קצות החושן על חושן משפט סד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן " סימל ס"ד ===(א)=== {{דה מפרש|(א) דאלן לגבותן}} יראה לי דאפי' בממרנ"י שלנו דלא בעי כתיבה נמי לא מ..."
 
שורה 26:
 
===(ד)===
{{דה מפרש|(ד) הי' נאמן במגו}} והוא שיטת הרא"ש דמוקי לה בעדים וראה דאל"כ אית לה מגו ועיין בתו' שהקשו דליהמני' במגו דלקוח והנה מגו דנאנסו דחו דאינו רוצה לטעון נאנסו וכמ"ש בסמ"ע ובש"ך ע"ש אבל מגו דלקוח קשיא ועמ"ש בס"ק ג' בשיטת הרי"ף דהוא כדעת חכמי פורבנציא ע"ש.
{{דה מפרש|(ד) הי' נאמן במגו}} והוא שיטת הרא'ש דמוקי לה־ בעדים וראה דאל"כ אית לה מגו ועיין בתו' שהקשו דליהמני' במגו דלקוח והנה מגו דנאנסו דחו דאינו רוצה לטעון נאנסו וכמ"ש בסמ"ע ובש"ך ע"ש אבל מגו דלקוח קשיא ועמ"ש בס"ק ג' בשיטת הרי"ף דהוא כדעת חכמי פורבנציא ע"ש. אבל . לדעת החולקים וס"ל דבמסר ולא כתב נמי יכול לעכב הנייר עד שיפרענו נראה ליישב דכיון דאין הנייר שוה כדי כל החוב וא"כ לכאורה אינו מועיל התפיסה אלא בכדי שווי המשכון אלא הא דמהני התפיסה כדי כל החוב משם דמצי אמר לדדי שוה כל חובי ומיין בש"ע סי' ע"ב סעי, ך' והפוסקים מחלקין בזה דהיכא דידוע החוב מצי אמר לדידי שוה כל חובי אבל היכא דאינו ידוע החוב ואינו. בא אלא בטענת מגו במשכון שבידו לא מצי אמר לדידי שוה כל חובי ואינו נוטל אלא בכד שווי המשכון ועיין ש"ך שם בסי' ע"ב ומש"ה אינה נאמנת במגו אא"כ יש לה עדים שתפסה מחיים דכיון דיש לה מדים מלי אמרה לדידי שוה כל חובי. ועיין במרדכי פ' המקבל במי שתופס משכון שוה שקל וטמן סלע והלוה אינו מודה אלא שקל והמלוה אומר לדידי שוה כל חובו כו' חזרתי על כל הצדדין לדעת טעס הדיין שמאמין את המלוה לטעון על המשכון יותר מכדי שויו מחמת טענה לדידי שוה וכו' ולא דמי לקתא דמגלא דהתס תרווייהו מודי דהלוה עליו אלפי זוזי ודוקא גבי פדיון הבן אמרי' בפ"ק דקידשין לדידי שוה אבל שיהי' נאמן בטענה לטעון יותר מכדי דמיהן מחמת תפיסתו לא אשכחן ואע"ג דלענין תפיסה בע"ח גובין ממטלטלי דיתמי היכא דתפס מחיים 3פ' הכותב ואזלינן בתר חובות היתומים כמה חביב עליהם וגובה כפליים משר' כדאיתא בפרק הכותב גבי אתתא דאפקידה גבה מליגא דשטרי ומשמע התם דאי תפסה מחיים הוי תפיסה מעליא ואע"ג דאין גופן ממון ואין שזיו אלא לצור ע"פ צלוחיתו כו'לא דמי להכא דהתס איכא סהדי או היתומים עצמן מודים בחוב אביהם אלא שאין מטלטלין שלהם משועבד לה התם ודאי אזלינן בתר חובת הלוה שיכריח המלוה את היורשין ויוצא מהם בתפיסתו אפי, כפלים יותר מדמי תפיסתו '.בל במקום שהלוה כופר שיהא נאמן יותר מכדי תפיסתו מפני שיאמר לדידי שוה כל חובו לא מצינו עכ"ל. וא"כ ממילא מיושב קושיות הרי"ף והרא"ש זהוס, דליהמני' במגו דבמגו לא מהני לה התפיסה רק בכדי שווי הנייר לצור ע"פ צלזחיתו וע"ש במרדכי שכתב וז"ל ותו בההיא תפיסה נמי מצינו לומר דלא הוי תפיסה אלא בכרי דמיהם של שטרות לפי^שומת המוכר שט"ח לחבירו עכ"ל וקשה דהא בתפיסת השטרות אינו מועיל לגבות החוב רק בנייר וא"כ אין השומא אלא בכדי שווי הנייר וצ"ע:
 
אבל לדעת החולקים וס"ל דבמסר ולא כתב נמי יכול לעכב הנייר עד שיפרענו נראה ליישב דכיון דאין הנייר שוה כדי כל החוב וא"כ לכאורה אינו מועיל התפיסה אלא בכדי שווי המשכון אלא הא דמהני התפיסה כדי כל החוב משם דמצי אמר לדידי שוה כל חובי ועיין [[שולחן ערוך חושן משפט עב#סעיף ד|בש"ע סי' ע"ב סעי' ך']] והפוסקים מחלקין בזה דהיכא דידוע החוב מצי אמר לדידי שוה כל חובי אבל היכא דאינו ידוע החוב ואינו בא אלא בטענת מגו במשכון שבידו לא מצי אמר לדידי שוה כל חובי ואינו נוטל אלא בכד שווי המשכון ועיין ש"ך שם בסי' ע"ב ומש"ה אינה נאמנת במגו אא"כ יש לה עדים שתפסה מחיים דכיון דיש לה עדים מצי אמרה לדידי שוה כל חובי.
ומיהו קשה כיון דמוכח מעובדא דמלוגא דעכ"פ היכא דהחוב ידוע מצי אמר לדידי שוה כל חובי ואלו גבי שמיטה דעת הרמב"ם ראם אין המשכון שוה כדי■ כל חובו אין המשכון קונה אלא כדי חובו וכיון דשמיטה דין א' להם עם דין מטלטלי דיתמי וכדאמרינן בפרק המקבל למה ממשכנין בכדי שלא יעשו מטלטלין אצל בניו ושלא תהא שביעת משמטתו וכיון דלענין מטלטלי דיתמי משמע כאן דקונה המשטן אפי' בחוב יותר על המשכון א"כ בשמיטה נמי למה אינו קינה המשצין כנגד כל חובו. ונראה דגם בשמיטה אם המלוה רוצה לעכב המשכון עד שיפרענו כל חובו מצי מעכב משום דאומר לדידי שוה כל חובי וכמו דמצי לעכב הכא לענין מטלטלי דיתמי והא דפליגי תנאי בס"פ הזהב במשכון כנגד כולו קונה היינו היכא שהמלוה אינו רוצה במשכון ותובע ללוה את חובו ולמ"ד משמן כנגר כולו קונה צריך הלוה לפרוע כל חובו. הח| ללא שייך שמיטה בזה החוב שהי' עליו משכון וכנגד כילו הוא קונה. ונדל משכון אינו קונה כנגד כולו אין הלוה צריך לפרוע אבל אם המצוה אצה לעכב המשכון עד שיחזיר לו כל חובו ואומר לדידי שוה אין ה"נ דמצי מעכב: אמנם על הרא"ש קשיא דאיהו ס/,ל בפ, מי שהי' נשוי דאפילו בחוב ידוע לא מצי אמר לדידי שוה 1ק דנטנ המור בסי' ק"ט והכא
 
{{דה מפרש|(ד) הי' נאמן במגו}} והוא שיטת הרא'ש דמוקי לה־ בעדים וראה דאל"כ אית לה מגו ועיין בתו' שהקשו דליהמני' במגו דלקוח והנה מגו דנאנסו דחו דאינו רוצה לטעון נאנסו וכמ"ש בסמ"ע ובש"ך ע"ש אבל מגו דלקוח קשיא ועמ"ש בס"ק ג' בשיטת הרי"ף דהוא כדעת חכמי פורבנציא ע"ש. אבל . לדעת החולקים וס"ל דבמסר ולא כתב נמי יכול לעכב הנייר עד שיפרענו נראה ליישב דכיון דאין הנייר שוה כדי כל החוב וא"כ לכאורה אינו מועיל התפיסה אלא בכדי שווי המשכון אלא הא דמהני התפיסה כדי כל החוב משם דמצי אמר לדדי שוה כל חובי ומיין בש"ע סי' ע"ב סעי, ך' והפוסקים מחלקין בזה דהיכא דידוע החוב מצי אמר לדידי שוה כל חובי אבל היכא דאינו ידוע החוב ואינו. בא אלא בטענת מגו במשכון שבידו לא מצי אמר לדידי שוה כל חובי ואינו נוטל אלא בכד שווי המשכון ועיין ש"ך שם בסי' ע"ב ומש"ה אינה נאמנת במגו אא"כ יש לה עדים שתפסה מחיים דכיון דיש לה מדים מלי אמרה לדידי שוה כל חובי. ועיין במרדכי פ' המקבל במי שתופס משכון שוה שקל וטמן סלע והלוה אינו מודה אלא שקל והמלוה אומר לדידי שוה כל חובו כו' חזרתי על כל הצדדין לדעת טעסטעם הדיין שמאמין את המלוה לטעון על המשכון יותר מכדי שויו מחמת טענה לדידי שוה וכו' ולא דמי לקתא דמגלא דהתסדהתם תרווייהו מודי דהלוה עליו אלפי זוזי ודוקא גבי פדיון הבן אמרי' בפ"ק דקידשין לדידי שוה אבל שיהי' נאמן בטענה לטעון יותר מכדי דמיהן מחמת תפיסתו לא אשכחן ואע"ג דלענין תפיסה בע"ח גובין ממטלטלי דיתמי היכא דתפס מחיים בפ' הכותב ואזלינן בתר חובות היתומים כמה חביב עליהם וגובה כפליים משרמשוי' כדאיתא בפרק הכותב גבי אתתא דאפקידה גבה מליגאמלוגא דשטרי ומשמע התם דאי תפסה מחיים הוי תפיסה מעליא ואע"ג דאין גופן ממון ואין שזיושויו אלא לצור ע"פ צלוחיתו כו' לא דמי להכא דהתסדהתם איכא סהדי או היתומים עצמן מודים בחוב אביהם אלא שאין מטלטלין שלהם משועבד לה התם ודאי אזלינן בתר חובת הלוה שיכריח המלוה את היורשין ויוצא מהם בתפיסתו אפי,' כפלים יותר מדמי תפיסתו '.בל אבל במקום שהלוה כופר שיהא נאמן יותר מכדי תפיסתו מפני שיאמר לדידי שוה כל חובו לא מצינו עכ"ל. וא"כ ממילא מיושב קושיות הרי"ף והרא"ש זהוס, דליהמני' במגו דבמגו לא מהני לה התפיסה רק בכדי שווי הנייר לצור ע"פ צלזחיתו וע"ש במרדכי שכתב וז"ל ותו בההיא תפיסה נמי מצינו לומר דלא הוי תפיסה אלא בכרי דמיהם של שטרות לפי^שומת המוכר שט"ח לחבירו עכ"ל וקשה דהא בתפיסת השטרות אינו מועיל לגבות החוב רק בנייר וא"כ אין השומא אלא בכדי שווי הנייר וצ"ע:
 
וא"כ ממילא מיושב קושיות הרי"ף והרא"ש ותוס' דליהמני' במגו דבמגו לא מהני לה התפיסה רק בכדי שווי הנייר לצור ע"פ צלוחיתו וע"ש במרדכי שכתב וז"ל ותו בההיא תפיסה נמי מצינו לומר דלא הוי תפיסה אלא בכדי דמיהם של שטרות לפי שומת המוכר שט"ח לחבירו עכ"ל וקשה דהא בתפיסת השטרות אינו מועיל לגבות החוב רק בנייר וא"כ אין השומא אלא בכדי שווי הנייר וצ"ע:
מוכח מעובדא דמלוגא דשערא דעכ"פ אם החוב ידוע בעדם והתפיסה
שתפסה מחיים ידוע בעדם מצי אמרה לדידי שזה כל חובו וכמ"ש במרדכי.
ונראה דהרא"ש לשיטתו דס"ל להלכה כרשב"ג גבי שמינוה דמשכון
מנד כולו הוא קונה ע"ש ס"פ הזהב וכן פסק העור בסי' ס"ז
 
ומיהו קשה כיון דמוכח מעובדא דמלוגא דעכ"פ היכא דהחוב ידוע מצי אמר לדידי שוה כל חובי ואלו גבי שמיטה דעת הרמב"ם דאם אין המשכון שוה כדי כל חובו אין המשכון קונה אלא כדי חובו וכיון דשמיטה דין א' להם עם דין מטלטלי דיתמי וכדאמרינן בפרק המקבל למה ממשכנין בכדי שלא יעשו מטלטלין אצל בניו ושלא תהא שביעת משמטתו וכיון דלענין מטלטלי דיתמי משמע כאן דקונה המשכון אפי' בחוב יותר על המשכון א"כ בשמיטה נמי למה אינו קונה המשכון כנגד כל חובו.
וא"כ כי היכא דקונה מדד יצחק משכון כנגד כולו לענין שמימה ה"ה לענין ממלמלי דיתמי שהוא דין א' להס וכמ"ש משא"כ החס בפרק מי שהי' נשוי ושס מיירי בקרקע משועבדת לא במשכון ואפי' משכון קרקע לא שייך דד יצחק וכמ"ש תוס' פ' איזהו נשך :
 
ומיהו קשה כיון דמוכח מעובדא דמלוגא דעכ"פ היכא דהחוב ידוע מצי אמר לדידי שוה כל חובי ואלו גבי שמיטה דעת הרמב"ם ראם אין המשכון שוה כדי■ כל חובו אין המשכון קונה אלא כדי חובו וכיון דשמיטה דין א' להם עם דין מטלטלי דיתמי וכדאמרינן בפרק המקבל למה ממשכנין בכדי שלא יעשו מטלטלין אצל בניו ושלא תהא שביעת משמטתו וכיון דלענין מטלטלי דיתמי משמע כאן דקונה המשטן אפי' בחוב יותר על המשכון א"כ בשמיטה נמי למה אינו קינה המשצין כנגד כל חובו. ונראה דגם בשמיטה אם המלוה רוצה לעכב המשכון עד שיפרענו כל חובו מצי מעכב משום דאומר לדידי שוה כל חובי וכמו דמצי לעכב הכא לענין מטלטלי דיתמי והא דפליגי תנאי בס"פ הזהב במשכון כנגד כולו קונה היינו היכא שהמלוה אינו רוצה במשכון ותובע ללוה את חובו ולמ"ד משמןמשכון כנגרכנגד כולו קונה צריך הלוה לפרוע כל חובו. הח|כיון ללאדלא שייך שמיטה בזה החוב שהי' עליו משכון וכנגד כילוכולו הוא קונה. ונדלומ"ד משכון אינו קונה כנגד כולו אין הלוה צריך לפרוע אבל אם המצוההמלוה אצהרוצה לעכב המשכון עד שיחזיר לו כל חובו ואומר לדידי שוה אין ה"נ דמצי מעכב: אמנם על הרא"ש קשיא דאיהו ס/,ל בפ, מי שהי' נשוי דאפילו בחוב ידוע לא מצי אמר לדידי שוה 1ק דנטנ המור בסי' ק"ט והכא
 
אמנם על הרא"ש קשיא דאיהו ס"ל בפ' מי שהי' נשוי דאפילו בחוב ידוע לא מצי אמר לדידי שוה וכן דעת [[טור חושן משפט קט|הטור בסי' ק"ט]] והכא מוכח מעובדא דמלוגא דשטרא דעכ"פ אם החוב ידוע בעדים והתפיסה
שתפסה מחיים ידוע בעדםבעדים מצי אמרה לדידי שזהשוה כל חובו וכמ"ש במרדכי.
 
ונראה דהרא"ש לשיטתו דס"ל להלכה כרשב"ג גבי שמיטה דמשכון כגנד כולו הוא קונה ע"ש ס"פ הזהב. וכן פסק הטור [[טור חושן משפט סז|בסי' ס"ז]] וא"כ כי היכא דקונה מדדמדר' יצחק משכון כנגד כולו לענין שמימהשמיטה ה"ה לענין ממלמלימטלטלי דיתמי שהוא דין א' להסלהם וכמ"ש משא"כ החסהתם בפרק מי שהי' נשוי ושסושם מיירי בקרקע משועבדת לא במשכון ואפי' משכון קרקע לא שייך דדדר' יצחק וכמ"ש תוס' פ' איזהו נשך :
 
===(ה)===