ביאור:אסתר ה ג: הבדלים בין גרסאות בדף

אסתר סיכנה את חייה. המלך ריחם עליה "וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֶת- שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ" ([[ביאור:אסתר ה ב]]), אולם הוא לא פוקד עליה להסביר את פשר בקשתה אלא רק "אומר" לה לבקש, ואפילו ללא ידיעה הוא מוכן לתת לה "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת". גם אחר שאסתר דוחה את בקשתו הוא ממשיך פעמים נוספות לבקש תשובה בלי לצוות עליה.

עד חצי המלכות ולא יותר. אולם כל דבר מגרגיר של חול עד חצי המלכות נכלל בהבטחתו, והכוח בידיו לבחור מה לתת וגם לקחת חזרה. אסתר אכן קיבלה את בית המן, וזכות לתפקיד כשר המלך היושב לפניו ועונה לשאלותיו. אסתר בקשה תוספת - היא רצתה את עמה. פרופ. האופט מסביר שכאשר אדם נמכר לעבדות הוא מקבל את דת אדוניו [1] וכך כשאסתר בקשה את חיי עמה תמורת היותם עבדים ([[ביאור:אסתר ז ד]]) היא נעשתה לאדון לעמה והיה בזכותה לקבוע שהיהודים חיביים להיות יהודים והם "קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ)" ([[ביאור:אסתר ט כז]]) את אשר כתבו עליהם מרדכי ואסתר.