שבחי הר"ן: הבדלים בין גרסאות בדף

{{תוכן עניינים שטוח|}}

 

==הקדמה==

אך זאת לדעת כי כל המבאר פה אינו אפלו כטפה מן הים הגדול מעצם קדושתו והפלגת מעלתו העולה למעלה במקום שאין יד שכל אנושי שולטת שם. וגם אין רצוננו לבאר קצת מופתים נוראים שראינו ממנו, כי אין אנו עוסקים לספר בשבחיו הקדושים כי אם מה שנוגע ליראת השם. אמרתי אך יראו אותם הדברים יקחו מוסר. כי כל האנשים הרואים דברים הללו בכתב אצלנו כולם יודו וישבחו ויפארו אותם ונוגע בלבם התעוררות גדול להשם יתברך וכולם מבקשים ומפצירים בי להביאם לדפוס. יחזקאל ל"ה י"ג) העתירו עלי דבריהם עד שהוכרחתי למלאת רצונם. והשם יתברך ירחם עלינו שנזכה לילך בדרכי אבותינו אשר עשו באימה וביראה רצון קונם עד יבנה ציון וירושלים (ישעיה ס' ה) וישובו ישראל אל ארובותיהם כיונים במהרה בימינו אמן:

 

==א==

בהיותו בימי קטנותו בא על דעתו לפרש מהעולם ורצה לשבר תאות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכל בבקר ובצהרים וכו'. על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל דהינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלע כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו. ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו (שקורין גישוואלין). ואמר שהיה אז רק בן ששה שנים. והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאד מאד שנהג כך שהיה בולע אכילתו בלי לעיסה, אך הוא זכרונו לברכה, נהג כך בהיותו בן ששה שנים.

כז ועל כן אפילו המופתים הנוראים שראינו מרבנו, זכרונו לברכה, אין אנו עוסקים בזה לספרם. כי אין זה שבח אצלו כלל לפי עצם הפלגת מעלתו. רק ספרנו מה שנוגע לעבודתו יתברך, למען יתעורר המשכיל החפץ באמת. כי אין שום תרוץ בעולם וכל אדם יכול לזכות למעלות גבוהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבנו, זכרונו לברכה, שמבוארים כאן בספר זה. והעיקר להיות רגיל מאד בתפלות ובקשות הרבה מאד ובפרט לדבר בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו, להרבות בשיחה לפניו יתברך לרצותו ולפייסו יתברך ולהתחנן לפניו שיקרבו לעבודתו באמת. ודי בהערה זו לכל החפץ באמת.

 

א קדם שנסע לארץ ישראל היה בקאמיניץ. והנסיעה שלו לקאמיניץ היתה פליאה גדולה כי פתאום נסע מביתו ואמר שיש לו דרך לפניו לנסוע, ונסע מביתו על הדרך שנוסעין למז'בוז'. ואמר שהוא בעצמו אינו יודע עדין להיכן הוא נוסע ונסע למז'בוז'. ובמז'בוז' נתוודע לו מן השמים שהוא צריך לנסוע לקאמיניץ, ונסע לקאמיניץ.

וכל נסיעותיו היו בפשיטות כדרך אנשים פשוטים בלי שום התנשאות ובלי שום פרסום. אף על פי שאז כבר היה מפורסם בעולם אף על פי כן הזהיר מאד לאנשיו שנסעו עמו שיזהרו לבלי להודיע בשום מקום שהוא נוסע ולא ידעו בשום מקום שהיה שהוא נמצא שם, כי נסע בהעלם כדרך הסוחרים. והיה בקאמיניץ.

והלך האיש הנ"ל לפתח התבה לקח הטאלער, ונתמהמה קצת, והלך להקפיטן, ופשט ידו לתן המעות להקפיטן, כי סבר שזה שדבר בלשון נכרים אליהם כבר בקש עבורם את הקפיטן עבור זה שיניח אותם. והקפיטן צעק עליו צעקה גדולה ולא שמע אליו כלל. ואחר כך היו מחפשים אחר זה שדבר אליהם בלשון נכרים וחפשו בחפוש אחר חפוש ולא מצאו שם שום בן אדם שיוכל לדבר בלשון רוסיא רק הכל ישמעאלים וערביים. ואז נפל עליהם פחד גדול ואחזתם רעדה גדולה עד שלא היו יכולים לנוח על המשכב מחמת רעידת הגוף מגדל הפחד כי אז הבינו שהם בספינה של מלחמה שקורין קריג שיף והוא סכנה גדולה בלי ערך. ועדין אין יודעים מי היה זה שדבר להם בלשון רוסיא והודיע להם שהיא ספינה של מלחמה.

 

ובבקר באו אל הספינה אנשי חיל שקורין ברנד ואך (כמו משמר הגבול). ורבנו זכרונו לברכה, עם האיש שלו הנ"ל רצו עוד לבוא להתנפל לפני רגלי הקפיטן ולהתחנן לו שיניח אותם לשוב אל הספר. אך בתוך כך עיקרו האנקרס (עוגני הספינה) וברחו לצד שהרוח נשאם מחמת פחד כי המלחמה נתעוררה מיד ונשמע קולם מאד, ושמעו שם על הספינה קול גדול מאד של ההורמאטעס והבאמבעס (פצוצים) ושאר קולות כאלו מעניני מלחמה, כי קולם נשמע למרחוק מאד. וגדל הסכנה והאימה והפחד שהיה להם אז אין לשער. ונפלו למשכב שניהם יחד. ולא היה להם אפילו מים לשתות כי לא הכינו להם כלום כנ"ל. וה' ברב רחמיו וחסדיו נתן להם חן בעיני ישמעאל אחד שהוא היה קעכער (טבח) אצל הקפיטן ונתן להם בגנבה אחד שאל קאווע שחורה (ספל קפה) לכל אחד ואחד בבקר ובערב.

ומחמת החלשה שלהם היו מטלים על ערש דוי רחמנא לצלן, ולא ידעו בעצמם היכן הם כי היו סגורים בחדר שלהם נופלים למשכב. אך זאת שמעו שהיה רוח סערה ונשא את הספינה ולא ידעו לאיזה מקום נשאה. כששמעו שהגיע הספינה לאיזה ספר הלכו מהחדר לחוץ לראות המקום שהגיעו לשם, וראו שאין זה סטנבול. ושאלו את הישמעאל הנ"ל ואמר שהמדינה הזאת נקראת אדל.

ויש הרבה מאד בעניין זה לספר, אך אי אפשר לספר כל זה בכתב כלל, כי אם מי שזכה לראות בעיניו ולשמע באזניו היה יכול לשער בלבה מעט מקצת עניין זה איך לעולם לא היה עומד על מדרגה אחת בשום פעם, רק תכף היה משתוקק לעלות למדרגה גבוה יותר עד שזכה וכו' וכן לעולם. והיה חידוש גדול בעניין זה. וכל זה היה כפי תפיסתנו המעוטה, ויותר מזה יש בעניין זה סתרי נסתרות פלאי פלאות, ודי בזה.

 

ובעניין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית. ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע, אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון, כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרוח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר, וכן לעולם. נמצא שלעולם אין יודעין כלל, ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית. (וכבר מבואר מזה קצת בדברינו במקום אחר) וענין זה עמק ונסתר מאד מאד. ועוד יש בעניין זה מה ששמענו פעם אחת אחר פסח ויתבאר במקום אחר אם ירצה השם.

 

פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר. והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך.