירוס]]).}} העתיקים בשם [[W:אווריס|אַוַריס]], ובנה אותה והקים עליה חומה בצורה מאד והושיב בקרבה לשמור עליה המון חמושים, כעשרים וארבע ריבוא אנשי חיל, ובא אליה בתקופת הקיץ לתת לאנשי הצבא את לחם חוקם ואת משכורתם ולנצח עליהם בחגרם את נשקם ללמד ידיהם לקרב, למען תת את פחדו על כל מסביב. אחרי מלכו תשע עשרה שנה נאסף אל עמיו ותחתיו קם מלך חדש ושמו בּנון{{הערה|בהוצאה ישנה: בּאון.}} ומלך ארבעים וארבע שנה. ואחריו מלך אַפַּחִנס שלשים ושש שנה ושבעה חדשים, ואחריו אפופיס ששים ואחת שנה, ואחריו חַנא{{הערה|Aunas אצל ניזה. בהוצאה ישנה יניס.}} חמשים שנה וחדש ימים, ואחרי כל אלה מלך אַסיס ארבעים ותשע שנה ושני חדשים, אלה היו ששת מלכיהם הראשונים, אשר נלחמו במצרים{{הערה|על פי ההוצאה הישנה. בהוצאת ניזה „אשר גדלה תאותם מיום ליום לעקר את המצרים משרש”.}} כל הימים ובקשו בכל לבם לעקרם משרשם. וכל עמם נקרא בשם [[W:היקסוס|הוּקסוס]]. לאמר: המלכים הרועים, כי „הוק” בלשון הקדש{{הערה|לאמר: בכתב המצרים העתיק הקדוש ([[W:כתב חרטומים|כתב החרטומים]]).}} הוא „מלך” - וסוס הוא „רועה”, וככה נקראים הרועים גם בלשון העם, ובהתחבר שתי התבות יחדו יצא „הוקסוס”; ויש אומרים, כי היו האנשים האלה [[W:ערבים|ערבים]]”. אמנם בספר (בנוסח) שני (של ספר מנתוס) מצאתי כתוב, כי לא „מלכים” מכונים בשם „הוק”, כי אם, להפך, פירוש השם (הוקסוס) הוא „רועים-עבדים”, כי התיבה הוּק – כמו התיבה הַק בסימן הנשימה{{הערה|היונים מבדילים בין שני סימנים, סימן האלף וסימן ההא (סימן הנשימה).}} מורה בפירוש על עבדים שבויי מלחמה, והפירוש הזה נאמן יותר בעיני ויש לו יסוד בדברי הימים. ואחרי כן מספר מנתוס, כי כל המלכים הנקובים בשם מלכי הרועים ובניהם משלו בארץ מצרים כחמש מאות ועשר שנה, ולקץ הימים התקוממו מלכי נוא-אמון{{הערה|ביונית Thebais.}} ויתר ארצות מצרים על הרועים ומלחמה גדולה וארוכה היתה ביניהם. ובימי המלך הנקרא בשם מיספרַגמוּתוֹסיס{{הערה|בהוצאה הישנה: אליפרגמוֹתוֹסיס.}} נגפו הרועים וגורשו מכל ארץ מצרים, ונסגרו במקום אשר היתה מדתו מסביב עשרת אלפים צמד{{הערה|1=ביונית „ארורה”, מדת-ארך ידועה. (תוספת התורמת בויקיטקסט: 100X100 אמה = 2.5 דונם בערך.)}}, ושם המקום אַוַריס. מנתוס מספר, כי את כל המקום הזה הקיפו הרועים חומה בצורה מסביב, למען אשר ימַלטו שמה לבטח את כל רכושם ושללם. תומוסיס בן מיספרגומותוסיס נסה להביא את המקום במצור ולכבוש אותו בחזקת היד, וחָנה לפני החומה בארבעים ושמונה ריבוא אנשי צבא. ובראותו כי נכזבה תקוותו לתפוש את העיר במצור כרת ברית עם יושביה, למען יעזבו כּלם בשלום את ארץ מצרים וילכו אל כל אשר תאוה נפשם, והם יצאו מארץ מצרים על פי דברי הברית, כולםכלם למשפּחותיהם עם כל רכושם במספר עשרים וארבע רבוא, ופנו ללכת דרך המדבר אל סוריה, אולם יראו את שלטון האשורים, המושלים בארצות אסיה בימים ההם, ועל כן בנוּ להם עיר בארץ הנקראה בזמננו בשם יהודה, למושב רבבות אנשיהם וקראו לה בשם ירושלים. ובספר שני מ„דברי מצרים” אומר מניתוס, כי העם הזה, אלה הנקובים בשם רועים, נקרא בספריו הקדושים{{הערה|הכונה בספרי הקדש של עם ישראל.}} „עם עבדים”, וכנים דבריו, כי אבותינו הראשונים עסקו מדורות קדמונים במרעה צאן וחייהם היו חיי נדודים, ועל כן נקראו בשם רועים. וגם יש יסוד לדבר, שנקראו בספרי המצרים עבדים (שבויי מלחמה), כי [[W:יוסף|יוסף]] אבינו קרא לעצמו בשם עבד, בעמדו לפני מלך מצרים, ואחרי כן שלח להביא את אחיו אל ארץ מצרים במצות המלך. אולם את הדברים האלה אחקר לאשורם במקום אחר.