ביאור:אסתר ב יח: הבדלים בין גרסאות בדף

המשתה אומנם היה גדול, אבל להבדיל ממשתה המלך בשנה השלישית למולכו שבו הוזמנו "כָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו" ([[ביאור:אסתר א ג]]) ולמשתה שבעת ימים שלאחריו הוזמנו "כָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן" כולל הנשים במשתה המלכה, כאן הוזמנו רק "שָׂרָיו וַעֲבָדָיו".

הדסה נלקחה לארמון, ואסתר נבחרה. העם לא לא ראה את המלכה כי הם לא הוזמנו לחתונתה. שרי המדינות לא הוזמנו. הנערות שלא נבחרו נשארו כלואות בבית הנשים השני. אסתר הסתירה את זהותה ועמה. כך היהודים לא ידעו שהמלכה היא הדסה היהודיה עד שהמלכה לקחה את זהותה האמיתית: "אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת- אֲבִיחַיִל" ([[ביאור:אסתר ט כט]]).

כדי לפצות את לב שרי המדינות שלא יעלבו, המלך רק פירסם את שם המלכה "עשתר" וכך אין מקום לקנאה. ובנוסף, שלח המלך מתנות כיד המלך לשרים, ונתן הנחה ממסים לעם. ההנחה ממסים יכולה להיות הבסיס שהמן חשב שהיהודים קיבלו הנחה ממסים [1] או שאר חוקי המלך, ולכן מרדכי אינו מכבדו. המן בדק האם היהודים פטורים ממסים כאשר הוא אמר "לַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" ([[ביאור:אסתר ג ח]]) בצורה המזמינה את המלך לשאול על זהות העם, במידה וקים עם שכזה.

במגילה מופיעה המילה "מִשְׁתֶּה" בהקשר למסיבת הכתרה של המלך ([[ביאור:אסתר א ג]]), חתונה, ישועה ונצחון ([[ביאור:אסתר ח יז]]), כך גם משתה המלכה ([[ביאור:אסתר ה ד]]) למלך והמן היה מאורע בעל חשיבות גדולה.

המלך היה מאושר בבחירתו ושמח לתת מתנות כיד המלך, מאותם פריטים שהוא הציג בגאוה "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, '''כְּיַד הַמֶּלֶךְ'''" ([[ביאור:אסתר א ז]]). אפשרי שהמלך שלח למדינות מאוצר המלך, שלל שהבבלים לקחו מהמדינות והפרסים לקחו מהבבלים לאוצר המלך בשושן. בכל אופן אנו רואים שהמלך לא רדף בצע וחיפש שוחד, אלא התחלק בשמחתו עם עמי ממלכתו.