התורה והמצוה ויקרא יא כד-כה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
והר' אברהם בן עזרא כתב: ''"לאלה תטמאו" מוסב למעלה לכל שרץ העוף בעל ד' רגלים. ודעת אחרים שפירושו לאלה תטמאו לכל הבהמה וכל הולך על כפיו. ולפי דעתי שמלת "אלה" קאי על הנזכר למעלה'', עד כאן דבריו.
 
והנה חז"ל בספרא פה יצאו להוכיח קבלתם שמה שכתוב "ולאלה תטמאו" מוסב למטה, לא על הנזכר למעלה. שאם נאמר שמוסב על המוזכר למעלה בכל הפרשה [לאאם נגמר..כן יקשה הלא בפרשה נזכר בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים, ואם פירושו שלאלה כולם הנזכר תטמאו למה אמר שנית "לכל הבהמה וכולי", הלא היא בכלל מה שכתב "ולאלה תטמאו"? וזהו שאמר ''יכול לכל האמור בענין ומה אמור בענין בהמה וחיה ועופות וכולי ת"ל בהמה''.]
 
אמנם עדיין יש לומר כדברי הר' אברהם בן עזרא שמוסב על הנאמר למעלה ולא על כל הנאמר בפרשה, רק פירושו ולאלה תטמאו להנזכר בסמוך והוא מן העוף ואילף או מן שרץ העוף לבד. ומטעם זה הוצרך לומר "לכל הבהמה", שגם בהמה גם כן מטמא, כי מ"ש "ולאלה תטמאו" הוא רק עופות וחגבים הסמוך, לא בהמה וחיה ודגים, ומלמד שגם בהמה וחיה מטמא ומוציא הדגים שנאמרו קודם עוף שאין מטמאין. וזהו שאמר ''אוציא את הדגים ולא אוציא את החגבים וכולי ולא אוציא את העופות''.
 
על השיבו: ''תלמוד לומר מפרסת וכולי ת"ל פרסה'' -- ר"ל שמה שכתב "לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וכולי" הם דברים מיותרים אחר שכולל פה בהמות וחיות טהורות וטמאות וכמו שיתבאר היה לו לכתוב "לכל הבהמה" שכולל הכל ולא יותר. ומזה מבואר שמ"ש "אשר היא מפרסת פרסה" בא ליתן טעם לטומאתם, שזה מפני שמשכחת במינם מפרסת פרסה. והנה על מפרסת פרסה כתב רש"י ''מפרסת כתרגומו סדיקא פרסה פלאנטי בלעז'', ר"ל מפרסת היא מענין בקיעה על שם שבקוע לשנים ופרסה היא מענין כף הרגל. ולפי זה במה שכתב "מפרסת" כבר יוציא החגבים שאין להם חילוק אצבעות.
 
ובמה שאמר פרסה יוציא גם העוף שהגם שהיא מפרסת ר"ל שאצבעותיו חלוקים, אין לו פרסה שקורין פלאנטע. ואחר שנתן טעם לטומאה מצד שהיא מפרסת פרסה מבואר שבעופות וחגבים אין בהם טומאה זו.
 
ומ"ש "ולאלה תטמאו" מוסב רק למטה ור"ל שלכל הנזכר למעלה שהם דגים ועופות וחגבים אין להם טומאה זו רק לאלה שיזכיר שהוא לכל הבהמה וכולי.
 
 
'''והנה''' עדיין יש לטעות שרק אבר מן החי של בהמה טמאה מטמא ולא של בהמה טהורה ולא של חיה בין טהורה בין טמאה כפשוטו של מקרא שאמר "לכל הבהמה" (לא חיה) אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת" (שהיא טמאה לא טהורה). וגם יש לטעות שגם בהמה טמאה אין אבן מן החי מטמא רק אם היא מפרסת ולא שסע וגרה, שזה לא משכחת רק בגמל וסוס וחמור וצעברא, לא ביתר מינים.
 
אולם לפי זה מלבד שיש יתור לשון שהיה לו לכתוב "אשר היא מפרסת פרסה" ולא שסע וגרה (ובפרט אם כוונתו על בהמה טמאה היה לו לכתוב "לכל הבהמה הטמאה") חוץ מזה כלל בלשון שהמקור או השם הבא לפני הפעל שבא בשלילה מורה שהיה הפעל ראוי להיות ולא היה. כמו "גם בוש לא יבושו" {{ממ|ירמיהו|ו|}}, "בכה לא תבכה" {{ממ|ישעיהו|ל|}} שפירושו מה שראוי שיבושו הם לא יבושו. ועיין מ"ש בזה בפר' קדושים (סימן נב) על "והפדה לא נפדתה". ואם כן במה שכתב פה "ושסע איננה שוסעת וגרה איננה מעלה" מורה שהסברה נותנת יותר שיטמא בשהוא שוסעת ומעלה גרה כי כן מצאנו בעוף שנבלת עוף טהור מטמא בבית הבלועה ונבלת עוף טמא אינה מטמא. וקמ"ל שהגם שהשסע שראוי שיטמא על ידי איננו והגרה הראוי איננה -- בכל זה טמא הוא. מזה מבואר דאם הוא שסוע וגרה פשיטא דטמא. וזהו שאמר בספרא ''לשסועים מנין? ת"ל ושסע. לשאין שסועים מנין? ת"ל איננה שוסעת. מעלת גרה מנין? ת"ל וגרה. שאין מעלה גרה מנין? ת"ל איננה מעלה''.
 
ואן אין להקשות שאם כן יכתב רק צד אחד -- ושסע איננה שוסעת, ונדע שהוא הדין אם איננה מעלה גרה טמא. על זה משיב ''והלא חזיר מפריס ומשוסע וכולי'' -- ר"ל שאז נאמר שהחזיר שהיא מפריס ושסוע אין מטמא.
 
ועדיין יש לטעות דאבר מן החי של עוף טהור מטמא, שהגם שלא נלמד מהכתוב שכתוב "מפריס פרסה" ועוף אין לו פרסה כנ"ל -- נדון בו קל וחומר. וזהו שאמר בספרא ''אוציא את העוף הטמא ולא אוציא את העוף הטהור. ודין הוא דכיון שמטמא בגדים אבית הבליעה כל שכן שאבר מן החי יטמא''.
 
על זה משיב ''תלמוד לומר שסע'' -- ר"ל אחר שכבר בארנו שמה שכתוב "שסע איננה שוסעת" שהקדים השם אל הפעל ללמד שבבהמה אין חילוק בין טהורה לטמאה, ובמלת "שסע" קמ"ל שבהמה טהורה מטמא (כמ"ש טעמו למעלה), הרי דלולא הקרא דשסע הייתי סובר דרק בהמה טמאה מטמאה (לא טהורה), וקשה, הרי יש קל וחומר: מה טמאה --שבעוף אין מטמא-- בבהמה מטמא, כל שכן טהורה --שמטמא בעוף-- כל שכן שיטמא בבהמה. ולמה לי קרא דשסע וע"כ דעוף טהור אין אבן מן החי שלו מטמא.
 
ועדיין יקשה [לא נגמר....]
 
==סימן צו==