שולחן ערוך אבן העזר קיח: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{שולחן ערוך|אבן העזר|קיז|קיח|קיט|?|6|}} {{לא נשלם|סימן}}" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{שולחן ערוך|אבן העזר|קיז|קיח|קיט|
*'''סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו'''
==סעיף א==
אלמנה שיש לה לחלק עם יורשי בעלה בכח התקנה של טוליטולה, שמין בגדי שבת שעליה, אבל לא בגדי חל.
: {{רמ"א|תנאי השיור אינו אלא אם תמות האשה בחיי בעלה, אבל לא אם תמות שומרת יבם (טור)}}:
==סעיף ב==
מי שגרש את אשתו סמוך למיתתו, אף על פי שלא גרשה אלא כדי שלא תזקק ליבם, דינה לענין כתבתה בתקנת טוליטולה כדין גרושה.
: {{רמ"א|הגה: אבל אם לא גרשה ממש, כגון שלא יצא עליה קול גרושה בחייו, רק היתה בחזקת אלמנה, רק אחר מותו הוציאה גט ואומרת: נתגרשתי, אינה נאמנת וצריכה ראיה על הגרושין, דודאי לא נכתב הגט רק להברחה בעלמא (בבית יוסף בשם הרב ר' יודא בן הרא"ש)}}:
==סעיף ג==
אם שהתה מלחלק עם היתומים כפי התקנה, קצת זמן, לא אבדה מזונות אותו זמן, {{רמ"א|אף על פי שהכח ביד היתומים לסלק האלמנה בחצי הנכסים (טור בשם תשובת הרא"ש)}}:
==סעיף ד==
אלמנה שפרעה שלא על פי בית דין חובות הכותים מנכסי בעלה כדי שלא יזלזלו במכירת קרקעותיו, יפה עשתה:
==סעיף ה==
אלמנה שהורידוה בית דין בחצי נכסי המת בכח התקנה, ויש למת קרקעות ממשכנים ביד אחר, אף על פי שיש לו נכסים בני חורין, נוטלת חצי קרקעות הממשכנים, לפי מה שנהגו על פי התקנה, בכל דבר ודבר חציו:
==סעיף ו==
דבר שאינו מפרש בתקנה, נעמידנו על דין תורה.
: {{רמ"א|וכן כל ספק שיש בתקנה, על יורשי האשה להביא ראיה, דאין מוציאין ירשת הבעל מספקא (בית יוסף בשם תשובת הר"ן)}}:
==סעיף ז==
כל דין שיש לה בגבית כתבתה כפי דין תורה, יש לה בחצי נכסים שנוטלת מכח התקנה:
==סעיף ח==
אם נתנה האשה לבעלה או לאחר שיזכה אחר מותה בחצי נדוניתה הראויים יורשיה לירש כפי תקנת טוליטולה, אינו כלום. אבל אם מחלה מעכשו לבעלה כל שטרי חובות שיש לה עליו, מחילתה מחילה.
: {{רמ"א|הגה: ויש לילך בזה אחר לשון התקנה, דאם משמע שם דאינה יכולה למחל בלא היורשין, או שעל מנת כן נתן הנותן, אין בידה לשנות. ואם היא בעצמה נותנת הנדוניא, יכולה למחל לבעלה או להתנות לתן לאחר כפי מה שתחפץ, ובלבד שתעשה בפני עדים, ובלא זה זוכים היורשים מכח המנהג (כל זה תמצא מבאר בבית יוסף בשם תשובת הרא"ש ורשב"ץ). במקום שיש תקנה שיורשי האשה יחלקו עם הבעל כשמתה האשה תחלה, יפרעו תחלה כל החובות שהבעל חיב. ונאמן הבעל לומר כמה חיב, במגו דאי בעי היה כופר ואומר שלא הניח כל כך (תשובת הרא"ש כלל נ"ה)}}:
==סעיף ט==
הכותב לאשתו בשעת נשואין שטר חוב בסכום ידוע, ומתנה שתוכל לגבותו בכל עת שתרצה, אם תגבנו ילקח בו קרקע והוא אוכל פרות; ואם יש עליה חוב שלותה אחר שנשאת, אינו גובה ממנו. אבל אם לותה קדם שנשאת, גובה ממנו. אבל אם אינו עומד לגבות אלא לכשתתאלמן או תתגרש, אינו יכול בעל חוב לגבות ממנו, אלא ימכרוהו בית דין בטובת הנאה לו או לאחר, אבל לא לבעל
: {{רמ"א|וזהו אינו נכון, אלא לא ימכרו בית דין בטובת הנאה לא לו ולא לאחרים, דכל לגבי בעלה ודאי מחלה (טור), ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן (בית יוסף בשם גמרא החובל)}}:
==סעיף י==
אם נתן לה הבעל מתנה, אפלו בעל חוב שהלוה לה אחר שנשאת, גובה ממנו:
==סעיף יא==
שטר שזה נסחו: "הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו ללאה אשתי כך וכך בתים במתנה גמורה", אינו כלום. {{רמ"א|הואיל ולא כתב שהוא נותן לה, ומה שאמר: תנו, לאו כלום הוא (טור בשם תשובת הרא"ש)}}:
==סעיף יב==
הנוהגים שהאשה המכנסת קרקע לבעלה כותבת לו שטר מתנה והוא כותב לה שטר חוב שתגבנו כל זמן שתרצה, ואין מזכירין באותו שטר הקרקע שנתנה לו, אין לאותו קרקע דין נכסי צאן ברזל, אלא הרי הוא כשאר נכסיו:
==סעיף יג==
הבעל אומר: היא מתה תחלה ואחר כך הבן, ויורשיה אומרים: לא כי אלא הבן מת תחלה, עליהם להביא ראיה:
==סעיף יד==
המתנה בכתבה שלא ישא אשה אחרת עליה, אינו מתנה על מה שכתוב בתורה:
==סעיף טו==
הנושא אשה שפסקה מלדת, ונשבע שלא ישא אשה אחרת עליה שלא מרצונה, אין יכולים להתיר לו שבועתו שלא מדעתה:
==סעיף טז==
מי שנשבע לתת לחברו חצי מה שירויח, ואינו מספיק לפרנסת אשתו אם יתן לזה חצי מה שמרויח, אף על פי כן צריך לקים שבועתו:
==סעיף יז==
אשה שמחלה כתבתה ונדוניתה לבעלה, ואחר כך טענה שבאנס מחלה מפני שהיה מגזם עליה לגרשה או לשא אחרת מפני שאינה יולדת, אין זה טענת אנס לבטל המחילה:
==סעיף יח==
אלמנה שגבתה כל הנכסים בכתבתה, אינה חיבת בקבורת בעלה.
: {{רמ"א|הגה: ואפלו אין כאן רק כדי קבורה, היא גובאת כתבתה והוא נקבר מקפה של צדקה (תשובת הרא"ש כלל ט"ו והגהות מימוני פרק י"ז ותשובת הרמב"ן סימן ס"ד והרשב"א סימן אלף ק"ג). אבל אם תפסו היתומים מטלטלין, וקברו אותו, אין צריכים לשלם ([[תשובות ריב"ש/קד|ריב"ש סימן ק"ד]])}}:
==סעיף יט==
המתנה עם בעלה בשעת נשואין שאם תמות תחתיו בלא ולד קימא יהא שליש נדוניתא ליורשיה, וגרשה, והחזירה סתם, על דעת תנאים ראשונים החזירה.
: {{רמ"א|הגה: תקנת קהלות שו"ם (שפיר, ורמיזא, מגנצא) שאנו נוהגין בזמן הזה בנדונית חתנים כמו שנתבאר לעיל סוף סימן נ"ג, יש אומרים שהתקנה לא נתקנה רק בנדוניא, אבל לא בירשה שנפלה לאשה בעודה תחתיו (תשובת הרא"ש כלל נ"ד), וכן במתנות שנתנו לחתן. ובזמן שהנכסים חוזרין מכח התקנה, יש אומרים שחוזרין לנותני הנדוניא (תשובת מימוני להלכות אישות, וכן משמע לשון התקנה), ויש אומרים ליורשים (תשובת מימוני ל"ה), וכן מנהג הקהלות. ואין חלוק בין אם האב נותן הנדוניא או אחרים (תרומת הדשן סימן שכ"א). אבל כשהן עצמן מכניסין הנדוניא, לא תקנו (מהרי"ו ס"ד). וכל מקום שיש מנהג, הולכין אחר המנהג; ואפלו לא התנו בשעת נשואין, כאלו התנו, דכל הנושא על דעת המנהג הוא נושא (דעת עצמו, וכ"כ הרשב"א סימן אלף ש"ז ובתשובת מימוני סוף אישות ל"ה). ואפלו הלך למקום שאין נוהגים מנהג הקהלות, הולכין אחר מקום שנשאה שם ([[תשובות ריב"ש/קה|ריב"ש סימן ק"ה]]). ואם לא מתו הבת או הבן, רק נהרגו או נשתמדו, יש אומרים דלא שיך בזה דין חתנים, ואפלו לא נתן האב צריך לתן. אבל אם אין כאן זרע קימא, שצריכין להחזיר מכח תקנה, אין חלוק בין נהרגו למתו; אבל אם נשתמדו, אין צריך להחזיר. ויש להתישב בדבר}}:
| |||