קצות החושן על חושן משפט ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 15:
 
===(ב)===
(ב) הודאה שמודים לפניהם. נסתפקתי יחיד מומחה שדן ובע"ד הודה לפניו במקצת אסאם ראוי לחייב שבועה דמודה במקצת כיון דהודאה שהוד׳שהודה לפניו לאו הודאה א״כא"כ לא הוי מודה במקצת. או כימאנימא כ״זדלאכ"ז דלא חזר מהודאתו הוי הודאתו הודאה וחייב שבה״ת והנה בפ׳ שבה״ד ד״מ ד׳׳ה והורה לו בשעורי! וז״ל בסשבה"פ המניח מסיק רבה ב"נ דפטור אף מן השעורין ותימא מנ״ל הא דהא לר׳ג חייב בדמי שעורין דאל״ה אין כאן הודאה כלל ופו׳ ושמא משמע לי' לרבה דג לשון פטור דפטור לגמרי א״נ אע״ג דמיפטר מרמי שעורין אף לר״ג ואדה חשיב ליה הודאה ע״כ ע*ש מבואר מתוך תי׳ השני דאפ״ה חייב שבועה אפי׳ אין הודאה שלו הודאה אך איןת. הסברא נותן לומר
חיוב שבועה במידי שאין הודאה שלו הידאה וראי׳ מלשון רש״י 3פ' האומר
דס״ה דה הודאות בנר־ כמאה עדים דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאה עכ״ל וא״ככיון דעיקר הוראות בע״ד כמאה עדים ילפינן מדין מוד׳ במקצת משמע דהיכא דאין בו משוס הודאת בע״ר כמאה עדים ליכא תורת מודה במקצת וז״ב ודברי תו' שכתבו דמודה ר״ג דפטור ואדה חייב שבוע, יבואר בסי' פ״ז ע״ש וא"כ נראה ברור
דכיון דאין הודאה שמידה לפני היחיד מומחה ממילא ליכא תורת מודה
במקצת ואינו יכול לחייב שבועת מודה במקצת ובזה נ״ל ליישב קושי, הלח״מ
להא מבואר מתוך הסוגי׳ דלמ״ד עירוב פרשיות כתיב ודאי צריך ג, וא״כ
להרמדס דסובר בדב מהל׳ שכירות עירוב פרשיות וכי כתיב אלקיס
מאי נמי אהלואה וא״כ היכא פסק דבחד סגיא מ״ש :
 
והנה בפ' שבה"ד ד"מ ד"ה והודה לו בשעורין וז"ל בס"פ המניח מסיק רבה ב"נ דפטור אף מן השעורין ותימא מנ"ל הא דהא לר"ג חייב בדמי שעורין דאל"ה אין כאן הודאה כלל וכו' ושמא משמע לי' לרבה ב"נ לשון פטור דפטור לגמרי א"נ אע"ג דמיפטר מדמי שעורין אף לר"ג ואפ"ה חשיב ליה הודאה ע"כ ע"ש מבואר מתוך תי' השני דאפ"ה חייב שבועה אאפילו אין הודאה שלו הודאה אך אין הסברא נותן לומר חיוב שבועה במידי שאין הודאה שלו הודאה וראיה מלשון רש"י בפ' האומר דס"ה ד"ה הודאות בע"ד כמאה עדים דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאה עכ"ל וא"כ כיון דעיקר הוראות בע"ד כמאה עדים ילפינן מדין מודה במקצת משמע דהיכא דאין בו משוס הודאת בע"ד כמאה עדים ליכא תורת מודה במקצת וז"ב ודברי תו' שכתבו דמודה ר"ג דפטור ואפ"ה חייב שבועה יבואר בסי' פ"ז ע"ש וא"כ נראה ברור דכיון דאין הודאה שמודה לפני היחיד מומחה ממילא ליכא תורת מודה במקצת ואינו יכול לחייב שבועת מודה במקצת
ןיל£י מ״ש ניחא דודא' יחיד יכול לדון מה״ת כל כמה דומג שכרות בדינין ולא עדין! פסק של דיני ממונות מפיסקי איסור והיתר אס הוא איש חכם שבקי נדרן אלא בהודאה שמודה דבזה צריך ב״ד וכל כמה דלא הזי ב״ר לאו הודאה אפי׳ הוא חכס בריק דהודאה אינו ענין לחכמה אלא בזה צריך ב״ד וב״ד של חורה צריך ג׳ ומומחין ולכן עירוב פרשיוח כתיב וקאי ג, ומומחין גס על הלואה אלא דגבי הלואה בעינן כי הוא זה וא״כ מש״ה נמי צריך ג, זמומחין דהודאה בעי ב״ד נ׳ ומומחין וקאי נמי על פקחן וכיון דבפקדון לא בעינן כי הוא זה א"כ מוכח דגיף הדין צריך בנזילות וחבלות ג׳ וא״כ הך דינא דהרמב״ס דהודאה בפני יחיד מומח' לא מהני יש לו ראיה מן הכהוב דהא דסגי בחד ילפינן מקרא דכתיב בצדקתשפוכו עמיתך וכיון דעירוב פרשיות כתיב ע״כ קאי ג, ומומחץ על הלואה נמי וע״כ צ׳׳ל דג׳ ומומחץ דכהיב גבי הלואה היינו משוס כי הוא זה דלא הוי מודה במקצת אלא בפני ב״ד של תורה וכיון וכתיב גבי שומרין נמי שלשה מומחי! מוכח דגוף הדין גבי גזילות וחבלות בעינן שלשה ומומחין וז״נ הינויב. ובזה ישבתי סוגיות הש״ס רפ״ק דסנהדרין דאמרינן שס מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב ליבעי נמימומחץ ואי קסבר אין ערוב פרשיות תלת׳ ל״ל ופירש״י בהלואה ל״ל תלתח כיון דאין עירוב פרשיות א״כ בהלואה לא כתיב והוא תמוה דמהיכי תיתי לחלק בין הלואה לשומרין ורב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא בחד סגי ילין! לה מקרא דכתיב בצדק תשפיע עמיתך אבל מסברא אין לנו לחלק וכבר הרגיש בזה הר״ן־ ועוד קשה קושיות תו׳ שס אפי׳ למ״ר אין עירוב פרשיות כילין! ממשפע אחד. והנראה לפי דברינו לפרש הסוני' רפשיעא ליה לש״ס דמסבר אית לן לחלק בין הודאה לגון! הדין וכדאמרו בש״ס גבי אודיתא דלמא סעו בדשמואל ופי' תזס' דאפי, שמואל דס״ל שנים שדגו דיניהן דין מודה בהוראה ובעינן שלשה וא״כ הכי פריך מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן א״כ ודאי מוכח דגוף הדין בעי שלשה דהא כיון דעירוב פרשיות כתיב א״כ לא קאי כי הוא זה אלא אהלואה ובשומרין לא בעי מודה במקצת ואפ״ה כתיב שלשה גבי שומרין וא״כ מוכח דגוף הדין בעי שלשה בגזילו' א״כ ה״ה בהלואה דמהיכי תיתי לחלק ועוד דהח משפע אחד כתיב וא״כ קשה ליבעי נמי מומחין ואי קסבר אין עירוב פרשיות א״כ שלשה ל״ל היינו אפי' בגזילות וחבלות נמי לא ליבעי שלשה דהא למ״ר אין עירוב פרשיות א״כ כי הוא זה קאי מל פקחן וא״כ אינו מוכח דגון! הדין צריך ג׳ ומומחץ ונימא דגס גדלות בחד סגי וכמו באיסור והיתר והא דכתיב שלשה ומומחץ היינו משוס כי הוא זה דלאסגי בלא ג׳ יממשפע א׳ ל״ש למילף דמה ענין משפע להודאה. לזה משני לעולם קסבר עירוב פרשיות וא״כ מוכח דגוף הדין צריך ג' ומימחין דהא בשומרין לא בעי כי הוא זה וכיון דאשכחן דגוף הדין בעי שלשה ומומחין ממילא אין לחלק בין דין לדין דהא כתיב משפע א' יהיה לכס אלא הא דסגיא בהדיועות משום דר״ח שלא תנמול דלת בפני לוין ור״א ברי, דר״א סבר דאפ״ג דמסברא אין לחלק בין דין לדין ועוד דהא כתיב משפע א' מ״מ בפירוש ריבתה תורה דסגי בחד משוס דכתיב בצדק השפוע עמיתך והא דכתיב עירוב פרשיות על הלואה היינו משוס הודאה דכתיב כי הוא זה. ולפ״ז צ״ל לרמב״ח ולר״י דס״ל ד'שומרי, צריך הודאה וס׳׳ל אין עירוב פרשיות ע"כ ס״ל דאין לחלק כלל בין הודאה לגוף הדון דאל״כ שלשה מנ״ל אפי' גבי גזילות לגוף הדין דלמא הא דצריכי, שלשה גבי שומרין משוס הודאה וניחא בזה לתרץ קושיות תו׳ רפ״ק דהיכי,קאמר ר״א ד״ה שנים שדנו אין דיניהם דין דהא אשכחן רמב״ח ור״י דס״ל אין עירוב פרשיות כתיב וע״ש וק״ל. ובזה יתיישב היעב ל' הרמב״ס בפ״ה מהל' סנהדרין ז״ל. לפיכך מין בהודאות והלוחות וכיוצא בהן בחו״ל אע״פ שאין ב״ר של חו״ל אלקיס שליחות של ב״ד של א״י עושין פכ״ל וכבר הקשו בזה הרמ״ך וכל הראשוני׳ והאחרונים דהא לדעת הרמב״ס הודאות והלואות בחד סגי ולפמ״ש ניחא דרש״י פי׳ בשס י״מ הודאות והמאות היינו מב״מ והלואו' היינו כופר הכל וע״ש והיינו לענין הבי׳ עדי׳ אח״כ שהוא מוחזק כפרן וכמ״ש הט״ז ע״ש וז״נ פי׳ הרמב״ס לזה כתב דשליחותי' דקמאי קאי עבדי דהא בהודאות דהיינו מודה במקצת וכן לעני! שיהיה הוחזק כפרן ודאי בעינן ב״ד של תורה והוא שלשה ומומחי!
 
דעלה כתיב תלתא אלקיס וכנו : דכל מיל' דלא תליא בדין אלא הודאה או
ובזה נ"ל ליישב קושית הלח"מ דהא מבואר מתוך הסוגי' דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב ודאי צריך ג' וא"כ להרמב"ם דסובר בב"ב מהל' שכירות עירוב פרשיות וכי כתיב אלקים קאי נמי אהלואה וא"כ היכא פסק דבחד סגיא, ע"ש :
שיוחזק כפין ודאי בעי ב״ד וכל ב״ד הוא שלשה ומומחין אלא הא דמין
 
בהודאות הוא משוס שליחות דא״י אלא דלא מהגי מדרבנן בשלשה הדיועית
ולפי מ"ש ניחא דודאי יחיד יכול לדון מה"ת כל כמה דיודע סברות בדינין ולא עדיף פסק של דיני ממונות מפיסקי איסור והיתר אם הוא איש חכם שבקי בדינין אלא בהודאה שמודה דבזה צריך ב"ד וכל כמה דלא הוי ב"ד לאו הודאה אפי' הוא חכם בדינין דהודאה אינו ענין לחכמה אלא בזה צריך ב"ד וב"ד של תורה צריך ג' ומומחין ולכן עירוב פרשיוח כתיב וקאי ג' ומומחין גם על הלואה אלא דגבי הלואה בעינן כי הוא זה וא"כ מש"ה נמי צריך ג' ומומחין דהודאה בעי ב"ד ג' ומומחין וקאי נמי על פקדון וכיון דבפקדון לא בעינן כי הוא זה א"כ מוכח דגוף הדין צריך בגזילות וחבלות ג' וא"כ הך דינא דהרמב"ם דהודאה בפני יחיד מומחה לא מהני יש לו ראיה מן הכתוב דהא דסגי בחד ילפינן מקרא דכתיב בצדק תשפוט עמיתך וכיון דעירוב פרשיות כתיב ע"כ קאי ג' ומומחין על הלואה נמי וע"כ צ"ל דג' ומומחין דכהיב גבי הלואה היינו משום כי הוא זה דלא הוי מודה במקצת אלא בפני ב"ד של תורה וכיון דכתיב גבי שומרין נמי שלשה מומחין מוכח דגוף הדין גבי גזילות וחבלות בעינן שלשה ומומחין וז"נ היטיב.
אבל יחיד מומח׳ אפי׳ מדרבנן אינו
 
מועיל אמנס גוף הדין בהוראות והלואות
{{בעבודה}} {{להשלים}}
סגי ביחיד הדיוט וכמו באיסור והיתר
 
והוא נכון וברור:
ןיל£י מ״ש ניחא דודא' יחיד יכול לדון מה״ת כל כמה דומג שכרות בדינין ולא עדין! פסק של דיני ממונות מפיסקי איסור והיתר אס הוא איש חכם שבקי נדרן אלא בהודאה שמודה דבזה צריך ב״ד וכל כמה דלא הזי ב״ר לאו הודאה אפי׳ הוא חכס בריק דהודאה אינו ענין לחכמה אלא בזה צריך ב״ד וב״ד של חורה צריך ג׳ ומומחין ולכן עירוב פרשיוח כתיב וקאי ג, ומומחין גס על הלואה אלא דגבי הלואה בעינן כי הוא זה וא״כ מש״ה נמי צריך ג, זמומחין דהודאה בעי ב״ד נ׳ ומומחין וקאי נמי על פקחן וכיון דבפקדון לא בעינן כי הוא זה א"כ מוכח דגיף הדין צריך בנזילות וחבלות ג׳ וא״כ הך דינא דהרמב״ס דהודאה בפני יחיד מומח' לא מהני יש לו ראיה מן הכהוב דהא דסגי בחד ילפינן מקרא דכתיב בצדקתשפוכו עמיתך וכיון דעירוב פרשיות כתיב ע״כ קאי ג, ומומחץ על הלואה נמי וע״כ צ׳׳ל דג׳ ומומחץ דכהיב גבי הלואה היינו משוס כי הוא זה דלא הוי מודה במקצת אלא בפני ב״ד של תורה וכיון וכתיב גבי שומרין נמי שלשה מומחי! מוכח דגוף הדין גבי גזילות וחבלות בעינן שלשה ומומחין וז״נ הינויב. ובזה ישבתי סוגיות הש״סהש"ס רפ״קרפ"ק דסנהדרין דאמרינן שס מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב ליבעי נמימומחץ ואי קסבר אין ערוב פרשיות תלת׳תלת' ל״לל"ל ופירש״יופירש"י בהלואה ל״לל"ל תלתח כיון דאין עירוב פרשיות א״כא"כ בהלואה לא כתיב והוא תמוה דמהיכי תיתי לחלק בין הלואה לשומרין ורב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא בחד סגי ילין! לה מקרא דכתיב בצדק תשפיע עמיתך אבל מסברא אין לנו לחלק וכבר הרגיש בזה הר״ן־הר"ן־ ועוד קשה קושיות תו׳תו' שס אפי׳אפי' למ״רלמ"ר אין עירוב פרשיות כילין! ממשפע אחד. והנראה לפי דברינו לפרש הסוני' רפשיעא ליה לש״סלש"ס דמסבר אית לן לחלק בין הודאה לגון! הדין וכדאמרו בש״סבש"ס גבי אודיתא דלמא סעו בדשמואל ופי' תזס' דאפי, שמואל דס״לדס"ל שנים שדגו דיניהן דין מודה בהוראה ובעינן שלשה וא״כוא"כ הכי פריך מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן א״כא"כ ודאי מוכח דגוף הדין בעי שלשה דהא כיון דעירוב פרשיות כתיב א״כא"כ לא קאי כי הוא זה אלא אהלואה ובשומרין לא בעי מודה במקצת ואפ״הואפ"ה כתיב שלשה גבי שומרין וא״כוא"כ מוכח דגוף הדין בעי שלשה בגזילו' א״כא"כ ה״הה"ה בהלואה דמהיכי תיתי לחלק ועוד דהח משפע אחד כתיב וא״כוא"כ קשה ליבעי נמי מומחין ואי קסבר אין עירוב פרשיות א״כא"כ שלשה ל״לל"ל היינו אפי' בגזילות וחבלות נמי לא ליבעי שלשה דהא למ״רלמ"ר אין עירוב פרשיות א״כא"כ כי הוא זה קאי מל פקחן וא״כוא"כ אינו מוכח דגון! הדין צריך ג׳ג' ומומחץ ונימא דגס גדלות בחד סגי וכמו באיסור והיתר והא דכתיב שלשה ומומחץ היינו משוס כי הוא זה דלאסגי בלא ג׳ג' יממשפע א׳א' ל״של"ש למילף דמה ענין משפע להודאה. לזה משני לעולם קסבר עירוב פרשיות וא״כוא"כ מוכח דגוף הדין צריך ג' ומימחין דהא בשומרין לא בעי כי הוא זה וכיון דאשכחן דגוף הדין בעי שלשה ומומחין ממילא אין לחלק בין דין לדין דהא כתיב משפע א' יהיה לכס אלא הא דסגיא בהדיועות משום דר״חדר"ח שלא תנמול דלת בפני לוין ור״אור"א ברי, דר״אדר"א סבר דאפ״גדאפ"ג דמסברא אין לחלק בין דין לדין ועוד דהא כתיב משפע א' מ״ממ"מ בפירוש ריבתה תורה דסגי בחד משוס דכתיב בצדק השפוע עמיתך והא דכתיב עירוב פרשיות על הלואה היינו משוס הודאה דכתיב כי הוא זה. ולפ״זולפ"ז צ״לצ"ל לרמב״חלרמב"ח ולר״יולר"י דס״לדס"ל ד'שומרי, צריך הודאה וס׳׳לוס"ל אין עירוב פרשיות ע"כ ס״לס"ל דאין לחלק כלל בין הודאה לגוף הדון דאל״כדאל"כ שלשה מנ״למנ"ל אפי' גבי גזילות לגוף הדין דלמא הא דצריכי, שלשה גבי שומרין משוס הודאה וניחא בזה לתרץ קושיות תו׳תו' רפ״קרפ"ק דהיכי,קאמר ר״אר"א ד״הד"ה שנים שדנו אין דיניהם דין דהא אשכחן רמב״חרמב"ח ור״יור"י דס״לדס"ל אין עירוב פרשיות כתיב וע״שוע"ש וק״לוק"ל. ובזה יתיישב היעב ל' הרמב״סהרמב"ס בפ״הבפ"ה מהל' סנהדרין ז״לז"ל. לפיכך מין בהודאות והלוחות וכיוצא בהן בחו״לבחו"ל אע״פאע"פ שאין ב״רב"ר של חו״לחו"ל אלקיס שליחות של ב״דב"ד של א״יא"י עושין פכ״לפכ"ל וכבר הקשו בזה הרמ״ךהרמ"ך וכל הראשוני׳הראשוני' והאחרונים דהא לדעת הרמב״סהרמב"ס הודאות והלואות בחד סגי ולפמ״שולפמ"ש ניחא דרש״ידרש"י פי׳פי' בשס י״מי"מ הודאות והמאות היינו מב״ממב"מ והלואו' היינו כופר הכל וע״שוע"ש והיינו לענין הבי׳הבי' עדי׳עדי' אח״כאח"כ שהוא מוחזק כפרן וכמ״שוכמ"ש הט״זהט"ז ע״שע"ש וז״נוז"נ פי׳פי' הרמב״סהרמב"ס לזה כתב דשליחותי' דקמאי קאי עבדי דהא בהודאות דהיינו מודה במקצת וכן לעני! שיהיה הוחזק כפרן ודאי בעינן ב״דב"ד של תורה והוא שלשה ומומחי! דעלה כתיב תלתא אלקיס וכנו : דכל מיל' דלא תליא בדין אלא הודאה או שיוחזק כפין ודאי בעי ב"ד וכל ב"ד הוא שלשה ומומחין אלא הא דמין בהודאות הוא משוס שליחות דא"י אלא דלא מהגי מדרבנן בשלשה הדיועית אבל יחיד מומח' אפי' מדרבנן אינו מועיל אמנס גוף הדין בהוראות והלואות סגי ביחיד הדיוט וכמו באיסור והיתר והוא נכון וברור:
ןןזיין בכ״מ פ״ב מהלכות׳ סנהדרין שהקש׳ ע״ד הרמב״ס דחד סגי מה״ח מהא דאמרינן בסנהדרין מקשיק ריבים לנגעים אי מה ריבים בשלשה ט' אלמא דמדאורייתא בעי שלשה וע״ש שכתב וצ״ל דאסמכתא בעלמא היא ובספר תורת חיים הניח קושיא זו בצ״ע. ולק״מ דהתס דברי ר׳ מאיר היא ור״מ ודאי ס״ל דבעי שלשה דהא בפ״ק דסנהדרין דף ז'
 
סובר ר״מ פשרה בשלש׳ וחכמים סברי בחר סברוהו דר״מ סבר דין בשלש׳
ןןזיין בכ"מ פ"ב מהלכות' סנהדרין שהקש' ע"ד הרמב"ס דחד סגי מה"ח מהא דאמרינן בסנהדרין מקשיק ריבים לנגעים אי מה ריבים בשלשה ט' אלמא דמדאורייתא בעי שלשה וע"ש שכתב וצ"ל דאסמכתא בעלמא היא ובספר תורת חיים הניח קושיא זו בצ"ע. ולק"מ דהתס דברי ר' מאיר היא ור"מ ודאי ס"ל דבעי שלשה דהא בפ"ק דסנהדרין דף ז' סובר ר"מ פשרה בשלש' וחכמים סברי בחר סברוהו דר"מ סבר דין בשלש' ומקיש פשרה לדין ודחי לא דכ׳״עדכ'"ע ס״לס"ל דין בג׳בג' מ״סמ"ס מקיש פשרה לדין ומ״סומ"ס לא מקיש פשרה לדין וא״כוא"כ ר״מר"מ מדסובר פשרה בשלשה ע״כע"כ ודאי ס״לס"ל דין בשלשה וכ״כוכ"כ תו׳תו' שם ד״הד"ה לא דכ״עדכ"ע ע״שע"ש וא״כוא"כ ר״מר"מ שפיר קאמר ומה ריבים בשלשה אבל אנן לא ס״לס"ל כרבי מאיר וס״לוס"ל דין ביחיד:
 
===(ג)===
(ג) ויכולין להחליף עענותיהס. עיין כנה״גכנה"ג שכתב אפי' לדעת הרמב״סהרמב"ס דהידאה לא מהני בפני יחיד מומח' אבל הוחזק כפרן נעשה והביא ראי׳ראי' מלשון הרמב״סהרמב"ס דכתב בפ״הבפ"ה דהודאה לא מהני בפני יחיד מימח׳מימח' ובשלש׳ובשלש' הדיועות מהני והוחזק כפרן ומולא כתב ברישא דלא הוחזק כפרן אלמא דהוחזק כפרן בפד יחיד מומחה וע״שוע"ש שכתב שכן דעת ב״יב"י בכ״מבכ"מ וע״שוע"ש ולא ארע כוונתו דהא כתב בש״עבש"ע להדי, דלא הוחזק כפרן ומהתימא שלא הביא דעת הש״עהש"ע כאן ועפי״זועפי"ז נתיישב מה דקשיא לי בדברי הר״ןהר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ח, בפלוגת׳בפלוגת' דר״מדר"מ וחכמים דר״מדר"מ סובר מוש״רמוש"ר בג׳בג' וחכמים סברי מיש״רמיש"ר בכ׳׳גבכ"ג אמר עולא בחוששין ללעז קא מפלגי ופרש״יופרש"י דבעל בא לתובעה כתובתה להפסידה בעענת פ״פפ"פ בלא עדים וחכמים חוששין ללעז וחיישינן שמא יבואו עדים שזינתה ויהי' דיני נפשות והקש׳והקש' בר״ןבר"ן שם א״כא"כ לר״מלר"מ דלא חייש ללעז א״כא"כ מומסין ל״לל"ל דהא הדיועו׳הדיועו' נמי סגי כמו שאנו דנין עכשיו בכתובות דרושות ומתנות וכן הקשו בתו' שם וע״שוע"ש ובמשנה שם משמע ג' מומחין כמו חבלות ותשלומי כפל ותירץ הר״ןהר"ן דזהו הלעז שילערכו להוסיף עד כ״גכ"ג אס יבואו עדים ויצטרך לדון ד״נד"נ ויאמרו שהראשוני׳שהראשוני' לא ידמו לדון לכך הוסיפ׳הוסיפ' זה הלעז לא ס״לס"ל לר״מלר"מ כיון דעכ״פדעכ"פ גס הראשונים ישבו בדין אבל אס יהי׳יהי' הדיוטות א״כא"כ ודאי אס יצטרך לדון ד״גד"ג כשיבואו עדים א״כא"כ יצטרכו הראשונים לצאת מהמנין ואז ודאי יהי׳יהי' לעז ויאמרו הראשוני' לא ידעו לדון וישבו אחרי׳אחרי' תחתיה׳תחתיה' וע״שוע"ש ודבריו נחמד׳נחמד' וקשיא לן בגווה דהא היכא דתלתא הדיוטות יכולין לדון אז ביחיד מומחה נמי סגי א״כא"כ אכתי קשה דג׳דג' מומחין ל״לל"ל דסגי בחד מומח׳מומח' לענין כתובה ואי משום לעז הא כשיבאו לד״נלד"נ גס הראשון יהי׳יהי' מן המנין ולפי שיטת הרמב״סהרמב"ס דבחד מומחה יכולין להחליף טענותיהם א״כא"כ א״שא"ש דהא טענת פ״פפ"פ ל״מל"מ להפסידה כתובת׳כתובת' במכחישתו ואומרת ברי לי שבתולה הייתי וכמ״שוכמ"ש הרא״שהרא"ש פ״קפ"ק דכתובות אבל אס טוענת משארסתגי נאנסתי נאמג׳נאמג' כר״גכר"ג ע״שע"ש וא״כוא"כ ביחיד מומחה אינו יכול להפסיד׳להפסיד' כחובתה דאפי׳דאפי' אס טוענת עכשיו בתולה הייתי ומכחישתו למחר יכולה להחליף טענותי' ותאמר משארסתני נאנסתי משא״כמשא"כ בג' שוב א״יא"י להחליף טענותי׳טענותי' ודו״קודו"ק:
 
===(ד)===
(ד) שיושיב עמו אחרים ־ עיין ש״ךש"ך שהעלה דביחיד מומח׳מומח' מהני קבלה אפי׳אפי' לכתחלה ואפי׳ואפי' לא קבלוהו בפירוש אלא שבאו מעצמם בלי כפי׳כפי' הוי קבלה והאימא דליכא מומחה לאו שפיר עבדי אותן שנהגו לרון לכחילה אס לא שמפר׳שמפר' להדיא אינו יודע לדון אפכם דין תורה או שהוא דין פשוט ומורגל בכך דכה״גדכה"ג גס האימ' איכא מומחה ולי נראה שלא להקל בזה כלל דהא אין לך דן פשוט יותר מדין חודה במקצת דזיל קרי בי רב הוא וכבר כתבנו בסי׳בסי' ג׳ג' ס״קס"ק ג׳ג' שאין היחיד מומחה דן אותו ולפי שאין הודאה לפניו הודאה יכן! שאר טענות התלוי בהודא׳בהודא' וכפירה דיטל להחליף טענותיו מחיוב לפטור דלא הוחזק כפרן אלא בפני שלשה וכמ״שוכמ"ש מה״גמה"ג מפגי שנים אפי׳אפי' קבלוהו לא הוי הודאה וכפירה ואפי, כל זמן דלא הדר לא הוי דינו דין וכמו שאמרו בפ' י"נ גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה זע"ש פי, רשב"ס דאי מהני חזרה לא הוי דין כלל כיון דאיתי' בחזרה לא חל הדין כלל וע"ש ודין שאינו תלוי מומנה וכפירה ודאי צריך עיונא רבה ולכן יראה דבטל נפש ירחיק מזה וכמו שאמרו חז"ל אל תהי לץ יחידי:
הדר לא הוי דינו דין וכמו שאמרו בפ׳ י״נ גבי שלשה שנכנסו לבקר את
החולה זע״ש פי, רשב״ס דאי מהני חזרה לא הוי דין כלל כיון דאיתי׳ בחזרה
לא חל הדין כלל וע״ש ודין שאינו תלוי מומנה וכפירה ודאי צריך עיונא
רבה ולכן יראה דבטל נפש ירחיק מזה וכמו שאמרו חז״ל אל תהי לץ יחידי: