התורה והמצוה ויקרא יא כד-כה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←סימן צז: טיוטה |
|||
שורה 66:
{{דה מפרש|מלבי"ם}} והנה קבלו חז"ל שלא יתכן שם 'נבלה' רק על חלקים שנושרים מן החי הדומים כמיתת החי בכללו. והוא אם הוא אבר שאינו עושה חליפין לר' יוסי הגלילי, או גידים ועצמות לרבי עקיבא, או בשר גידין ועצמות לרבי (<small>ובחולין ([[חולין קכח א|דף קכח]]) מבאר מה נפקא מינה ביניהם</small>). לא אם נשר ממנו כזית בשר שאינו דומה כמיתת החי.
וזה נלמד ממה שכתוב (פסוק לט) "וכי ימות מן הבהמה אשר הוא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה והאוכל מנבלתה", למה אמר שם "נבלתה"? הלא אחר שהזכיר שמתה לא היה צריך לומר רק "הנוגע בה והנושא ממנה"? וכמו שבשרצים אומר "כל הנוגע בהם במותם..וכל אשר יפול עליו מהם". רק בא להודיענו שאין קרוי נבלה רק אם דומה למיתה באחד משלשה אופנים אלה, לכל אחד כדאית ליה. ומזה נדון דהוא הדין למה שכתוב פה "נבלה" רצונו לומר שמת האבר. וזהו שאמר ''תלמוד לומר נבלה מה נבלה שאין לה חלופין'', ופי' שנאמר פה נבלה ולקמן נבלה כי ברייתא זו נכתבה פה בקוצר ובש"ס פרק העור והרוטב מביאה בזו הלשון {{ממ|חולין|קכח|ב}}: ''דתניא יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא? ת"ל וכי ימות מן הבהמה -- מה מיתה שאינו עושה חליפין וכולי'', ומבואר שכן היה גרסתם בספרא.
ושם אומר: ''
▲* ( א ) דהא כששואל אבר מן החי דמטמא מאי קרא -- היה לו להשיב מפסוק "ולאלה תטמאו" כמו שדריש בספרא (דמה שמביא דאמר ר"י אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא הוא נמצא בספרא {{ממספרא|מלבי"ם|שמיני|פרשה י|מ"א|קיצור=כן}} ואיך מסופק אם הוא מימרא דרב או מתניתא? דהא מבואר בספרא שדורש "וכי ימות מן הבהמה" רק על בהמה שמתה ולפי זה אחר שרב היה בקי בספרא (כמו שאמרו בגמרא בכמה דוכתי) רחוק שנאמר שרב נטה מדרושי הספרא רק שבאמת מ"ש רב יהודה אמר רב דאבר מן החי שמטמא יליף מן "וכי ימות מן הבהמה" כיון על מה שאמרו שם ''מאי איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה? איכא בינייהו בשר הפורש ממנו'' -- דבשר הפורש מן החי לא מטמא, מאבר מן הנבלה מטמא. ועל זה שואל: ''אבר מן החי דמטמא מאי קרא?'', וכוונתו מנא לן חילוק זה שרק אבר מטמא, לא בשר. ועל זה השיב רב יהודה בשם רב "וכי ימות מן הבהמה" וכיון על מה שכתבנו, שמזה מוכח דלא מקרי נבלה רק דומיא דמיתה שאינו עושה חליפין לר' יוסי הגלילי או בשר גידים ועצמות לרבי.
רק שבאמת מ"ש רב יהודה אמר רב דאבר מן החי שמטמא יליף מן "וכי ימות מן הבהמה" כיון על מה שאמרו שם ''מאי איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה? איכא בינייהו בשר הפורש ממנו'' -- דבשר הפורש מן החי לא מטמא, מאבר מן הנבלה מטמא. ועל זה שואל: ''אבר מן החי דמטמא מאי קרא?'', וכוונתו מנא לן חילוק זה שרק אבר מטמא, לא בשר. ועל זה השיב רב יהודה בשם רב "וכי ימות מן הבהמה" וכיון על מה שכתבנו, שמזה מוכח דלא מקרי נבלה רק דומיא דמיתה שאינו עושה חליפין לר' יוסי הגלילי או בשר גידים ועצמות לרבי.
ועל גוף הדבר מנא לן שאבר שיש בו בשר גידין ועצמות מטמא לא שאל כלל כי ידע דרוש הספרא מן "ולאלה תטמאו" שהתבאר בסימן הקודם. והמקשה לא הבין הדברים וחשב שגוף טומאת אבר מן החי למד מפה והקשה ותירץ כפי שיטתו ולכן הקשו עליו "''אי הכי אפילו בשר נמי''", ומשיב "''לא סלקא דעתך דתניא וכולי''". ועתה ידע באמת שעיקר הלימוד של "וכי ימות מן הבהמה" היא רק על שבשר הפורש מן החי לא יטמא.
| |||