קצות החושן על חושן משפט ג: הבדלים בין גרסאות בדף

 

קאי על שבעים זקנים ולהכי שס בעובדא דיתב ר״י וקא מעשי אגיט׳ באלו שכופין אותו להוצי׳ ואשכחי׳ אביי וא״ל הא תנן לפניהם ולא לפגי הדיוטות והיינו דאין בידינו לסף אותו לקייס אשר מוטל עליו להא אשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים בעינן מומחין וא״ל ר״י אגן שליחותי׳ דקמאי קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות והיינו דהא למ״ד שעבודא לאו דאורייתא וא'כ אין בו אלא משוס פריטת בע״ח מצוה ואמרינן 3פ׳ הכותב לדידך דאמרת פריטת בע״ח מצוה אמר לא ניח׳ לי למיטבו מצוה מאי ואמרינן עלה כופין אופו והיינו דפק לולב איני עושה סוכה איני טושה כופ־ן אותי ומכין אותו ער שתצא נפשו וא״כ גבי הודאות והלואות דכופין אותו לקיים המצוה המוטל עליו וע"כ משוס דשליחותי׳ וקמאי קא עבדנין

וא״כ ה״ם נמי דכופין אותו בגט לקיי׳

אלא במ״ש בפרשה מדל. וראיתי בתומי׳ סי׳ ח׳ השיג עליו וכתב שדבריו אינס ט״ש והשיג בחנם כי דברי הב״ח מבואר בתו׳ דבדן בעלמ׳ לא בטי סמוכין אלא במ״ש בפרשה דהיינו היכא דכתיב בי׳ אלקיס ולמ״ד אץ עירוב פרשיות כתיב לא בעי שמוכין גבי הודאות והלואות אבל במילי דכפי׳ לעולם בעינן סמוכין דקאי אשר תשים אשבעיס זקנים אך לשון הב״ח שם שלא בדקדוק ז״ל שם ומיהו לפי׳ רש״י דלפניהס קאי אשבטיס זקנים שעלו עמו להר ככתוב בסוף משפטים ואל משה אמר כו׳ אין חילוק כלל דבכל ענין בעינן סמוכין עכ״ל ואינו דהא עיקר החילוק שכתבו תו׳ בין מילי דכפי׳ לדינין בעלמא הוא רק לפי׳ רש״י דקאי אשבעי, זקנים דהא אי טמא דלפניהס קאי אאלקיס דהכא וכמ״ש תו׳ ליכא חילוק בין מילי דכפי׳ לדין בעלמא ועיקר החילוק הוא רק לפירש״י דקאי אע׳ זקנים:

 

(ב) הודאה,שמודים לפניהם. נסתפקתי יחיד מומחה שדן ובע׳ד הודה לפניו במקצת אס ראוי לחייב שבועה דמודה במקצת כיון דהודאה שהוד׳ לפניו לאו הודאה א״כ לא הוי מודה במקצת. או כימא כ״זדלא חזר מהודאתו הוי הודאתו הודאה וחייב שבה״ת והנה בפ׳ שבה״ד ד״מ ד׳׳ה והורה לו בשעורי! וז״ל בס"פ המניח מסיק רבה ב"נ דפטור אף מן השעורין ותימא מנ״ל הא דהא לר׳ג חייב בדמי שעורין דאל״ה אין כאן הודאה כלל ופו׳ ושמא משמע לי' לרבה דג לשון פטור דפטור לגמרי א״נ אע״ג דמיפטר מרמי שעורין אף לר״ג ואדה חשיב ליה הודאה ע״כ ע*ש מבואר מתוך תי׳ השני דאפ״ה חייב שבועה אפי׳ אין הודאה שלו הודאה אך אין הסברא נותן לומר

חיוב שבועה במידי שאין הודאה שלו הידאה וראי׳ מלשון רש״י 3פ' האומר

ומקיש פשרה לדין ודחי לא דכ׳״ע ס״ל דין בג׳ מ״ס מקיש פשרה לדין ומ״ס לא מקיש פשרה לדין וא״כ ר״מ מדסובר פשרה בשלשה ע״כ ודאי ס״ל דין בשלשה וכ״כ תו׳ שם ד״ה לא דכ״ע ע״ש וא״כ ר״מ שפיר קאמר ומה ריבים בשלשה אבל אנן לא ס״ל כרבי מאיר וס״ל דין ביחיד:

 

(ג) ויכולין להחליף עענותיהס. עיין כנה״ג שכתב אפי' לדעת הרמב״ס דהידאה לא מהני בפני יחיד מומח' אבל הוחזק כפרן נעשה והביא ראי׳ מלשון הרמב״ס דכתב בפ״ה דהודאה לא מהני בפני יחיד מימח׳ ובשלש׳ הדיועות מהני והוחזק כפרן ומולא כתב ברישא דלא הוחזק כפרן אלמא דהוחזק כפרן בפד יחיד מומחה וע״ש שכתב שכן דעת ב״י בכ״מ וע״ש ולא ארע כוונתו דהא כתב בש״ע להדי, דלא הוחזק כפרן ומהתימא שלא הביא דעת הש״ע כאן ועפי״ז נתיישב מה דקשיא לי בדברי הר״ן בחידושיו לסנהדרין דף ח, בפלוגת׳ דר״מ וחכמים דר״מ סובר מוש״ר בג׳ וחכמים סברי מיש״ר בכ׳׳ג אמר עולא בחוששין ללעז קא מפלגי ופרש״י דבעל בא לתובעה כתובתה להפסידה בעענת פ״פ בלא עדים וחכמים חוששין ללעז וחיישינן שמא יבואו עדים שזינתה ויהי' דיני נפשות והקש׳ בר״ן שם א״כ לר״מ דלא חייש ללעז א״כ מומסין ל״ל דהא הדיועו׳ נמי סגי כמו שאנו דנין עכשיו בכתובות דרושות ומתנות וכן הקשו בתו' שם וע״ש ובמשנה שם משמע ג' מומחין כמו חבלות ותשלומי כפל ותירץ הר״ן דזהו הלעז שילערכו להוסיף עד כ״ג אס יבואו עדים ויצטרך לדון ד״נ ויאמרו שהראשוני׳ לא ידמו לדון לכך הוסיפ׳ זה הלעז לא ס״ל לר״מ כיון דעכ״פ גס הראשונים ישבו בדין אבל אס יהי׳ הדיוטות א״כ ודאי אס יצטרך לדון ד״ג כשיבואו עדים א״כ יצטרכו הראשונים לצאת מהמנין ואז ודאי יהי׳ לעז ויאמרו הראשוני' לא ידעו לדון וישבו אחרי׳ תחתיה׳ וע״ש ודבריו נחמד׳ וקשיא לן בגווה דהא היכא דתלתא הדיוטות יכולין לדון אז ביחיד מומחה נמי סגי א״כ אכתי קשה דג׳ מומחין ל״ל דסגי בחד מומח׳ לענין כתובה ואי משום לעז הא כשיבאו לד״נ גס הראשון יהי׳ מן המנין ולפי שיטת הרמב״ס דבחד מומחה יכולין להחליף טענותיהם א״כ א״ש דהא טענת פ״פ ל״מ להפסידה כתובת׳ במכחישתו ואומרת ברי לי שבתולה הייתי וכמ״ש הרא״ש פ״ק דכתובות אבל אס טוענת משארסתגי נאנסתי נאמג׳ כר״ג ע״ש וא״כ ביחיד מומחה אינו יכול להפסיד׳ כחובתה דאפי׳ אס טוענת עכשיו בתולה הייתי ומכחישתו למחר יכולה להחליף טענותי' ותאמר משארסתני נאנסתי משא״כ בג' שוב א״י להחליף טענותי׳ ודו״ק:

 

(ד) שיושיב עמו אחרים ־ עיין ש״ך שהעלה דביחיד מומח׳ מהני קבלה אפי׳ לכתחלה ואפי׳ לא קבלוהו בפירוש אלא שבאו מעצמם בלי כפי׳ הוי קבלה והאימא דליכא מומחה לאו שפיר עבדי אותן שנהגו לרון לכחילה אס לא שמפר׳ להדיא אינו יודע לדון אפכם דין תורה או שהוא דין פשוט ומורגל בכך דכה״ג גס האימ' איכא מומחה ולי נראה שלא להקל בזה כלל דהא אין לך דן פשוט יותר מדין חודה במקצת דזיל קרי בי רב הוא וכבר כתבנו בסי׳ ג׳ ס״ק ג׳ שאין היחיד מומחה דן אותו ולפי שאין הודאה לפניו הודאה יכן! שאר טענות התלוי בהודא׳ וכפירה דיטל להחליף טענותיו מחיוב לפטור דלא הוחזק כפרן אלא בפני שלשה וכמ״ש מה״ג מפגי שנים אפי׳ קבלוהו לא הוי הודאה וכפירה ואפי, כל זמן דלא

הדר לא הוי דינו דין וכמו שאמרו בפ׳ י״נ גבי שלשה שנכנסו לבקר את