שבחי הר"ן: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 146:
==חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל==
===א===
וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום. אף על פי שאז כבר היה מפורסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע ולא ידעו בשום מקום שהיה שהוא נמצא שם, כי נסע בהעלם כדרך הסוחרים. והיה בקאמיניץ.
שורה 154 ⟵ 155:
וביום המחרת נכנס האיש הנ"ל לתוך העיר ומצאו שם. ואחר כך נכנס הוא זכרונו לברכה, עם האיש הנ"ל לתוך כמה וכמה בתים ועשו להם איזה שייכות לכנס שם, ובקצת בתים צוו לתן להם יין שרף וכיוצא בזה, והיו בתוך הרבה בתים מאד ואין שום אדם בעולם יודע כוונתו מה עשה שם. ואחר כך נסע משם לביתו. ואחר כך, אחר שלן שם רבנו זכרונו לברכה, מאותו העת והלאה נתן רשות לאנשי קאמיניץ לדור בתוך העיר.
===ב===
===ג===
===ד===
===ה===
===ו===
וכאשר שמעו זאת בני ביתו געו כולם בבכייה ובכו כמה ימים. ולא היה לו שום רחמנות עליהם ואמר כי לא סגי בלאו הכי יהיה איך שיהיה הוא ייסע בודאי, כי רבו כבר הוא שם ומעוטא בתר רבא אזלא (ואמר בזה הלשון ווארין די גרעסטי העלפט איז שוין דארט וכו').
שורה 168 ⟵ 174:
ואמר "אני רוצה לנסוע לארץ ישראל ואני יודע גדל המניעות והעיכובים שיהיו לי על זה בלי שעור וערך. אך כל זמן שהנשמה בקרבי, כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי אמסר נפשי ואסע בכל כחי לשם, וכל עוד נפשי בי אסע לשם. (שמואל א ג יח) "וה' הטוב בעיניו יעשה".
===ז===
===ח===
===ט===
ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור, תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה, עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם. והיו ברקים ורעמים ורוחות גדולות בלי ערך. והיה פחד גדול מרעש הרעמים והגשמים ושאון הגלים ומחמת פחד לא היה באפשרי לישן בלילה וכו'.
שורה 192 ⟵ 201:
ואמרו לו שקדם שיבוא לארץ ישראל יהיה שם איגרת בארץ ישראל שהוא מהחולקים והמרגלים לבל יוכל להטעות אותם. גם הלכו להסרסור מהספינות, והוא מאנשי פולין ונשא אשה מהפרענקען וחמותו היא יוצאת ונכנסת בבית התוגר והאיש ההוא הוא איש גדול שם. והלכו אלו האנשים הנ"ל אל זה הסרסור ובקשו אותו ואמרו לו למען השם לבל תניח את האיש הזה לנסוע להתם כי הוא מהחולקים ורוצה לעשות גרוש שם חס ושלום, ואם תוכל לעשות לו איזה רעה שכרך כפול מן השמים. ורבנו, זכרונו לברכה, והאיש שהיה עמו לא ידעו מזה.
===י===
ופעם אחד דבר עימהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער. דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפורסם. ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו הלא הוא אביך?! וראו שעדין לא עמדו עליו. ובכל פעם היה לו שם אחר, ובכל שם שקראו אותו. נענה להם ובא אליהם. פתאום יצא מפיהם וקראו ישעיה כדי לנסותו אם הוא בן הקאמרנער ששמו ישעיה, ובא הוא זכרונו לברכה, תכף ומיד אליהם ונדמה להם בודאי שהוא בן הקאמרנער. ואמרו לו אתה הוא בודאי בן הנ"ל. והשיב להם, והוכיח להם שאינו בנו, בתוך כך התחילו לדבר מהמתנה ששלח הקאמרנער לבנו, והתחיל הוא זכרונו לברכה, תכף לבקשם ולהפציר אותם שיהיו מראין לו את המתנה שלו וראו שוב שהוא בנו, ואחר כך דברו עמו עוד וקללו אותו. ונבהלו מאד מאד ובאו בכעס גדול ובזו אותו מאד מאד. וכששאלו אותו למה אתה אומר עכשיו ששמך כך ואחר כך שם אחר וכן בשם מקומך? השיב להם גם כן שכל שם ושם הוא כפי המידה והספירה שנאחז בו וכו' ואני ברוך השם כלול מכלם. וכל מה שעבר בעניין זה יקצרו המון יריעות לספר.
שורה 204 ⟵ 214:
אחר כך ציוה רבנו, זכרונו לברכה, להאיש שהיה עמו שיתן להאנשים הנ"ל שבזו אותו כנ"ל, מהמאכלים ומשקאות ומיני מרקחת שלהם שהיה עימהם, לתן להם מהכל. ונסעו אלו האנשים לביתם, ולא רצו לקבל איגרת מרבנו לביתו, רק מהאיש שהיה עמו קבלו איגרת. ורבנו זכרונו לברכה, הניח איגרת שלו בתוך איגרת של האיש הנ"ל. ואלו האנשים היו רוצים לפתח את האיגרת של האיש הנ"ל אולי יוכלו להבין ממנו איזה דבר מרבנו זכרונו לברכה, מי הוא ומאין הוא, אבל לא היו יכולים למצוא האיגרת אצלם, כי נעלם מהם היכן שהניחו את האיגרת. ולא בא לידם האיגרת עד שבאו אל הקאמער (תחנת מעבר גבול) בוליחאי אז מצאו האיגרת אצלם, וראו מן האיגרת שזה היה רבנו זכרונו לברכה. המה ראו כן תמהו, ונבהלו מאד. והאיש ההוא שבזה אותו הרבה כנ"ל בא לביתו ונפטר בסמוך לביאתו ממש.
===יא===
וכאשר שמע זאת רבנו זכרונו לברכה, מיד אמר לו האמת. ששמו רבי נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב זכרונו לברכה, ולרבי נחמן מהרידענקא, זכרונו לברכה, מיד נסוג אחור הסרסור הנ"ל והלך מאתו.
שורה 210 ⟵ 221:
וליום המחרת בא הסרסור בהכנעה אליו ואמר לרבנו זכרונו לברכה, בלשון אהבה וחייבה רבי ה' עמכם. תדעו שכל הטובות תקבלו מאתי, ושכרכם יהיה כפול על זה שגליתם לי האמת. כי אם לא הייתם מודים לי, הייתי מוסר אתכם לבית הסהר, והייתי נענש בעלמא דין ובעלמא דאתי. ובקשתי אתכם לקבל טוב מאתי, הן בשכירות הספינה, הן בשאר דברים כי אני מוכן ומזמן לשרת אתכם.
===יב===
ותכף שלח ר' זאב הנ"ל אחרי רבנו, זכרונו לברכה, שיבוא אליו לאכסניא שלו ויקבלו באהבה להתארח עמו יחד, ולא רצה רבנו, זכרונו לברכה, ללכת אצלו, כי אמר כאן טוב לפני, כי היה עושה בסטנבול כל מיני קטנות, והיה הולך יחף ובלי חגורה ובלי כובע עליון, והיה מלובש רק בה"אנטער שלאק" שהיה לו מאיזה מלבוש, והיה הולך בשוק כדרך בני הנעורים הרצים בשוק ומצחקים, והיה עושה מלחמות בדרך צחוק כדרך בני הנעורים. והיו מכנים אחד בשם הצרפת, ואחד בשם אחר, ועשו מלחמה והיה כעין תכסיסי מלחמה ממש. והיה עושה עניני קטנות הרבה מאד שם בסטאנבול.
שורה 222 ⟵ 234:
גם כשבא מהקבר של ר' נפתלי, נפל פתאום על הארץ ושכב כך כמה שעות. ואחר כך הניחו אותו על המטה ושכב שם כל הלילה עד למחרת חצי היום. והיה שוכב כמו שנגוע עד שעזרו השם יתברך שקם ממטתו וחזר לאיתנו. והיה לו סכנות גדולות רבות ועצומות, ומניעות אין מספר בכל עת ובכל רגע שם. ואמר שהבזיונות והקטנות הנ"ל הועיל לו מאד כנזכר לעיל.
===יג===
ועצם הפלגת גדלת חכמתו בעניין זה עמוק עמוק לא נשמע ולא נראה כזאת. כי זה ידוע שקדם שיוצאין מדרגא לדרגה צריך שיהיה ירידה קדם העליה וכו', ואז צריכין לענייניי קטנות להיות איש פשוט לגמרי וכו', והוא זכרונו לברכה, מחמת שכל ימיו לא היה עומד בשום פעם על מדרגה אחת, רק בכל פעם בכל יום ובכל שעה היה עולה תמיד מדרגה לדרגה, על כן היתה חכמתו בעניינים אלו גבוה ועמק מאד "עמק עמק מי ימצאנו".
===יד===
ורבנו זכרונו לברכה, לא השגיח על זה ורצה להפקיר את עצמו. ואמר להאיש שהיה עמו תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפילו בסכנות גדולות ועצומות, אך את נפשך איני רוצה להפקיר. בכן אם תרצה קח לך מעות על הוצאות ושוב בשלום לביתך ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר מאנשי סטנבול. כי את עצמי אני מפקיר יהיה איך שיהיה וכו'. והאיש הנ"ל מאן בזה ואמר במקום אשר יהיה שם אדוני אם למות אם לחיים שם יהיה עבדך ובאשר תלך אלך גם כן.
שורה 254 ⟵ 268:
ובחזירתו מהבעל חמורים אמר לו תכף שכרת חמורים? השיב לו הן. אמר לו רבנו זכרונו לברכה תכף ומיד תלך ותקח מהם האדרוף, ואם לא ירצו להחזיר לך, אזי תניח לאבוד האדרוף כי איני רוצה לילך לשם. ואחר שתי שעות או שלש נפל האיש הנ"ל שהיה עמו בחלשה גדולה רחמנא לצלן. ואז נתן שבח והודאה להשם יתברך. אשר מנעו ללכת עם השירה הנ"ל.
===יז===
ואמר להאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים. והלך אל החכם החונה שם, ונתן לו עשרים פארעס (שם מטבע) והלך אל שדה ישמעאל, והביא לו שלשה אתרוגים מבחרים ויפים מאד.
שורה 261 ⟵ 276:
וענין זה של הישמעאל, היה פליאה גדולה. ואמר רבנו זכרונו לברכה, שהיה לו ייסורים מהאהבה של הישמעאל יותר מן השנאה והכעס שלו. וכפי הנשמע מפיו הקדוש, שהיה בעניין מעשה זו שהיה לו עם הישמעאל סכנה גדולה, וכמדמה שנשמע מפיו הקדוש שאמר שזה הישמעאל היה הס"מ בעצמו וברוך השם שנצל ממנו בשלום בחסדי ה'.
===יח===
ולא אבה האיש שהיה עמו לשמע אליו, ומאן לנסוע לביתו, כי אמר שרצונו להיות בטבריה וכו'. והשיב לו רבנו, זכרונו לברכה מאחר שאתה מתאווה להיות בטבריה, לך ושכר חמורים לשם. כי דרכו היה לבלי להתעקש הרבה על שום דבר וכו'. ושכר חמורים לעיר הקדש טבריה, ובאו לשם לעת ערב. וכל הלילה הלכו אנשי טבריה לקבל פניו, זה נכנס וזה יוצא. והרבה הלבישו עצמם בבגדי שבת לכבודו ולא היה ישן כל הלילה מחמת זה.
שורה 271 ⟵ 287:
גם אנכי שמעתי מפיו הקדוש שאמר ששלמות היה רק להצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל. ואמר לי הלא ראיתי כמה צדיקים, אבל שלמות הוא רק אצל הצדיק הקדוש הנ"ל .
===יט===
אחר כך היה שם המעשה המפורסם של המסור שהיה שם. והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא (ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה. ותפס את גדולי העיר בשביה, ותפס אותם בבור תשעה שבועות. ואחר כך נסעו אנשי פרענקען (הספרדים) אל הפעשא ונתנו לו הון רב ופטר אותם, והלכו, ותפסו את המסור, ורצו לחנק אותו, ועשה עצמו כאלו כבר נגוע ומת.
שורה 294 ⟵ 311:
ואחר זמן קצר נפל שם דבר בעיר, והכרח לברוח מאכסניא שלו לאכסניא אחרת. ואחר כך נפל שם הדבר גם כן, והכרח לברוח מטבריה. ובריחתו מטבריה בעת הדבר רחמנא לצלן היה בסכנה גדולה מאד, כי השער של החומה היה סגור, והיה מוכרח לברוח דרך המערה עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת. ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על ידי זה מן העיר. ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ, הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים, ונשא לבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו. ויצא משם בשלום עד שבא לעיר הקדושה צפת, וישבו שם ימים אחדים עד שנשמע שהצרפת יבוא בקרוב לעכו.
===כ===
וכששמע הרב הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל שרבנו זכרונו לברכה, רוצה לנהג נסיעות לביתו, שלח שליח מיחד אליו עם איגרתו וגם איגרת הכוללו. והוא זכרונו לברכה, זרז את עצמו מאד ולא רצה להמתין על איגרת של הרב הגאון דקהלת שפיטובקע. ויצא משם בערב שבת קדש פרשת זכור, והלכו כל הלילה עד שלש שעות קדם קבלת שבת, אז באו לספר של עכו. ושלחו הטלמטש (סוכן הנסיעות) שיקח אותם על הספינה, ובא והשיב, שאי אפשר בשום אפן לקח אותם מחמת שכבר הספינה מלאה מהאנשים שנכנסו לשם יותר מדאי. והכרחו רבנו זכרונו לברכה, עם האיש שהיה עמו לכנס לתוך העיר עכו לשבת שם פרשת זכור.
שורה 337 ⟵ 355:
ובתוך כך האיר ה' עיניהם, ומצאו החור שדרך שם נכנסין המים בספינה, ושחטו תיש, ולקחו העור שלו ותקנו הספינה ונצלו בשלום מסכנות גדולות ונוראות הללו. והיה זאת בערב שבת קדש. והיה להם שמחה גדולה, ואמר רבנו זכרונו לברכה, אז הודו לה' (תהלים ק"ז) בשמחה גדולה. משם הלכו דרך מקומות הרבה מאד. ואכילה שהיה להם על הספינה היה רק מה שנתן להם הקכער הנ"ל מצד רחמנות מהמגיזאן (מחסן) שלהם סוחרעס (צנימים) ותולעים היו מרחשים עליהם. והיו הולכים ומבקשים ופורשים ידיהם בהכנעה בכל יום כעני בפתח, והיה נותן להם מאלו הסוחרעס ואכלו זאת לבד.
ויהי בעלות על לבם שהוא סמוך לפסח היה להם צער גדול, כי היו דואגים מה יעשו בפסח כי אי אפשר להתענות כל ימות הפסח. ואחר שעה או שתים באו אל כרך גדול העומדת על ההר של אבנים באמצע הים, ושם קנו הישמעאלים פרות הרבה ולהם נתנו בעד טאלער אחד חרובים שקורין באקסערן הרבה, בערך טשעטווירט, ואמר רבנו זכרונו לברכה לעת עתה גם זה טוב מאד, כי יכולין לחיות שמונת ימי הפסח עם חרובין לבד, אך מי יתן שיזכה אותנו השם יתברך לקים מצות אכילת מצה וארבע כוסות.
שורה 358 ⟵ 377:
והיה בלבו תמיהה גדולה כי לא עלתה על דעתו שתהיה הישועה כל כך במהרה עד שיזכה להיות כאן על הסדר. ואמר לו החכם הזה תדע שזה הקפיטן כבר עקלנו אותו עם הספינה עד שיניח אתכם לצאת מספינתו, ומעות צריכים לתן לו כמה שירצה, וטוב להודות לה' אשר הציל אתכם והפליא עמכם נסים ונפלאות שזכיתם לבוא לכאן, ושהקפיטן יבלבל דעתו ויניח אותך לכנס אל העיר. כי זה הקפיטן הוא גזלן מפורסם והוא משרש ברשעתו, כי יחוסו הוא מחמשת סרני פלשתים כי כך הוא חותם עצמו. ועכשיו אין פנאי לשמע ספורי מעשיות. לך עמי לרופא לגלח אותך לכבוד יום טוב וכך היה, הוליכוהו מיד וגלחו אותו ורחצו אותו ונתן לו קאווע לשתות.
ושאל אותו מי הוא השני ואמר לו שמעתם מהבעל שם טוב? והשיב הן, כי הספרים של הגאון החסיד אב בית דין דקהלת קדש פולנאה נמצאים שם. ואמר לו שהוא נכדו, וגם הוא נכד לרבי נחמן הרידנקער, ובעצמו הוא חכם כאשר תראו בעיניכם. והיה לזה החכם שמחה כפולה, כי אמר, אפילו לפדות אנשים פשוטים הוא מיצוה רבה ובפרט שהזמין לו ה' לפדות אדם גדול כזה ומיחס מגזע קדושים כאלה. וזרז את עצמו עם עוד אנשים לנסוע אליו.
אך בתוך כך נזדמן שפגעו ישמעאלים זה בזה ונתקוטטו אחד עם חברו עד שנהרגו ביניהם כמה ישמעאלים בשוק. ותכף כששמעו זאת ברח החכם הנ"ל עם כל האנשים לחצרו, וגם את האיש של רבנו הנ"ל לקחו עימהם גם כן וסגרו את עצמם סגור ומסגר ולא יצאו החוצה בערך כמה שעות. ולא יכלו לנסוע אליו כי כבר פנה היום.
|