קצות החושן על חושן משפט ג: הבדלים בין גרסאות בדף

ןיל£י מ״ש ניחא דודא' יחיד יכול לדון מה״ת כל כמה דומג שכרות בדינין ולא עדין! פסק של דיני ממונות מפיסקי איסור והיתר אס הוא איש חכם שבקי נדרן אלא בהודאה שמודה דבזה צריך ב״ד וכל כמה דלא הזי ב״ר לאו הודאה אפי׳ הוא חכס בריק דהודאה אינו ענין לחכמה אלא בזה צריך ב״ד וב״ד של חורה צריך ג׳ ומומחין ולכן עירוב פרשיוח כתיב וקאי ג, ומומחין גס על הלואה אלא דגבי הלואה בעינן כי הוא זה וא״כ מש״ה נמי צריך ג, זמומחין דהודאה בעי ב״ד נ׳ ומומחין וקאי נמי על פקחן וכיון דבפקדון לא בעינן כי הוא זה א"כ מוכח דגיף הדין צריך בנזילות וחבלות ג׳ וא״כ הך דינא דהרמב״ס דהודאה בפני יחיד מומח' לא מהני יש לו ראיה מן הכהוב דהא דסגי בחד ילפינן מקרא דכתיב בצדקתשפוכו עמיתך וכיון דעירוב פרשיות כתיב ע״כ קאי ג, ומומחץ על הלואה נמי וע״כ צ׳׳ל דג׳ ומומחץ דכהיב גבי הלואה היינו משוס כי הוא זה דלא הוי מודה במקצת אלא בפני ב״ד של תורה וכיון וכתיב גבי שומרין נמי שלשה מומחי! מוכח דגוף הדין גבי גזילות וחבלות בעינן שלשה ומומחין וז״נ הינויב. ובזה ישבתי סוגיות הש״ס רפ״ק דסנהדרין דאמרינן שס מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב ליבעי נמימומחץ ואי קסבר אין ערוב פרשיות תלת׳ ל״ל ופירש״י בהלואה ל״ל תלתח כיון דאין עירוב פרשיות א״כ בהלואה לא כתיב והוא תמוה דמהיכי תיתי לחלק בין הלואה לשומרין ורב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא בחד סגי ילין! לה מקרא דכתיב בצדק תשפיע עמיתך אבל מסברא אין לנו לחלק וכבר הרגיש בזה הר״ן־ ועוד קשה קושיות תו׳ שס אפי׳ למ״ר אין עירוב פרשיות כילין! ממשפע אחד. והנראה לפי דברינו לפרש הסוני' רפשיעא ליה לש״ס דמסבר אית לן לחלק בין הודאה לגון! הדין וכדאמרו בש״ס גבי אודיתא דלמא סעו בדשמואל ופי' תזס' דאפי, שמואל דס״ל שנים שדגו דיניהן דין מודה בהוראה ובעינן שלשה וא״כ הכי פריך מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן א״כ ודאי מוכח דגוף הדין בעי שלשה דהא כיון דעירוב פרשיות כתיב א״כ לא קאי כי הוא זה אלא אהלואה ובשומרין לא בעי מודה במקצת ואפ״ה כתיב שלשה גבי שומרין וא״כ מוכח דגוף הדין בעי שלשה בגזילו' א״כ ה״ה בהלואה דמהיכי תיתי לחלק ועוד דהח משפע אחד כתיב וא״כ קשה ליבעי נמי מומחין ואי קסבר אין עירוב פרשיות א״כ שלשה ל״ל היינו אפי' בגזילות וחבלות נמי לא ליבעי שלשה דהא למ״ר אין עירוב פרשיות א״כ כי הוא זה קאי מל פקחן וא״כ אינו מוכח דגון! הדין צריך ג׳ ומומחץ ונימא דגס גדלות בחד סגי וכמו באיסור והיתר והא דכתיב שלשה ומומחץ היינו משוס כי הוא זה דלאסגי בלא ג׳ יממשפע א׳ ל״ש למילף דמה ענין משפע להודאה. לזה משני לעולם קסבר עירוב פרשיות וא״כ מוכח דגוף הדין צריך ג' ומימחין דהא בשומרין לא בעי כי הוא זה וכיון דאשכחן דגוף הדין בעי שלשה ומומחין ממילא אין לחלק בין דין לדין דהא כתיב משפע א' יהיה לכס אלא הא דסגיא בהדיועות משום דר״ח שלא תנמול דלת בפני לוין ור״א ברי, דר״א סבר דאפ״ג דמסברא אין לחלק בין דין לדין ועוד דהא כתיב משפע א' מ״מ בפירוש ריבתה תורה דסגי בחד משוס דכתיב בצדק השפוע עמיתך והא דכתיב עירוב פרשיות על הלואה היינו משוס הודאה דכתיב כי הוא זה. ולפ״ז צ״ל לרמב״ח ולר״י דס״ל ד'שומרי, צריך הודאה וס׳׳ל אין עירוב פרשיות ע"כ ס״ל דאין לחלק כלל בין הודאה לגוף הדון דאל״כ שלשה מנ״ל אפי' גבי גזילות לגוף הדין דלמא הא דצריכי, שלשה גבי שומרין משוס הודאה וניחא בזה לתרץ קושיות תו׳ רפ״ק דהיכי,קאמר ר״א ד״ה שנים שדנו אין דיניהם דין דהא אשכחן רמב״ח ור״י דס״ל אין עירוב פרשיות כתיב וע״ש וק״ל. ובזה יתיישב היעב ל' הרמב״ס בפ״ה מהל' סנהדרין ז״ל. לפיכך מין בהודאות והלוחות וכיוצא בהן בחו״ל אע״פ שאין ב״ר של חו״ל אלקיס שליחות של ב״ד של א״י עושין פכ״ל וכבר הקשו בזה הרמ״ך וכל הראשוני׳ והאחרונים דהא לדעת הרמב״ס הודאות והלואות בחד סגי ולפמ״ש ניחא דרש״י פי׳ בשס י״מ הודאות והמאות היינו מב״מ והלואו' היינו כופר הכל וע״ש והיינו לענין הבי׳ עדי׳ אח״כ שהוא מוחזק כפרן וכמ״ש הט״ז ע״ש וז״נ פי׳ הרמב״ס לזה כתב דשליחותי' דקמאי קאי עבדי דהא בהודאות דהיינו מודה במקצת וכן לעני! שיהיה הוחזק כפרן ודאי בעינן ב״ד של תורה והוא שלשה ומומחי!▼