שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
:ואיכא למידק, דלקמן בעי, "בשלמא ר' אלעזר לא קאמר כרבי יוחנן" כו', ובעי נמי, "בשלמא לרבי אלעזר היינו דקתני" כו', אלמא דמשמע ליה לתלמודא כר' אלעזר דטענתייהו במנה ולא כלום? ויש לומר, דבמתניתין דלעיל קא פריש להדיא טענתייהו, דקתני: "ונסתחפה שדהו, והלה אומר: לא כי אלא כו' והיה מקחי מקח טעות", דאלמא דטענתייהו במאתים ולא כלום, ד"מקח טעות" לגמרי משמע. והכא סתים תנא ותנא: "היא אומרת מוכת עץ" וכו', ולכאורה משמע דטענתייהו כדלעיל, דהא מאי דקתני במתניתין דלעיל: "הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים" כו' קאי נמי אהך מתניתין דמוכת עץ, וכדכתיבנא לעיל בשמעתא דרמי בר חמא גבי מוכת עץ, אלמא משמע דהני תרי בבי דמתניתין בחדא גוונא אזלי וליכא בינייהו חילוקא כלל, דאי הכי אתיא מתניתין כר' מאיר ולא כרבנן. ולהכי בעי: '''טענתייהו במאי?''' פירוש, נדחוק לאוקמה הך מתניתין כר' מאיר, כי היכי דמייתי במתניתין דלעיל? או נוקי מתניתין כרבנן, ואף על גב דנוקי מתניתין בגוונא אחריתי דלא כגוונא דמתניתין דלעיל? ופליגי ר' יוחנן ור' אלעזר, דר' יוחנן דחיק לאוקמה מתניתין כר' מאיר, ורבי אלעזר דחיק לאוקמה בגוונא אחריתי דלא כמתניתין דלעיל, כי היכי דתיתוקם מתניתין כרבנן. ופריך תלמודא: "בשלמא ר' אלעזר" כו', פירוש, דאי הוה קאמר רבי יוחנן במאתים ולא כלום לא הוה קשיא ליה מידי, דניחא ליה לאוקמה מתניתין כרבי מאיר כי היכי דתיתוקם בגוונא דמתניתין דלעיל וכדכתיבנא; אבל השתא דקאמר: במאתים ומנה, אלמא דסבירא ליה לרבי יוחנן דלעולם נחתינן חד דרגא נמצאת בעולה מנמצאת מוכת עץ, דלר' מאיר דסבירא ליה דמוכת עץ מאתים ואפילו שלא הכיר בה – סבירא ליה נמי בנמצאת בעולה כתובתה מנה, ולרבנן דסבירא להו במוכת עץ כתובתה מנה – סבירא להו נמי בנמצאת בעולה דלית לה כלום. ומשום דבעי לאוקמה הך מתניתין כמתניתין דלעיל, דטענה דידה היינו במאתים וכדכתיבנא, להכי אוקי לה כר' מאיר הך מתניתין דהכא; ומתניתין דלעיל דקתני: "והיה מקחי מקח טעות", דלגמרי משמע, תתוקם כרבנן. ולהכי פריך תלמודא: ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כר' אלעזר? פירוש, כיון דסוף סוף לא מתפרשא הך מתניתין כמתניץין דלעיל לגמרי, דבטענה דידיה הכא רוצה ליתן מנה ובמתניתין דלעיל אינו רוצה ליתן כלום, מעתה אמאי לא אמר כר' אלעזר, ונוקי מתניתין כרבנן? ואף על גב דבטענתא דידה לא הויא דומיא דמתניתין דלעיל, מכל מקום בטענתא דידיה הויא כדמתניתין דלעיל, ואתי שפיר דאתיא מתניתין כרבנן. ומשני: "קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כו' הכא הוא קאמר מנה" כו', פירוש, דלאו הא בהא תליא, דשפיר מצינן למימר דסבר במוכת עץ לא הכיר בה מנה, ואפילו הכי סבירא ליה נמי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ולא נחתינן בהא דרגא כלל ולא תליא הך בפלוגתא דר' מאיר ורבנן כלל, אלא רבי יוחנן מסברא דנפשיה דסבירא ליה דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה, ומשום הכי על כרחיה צריך לאוקמה מתניתין כר' מאיר דקא תבעה מאתים, דאי כרבנן ותבעה מנה – מאי איכא בין טענתיה דידיה לטענתא דידה? זהו הכרחיה דרבי יוחנן דמוקי לה בהכי, ולאו היינו משום דתליא דינא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן במוכת עץ כלל. כן נראה לי פירושא דהך שמעתא:
וכתב הרשב"א
:וניחא קושיא אחריתי דאיכא לאקשויי בהך
:וניחא נמי דוחק הבשלמא.
:אי נמי יש לפרש דהכי בעי: '''טענתייהו במאי?''' פירוש, כיון דלא פריש במתניתין דהכא מידי, לא בטענתא דידיה ולא בטענתא דידה, הלכך לא ידעינן מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן, דאי תובעתו מאתים, קשיא דהיינו כר' מאיר; ואי אינו רוצה ליתן כלל, קשיא, דהוה ליה למיתני: "והיה מקחי מקח טעות" כדלעיל. וזהו שכתב רש"י: '''מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן.''' ומאי דפרישנא לעיל ניחא טפי, והרי הוא שפיר כולה שמעתא בהכי:
'''במאתים ומנה''' — ואם תאמר, ואם כן לר' יהושע פטור? הא הוה ליה מודה מקצת ואומר על השאר "איני יודע", ומחוייב שבועה שאינו יכול לישבע וחייב הוא לשלם. ותירץ ר"י ז"ל, דלא אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ישלם אלא היכא דהוה ליה למידע. ואיפשר שהדין אמת, ואף על פי שיש חולקין עליו, כדאי הוא רבינו ז"ל לסמוך עליו. אבל יש לומר דהכא ליכא מודה מקצת, שהמנה האחר מחוייב גמור הוא שאינו יכול לכפור בו, דאמר: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה, וליכא למיטען שזנתה תחתיו דבשקידש ובעל לאלתר עסקינן, כדבעינן לומר בסמוך בסייעתא דשמיא. ועל המנה השני חולקין ואומר עליו איני יודע, וכאילו תבעו מנה בשטר ומנה על פה והודה על השטר, ובאידך אמר איני יודע. וכן אמרינן בירושלמי על מתניתין דריש פרק האשה שנתאלמנה וכדבעינן לומר התם בסייעתא דשמיא. '''הריטב"א''' ז"ל.
:ויש לדקדק כן מלשון רש"י ז"ל, שכתב וזה לשונו: '''במאתים ומנה.''' היא אומרת מוכת עץ כו', וקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה, עד כאן. ואיכא למידק, דלמה ליה למימר הכא "וקסבר כנסה" כו'? הא ר' מאיר לקמן קאמר לה בהדיא הכין. אלא דאתא לתרוצי קושית הריטב"א ז"ל, וכתירוץ שני.
:ומיהו הא כתיבנא לעיל, דסבירא ליה לרש"י ז"ל דמתניתין לא מיירי כשקידש ובעל לאלתר, ומעתה קשיא, דהא איכא למיטען שזנתה תחתיו. ונראה לי דכיון דאינו נאמן לאוסרה עליו בטענה זו שזנתה תחתיו, משום דקא טעין שמא ואיהי טוענת ברי וכדכתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל בשמעתא דפתח פתוח, מעתה דל טענה זו מהכא, ואין כאן אלא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דיש לה כתובה מנה, וליכא למימר מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכמ"ש הריטב"א ז"ל וקל להבין, כן נראה לי.
הקשה '''הרא"ה''' ז"ל: אמאי לא מוקים לה רבי יוחנן כרבנן, וכגון דאמרה: "מוכת עץ אני תחתיך", דאית לה מאתן? ורבי אלעזר נמי אמאי לא מוקים לה במאתים ולא כלום, כגון דאמרה איהי "מוכת עץ אני תחתיך", והוא אומר "לא כי אלא דרוסת איש את", דהא קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלל. ותירץ, דקסברי דמתניתין מדלא מפרש בהדיא: "והיא אומרת מוכת עץ אני תחתיך" כדקתני באידך, אלמא דכולה בין טענה דידיה בין טענתה דידה כשאינה תחתיו, דלא פליגי איהי ואיהו אלא אי מוכת עץ או דרוסת איש, אבל תרווייהו מודו דלאו תחתיו, וכגון שקידש ובעל לאלתר או כגון שקידש בביאה, עד כאן. וכן תירץ '''הריטב"א''' ז"ל, דעל כרחך תנא דמתניתין בעי למתנייה אפילו שקידש ובעל לאלתר, עד כאן.
:ולשיטת רש"י דלא מוקי לה כשקידש ובעל לאלתר יש לתרץ, דלהכי לא מוקי לה כשאמרה "מוכת עץ אני תחתיך", דאי הכי מאי אולמיה דהאי טענה ממתניתין דלעיל, דקא טענה נמי "משארסתני נאנסתי"? אבל השתא דמיירי במוכת עץ מעיקרא עד שלא נתארסה, היינו רבותא, דמאי דקא טעין בעל במתניתין דלעיל כדי לאפטורי, דהיינו "עד שלא ארסתיך", קתני בהך מתניתין דקא טענה איהי כדי לחיוביה לבעל, דהיינו מוכת עץ, וקאמרה "מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואף על פי שלא הכרת בי", וזהו שכתב רש"י: '''במאתים ומנה.''' היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואף על פי שלא הכרת בי כו'. והיינו נמי דקאמר תלמודא: '''ר' יוחנן אמר במאתים ומנה, סבר לה כר' מאיר דאמר בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מאתים, ור' אלעזר סבר לה כרבנן דאמרי בין הכיר בה ובין לא''' כו', ולא קיצר התלמוד וקאמר: "סבר לה כר' מאיר דאמר מוכת עץ כתובתה מאתים, ורבי אלעזר כו' כרבנן דאמרי כתובתה מנה", כלישנא דפלוגתייהו במתניתין דלעיל, ולמה ליה למנקט "הכיר" ו"לא הכיר"? אלא לאשמועינן רבותא, דאפילו לא הכיר בה כתובתה מאתים, והיינו לאפוקי מדרמי בר חמא דאמרינן לקמן בגמרא. כן נראה לי:
| |||