התורה והמצוה ויקרא יא א-ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 94:
{{ציטוט פסוק במלבי"ם|ויקרא|יא|ג}}
{{ציטוט מדרש|ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ב|סימן סז}}
 
{{דה מפרש|כל מפרסת פרסה}} פרשה זאת הוכפלה במשנה תורה ודרושי הספרא פה נשענים על הכתובים שם ופה ויתבארו אחת אחת. שם כתוב {{הפניה לפסוקים|דברים|יד|ד|ו|קט=ללא}} "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו".
 
והנה קשה:
* ( א ) למה חשב שם העשרה מינים הכשרים בפרטות, הלא די שיאמר "כל מפריס פרסה ומעלה גרה תאכלו" כי אין לך מפריס ומעלה גרה חוץ מעשרה מינים אלה, והלא בסדר שמיני הסתפק בכלל הזה ולא חשב המינים.
* ( ב ) אחר שחשב המינים בפרטות למה הוסיף "וכל בהמה מפרסת פרסה וכולי", שהוא מיותר לגמרי אחר שאין מפריס פרסה חוץ מהמינים שחשב שם בפירוש כמ"ש בספרי (<small>פסקא ק ובחולין [[חולין ס ב|דף ס:]]</small>).
 
 
והנה על קושיא הראשון דרש דרש בספרי (ראה פסקא קא) וז"ל:
: ''לפי שריבה הכתוב טריפה כעין טריפות אף אני ארבה את הפסול כעין פסולים ואיזה החורש בשור ובחמור ובמוקדשים תלמוד לומר "שור שה כשבים ושה עזים תאכלו". ועדיין לא ארבה (כצ"ל) מוקצה ונעבד אתנן ומחיר כלאים (יוצא דופן) תלמוד לומר "שור שה כשבים". ועדיין לא ארבה את שנעבדה בו עבירה על פי שני עדים תלמוד לומר "שור שה וכולי"''.
 
ר"ל שעשרה מינים שחשב הם עשרה רבוים ומרבה: ( א ) חורש בשור וחמור שעשה בם עבירה, ( ב ) מוקדשין (<small>שכן צריכים ריבוי גבי קדשים כמ"ש [[התורה והמצוה ויקרא א י-יא#סימן סג|ויקרא ס' סג]]</small>), ( ג ) מוקצה, ( ד ) נעבד, ( ה ) אתנן, ( ו ) מחיר, ( ז ) כלאים, ( ח ) יוצא דופן, ( ט ) נעבדה בו עבירה על פי עד אחד, ( י ) על פי שני עדים.
 
ואומר דלפי שריבה טריפה כעין טריפות, שהגם שלא נכתב רק "ובשר בשדה טריפה" ריבה י"ח טריפות (<small>כמו שיתבאר (בסימן ע) על מה שכתוב "את זה לא תאכלו ממעלי הגרה"</small>) -- כן נאמר שעוד נמצא ממעלי הגרה הבלתי נאכלים. לכן ריבה יו"ד דברים הנזכר.
 
והקושיא השניה, מה שכתוב שם "וכל בהמה מפרסת פרסה" דורש בספרא פה. שמלבד הכתוב מיותר כנ"ל גם לשונו דברי מותר שאמר "וכל בהמה וכולי בבהמה", והיה לו לכתוב כמו שכתב כאן "וכל מפרסת פרסה..בבהמה". דריש בספרא (<small>מובא [[חולין סט א|בחולין דף סט]]</small>) שבא ללמד גם כן כל בהמה בבהמה תאכלו, ר"ל בהמה הנמצאת בבהמה, שהיא השליל הנמצא במעי טהורה מעשרה מינים הנזכרים. ובודאי אינו מלמדנו שהשליל הנמצא חי מותר בשחיטה, דלמה יהיה אסור, והרי הוא בהמה טהורה? ועל כרחך מלמדנו אם נמצא מת נאכל עם אמו על ידי שחיטתה. וכן אם נמצא חי אינו צריך שחיטה כי הוא כחלק ממנה וניתר עמה. (<small>כל שלא הוציא אבר לחוץ שהאבר היוצא אסור וסמכוהו על "ובשר בשדה טריפה" כמו שכתבנו במקום אחר</small>). [ ובזה יצדק מאד מה שכתוב במשנה תורה "אך את זה לא תאכלו...השסועה" ופירש רב בנדה {{הפניה-גמ|נדה|כד|א}} שהיא בריה שיש לו ב' גבין וב' שדראות הנמצא במעי טהורה. ור"ל הגם שבהמה בבהמה טהורה -- מכל מקום אם הבהמה הנמצאת היא שסועה -- אסורה. ]
 
ולפי זה ידבר הכתוב בהבנה תאומית שלפי פשוטו קאי על כלל הבהמות שיש להם ב' סימני טהרה, ובכל זה אחר שהוא למותר ויש בו זרות בלשון רמז גם כן כונה דרושיית. ובכל זה אין צריך שהעובר הנמצא יהיה לו ב' סימני טהרה דאפילו פרסותיו קלוטות טהור כמ"ש בחולין {{הפניה-גמ|חולין|סט|א}} כי עיקר הכתוב לא לכך נאמר. ומפרשים אותו ( א ) כל בהמה מפרסת פרסה...תאכלו , ( ב ) כל בהמה בבהמה תאכלו.
 
וזה מוכרח לחכמים דסבירא להו בבכורות {{הפניה-גמ|בכורות|ו|א}} דקלוט בן פרה מותר ואיך נאמר דבמעי אמו טמא, דלא גרע פנים מחוץ כמ"ש התוס' בחולין (<small>[[חולין סח ב|דף ס"ח]] ד"ה ואליבא</small>), רק צריך שיהיה בהמה, לא דמות עוף דהא כתיב "בהמה בבהמה". וכן הוא גם כן מסקנת הגמרא דחולין {{הפניה-גמ|חולין|סט|א}} לרב שימי בר אשי, עיי"ש.
 
==סימן סח==