ביאור:אסתר ז ו: הבדלים בין גרסאות בדף

בשאלותיו הקודמות של המלך אסתר עונה למלך: " וַתַּעַן אֶסְתֵּר" ([[ביאור:אסתר ה ז]], [[ביאור:אסתר ז ג]]), אולם כאן אסתר לא עונה אלא "וַתֹּאמֶר". אסתר לא אומרת שהמן עשה את זה. אסתר רק מכריזה שהמן הוא "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב". אסתר לא היתה בטוחה מה המלך אישר, ומה האמת בדברי מרדכי. ברור שלא ידעו בארמון שהיא יהודיה, כך שכותב הפקודה לא התכוון להרוג את המלכה. אסתר לא ידעה באיזה הקשר רוצים להרוג את היהודים כך שהיא חששה שהמלך מעורב בפקודה. ובאמת המלך אישר להעניש עם אשר נח ולא משלם מיסים.

אסתר כינתה את המן כעושה צרות. כותב המגילה ראה לנכון להדביק להמן תואר של "צֹרֵר היהודים" ([[ביאור:אסתר ח א]]) - "עושה הצרות". אולם המילה הזו שאסתר השתמשה מופיעה גם בפקודת אסתר ומרדכי ליהודים: "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה '''הַצָּרִים''' אֹתָם" ([[ביאור:אסתר ח יא]]). נהוג להבין את המילה "הַצָּרִים" כהאנשים אשר יקימו מצור על היהודים. פרוש זה הוא לקוי כי הרבה ערים היו ערי פרזות ולא היה צורך במצור, ומצור נמשך זמן רב ולא יגמר ביום אחד, "הַצָּרִים" פרושו - עושי צרות, כהמשך לשימוש שאסתר עשתה במילה. כל צרה קטנה ביותר ואפילו ללא פגיעה ממשית אלא רק איום היא צרה המצדיקה הריגה של עושה הצרות ומשפחתו.

נלקח מ- '''''מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים'''''. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 20132014}}