התורה והמצוה ויקרא יא כד-כה: הבדלים בין גרסאות בדף

וגם אם תרצה לומר שהנושאים שבשלהשבשלשה הפסוקים משונים, שפה מדבר מבהמה טמאה ובפסוק שאחרי זה מן חיה ובפסוק ל"ט מן חיה טהורה -- בכל זה לא היה לו לכפול הדברים רק לכלול הכל בפסוק אחד ולאמר "מכל הבהמה והחיה הטהורה והטמאה במותם הנוגע יטמא והנושא יטמא". ובשגם שכבר התבאר (<small>בסימן הקודם</small>) שפסוק זה כולל בהמות וחיות טהורות וטמאות. וכן פסוק "וכל הולך על כפיו" ופסוק "וכי ימות מן הבהמה" כמו שיתבאר בכל אחד במקומו. ואם כן הדברים משולשים ללא צורך.

* ( א ) מצד יחוס הלמ"ד -- "ולאלה תטמאו לכל הבהמה", שכבר בארנו (<small>סדר ויקרא [[התורה והמצוה ויקרא ה ב-ג#סימן שו|סי' שו]]</small>) ששם ופעל 'טומאה' יבא תמיד בלא יחוד וכשבא ביחוס הלמ"ד יורה -- או שמטמא לצורך אותו דבר (<small>כמו "לאביו ולאמו...ולאחותו הבתולה לה יטמא", שפירושו ''לצרכם''.</small>), או שבא לתת גדר למה נטמא, להוציא דבר אחר -- כמו "אנחנו טמאים לנפש אדם" ר"ל לא משרץ ונבלה. וכן פה נתן גדר -- לאלה תטמאו טומאה זו של אבר מן החי, להוציא עוף טהור שאין אבר מן החי ממנו מטמא כמ"ש בספרא (בסימן הקודם) וברמב"ם {{ממ רמב"ם|ג|אבות הטומאה|טו|}}

* ( ב ) ממה שכתוב "וכל הנושא מנבלתם" במ"ם, ובאבר מן המת (פסוק כח) ובנבלה (פסוק מ) אמר "והנושא את נבלתה" כי צריך כזית (<small>כמ"ש הרמב"ם מהלכות טו"מ</small>) אבל האיברים אין להם שיעור. וגם ["מנבלתה" ר"ל מקצת השיעור מטמא. וגם אמר "מנבלתה" כי החי עצמו לא נגמרנתנבל רק מקצתו שהוא האבר הנישא. וזה גדר המ"ם שמורה הקצתית. ועל זה אמר בספרא ''במה הכתוב מדבר? אם במיתתן הרי אמורה'' (ר"ל בפסוק לט), ''אם באבר מן המת אמור למטה'' (פסוק כח), ''הא במה זה מדבר? באבר מן החי''.]