שולחן ערוך אבן העזר יז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
נשלם הסימן בעזהש"י.
שורה 1:
{{שולחן ערוך|אבן העזר|טז|יז|יח|היתר אשת איש שמת בעלה, ואומרת גרשתני, ודיני הערוה, ודין נשאת באיסור ובטעות|58|}}
{{לא נשלם|סימן}}
 
==סעיף א==
שורה 142 ⟵ 141:
ואם נישאת לאחר מעדיה והיא אומרת ברי לי שמת, הרי זו לא תצא:
:{{רמ"א|'''הגה:''' וכותים המסיחים לפי תומם, דינן כשאר פסולי עדות (מרדכי פרק האשה בתרא). וכל שאינו מסיח לפי תומו, אינו נאמן, לא לאסור ולא להתיר}}:
 
==סעיף לח==
אשה אומרת מת או היא שאמרה מת בעלי, ואחר כך בא עד כשר ואמר לא מת, הרי זו לא תינשא ואם נישאת תצא. ויש אומרים שאם אשה אחרת או היא שאמרה מת, והתירוה לינשא על פיה, ואחר כך בא עד כשר ואמר לא מת, לא תצא מהיתירה. אבל אם באו תחילה שתי נשים והתירוה לינשא על פיהן, ואחר כך בא עד אחד, לא תצא מהתירה לכולי עלמא (כן כתב הב"י בשם מ"מ)}}:
 
==סעיף לט==
הנישאת על פי עד אחד, לא תינשא אלא ברשות בית דין. ואם נישאת שלא בהוראת בית דין, יש אומרים שלא תצא, אפילו בא עד אחד ואמר לא מת. והבית דין צריכין להיות ג' וכשירים, ולא קרובים זה לזה ולא לעדים:
 
==סעיף מ==
אשה אומרת לא מת ושתי נשים אומרות מת, הרי זו תינשא, וכן אם אמרו {{גמט|י'}} נשים לא מת ו{{גמט|י"א}} נשים אומרות מת, הרי זו תינשא, שאין אומרים שנים כמאה אלא בעדים כשרים, אבל בפסולים הלך אחר הרוב, בין להקל בין להחמיר:
 
==סעיף מא==
אם שנים מעידים ששמעו (כל אחד) מפי אחד שמת פלוני, ועד א' מעיד ששמע מפי א' שהוא חי, מותרת:
 
==סעיף מב==
ב' עדים אומרים מת וב' אומרים לא מת, הרי זו לא תינשא ואם נישאת תצא, מפני שהוא ספק. ואם נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת ברי לי שמת, הרי זו לא תצא. {{רמ"א|אין מוציאין אשה מבעלה אם יצא קול שבעלה הראשון חי (רבינו ירוחם)}}:
 
==סעיף מג==
האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה, ותינשא או תתייבם על פיה, ונותנין לה עיקר כתובתה. אם תתייבם נכנס היבם לנחלה על פיה {{רמ"א|(ואפילו אשה שהיא שוטה נאמנת) (תא"ו נכ"ג) ובלבד שיודעת בטיב נישואין ואלמנות (שם בשם הרמב"ם)}}. במה דברים אמורים? כשבאה לבית דין ואמרה: מת בעלי, התירוני, ולא הזכירה שם כתובה, מתירין אותה לינשא ומשביעין אותה ונותנים לה כתובתה. אבל אם באה ואמרה: מת בעלי, תנו לי כתובתי, אף לינשא אין מתירין אותה, שעל עסקי הכתובה באה, והרי זו בחזקת שלא מת ואין דעתה לינשא אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד. {{רמ"א|ויש אומרים דאפילו יש לה עד שמת לא מהני בכהאי גוונא (נ"י בשם הריטב"א)}}:
 
==סעיף מד==
באה ואמרה: מת בעלי, התירוני לינשא ותנו לי את כתובתי, מתירים אותה לינשא ונותנים לה כתובתה, מפני שעיקר דבריה על עסקי הנישואין באה. אבל אם באה ואמרה: תנו לי כתובתי והתירוני לינשא, מתירין אותה ואין נותנים לה כתובה, ואם תפסה אין מוציאין מידה. ויש מי שאומר דבין בזו ובין בזו אין מתירין אותה, כיון שהזכירה כתובה:
 
==סעיף מה==
מי שיש לו שתי נשים, ובאה אחת מהן ואמרה מת בעלי, הרי זו תינשא על פי עצמה, וצרתה אסורה, שאין צרה נאמנת להעיד לחברתה. ואפילו נישאת זו תחילה, אין אומרים: אילו לא מת בעלה לא היתה אוסרת עצמה עליו; שמא משנאתה בצרתה רוצה היא שיאסרו שתיהן עליו:
 
==סעיף מו==
זאת אומרת מת בעלי, וצרתה מכחישה ואומרת לא מת, הרי זו תינשא; כשם שאינה מעידה לה להתירה, כך אינה יכולה להעיד לה לאוסרה:
 
==סעיף מז==
זאת אומרת מת וצרתה אומרת נהרג, הואיל ושתיהן אומרות שאינו קיים, הרי אלו ינשאו:
 
==סעיף מח==
במה דברים אמורים שהאשה נאמנת לומר מת בעלי? כשיש שלום בינו לבינה ושלום בעולם, אבל אם יש קטטה בינו לבינה, כגון שאמרה: גרשתני בפני פלוני ופלוני, ובאו אותן העדים והכחישוה, {{רמ"א|או שהמיר בעלה והניחה עגונה (הגהות אלפסי)}}, ואחר כך הלכה היא ובעלה למדינה אחרת ובאה ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת, {{רמ"א|ואפילו אמרה קברתיו (ב"י בשם הג"מ פי"ג מהל' גירושין)}}, אף על פי ששלום בעולם. ואפילו בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה, לא תינשא, שמא היא שכרה אותו, ואם נישאת לא תצא, שהרי יש לה עד. וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה, אינה נאמנת אף על פי שיש שלום בינו לבינה, תסמוך דעתה על דברים שרובן למיתה ותאמר מת, כגון שנהרגו הראשונים ואחרונים שהיה בעלה באמצען, שהרי היא אומרת: מאחר שנהרגו אלו ואלו, נהרג הוא בכללן, לפיכך אינה נאמנת אפילו אומרת קברתיו. ויש אומרים שאם אמרה קברתיו נאמנת. ואם אמרה מת על מיטתו, נאמנת לדברי הכל:
:{{רמ"א|'''הגה:''' והוא הדין כל שאומרות שמת או נהרג רחוק מן המלחמה, מהימנא, דלא שייך לומר בדדמי אלא באומרת שמת או נהרג במלחמה ממש, אבל שלא במלחמה, אפילו הלך שם סמוך למערכת המלחמה לקנות שלל, נאמנת (במרדכי פ' האשה בתרא בשם ראבי"ה)}}:
 
==סעיף מט==
לא הוחזקה מלחמה בעולם, ובאה ואמרה: מלחמה היתה במקום פלוני ומת במלחמה, לא תינשא לכתחילה, ואם נישאת לא תצא. {{רמ"א|ויש אומרים דאפילו נישאת תצא (טור בשם הרא"ש)}}:
 
==סעיף נ==
בא עד א' ואמר: ראיתיו שמת במלחמה או במפולת, אם אמר קברתיו, תינשא על פיו. ואם לא אמר קברתיו, לא תינשא, ואם נישאת לא תצא:
:{{רמ"א|'''הגה:''' אבל ב' אפילו לא אמרו קברנוהו נאמנים (גם זה טור בשם הרא"ש). ויש אומרים אפילו בעד א', אפילו אמר מת או נהרג וראיתיו אחר כך והכרתיו היטב בטביעות עין וראיתיו שמת, נאמן, דהוי כאלו אמר קברתיו (ב"י בשם המרדכי פ' האשה). וכותי המסיח לפי תומו ואמר שמת במלחמה, צריך גם כן שיאמר קברתיו (ב"י בשם הר"ן פרק האשה וכן משמע באש"רי ובתוס') ויש מקילין בזה (מרדכי בשם רבי שמחה ור' נתן וראבי"ה)}}:
 
==סעיף נא==
האשה שאמרה: מת בעלי תחת המפולת, אינה נאמנת. וכן אם היה שילוח נחשים ועקרבים ואמרה: נשכו נחש או עקרב ומת, אינה נאמנת, שמא תסמוך דעתה על רוב אנשים שמתו כך בנשיכה: {{רמ"א|(ולכן דינם כמלחמה, וצריכה שתאמר: מת על מיטתו, או שתאמר קברתיו. ב"י בשם המ"מ)}}:
 
==סעיף נב==
אמרה: עישנו עליו בית או מערה, הוא מת ואני ניצלתי, אינה נאמנת; כשם שנעשה לה נס, כך נעשה לו:
 
==סעיף נג==
היתה שנת רעבון ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת {{רמ"א|(אפילו אמרה מת על מיטתו) (טור)}}. מת וקברתיו, נאמנת {{רמ"א|(אמרה מת בצמא, הוי כאילו אמרה מת ברעב) (ב"י)}}:
 
==סעיף נד==
אמרה: נפלו עלינו כותים או לסטים, הוא נהרג ואני ניצלתי, נאמנת, שאין דרכן להרוג הנשים כדי שנאמר: כשם שניצלה היא כך ניצל הוא:
 
==סעיף נה==
היה דֶבר בעולם ואמרה מת בעלי, נאמנת {{רמ"א|(ויש אומרים דאינה נאמנת) (טור ור' ירוחם)}}:
 
==סעיף נו==
האשה שהלך בעלה למדינה אחרת ובאו ואמרו לה מת בעלך, ונישאת ואחר כך בא בעלה, לא שנא נישאת על פי עד אחד או על פי שנים עדים {{רמ"א|(אפילו לא נבעלה) (הרא"ש והריב"ש והריטב"א ונ"י סימן תק"ח)}}, תצא מזה ומזה, וצריכה גט משניהם, ואין לה כתובה משניהם {{רמ"א|(אפילו החזירה הראשון) (הגהות אלפסי)}} ולא פירות שאכלו מנכסי מלוג שלה, אף על פי שאינם חייבים בפרקונה. ודווקא שאכל השני קודם שבא הראשון, אבל מה שאכל אחר שבא הראשון צריך להחזיר. ואינו חייב ליתן הבלאות מנכסי צאן ברזל שלה, והוא שבלו לגמרי, אבל מה שיש מהם בעין נוטלתן. ואם נטלה מזה או מזה כתובה או פירות, צריך להחזיר. ודוקא שנטלה מהשני אחר שבא הראשון, אבל אם נטלה ממנו קודם שבא הראשון אינה צריכה להחזיר. ושניהם אינם מטמאים לה אם הם כהנים, ואינם זכאים במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ונפסלה מהכהונה ומהתרומה ומהמעשר אם היא בת לוי {{רמ"א|(אבל בעלה הראשון יורשה אם מתה) (ב"י והמ"מ)}}. מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין. והוולד מהשני הוא ממזר מהתורה אם הולידה עד שלא גרשה הראשון, אבל אם לא הולידה אלא אחר שמת ראשון או גירשה, אין הוולד משני אלא ממזר דרבנן. ואם בא עליה (הראשון) קודם שגירש השני, הוולד שיוליד ממנה ממזר מדבריהם:
 
==סעיף נז==
אמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך אמרו לה: קיים היה ומת, ולד שהוליד קודם שמת ממזר מן התורה, ושהוליד אחר כך אינו ממזר, ויש אומרים שהוא ממזר מדרבנן:
 
==סעיף נח==
אם לא נישאת לשני אלא נתקדשה לבד ובא עליה, אינה צריכה גט מהשני ומותרת לחזור לראשון, וכן מותרת לשני אם מת הראשון או גירשה:
:{{רמ"א|'''הגה:''' אשה שנתקדשה, וטעתה וסברא שלא נתקדשה ונישאת לאחר, תצא מזה ומזה וכל הדרכים הנזכרים לעיל בה. אבל אנסוה להינשא, או שהורו לה בית דין בטעות ונישאת על פיהם, הוי כאנוסה ומותרת לבעלה הראשון (תשובת רשב"א אלף קפ"ח הובא בב"י)}}: