התורה והמצוה ויקרא יב ו-ז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 5:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כא}}
 
{{דה מפרש|ובמלאת ימי טהרה:}} כל מקום שנכתב מלאת הימים כיוון על שנשלמו הימים במלואם ובא קיצם. ואמר בב"ר (פרשה סג ופרשה פה) שברבקה שכתוב "וימלאו ימיה ללדת" היו מלאים ובתמר דכתיב "בעת לדתה" היו חסרים. ובא תמיד על זמן המוגבל או שנגבל לאיזה דבר -- "כי כן ימלאו ימי החנוטים" (ברא' נ), "מלא שבוע זאת" (שם כט). ובמ"ש "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור" אמר ברבה {{ממ|שמ"ר|ט|}} חד אמר ז' ימים להכאה (דייק מ"ש "אחרי הכות") וחד אמר ז' ימים להתראה (דייק מ"ש וימלא משמע שהיה זמן קבוע ומוגבל). וכן מ"ש פה "במלאת" פירושו שנשלמו הימים במלואם.
 
==סימן כב==
שורה 11:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כב}}
 
{{דה מפרש|ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא:}} הרמב"ם (פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה) כתב ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת, אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה -- לא יצאת. והראב"ד כתב זה תימא גדולה! אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאת? ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבים לה. ע"כ.
 
מבואר שהרמב"ם גרס בברייתא דפה "יכול יביא בתוך מלאת." והלימוד הוא שלא יביא על הולדות הראשונות וכמו שפירש הלח"מ שם. והראב"ד היה גורס כגרסתנו. אולם לפי דעתי משמיענו פה דין אחר, כי בנזיר (דף סד) דתניא יום מלאת -- תביא, תוך מלאת- לא תביא. יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביאא על לידה שלאחר מלאת ותפטר משתיהן? ת"ל "ובמלאת ימי טהרה" -- ביום מלאת תביא, תוך מלאת לא תביא. ופי' מ"ש יכול תביא על לידה שלאחר מלאת כגון שילדה בשני' ביום ס"ד ללידה ראשונה וחזרה וילדה ביום ס"ד ללידה שני' שהוא יום מלאת של לידה שניה ואחר מלאת של לידה הראשונה. ת"ל ובמלאת ימי טהרה נראה פי' שדייק ממה שלא אמר "ובמלאת הימים", משמע אף שמלאו הימים, כל שלא מלאו ימי הטהרה כי היא עדיין סופרת ימי טהרה על ידי הולד השני -- לא תביא.
שורה 23:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כג}}
 
{{דה מפרש|לבן או לבת:}} הלמ"ד של "לבן" ושל "לבת" מורה על הכללות -- לכל בן ולכל בת, כמו "לכולם נתן לאיש חליפות שמלות" פירושו לכל איש, "שנים ליום" -- לכל יום. ועל זה פירש לחייב על כל בן. והוא אם ילדה אחר מלאת (או לר"י אחר מלאת של הולד הראשון).
 
והנה חק מוסד אצלינו (<small>פר' קדושים סימן קא</small>) שבכל מקום שאין מקום טעות לא תבוא מלת "או" על החלוקה, רק וי"ו החילוק. ולא תבוא מלת "או" רק במקום טעות או במקום שהנושאים אינם דומים ויש בשני דבר חידוש כמו "וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל" שמוסיף בכל אחד חידוש על חבירו וכמ"ש. וכן פירשו בית הלל שמה שכתוב פה "או לבת" (הגם שפה אם היה אומר "ולבת" לא היה מקום טעות) שר"ל ''אף לכל בת יביא'' וזה הגם שבבת משכחת שילדה אור ליום פ"א שעדיין לא יצאה לשעה שהיא חייבת בקרבן בכל זאת -- תביא. אבל בבן לא משכחת לה כי פה אינו מדבר מתאומים (דביה מכשחכת גם בבן, דאשתהויי אשתהי) כי יבואר לקמן {{ממספרא|מלבי"ם|תזריע יולדת|פרק ד|מ"א|קיצור=כן}} דעל תאומים יש לימוד אחר שיביא קרבן על כל אחד וכמש"ש הטעם. וכיון שפה מדבר שנתעברה שנית, לא משכחת ציור זה רק בבת. וז"ש או לבת להביא את המפלת אור לפ"א וכולי. והפלפול שבין ב"ש וב"ה מובא במשנה דכריתות {{הפניה-גמ|כריתות|ז|ב}} דב"ה טענו דכיון שאור לפ"א הוא טמאה כמו ביום פ"א, וביום פ"א היא חייבת בקרבן, הוא הדין אור פ"א. (ומ"ש אמרו להם בית שמאי ואחר כך כתוב אמרו להם בית הלל צריך למחוק). ובית שמאי השיבו דיום פ"א שאני שכבר השעה ראויה לקרבן. והשיבו ב"ה מיום פ"א שחל בשבת. ואמרו להם שגם שבת ראוי לקרבן ציבור. וממה שאור לפ"א הדמים טמאים אין ראיה דגם אם הפילה תוך מלאת דמיה טמאים מפני הלידה ואעפ"כ אינה חייבת בקרבן.
שורה 33:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כד}}
 
{{דה מפרש|בן שנתו:}} שמונים לו מעת לעת מיום שנולד. וכן אמר בערכין {{הפניה-גמ|ערכין|יח|א}} שנה האמורה בקדשים וכולי. והתוס' שם הקשו דלמה לי קרא? הלא אם נאמר דחשיב למנין עולם לא משכחת תמידין בר"ה עיי"ש. והמעיין בספרא ויקרא {{ממספרא|מלבי"ם|ויקרא חובה|פרק י|מ"ב|}} שהוצרך לימוד שחטאת תהיה בת שנתה מן "תורה אחת יהיה לכם", עיי"ש. ושם ריבה כל החטאת. והוא הדין שאי אפשר ללמוד מתמידין שהם קרבן ציבור קבוע ותדיר, ולכן צריך קרא בכבש העומר שאינו תדיר, ובכבש יולדת שהיא קרבן יחיד.
 
==סימן כה==
שורה 39:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כה}}
 
{{דה מפרש|מלבי"ם}} בכל מקום כתוב "תורים" קודם "בני יונה" לבד מפה שהקדים "בן יונה" ל"תור". וכבר הוכיח מזה במשנה (סוף כריתות) דשניהם שקולים. ובכל זאת בודאי יש איזה טעם למה שינה פה מבכל מקום. אמר בספרא שבא זה הסדר מפני שיש מקום לטעות שיוכל להביא בהמה תחת העוף כמו שית'. ולכן אמר "בן יונה או תור" והוא על פי החק המוסד אצלינו שדרך הכתובים לדבר תמיד בדרך ''לא זו אף זו'', שדבר שהיא חידוש יותר כתוב מאחר וכמ"ש באורך (<small>סדר ויקרא סי' שיב</small>). ועל פי זה תפס תמיד הסדר מן התורים או מן בני היונה שפירושו שיקריב תורים שהם גדולים ומיסיף רבותא שיוכל להקריב גם בני היונה שהם קטנים. ופה שאמר "בן יונה או תור" בהכרח כן פירושו: ''די לו להביא בן יונה הקטן וגם מי שירצה להביא קרבן גדול, יש לו ברירה להביא תור שדמיו יקרים יותר'' ור"ל ''אבל לא יותר מתור'', כי לא יוכל להביא בהמה רק קרבן קטן -- בן יונה ואף גם תור הגדול יותר, אבל יותר מתור לא יביא.
 
(וצורת הק"ו כך: מה במקום שאין חטאת העוף משמש כלל עם עולת בהמה (והוא ביום הכפורים שמביא פר לחטאת ואיל לעולה) -- עם כל זאת חטאת בהמה משמש עמה, פה שחטאת העוף משמש עם עולת בהמה אינו דין שיכול להביא חטאת בהמה תחת העוף?!)
שורה 47:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כו}}
 
{{דה מפרש|אל פתח אהל מועד:}} כבר אמר בעולה ויתר קרבנות שיטפל בהן להביאם בעצמו (<small>וכמ"ש ויקרא סי' כד</small>) ופה היא רבותא אף שאסורה לכנס לעזרה והיא עומדת בפתח בשער נקנור בכל זאת צריכה לבוא בעצמה.
 
==סימן כז==
שורה 53:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כז}}
 
{{דה מפרש|והקריבו לפני ה' וכפר עליה:}} מ"ש "והקריבו לפני ה'" מיותר, דכבר אמר "תביא וכפר עליה" ודי. וכשאמר "והקריבו" מיותר מ"ש "וכפר".
 
ופירשו חז"ל שבא לאמר שדי בשמקריב אחד שזה מורה כינוי היחיד -- "והקריבו". ועדיין לא נדע על מי מוסב הכינוי, אם על החטאת, אם על העולה. אמר -- "וכפר עליה" וסתם כפרה בחטאת, וידעינן שהעולה אין מעכבה מלאכול בקדשים.
שורה 69:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן כט}}
 
{{דה מפרש|ממקור:}} המקור היא המקום ששם יתחיל נביעת המים המתפשטים בעומק האדמה דרך ורידין וצנורות על ידי גשמים ומעינות ותהומות. ויש הבדל בין '''מקור''' ובין '''מבוע''', שהמבוע יציין זרימת המקור והתפשטותו לחוץ והמקור מציין השורש עצמו שמשם יבוע המבוע.
 
ובמ"ש "ממקור דמיה" מבואר שטומאת הדמים תלויה במקור ששם יתקבץ הדם מן הורידין שבגוף ומשורש הזה יתפשט לחוץ. ולכן כללו בלשונם שכל דמים שהיא בין דם הטמא ובין טהור באמן המקור כרב ([[נידה לה א|בנדה דף לה]]) ולא כלוי.
 
==סימן ל==
שורה 77:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן ל}}
 
{{דה מפרש|ממקור דמיה:}} ולא אמר "דמה" כמ"ש "ואשה כי יזוב זוב דמה". אמרו (<small>בספרא [[נידה יט א|ונדה דף יט]]</small>) שדמים הרבה טמאים בה. ואמר שנית "והיא גלתה את מקור דמיה" ({{ממ|ויקרא |כ)|}} -- הם ד' מיני דמים. והשחור, אדום הוא, אלא שלקה. ומ"ש וב"ה מטהרים פירושו לגמרי, כי לת"ק תולין כ"פ בגמ' ועיי"ש.
 
==סימן לא==
שורה 83:
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ג|סימן לא}}
 
{{דה מפרש|זאת תורת היולדת:}} כבר בארתי (<small>צו סימן כד</small>) שכל מקום שאומר מלת "תורה" הוא מכניס דברים רבים תחת תורה אחת וחוק מיוחד, כמ"ש "זאת תורת העולה" -- תורה אחת לכל העולין, "זאת תורת המנחה" -- תורה אחת לכל המנחות. וכן מ"ש "זאת תורת היולדת" שמשמעותו תורה אחת לכל היולדות פירשו חז"ל שר"ל שהיולדת ולדות הרבה שוה בתורה זו עם מי שלא ילד רק ולד אחד, שכל שילדה תוך מלאת די לה בקרבן אחד.
 
ודבר זה מיוסד בלשון שהיה לו לומר "זאת תורת היולֵדָה" שהיא שם התואר כמו "כצירי יולדה" (ישעיהו כא), "חיל כיולדה" (תהלות מח) מה שאין כן "יולדת" היא פועל בינוני -- "שרה אשתך יולדת לך בן" (בראשית יז) ומורה שעודנה עוסקת בפעולת הלידה, שזה ההבדל בין שם התואר ובין הבינוני פועל, כמו הכותב, וסופר, ומחשב, ומונה שפירושם ''שעוסק בפעולות אלה''. ולכן אמרו בנדה {{הפניה-גמ|נידה|מ|א}} שצריך פסוק זה לרבנן (אף שכבר למדוהו מן "לבן או לבת") על חד עבורא (כגון יהודה וחזקיה בני ר' חייא שנשתהא אחרון אחר הראשון ג' חדשים וזה למד ממלת "זאת" שחייב שני קרבנות כמ"ש בסימן שאחרי זה) ולזה אמר "יולדת" שעדיין עוסקת בלידה אחת, לא אם נתעברה שנית שכבר נגמר הלידה הראשונה. וזה נלמד מן "לבן או לבת" (ועי' סימן שאחרי זה).