ביאור:אסתר ט יד: הבדלים בין גרסאות בדף

פעם נוספת פקודת המלך מלווה במילה "כֵּן" להראות את סמכות המלך. המלך לא כתב פקודה, והפקודה לא נשלחה לכל המדינות בשפתם. זו היתה פקודה כשם שהמלך פקד על המן לתת כבוד ויקר למרדכי ([[ביאור:אסתר ו י]]), כך פקד המלך על אסתר "לעשות כן". לא היתה אפשרות להאריך את יום ההגנה בשאר המדינות בגלל שרצי המלך, אפילו אם הם "יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים" ([[ביאור:אסתר ח יד]]), לא יספיקו להודיע את הפקודה לממלכה הענקית המשתרעת מהודו עד כוש.

הדת ניתנה בשושן בלבד. המלחמה נגמרה בכל שאר המדינות. היום הנוסף לא נועד למחוות את העמלקים, כי "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ" "בְשׁוּשָׁן" לא יועילו. כשעשרת בני המן ואוהביו של המן הומתו, נכתב: "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל- אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת- חֶרֶב וְהֶרֶג '''וְאַבְדָן'''" ([[ביאור:אסתר ט ה]]) אבל ביום בשני נכתב "וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ" ([[ביאור:אסתר ט טו]]) '''בלי לאבדם''' (למחות אותם).