ביאור:אסתר ב ז: הבדלים בין גרסאות בדף

אומן במשחק מילים: מלמדה ומאמנה לכל דברי חול ומדעים, וגם מאמנה לאמונה באלוהי אברהם, יצחק ויעקב. ואכן אסתר גדלה לחוכמה ואמונה והיתה {{צמ|עֵזֶר כְּנֶגְדּו|בראשית ב יח}}, עד שהמלך היה חיב לשאול מה מרדכי {{צמ|הוּא- לָהּ.|אסתר ח א}} בחשד שאולי הם נשואים.

קיים בלבול האם הוא היה דודה (אחי אביה) או בן-דודה (אבותיהם היו אחים). במקומות הבאים: "אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ", "אֶסְתֵּר בַּת- אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי" ([[ביאור:אסתר ב יט]]) ברור שאביחיל, אבי אסתר, היה דודו של מרדכי. לפי המנהג, מרדכי היה יכול לשאת את בת-דודו לאישה, אולם אין הוכחות שכך היה, למרות שהמלך שאל מה מרדכי "הוא לה" ([[ביאור:אסתר ח א]]), והיה מרוצה מתשובתה.

במידה ולהדסה היו אחים בוגרים, הם היו לוקחים את אסתר לביתם, במידה ולהדסה היו אחים קטינים מרדכי היה לוקח אותם עליו, ובמידה ולהדסה היו קרובים יותר קרובים ממרדכי הם היו לוקחים אותה למשפחה שיש בה נשים. מכאן אפשר להסיק שהדסה היתה בת יחידה להוריה. כאשר מרדכי טוען ש"אַתְּ וּבֵית- אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ" ([[ביאור:אסתר ד יד]]), להדסה זה היה ברור שמרדכי מתכוון לעצמו, כי הוא היה הקרוב ביותר לבית אביה.

מרדכי ממשיך בתוכניתו להמליך את אסתר. הדס היה הפרח והענף שבו האלה עשתורת התקשטה. מרדכי שינה את שמה של הדסה לשם זר על שם האלה עשתר (אלת האהבה, הפריון והמלחמה) כמו ששמו הזר שלו היה מרדכי על שם האל הבבלי מרדוק. כאשר אסתר נלקחה לארמון מרדכי אסר עליה לגלות את עמה, וכך היא הופיעה כאלה עשתורת, אלת כל העמים. היא התנהגה כאלה והתיחדה בחדרה, ושמה נתן לה הגנה בבית הנשים בארמון המסוכן. המלך קיבלה כאלה, ויחוסה היה מעל ומעבר ליחוסה של וושתי, נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל. כדי לא לקלקל את יחוסה ולהמשיך את ההרמוניה בין עמי ממלכתו, המלך נמנע לדעת ולפרסם את עמה ומשפחתה. בהמשך נראה שלמשתה חתונתו עם אסתר, המלך הזמין רק את "כָל- שָׂרָיו וַעֲבָדָיו" ([[ביאור:אסתר ב יח]]) ולא את "חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת-- לְפָנָיו" ([[ביאור:אסתר א ג]]) כדי שזהותה לא תתגלה והעמים ידעו שנציגתם לא נבחרה.